משנה חולין ג

חולין פרק ג', ב: משנה • תוספתא • בבלי

<< • משנה • סדר קדשים • מסכת חולין • פרק שלישי ("אלו טריפות") • >>

פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

אלו טרפות בבהמה:

נקובת הושט,
ופסוקת הגרגרת,
ניקב קרום של מוח,
ניקב הלב לבית חללו,
נשברה השדרה ונפסק החוט שלה,
ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום,
הריאה שניקבה או שחסרה.

רבי שמעון אומר, עד שתינקב לבית הסמפונות.

ניקבה הקיבה,
ניקבה המרה,
ניקבו הדקין,
הכרס הפנימית שניקבה,
או שנקרע רוב החיצונה.

רבי יהודה אומר, הגדולה טפח, והקטנה ברובה.

המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ,
נפלה מן הגג,
נשתברו רוב צלעותיה,
ודרוסת הזאב.

רבי יהודה אומר, דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת ארי בגסה.

דרוסת הנץ בעוף הדק, ודרוסת הגס בעוף הגס.

זה הכלל, כל שאין כמוה חיה -- טריפה.

משנה ב

ואלו כשרות בבהמה:

ניקבה הגרגרת או שנסדקה.

עד כמה תחסר? רבן שמעון בן גמליאל אומר, עד כאיסר האיטלקי.

נפחתה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח,
ניקב הלב ולא לבית חללו,
נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה,
ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית,
המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה,
ניטל הטחול,
ניטלו הכליות,
ניטל לחי התחתון,
ניטלה האם שלה,
וחרותה בידי שמים.
הגלודה -- רבי מאיר מכשיר, וחכמים פוסלין.

משנה ג

ואלו טרפות בעוף:

נקובת הושט,
פסוקת הגרגרת,
הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טריפה,
ניקב הקורקבן,
ניקבו הדקין.
נפלה לאור ונחמרו בני מעיה; אם ירוקים, פסולין. אם אדומים, כשרים.

דרסה, וטרפה בכותל, או שריצצתה בהמה ומפרכסת, ושהתה מעת לעת ושחטה -- כשרה.

משנה ד

ואלו כשרות בעוף:

ניקבה הגרגרת או שנסדקה,
הכתה חולדה על ראשה מקום שאינו עושה אותה טריפה,
ניקב הזפק. רבי אומר, אפילו ניטל.
יצאו בני מעיה ולא ניקבו,
נשתברו גפיה,
נשתברו רגליה,
נמרטו כנפיה.

רבי יהודה אומר, אם ניטלה הנוצה, פסולה.

משנה ה

אחוזת הדם, והמעושנת, והמצוננת, ושאכלה הרדופני, ושאכלה צואת תרנגולים, או ששתתה מים הרעים, כשרה.

אכלה סם המות או שהכישה נחש, מותרת משום טריפה, ואסורה משום סכנת נפשות.

משנה ו

סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס -- טמא. כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף -- טהור.

רבי אליעזר ברבי צדוק אומר, כל עוף החולק את רגליו, טמא.

משנה ז

ובחגבים, כל שיש לו ארבע רגלים, וארבע כנפים, וקרסולים, וכנפיו חופין את רובו. רבי יוסי אומר ושמו חגב.

ובדגים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת. רבי יהודה אומר, שני קשקשין וסנפיר אחד.

ואלו הן קשקשין, הקבועין בו. וסנפירין, הפורח בהן.

משנה מנוקדת

(א) אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה:

נְקוּבַת הַוֵּשֶׁט,

וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת,

נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ,

נִקַּב הַלֵּב לְבֵית חֲלָלוֹ,

נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְנִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ,

נִטַּל הַכָּבֵד וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנּוּ כְּלוּם,

הָרֵאָה שֶׁנִּקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

עַד שֶׁתִּנָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת.

נִקְּבָה הַקֵּבָה,

נִקְּבָה הַמָּרָה,

נִקְּבוּ הַדַּקִּין,

הַכָּרֵס הַפְּנִימִית שֶׁנִּקְּבָה,

אוֹ שֶׁנִּקְרַע רֹב הַחִיצוֹנָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

הַגְּדוֹלָה טֶפַח,

וְהַקְּטַנָּה בְּרֻבָּהּ.

הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ לַחוּץ,

נָפְלָה מִן הַגָּג,

נִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ,

וּדְרוּסַת הַזְּאֵב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

דְּרוּסַת הַזְּאֵב בַּדַּקָּה,

וּדְרוּסַת אֲרִי בַּגַּסָּה;

דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק,

וּדְרוּסַת הַגַּס בָּעוֹף הַגַּס.

זֶה הַכְּלָל:

כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חַיָּה,

טְרֵפָה:

(ב) וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה:

נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה;

עַד כַּמָּה תֶּחְסַר?

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

עַד כָּאִסָּר הָאִיטַלְקִי.

נִפְחֲתָה הַגֻּלְגֹּלֶת וְלֹא נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ,

נִקַּב הַלֵּב וְלֹא לְבֵית חֲלָלוֹ,

נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ,

נִטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנָּה כְּזַיִת,

הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה,

נִטַּל הַטְּחוֹל,

נִטְּלוּ הַכְּלָיוֹת,

נִטַּל לֶחִי הַתַּחְתּוֹן,

נִטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ,

וַחֲרוּתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

הַגְּלוּדָה,

רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר,

וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין:

(ג) וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף:

נְקוּבַת הַוֵּשֶׁט,

פְּסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת,

הִכְּתָה חֻלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ

מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה,

נִקַּב הַקֻּרְקְבָן,

נִקְּבוּ הַדַּקִּין.

נָפְלָה לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעֶיהָ,

אִם יְרֻקִּים, פְּסוּלִין;

אִם אֲדֻמִּים, כְּשֵׁרִים.

דְּרָסָהּ, וּטְרָפָהּ בַּכֹּתֶל,

אוֹ שֶׁרִצְּצַתָּה בְּהֵמָה וּמְפַרְכֶּסֶת,

וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לָעֵת וּשְׁחָטָהּ,

כְּשֵׁרָה:

(ד) וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בָּעוֹף:

נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה,

הִכְּתָה חֻלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ

מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה,

נִקַּב הַזֶּפֶק;

רַבִּי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ נִטַּל.

יָצְאוּ בְּנֵי מֵעֶיהָ וְלֹא נִקְּבוּ,

נִשְׁתַּבְּרוּ גַּפֶּיהָ,

נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ,

נִמְרְטוּ כְּנָפֶיהָ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם נִטְּלָה הַנּוֹצָה, פְּסוּלָה:

(ה) אֲחוּזַת הַדָּם,

וְהַמְּעֻשֶּׁנֶת,

וְהַמְּצֻנֶּנֶת,

וְשֶׁאָכְלָה הַרְדּוּפְנִי,

וְשֶׁאָכְלָה צוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים,

אוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מַיִם הָרָעִים,

כְּשֵׁרָה.

אָכְלָה סַם הַמָּוֶת,

אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ נָחָשׁ,

מֻתֶּרֶת מִשּׁוּם טְרֵפָה,

וַאֲסוּרָה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת:

(ו) סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה,

וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ.

אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים:

כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס,

טָמֵא;

כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק, וְקֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף,

טָהוֹר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:

כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו,

טָמֵא:

(ז) :וּבַחֲגָבִים,

כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם,

וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם,

וְקַרְסֻלַּיִם,

וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רֻבּוֹ;

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

וּשְׁמוֹ חָגָב.

וּבַדָּגִים,

כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

שְׁנֵי קַשְׂקַשִּׂין וּסְנַפִּיר אֶחָד.

וְאֵלּוּ הֵן קַשְׂקַשִּׂין,

הַקְּבוּעִין בּוֹ;

וּסְנַפִּירִין,

הַפּוֹרֵחַ בָּהֶן:

נוסח הרמב"ם

(א) אלו טריפות בבהמה -

נקובת הוושט, ופסוקת הגרגרת,

ניקב קרום של מוח,

ניקב הלב לבית חללו,

נשברה השדרה ונפסק החוט שלה,

ניטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כלום,

הריאה שניקבה או שחסרה,

רבי שמעון אומר: עד שתינקב לבית הסמפונות.

ניקבה הקיבה, ניקבה המרה,

ניקבו הדקין,

הכרס הפנימית שניקבה, או שנקרע רוב החיצונה,

רבי יהודה אומר: בגדולה טפח, ובקטנה רובה,

המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ,

נפלה מן הגג,

נשתברו רוב צלעותיה,

ודרוסת הזאב,

רבי יהודה אומר: דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת הארי בגסה.

דרוסת הנץ בעוף הדק,

ודרוסת הגס בעוף הגס.

זה הכלל -

כל שאין כמוה חיה - טריפה.

(ב) אלו כשרות בבהמה -

נקובת הגרגרת או שנסדקה,

עד כמה תחסר?

רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד כאיסר האיטלקי.

נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח,

ניקב הלב ולא לבית חללו,

נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה,

ניטלה הכבד ונשתייר ממנה כל שהוא,

המסס ובית הכוסות שניקבו זו לתוך זו,

ניטל הטחול, ניטלו הכליות,

ניטל לחי התחתון,

ניטלה האום שלה,

וחרותה בידי שמים - כשרה.

הגלודה -

רבי מאיר - מכשיר.

וחכמים - פוסלין.

(ג) אלו טריפות בעוף -

נקובת הוושט, ופסוקת הגרגרת,

הכתה חולדה על ראשה מקום שהיא עושה אותה טריפה,

ניקב הקורקבן, ניקבו הדקין.

נפלה לאור ונחמדו בני מעיה -

אם ירוקים - פסולה,

ואם אדומים - כשרה.

דרסה, או שטרפה לכותל, או שריצצתה בהמה, והיא מפרכסת -

אם שהת מעת לעת, ושחטה - כשרה.

(ד) אלו כשרות בעוף -

ניקבה הגרגרת או שנסדקה,

הכתה חולדה על ראשה מקום שאין עושה אותה טריפה,

ניקב הזפק,

רבי מאיר אומר: אפילו ניטל.

יצאו בני מעיה ולא ניקבו,

נשתברו רגליה, נשתברו גפיה,

נמרטו כנפיה.

רבי יהודה אומר: אם ניטלה הנוצה - פסולה.

(ה) אחוזת הדם, והמעושנת,

ושאכלה הרדופני, ושאכלה צואת התרנגולין,

או ששתת מים הרעים - כשרה.

אכלה סם המות, או שנשכה נחש -

מותרת משום טריפה,

ואסורה משום סכנת נפשות.

(ו) סימני בהמה וחיה - נאמרו מן התורה,

וסימני העוף - לא נאמרו.

אמרו חכמים:

כל עוף דורס - טמא.

וכל שיש לו אצבע יתרה, וזפק, וקורקבן נקלף - טהור.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:

כל עוף חולק את רגליו - טמא.

(ז) ובחגבים -

כל שיש לו ארבע רגלים,

וארבע כנפים, וקרסולין,

וכנפיו חופות את רובו.

רבי יוסי אומר: ושמו חגב.

ובדגים -

כל שיש לו סנפיר וקשקשת.

רבי יהודה אומר: שני קשקשים, וסנפיר אחד.

אלו הן הקשקשין - הקבועין בו,

והסנפירין - שהוא פורח בהן.

פירושים

משנה חולין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב