משנה סוכה ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) לולב -

הגזול, והיבש - פסול.
של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסול.
נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול.
נפרדו עליו - כשר.
רבי יהודה אומר:
יאגדנו - מלמעלן.
וציני הר הברזל - כשרות.
וכל לולב -
שיש בו - שלשה טפחים,
כדי - לנענע בו,
כשר.


(ב) הדס -

הגזול, והיבש - פסול.
של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסול.
נקטם ראשו, נפרצו עליו,
או שהיו ענביו מרובות מעליו - פסול.
ואם מיעטן - כשר.
ואין ממעטין - ביום טוב.


(ג) ערבה -

גזולה, ויבשה - פסולה.
של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסולה.
נקטם ראשה, נפרצו עליה,
והצפצפת - פסולה.
כמושה, או שנשרו - מקצת עליה,
ושל בעל - כשרה.


(ד) רבי ישמעאל אומר:

שלשה הדסים, ושתי ערבות,
ולולב אחד, ואתרוג אחד.
אפילו -
שנים קטומין - ואחד שאינו קטום.
רבי טרפון אומר:
אפילו - שלשתן קטומין.
רבי עקיבה אומר:
כשם - שלולב אחד, ואתרוג אחד,
כך - הדס אחד, וערבה אחת.


(ה) אתרוג

הגזול, והיבש - פסול.
של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסול.
של ערלה - פסול.
של תרומה טמאה - פסול.
ושל טהורה - לא יטול.
ואם נטל - כשר.
של דמאי -
בית שמאי - פוסלין.
ובית הלל - מכשירין.
של מעשר שני -
בירושלים - לא יטול.
ואם נטל - כשר.


(ו) עלת חזזית - על רובו,

ניטלה - פטומתו,
ניקב, נקלף, נסדק,
חסר - כל שהוא,
פסול.
עלת חזזית - על מיעוטו,
ניטל - עוקצו,
ניקב - ולא חסר כל שהוא,
כשר.
אתרוג הכושי - פסול.
הירוק ככרתן -
רבי מאיר - מכשיר.
ורבי יהודה - פוסל.


(ז) שעור אתרוג -

קטן -
רבי מאיר אומר: כאגוז.
רבי יהודה אומר: כביצה.
והגדול -
כדי שיאחז שנים - בידו אחת,
דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר:
אפילו - בשתי ידיו.


(ח) אין אוגדין את הלולב - אלא במינו,

דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר:
אפילו - במשיחה.
אמר רבי מאיר:
מעשה, באנשי ירושלים,
שהיו אוגדין - את לולביהן,
בגימונות - של זהב.


(ט) ובאיכן - היו מנענעין?

"בהודו לה'" (תהלים קיח א תהלים קיח כט) -
תחילה וסוף.
וב"אנא ה' הושיעה נא" (תהלים קיח כה) -
כדברי בית הלל.
בית שמאי אומרים:
אף ב"אנא ה' הצליחה נא" (שם).
אמר רבי עקיבה:
צופה הייתי - ברבן גמליאל וברבי יהושע,
שכל העם - מטרפין את לולביהם,
והם - לא ניענעו,
אלא - ב"אנא ה' הושיעה נא" בלבד.
מי שבא בדרך,
ולא היה בידו - לולב,
כשיכנס לביתו - יטול על שולחנו.
ואם לא נטל - בשחרית,
יטול - בין הערבים,
שכל היום כשר - ללולב.

(י) מי שהיה עבד, או אישה, או קטן - מקרין אותו;

עונה אחריהם, מה שהם אומרין, ותהי לו מארה.
ואם היה גדול מקרא אותו - עונה אחריו "הללויה".


(יא) מקום שנהגו -

לכפול - יכפול.
לפשוט - יפשוט.
לברך אחריו - יברך.
הכל - כמנהג המדינה.
הלוקח לולב מחברו - בשביעית,
נותן לו אתרוג - מתנה,
שאינו רשאי ליקחו - בשביעית.


(יב) בראשונה -

היה לולב ניטל -
במקדש - שבעה.
ובמדינה - יום אחד.
משחרב בית המקדש -
התקין רבן יוחנן בן זכאי,
שיהא לולב ניטל -
במדינה - שבעה, זכר למקדש.
ושיהא יום הנף כולו - אסור..


(יג) יום טוב הראשון - של חג,

שחל להיות - בשבת,
כל העם -
מוליכין את לולביהן - לבית הכנסת.
וכל אחד ואחד -
מכיר את שלו - ונוטל.
מפני שאמרו:
אין אדם יוצא ידי חובתו,
ביום טוב הראשון של חג -
בלולבו של חברו.
ובשאר כל ימות החג -
יוצא אדם ידי חובתו,
בלולבו של חברו..


(יד) רבי יוסי אומר:

יום טוב הראשון של חג,
שחל להיות - בשבת,
שכח - והוציא את הלולב, לרשות הרבים,
פטור - מפני שהוציאו ברשות.


(טו) מקבלת אישה -

מיד בנה,
ומיד בעלה,
ומחזרת למים - בשבת.
רבי יהודה אומר:
בשבת - מחזירין.
וביום טוב - מוסיפין.
ובמועד - מחליפין.
וכל קטן -
שיש בו דעת - לנענע,
חייב בלולב.


הדף הראשי של משנה סוכה ג