משנה חולין ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ואלו כשרות בבהמה:

  • ניקבה הגרגרת או שנסדקה.
עד כמה תחסר? רבן שמעון בן גמליאל אומר, עד כאיסר האיטלקי.
  • נפחתה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח,
  • ניקב הלב ולא לבית חללו,
  • נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה,
  • ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית,
  • המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה,
  • ניטל הטחול,
  • ניטלו הכליות,
  • ניטל לחי התחתון,
  • ניטלה האם שלה,
  • וחרותה בידי שמים.
  • הגלודה -- רבי מאיר מכשיר, וחכמים פוסלין.

נוסח הרמב"ם

אלו כשרות בבהמה נקובת הגרגרת או שנסדקה עד כמה תחסר רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח ניקב הלב ולא לבית חללו נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה ניטלה הכבד ונשתייר ממנה כל שהוא המסס ובית הכוסות שניקבו זו לתוך זו ניטל הטחול ניטלו הכליות ניטל לחי התחתון ניטלה האום שלה וחרותה בידי שמיים הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין.

פירוש הרמב"ם

ואלו כשרות בבהמה ניקבה הגרגרת או כו': אם ניקבה הגרגרת נקבים מפולשים אבל לא חסר מגופה שום דבר כמו שנוקב במחט בעור כל אותן נקבים מצטרפים אם יש בכולן שיעור רוב הגרגרת טרפה ואם יש באותן הנקבים חסרון או אם חסר ממנה רצועות ארוכות רואים אם עולה כלל השבירה מה שחסר מגופה יותר מכאיסר טרפה ואם היא כאיסר מצומצם או פחות כשרה ואם נסדקה לארכה ולא חסר מגופה כלום אפילו לא נשתייר אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה והבן במאמרי משהו למטה שכוונתי לומר שיהא אותו משהו מוסיף על המקום מן הגרגרת שדינו כדין הריאה כמו שזכרנו: ומה שאמרו נפחתה הגלגלת היא שנסדקה ולא נתרצצה וכבר זכרנו פעמים ששיעור האיסר משקל ארבעה גרגרי שעורים ועביו כראוי וצורתו עגולה: ומה שאמר בכבד נשתייר ממנה כבר אמרנו איזה שיעור ישתייר ממנה ובאיזה מקום ואז תהיה כשרה. ומה שאמר נטלו הכליות שנעדרו בבת אחת וכן אם לא נמצאת אלא כוליא א' או נמצאו ג' כליות הרי היא כשרה ואם נמצאת אותה האחת או כל א' מהב' פחותה מאד קטנה מגרגיר הפול בצאן ובעזים או פחותה מגרגיר הענב בבקר טריפה אע"פ שלא נמצאו כל עיקר היתה כשירה ונקב הכוליא אין שואלין עליו ואם נמצאת בה מוגלא טרפה ואם נמצאו בה מים צלולים ואינם סרוחים הרי היא כשרה: והאם הוא הרחם: וחרותה בידי שמים המפחדת מהדברים הטבעיים כגון שתראה ברק או ששמעה רעם או אירע לה חולי שיוליד לה פחד עד שתייבש ריאתה כשירה אבל אם הפחיד אותה אדם או ראתה בהמה ששוחטין אותה ופחדה עד שהגיע לפרק הזה טרפה וידוע סבת הפחד כמו שאני אומר וזה שימלאו כלי חרס שוע באבר לבן מים קרים ונותנין שם הריאה אם היה בימות החמה ואם היה בימות הגשמים יהא ו?ני אדום העין וממלאין אותו מים חמים ונותנים שם הריאה ומשהין אותה שם עשרים וארבע שעות אם חזרה לענינה הטבעי הרי היא בידי שמים וכשירה ואם לאו הרי היא בידי אדם וטרפה וסבת מה שהתנו שיהא הכלי לבן או אדום מה שאומר והוא שלהכלי חרס שלהן באותו הזמן כפי אותן המלאכות המפורסמות באותו הזמן היה הלבן מזיע והאדום אינו מזיע וידוע שהכלי שהוא מזיע מתקררים בו המים ולפי שהוא צריך אל מים קרים בימות החמה התנה שיהא הכלי לבן מזיע וזו היא נקודה פליאה ודע אותה לך: והואיל וזכרנו ענין יובש הריאה נדבר בגוונים דע שהריאה השחורה היא כעין הדיו. והאדומה כעין הבשר וצורתו: והירוקה כעין כרכום חריע הנקרא עצפור או כעין חלמון ביצה: והכרתי כעין כשותא והוא עשב הצומח בין החטים וכל אלו החמשה גוונים טרפותם במשהו: והתכלת כעין הכחול האדום והכרתן כעין של כרתי או הירוק בתכלית כמו פני האדם החולה הרי הוא כשירה ואפילו היה על פני כולה ואינה טריפה באלו הגוונים אלא אחר נפיחה והמירוס בידים אם עמד הגונא כעין האיסור אסור. וגלודה היא שנפשטה עורה כולו מעליה וכל זמן שישתייר מן העור רחב סלע לאורך שלשלת השדרה כולו עד שיהיו כל החוליות מכוסין הרי זו כשירה ואם יהיה כל העור במקומו ונפשט ממנו רחב סלע על פני כל השדרה האי זו אסורה הנה נתבאר לך מה שפרשנו שהלכה כרבן גמליאל ואין הלכה כר"מ:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ניקבה הגרגרת - בלא חסרון איסר כדמפרש. ואם ניקבה נקבים הרבה מפולשים ואין בהן חסרון, רואין אם כשיצטרפו יש בכולן שיעור רוב גרגרת, טריפה, ואם יש באותן נקבים חסרון או שחסרו ממנו רצועות ארוכות, רואין אם כשיצטרף כל מה שחסר יעלה יותר משיעור איסר, טרפה, ואם כאיסר או פחות, כשרה. וכן הלכה:

או שנסדקה - והוא שישתייר בה בקנה למעלה ולמטה כל שהוא:

נפחתה הגלגולת - העצם נפחת ורואים אנו שלא ניקב קרום של מוח:

ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית - והוא שיהיה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא מעורה:

זה לתוך זה - שסמוכין הן ודופנן של שניהם אדוקים זה לזה ובאמצעיתן הן שופכין זה לזה. ואם חזרו וניקבו במקום אדיקת דפנותיהם ואין הנקב נראה לחוץ אלא זה לתוך זה, כשרה, דהא להדדי נמי שפכי:

ניטל הטחול - לא שנו אלא ניטל, אבל ניקב במקום עביו ולא נשתייר בו כעובי דינר זהב טריפה כא, כדמפרישנן לעיל:

ניטלו הכליות - בין שניטלו שתיהן בין שניטלה אחת מהן, כשרה. ולא שנו אלא ניטלו, אבל הכוליא שהקטינה מחמת חולי כב, בדקה עד כפול, בגסה עד כענבה בינונית, טריפה. ואם מלאה מים סרוחים, טריפה. מים זכים, כשרה:

ניטל לחי התחתון - מעל הבשר והסימנים מחוברין בבשר. ולא שנו אלא שיכולה לחיות על ידי הלעטה ששופכים המאכל לתוך פיה. אבל אינה יכולה לחיות על ידי הלעטה, טריפה:

ניטלה האם - היא הרחם, מטרי"ץ בלע"ז, שהעובר מונח בה:

וחרותה בידי שמים - שצמקה הריאה שלה ויבשה כחריות של דקל מקול רעם וברק [צ"ל וראיית ברק], כשרה. ובידי אדם, כגון שהבעיתה אדם או שאר כל הבריות כגון שאגת אריה וקול שחל, טריפה. והיכי ידעינן אם בידי שמים וכשרה אם בידי אדם וטריפה. בקיץ מביא כלי חרס לבנים כג וממלאן מים קרים ומניח הריאה בתוכם מעת לעת, אי הדרא בריא, בידי שמים היא וכשרה, ואי לא הדרא בריא, בידי אדם היא וטריפה. ובחורף מביא כלי חרס שחור, שאינו מזיע כמו הלבן ואין המים מצטננים בו. ויש מפרשים שמביא כלי נחושת, וממלאן מים פושרים ומניח הריאה בתוכן מעת לעת, אי הדרא בריא כשרה, ואם לאו, טריפה:

הגלודה - שהופשט עורה מעליה. אם נשאר בה עור כרוחב סלע על פני השדרה כלה שנמצאו חוליות השדרה כולן מחופים, הרי זו כשרה. ואם נפשט ממנו רוחב סלע על פני כל השדרה כד, אע"פ שכל שאר עורה קיים, טריפה. וכן פסק הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

ואלו כשרות בבהמה. כולהו צריכי כדפרשינן בריש פירקין:

נפחתה הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ב דאהלות:

[*שניקבו זה לתוך זה. עיין מ"ש במשנה דלעיל בד"ה שנקבו לחוץ וכו' בס"ד:

ניטל הטחול וכו'. כתב הר"ב אבל ניקב כו' טרפה שעל ידי הנקב הוא הולך ומוסיף מכאוב והחולי רב בגופה. רש"י. ועיין במשנה ה' פ"ו דבכורות]:

ניטלו הכליות. כתב הר"ב אבל הכוליא שהקטינה מחמת חולי. כי חזינן שהקרום שלה כווץ. הר"ן. [*ומ"ש הר"ב. כענבה פי' רש"ל כמשמעו ענבה ממש דלא כפי' שבב"י סי' מ"ד]:

וחרותה בידי שמים. כתב הר"ב והיכי ידעינן כו' מביא כלי חרס לבנים וממלאן כו' ובגמרא [נ"ה ע"ב] הנהו דכרי דצמיק ריאה דידהו כו' בקייטא אייתי משיכלי חורי ומלינהו וכו'. ומשום דהרבה היו. קאמר נמי דמייתי הרבה כלים והר"ב נמשך ג"כ בזה לפרש בלשון רבים:

הגלודה. פי' הר"ב שהופשט עורה כו' ואם נפשט ממנה רוחב סלע על פני כל השדרה. דאילו על מקצת השדרה וכל העור קיים מתירין. דודאי היכא דניטל כל העור בעינן שנשתייר רוחב סלע על פני השדרה ממש מפני שאין שם עור שיציל זולת זה. אבל ביש עור אחר מצטרף להציל כגון זו שכל שאר עור הגוף קיים. אין הדעת נותנת כשניטל העור מקום חוליא א' או ב' שתטרף. כי אם בכולן ורובן ככולן ב"י סי' נ"ט בשם הרשב"א:

וחכמים פוסלין. איכא טובא בפרקין ובפ' דלקמן משנה ו' דתני בל' פסול. והכוונה דטרפה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על הברטנורא) שעל ידי הנקב הוא הולך ומוסוף מכאוב והחולי רב בגופה. רש"י:

(כב) (על הברטנורא) כי חזינן שהקרום שלה כווץ. הר"נ:

(כג) (על הברטנורא) משום דבגמרא מייתי עובדא שצמקו הרבה ריאות, תפס הר"ב גם כן בלשון רבים כלשון הגמרא:

(כד) (על הברטנורא) דאילו על מקצת השדרה ובל העור קיים מתירין. ב"י. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואלו כשרות בבהמה וכו':    ביד פ"ג דהלכות שחיטה סימן כ"ג ועיין בקולון שרש קל"ד. וכתב הר"ן ז"ל ואיכא למידק למה לי למיתני כל הני דכשרות ממילא ידעינן דמדתנא ואלו טרפות מכלל דכולהו אחריני כשרות וי"ל דכיון דתנא בואלו טרפות זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה לאתויי מאי דדמי ליה סד"א ניטל הטחול והכליות ולחי התחתון והאם נטולי נמי נינהו ודמיין לניטלה הכבד וטריפה קמ"ל וא"ת תינח הני אבל אחריני דנפקי מדיוקא דרישא מאי איכא למימר דהא מדתנא לעיל פסוקת הגרגרת טרפה מכלל דנקבה כשרה ומדתנא נמי ניקב הלב לבית חללו מכלל דניקב ולא בבית חללו כשרה ואחריני נמי דכוותייהו ואמאי איצטריך למיתנינהו וי"ל כולהו צריכי ניקבה הגרגרת איצטריך לאשמועינן שיעורא דעד כמה ואיכא למימר נמי דאיידי דאתא לאשמועי' דנסדקה לארכה כשרה פתח בניקבה. נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח נמי איצטריך סד"א כי קתני רישא ניקב קרום של מוח בלא פחת גולגולת קאמר והה"נ דכי נפחתה הגולגולת בלא קרום טרפה קמ"ל דנפחתה הגולגלת כשרה מיהו לא בכל פחת כשרה שאם נפחתה כסלע אע"פ שלא ניקב קרום של מוח טרפה. ניקב הלב ולא לבית חללו אע"ג דתנא ברישא ניקב הלב לבית חללו מכלל דכל שלא לבית חללו כשר איצטריך סד"א כל נקב מפולש לבית חללו מיקרי ולא אתא למעוטי אלא נקב שאינו מפולש להכי הדר ותני דכל שניקב שלא לבית חללו כשר. נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה אי לא תנא הכי הו"א דרישא דקתני נשברה השדרה ונפסק החוט שלה או או קתני דכי היכי דכי נפסק החוט שלה בלא שבירת שדרה טרפה ה"נ נשברה שדרה בלא חוט טרפה קמ"ל דכשרה. ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כל שהוא אי לא תנא הכי ה"א מאי לא נשתייר הימנה כלום דקתני רישא דליכא כזית דכל פחות מכזית כמאן דליתיה דמי להכי תנא ונשתייר הימנה כל שהוא לאשמועינן דאפילו פחות מכזית כשרה. המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה איצטריך סד"א מאי לחוץ דקתני רישא נקב מפולש וכל שהוא כן אפילו במקום חבורן טרפה קמ"ל דכשרה ומאי בחוץ שלא במקום חבורן. ודאמרינן ניטל הטחול ניטלו הכליות כבר כתבתי בתחלת הפרק דכל מקום ששנינו ניטל כשרה אין אחד ממיני הטרפות פוסלין בו והיינו דבמתני' דאלו טרפות קתני ניקב כלומר וכ"ש ניטל. ובבבא דאלו כשרות קתני ניטל לומר דכ"ש ניקב וחדוש הוא שחדשו בטחול דטחול שניקב בסומכיה טרפה ולקתה בכוליא נמי אם מטי לקותא למקום חריץ טרפה כדאיתא בגמ' ומסתברא נמי דנטולה וחסרה בידי שמים דינם שוה בכל מקום ובכל מקום שהנטולה טרפה אע"פ שהנקב אינו פוסל באותו מקום אם חסרה טרפה הלכך חסרת כבד טריפה כאילו ניטלה דהא אמרינן לקמן לא שנו אלא שחסר ויתר ביד אבל ברגל טרפה משום דכל יתר כנטול דמי כלומר כנטול האחר וה"ל כחסר בידי שמים שהרי לא ניטל כלל אלא שרואין אותו כאילו ניטל ואפ"ה טרפה אלמא חסר בידי שמים כחסר בידי אדם עכ"ל ז"ל. ומוכח מפירושו ז"ל דגרסינן ניטל הכבד ונשתייר הימנה כל שהוא וכן ברב אלפסי ז"ל וכך אני זכור ששמעתי ג"כ בילדותי גירסא זו מפי הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל. ובודאי דהיינו דלא כהלכתא שכן כתב הרב אלפס ז"ל עצמו גבי רישא דמתני' וז"ל ולא נשתייר הימנה כלום אוקימנא לר"ש ולאו הכי הלכתא אלא בעינן ונשתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותה והוא מקום שהיא תלויה בו ע"כ. ומ"מ קשה לע"ד על גירסא זו הקושיא של הגמרא שכתבתי לעיל בפירקין דפריך רישא אסיפא ומשני לה וליכא למימר דכיון דלא גריס הכא בסיפא ונשתייר הימנה כזית לא גריס נמי בגמרא ההוא דיוקא דדייקי' דקשיא רישא אסיפא ועל דרך שכתב בכגון זה הר"ן ז"ל בפ' שבועות שתים בתרא דף שי"ג גבי שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה לדעת הרי"ף ז"ל שכיון שאינו גורס במשנתנו הך שבועה שלישית אף בגמ' לא היה אפשר שיגרוס ההוא דיוקא וכו' דהא כתב כאן הרי"ף ז"ל עצמו גבי רישא דמתני' דאוקימנא לה כר"ש בו רבי וכמו שכתבתי וצ"ע לע"ד. וחזר הר"ן ז"ל והכריח דנפחתה הגולגלת דקתני מתני' היינו דוקא בשלא נפחתה כסלע אבל כסלע טרפה והאי דנקיט לה סתמא נפחתה הגולגלת היינו טעמא לפי ששנינו ניקב קרום של מוח טרפה אשמעינן שאין נקב פוסל בגולגולת כמו שפוסל בקרום של מוח עכ"ל ז"ל וע"ש עוד: בפי' רעז"ל ואם כאיסר או פחות כשרה וכן הלכה. אמר המלקט אמת שכן פי' הרמב"ם ז"ל מכל מקום איני יודע מנין לו לרעז"ל לפסוק כן דהא בגמ' מסיק ר' יוחנן דלחומרא אמרי' עד ועד בכלל אבל הכא דאי אמרת כאיסר כפחות מאיסר הוי קולא אמרי' כאיסר כיתר מכאיסר ועד ולא עד בכלל וכן הביאו הרי"ף והרא"ש ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל עצמו בפ"ג דהלכות שחיטה סימן כ"ג וז"ל גרגרת שנפסק רוב חללה במקום הראוי לשחיטה ה"ז נבלה וכן אם ניקבה כאיסר ע"כ וכן כתוב בטור יו"ד סי' ל"ד ואם ניקבה אפילו יש בה חסרון כל זמן שאין בנקב כאיסר כשרה ואם חסרה כאיסר טרפה ע"כ:

ניטל הטחול:    ביד בפ' ששי דהלכות שחיטה סימן כ':

ניטלו הכליות וכו':    ביד שם פ"ח סימן כ"ג כ"ה כ"ו. ובספר הרוקח סימן שצ"ו ניטלו הכליות כשרה או ניטלה אחת או אם נמצאו שלש או ד' כשר דאמרי' בבכורות פ' על אלו מומין את שתי הכליות ולא אחד ולא שלש ודוקא למזבח אבל להדיוט מותר ע"כ וכן ביד בהלכות איסורי מזבח פ' שני סי' י"א. וכתוב בספר כל בו דלפי דעת הראב"ד ז"ל שכתב דהא דאמרי' בגמ' כוליא שהקטינה בבהמה דקה עד כפול ובגסה עד כענבה והם בכלל טרפה דוקא שהקטינה מחמת חולי אבל אם היתה בתולדתה כשרה נצטרך לפרש דהא דתנן ניטלו הכליות כשרה ר"ל שנבראת כך חסרת הכליות שאם ניטלה ע"י חולי כיון שהקטינה לפחות מכשיעור כבר נאסרה ואיך תחזור להכשרה כשגמרו לכלות ולהמק ע"כ:

ניטל לחי התחתון:    לשון הרמב"ם ז"ל שם ביד פ"ח ניטל לחי העליון טרפה אבל ניטל התחתון כגון שנגמם עד הסימנים ולא נעקרו ה"ז מותרת ע"כ. ועל זה נשאל שהשואלין היו סבורין לומר ניטל לחי התחתון כשרה לרבותא נקט תחתון ואע"פ שנראה כעקור וכ"ש לחי העליון והאריך להשיב דאדרבא איפכא הוא שחיות הבהמה ונשימתה תלוי בלחי העליון ובסוף דבריו ז"ל כתב וזהו שאמרתם שלא שמעתם ולא ראיתם בשום חבור מי שמנה טרפה זו הרבה דברים לא הזכירו המפרשים מפני שלא שמו דעתם להם וכשיבין אותם האדם יראו ע"כ:

ניטלה האם:    היא טרפחת היא שלפוחית פי' הרחם:

וחרותה בידי שמים:    אית ספרים דגרס וחרותה בידי שמים כשרה וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל: בפי' רעז"ל ובחורף מביא כלי חרס שחור. אמר המלקט הרמב"ם ז"ל פי' כלי חרס אדום ע"כ ולאו דוקא אדום ולאו דוקא שחור אלא כל שאינם לבנות אינן מצננות. ובגמ' חרותה בידי אדם טרפה ר"ש בן אלעזר אומר אף בידי כל הבריות:

הגלודה. ר"מ מכשיר:    בגמ' בברייתא תניא א"ר שמעון בן אלעזר חזר בו ר"מ. ובר"פ דם הנדה בלשון ראשון אמרי' ר"מ מכשיר דעור גזעו מחליף והדר בריא ואפי' רבנן לא קפסלי אלא דאדהכי והכי שליט בה אוירא ומתה ולעולם גזעו מחליף ובלשון אחרון אמרי' וחכמים פוסלין משום דאין גזעו מחליף ואפי' ר"מ לא קא מכשר אלא משום שמתקשה בשרה ונעשה כעור וחיה ולעולם אין גזעו מחליף וגבי עורו של אדם נמי מטמא דדמי לעצם אדם דאין גזעו מחליף וכדתנן בפ"ג דאהלות סי' ג'. וביד שם פ"ט סי' ז'. ושם פסק לחומרא דבעי' שישתייר כסלע על פני כל השדרה וכרוחב סלע על כל פרק ופרק מאבריה וכרוחב סלע על מקום טבורה אבל כאן בפי' המשנה כתב ז"ל דסגי ברוחב כסלע על פני כל השדרה וכמו שפי' רעז"ל וכן היא דעת הרי"ף ז"ל:


פירושים נוספים