משנה סוכה ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) לולב -

הגזול, והיבש - פסול.

של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסול.

נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול.

נפרדו עליו - כשר.

רבי יהודה אומר:

יאגדנו - מלמעלן.

וציני הר הברזל - כשרות.

וכל לולב -

שיש בו - שלשה טפחים,

כדי - לנענע בו,

כשר.

(ב) הדס -

הגזול, והיבש - פסול.

של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסול.

נקטם ראשו, נפרצו עליו,

או שהיו ענביו מרובות מעליו - פסול.

ואם מיעטן - כשר.

ואין ממעטין - ביום טוב.

(ג) ערבה -

גזולה, ויבשה - פסולה.

של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסולה.

נקטם ראשה, נפרצו עליה,

והצפצפת - פסולה.

כמושה, או שנשרו - מקצת עליה,

ושל בעל - כשרה.

(ד) רבי ישמעאל אומר:

שלשה הדסים, ושתי ערבות,

ולולב אחד, ואתרוג אחד.

אפילו -

שנים קטומין - ואחד שאינו קטום.

רבי טרפון אומר:

אפילו - שלשתן קטומין.

רבי עקיבה אומר:

כשם - שלולב אחד, ואתרוג אחד,

כך - הדס אחד, וערבה אחת.

(ה) אתרוג

הגזול, והיבש - פסול.

של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסול.

של ערלה - פסול.

של תרומה טמאה - פסול.

ושל טהורה - לא יטול.

ואם נטל - כשר.

של דמאי -

בית שמאי - פוסלין.

ובית הלל - מכשירין.

של מעשר שני -

בירושלים - לא יטול.

ואם נטל - כשר.

(ו) עלת חזזית - על רובו,

ניטלה - פטומתו,

ניקב, נקלף, נסדק,

חסר - כל שהוא,

פסול.

עלת חזזית - על מיעוטו,

ניטל - עוקצו,

ניקב - ולא חסר כל שהוא,

כשר.

אתרוג הכושי - פסול.

הירוק ככרתן -

רבי מאיר - מכשיר.

ורבי יהודה - פוסל.

(ז) שעור אתרוג -

קטן -

רבי מאיר אומר: כאגוז.

רבי יהודה אומר: כביצה.

והגדול -

כדי שיאחז שנים - בידו אחת,

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר:

אפילו - בשתי ידיו.

(ח) אין אוגדין את הלולב - אלא במינו,

דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר:

אפילו - במשיחה.

אמר רבי מאיר:

מעשה, באנשי ירושלים,

שהיו אוגדין - את לולביהן,

בגימונות - של זהב.

(ט) ובאיכן - היו מנענעין?

"בהודו לה'" (תהלים קיח א תהלים קיח כט) -

תחילה וסוף.

וב"אנא ה' הושיעה נא" (תהלים קיח כה) -

כדברי בית הלל.

בית שמאי אומרים:

אף ב"אנא ה' הצליחה נא" (שם).

אמר רבי עקיבה:

צופה הייתי - ברבן גמליאל וברבי יהושע,

שכל העם - מטרפין את לולביהם,

והם - לא ניענעו,

אלא - ב"אנא ה' הושיעה נא" בלבד.

מי שבא בדרך,

ולא היה בידו - לולב,

כשיכנס לביתו - יטול על שולחנו.

ואם לא נטל - בשחרית,

יטול - בין הערבים,

שכל היום כשר - ללולב.

(י) מי שהיה עבד, או אישה, או קטן - מקרין אותו;

עונה אחריהם, מה שהם אומרין, ותהי לו מארה.

ואם היה גדול מקרא אותו - עונה אחריו "הללויה".

(יא) [ט] *הערה 1: מקום שנהגו -

לכפול - יכפול.

לפשוט - יפשוט.

לברך אחריו - יברך.

הכל - כמנהג המדינה.

הלוקח לולב מחברו - בשביעית,

נותן לו אתרוג - מתנה,

שאינו רשאי ליקחו - בשביעית.

(יב) [י] בראשונה -

היה לולב ניטל -

במקדש - שבעה.

ובמדינה - יום אחד.

משחרב בית המקדש -

התקין רבן יוחנן בן זכאי,

שיהא לולב ניטל -

במדינה - שבעה, זכר למקדש.

ושיהא יום הנף כולו - אסור..

(יג) [יא] יום טוב הראשון - של חג,

שחל להיות - בשבת,

כל העם -

מוליכין את לולביהן - לבית הכנסת.

וכל אחד ואחד -

מכיר את שלו - ונוטל.

מפני שאמרו:

אין אדם יוצא ידי חובתו,

ביום טוב הראשון של חג -

בלולבו של חברו.

ובשאר כל ימות החג -

יוצא אדם ידי חובתו,

בלולבו של חברו..

(יד) [יב] רבי יוסי אומר:

יום טוב הראשון של חג,

שחל להיות - בשבת,

שכח - והוציא את הלולב, לרשות הרבים,

פטור - מפני שהוציאו ברשות.

(טו) מקבלת אישה -

מיד בנה,

ומיד בעלה,

ומחזרת למים - בשבת.

רבי יהודה אומר:

בשבת - מחזירין.

וביום טוב - מוסיפין.

ובמועד - מחליפין.

וכל קטן -

שיש בו דעת - לנענע,

חייב בלולב.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה סוכה ג

משנה סוכה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב