משנה בבא קמא א ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק א · משנה ד | >>

[עריכה]

חמישה תמין וחמישה מועדין.

הבהמה אינה מועדת ^לב לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ^לג ולא לרבוץ ולא לבעוט.

השן מועדת לאכול את הראוי לה.

הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה.

ושור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק, והאדם^לו.

הזאב ^לז והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש, הרי אלו מועדין^לח.

רבי אליעזר אומר, בזמן שהן בני תרבות^לט, אינן מועדין.

והנחש מועד לעולם.

מה בין תם ^מ למועד?

אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העליה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חֲמִשָּׁה תַּמִין וַחֲמִשָּׁה מוּעָדִין:

הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מוּעֶדֶת,

לֹא לִגַּח וְלֹא לִגֹּף וְלֹא לִשֹּׁךְ וְלֹא לִרְבֹּץ וְלֹא לִבְעֹט.

הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ,

הָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ,

וְשׁוֹר הַמּוּעָד,

וְשׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק,

וְהָאָדָם.

הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ,

הֲרֵי אֵלּוּ מוּעָדִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי תַּרְבּוּת, אֵינָן מוּעָדִין;

וְהַנָּחָשׁ מוּעָד לְעוֹלָם.

מַה בֵּין תָּם לְמוּעָד?

אֶלָּא שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ,

וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

חמישה תמין, וחמישה מועדין.

הבהמה אינה מועדת -

לא ליגח, ולא ליגוף,

ולא לישוך, ולא לרבוץ, ולא לבעוט.

השן מועדת -

לאכול את כל הראוי לה,

הרגל מועדת -

לשבר בדרך הילוכה,

שור המועד, ושור המזיק - ברשות הניזק,

והאדם.

הזאב, והארי,

והדוב, והנמר,

והברדלס, והנחש,

הרי אלו מועדין.

רבי אליעזר אומר:

בזמן שהן בני תרבות - אינן מועדין,

והנחש - מועד לעולם.

מה בין תם למועד?

אלא שהתם משלם - חצי נזק מגופו,

ומועד משלם - נזק שלם מן העליה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

תם - נקרא הדבר המזיק בלא הרגל, ואין דרכו שיבא ממנו אותו ההיזק, אלא שאירע בדרך המקרה.

ומועד - נקרא הדבר אשר הורגל שיבא ממנו אותו המעשה תמיד או על הרוב.

ונגיחה - לא תהיה אלא בקרן.

ונגיפה - תהיה באיזה אבר שיזדמן מאיברי הגוף.

ושור המועד - שאומר עליו "והועד בבעליו"(שמות כא, כט) וגו', הוא שנגיחתו על הרוב.

ומה שאמר ושור המזיק ברשות הניזק - הוא דעת מי שסובר כי אפילו התם ברשות הניזק ישלם נזק שלם, ודינו אצלו כדין מועד.

ועוד יתבאר שאין הדין כן, ומשנה זו חסרה ויש להשלים לשונה ולומר כן, "חמישה תמין הן מתחילתן ואם הועדו מועדין, ושן ורגל מועדין מתחילה, ויש מועדין אחרים כיוצא בהם והם הזאב וכו'.

ומה שלא הוצרך למנותם כולם ויאמר אחד עשר מועדין הן, לפי שמציאותן בישוב מעט וכל שכן שאינן נראים במדינות.

וברדלס - הוא החיה הנקראת בלשון ערבי "אלצבע".

ומה שאמר מן העליה - רוצה לומר ממיטב נכסיו והמובחר שבהם, כמו שאמרו הניזקין שמין להם בעידית.

ואין הלכה כרבי אליעזר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

חמשה תמין - שאינם רגילים להזיק, ואם הזיקו משלמין חצי נזק:

וחמשה מועדין - שהם רגילין להזיק, ומשלמין נזק שלם:

לא ליגח - בקרן:

ולא ליגוף - דחיפת כל הגוף. וכולהו הוו תולדה דקרן ומשלמין חצי נזק. הרי חמשה תמין:

ושור המועד - שלש פעמים ליגח או ליגוף או לרבוץ או לבעוט או לישוך. הרי הן חמשה מועדים לשלם נזק שלם. ולגבי מועד חשיב להו חד ^לד:

ושור המזיק ברשות הניזק - אפילו קרן תמה. הוי מועד לשלם נזק שלם. ומתניתין אתיא כמאן דאמר ^לה משונה קרן בחצר הניזק שמשלמת נזק שלם ואפילו היא תמה. ואין כן הלכה:

והאדם - הוי מועד מתחלתו נמי, ומשלם נזק שלם אם הזיק:

הזאב והארי וכו' - מועדים מתחלתן. והא דלא חשיב להו בכלל חמשה מועדים דלעיל וליהוו אחד עשר מועדים, משום דהני לא שכיחי בישוב:

ברדלס - חיה שקורין לה בערבי אלצב"ע:

רבי אליעזר אומר וכו' - ואין הלכה כר' אליעזר:

מן העליה - מעידית שבנכסיו ^מא. ואפילו אין הנוגח שוה שיעור הנזק. דבמועד כתיב (שמות כא) ישלם שור תחת השור, ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הבהמה אינה מועדת וכו'. משום דתני שן ורגל דמועדין מתחילתן. נקט אינה מועדת. ולא תנא הבהמה תמה:

ולא לשוך וכו'. בגמרא דריש פרקין [דף ב' ע"ב] נשיכה כיון דאין הנאה להזיקה כשן. הוי תולדה דקרן. רביצה ובעיטה. כיון דאין הזיקן מצוי כרגל. הוו תולדה דקרן:

ושור המועד. פירש הר"ב ג"פ ליגח וכו' ולגבי מועד חשיב להו חד כן פירש"י בפירוש המשנה. ומסיים דעל ידי העדאה דעדים אתי בהו חיוב [נזק שלם]. הלכך חדא מלתא הוא. ע"כ ועיין לקמן:

ושור המזיק ברשות הניזק. כתב הר"ב ומתניתין אתיא כמ"ד משונה וכו' כלומר הך בבא דמתניתין אבל רישא על כרחך רבנן היא. דהשן מועדת וכו' על כרחך בחצר הניזק דבעינן ובער בשדה אחר. ותנן הבהמה אינה מועדת כו'. וה"ק שמואל לרב יהודה שיננא שבוק מתניתין ותא אבתראי. רישא רבנן. וסיפא רבי טרפון. ואע"ג דרבינא דבתראה מוקים לה כולה כרבנן. אבל מחסר למתניתין. לפיכך פירש הר"ב אליבא דשמואל. ומ"ש הר"ב דאינה הלכה. עיין בפירושו משנה ה' פ"ב:

והאדם הרי חמשה. ובבעלי חיים קמיירי להכי לא חשיב בור ואש. רש"י. ומסיימי התוספות דף ד' דבור ואש כך לי פעם ראשונה כמו בפעם שלישית ורביעית:

הזאב והארי כו'. חסורי מחסרא והכי קתני. ויש מועדים אחרים כיוצא באלו הזאב וכו'. גמרא. ועיין מה שכתבתי במשנה ד' פ"ק דסנהדרין מנלן דחייבה תורה לכל הני:

הרי אלו מועדים. אפילו בנשיכה ובכל נזקין ומשלמין בעלים שלהם נזק שלם. רש"י:

שהן בני תרבות. שגידלן אדם בביתו: רש"י:

מה בין תם למועד אלא שהתם וכו' וכן לשון הזה במ"ח פרק ה' דמנחות. ובמשנה ב' פ"ג דערכין. עוד שם משנה ב' פ"ז ובריש מסכת קנים. [ועיין פ"ז משנה ב' דמסכת תמיד] ולכאורה נראה לפרש בלשון בתמיה מה בין וכו'. ליכא. אלא שהתם וכו'. אבל בגמרא דף ט"ו מסקינן דשייר שאינו משלם על פי עצמו דפלגא נזקא קנסא ומודה בקנס פטור דכתיב (שמות כב) אשר ירשיעון וגומר כדפרישית במשנה ח' פ"ט. ושייר חצי כופר. דתם פטור מכופר. לכך צריך לפרש שהוא כמו אין בין וכו'. [וכהאי גוונא מפרש הר"ב בסוף פ"ק דשבועות] וכן ההיא דקנים נשנה בפ"ק דמגילה מ"ו בהדיא בלשון אין בין וכו'. [ובסוגיא דהכא [ד' ט"ו] ודסוף פרק אלו נערות [דף מ"א ע"א] מייתי למתניתין ולא גרם אלא]:

מן העלייה. פירש הר"ב מעידית שבנכסיו דמאי עלייה מעולה שבנכסיו. וכן הוא אומר (ד"ה ב' ל"ב) וישכב חזקיה עם אבותיו ויקברוהו במעלה קברי בני דוד. ואמר ר"א במעלה אצל המעולים שבמשפחה ומאן נינהו דוד ושלמה. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לב) (על המשנה) אינה כו' משום דתני שן ורגל דמועדין מתחלתן נקט אינה מועדת ולא תני הבהמה תמה:

(לג) (על המשנה) לישוך. נשיכה כיון דאין הנאה להזיקה כשן הוי תולדה דקרן. רביצה ובעיטה כיון דאין הזיקו מצוי כרגל הוו תולדה דקרן. גמרא:

(לד) (על הברטנורא) דעל ידי העדאה דעדים אתי בהו חיוב נזק שלם. הלכך חדא מלתא היא. רש"י:

(לה) (על הברטנורא) כלומר הך בבא דמתניתין. אבל רישא על כרחך רבנן היא. דהשן מועדת כו' ע"כ בחצר הנתק, דבעינן ובער בשדה אחר, ותנן הבהמה אינה מועדת כו' אלמא קרן בחצר הניזק חצי נזק משלם. וה"ק בגמרא רישא רבנן וסיפא ר"ט. ועתוי"ט:

(לו) (על המשנה) והאדם. הרי חמשה. ובבעלי חיים קמיירי להכי לא חשיב בור ואש. רש"י:

(לז) (על המשנה) הזאב. חסורי מיחסרא והכי קתני, ויש מועדים אחרים כיוצא באלו הזאב כו'. גמרא:

(לח) (על המשנה) מועדין. אפילו בנשיכה ובכל נזקין. רש"י:

(לט) (על המשנה) תרבות. שגידלן אדם בביתו. רש"י:

(מ) (על המשנה) מה כו' אלא. אין לפרש כפשוטו דהא איכא עוד דשייר על פי עצמו דקנסא הוא ומודה בקנס פטור. וחצי כופר דתם פטור אלא הוא כמו אין בין. ועתוי"ט:

(מא) (על הברטנורא) דמאי עלייה מעולה שבנכסיו כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

חמשה תמין. וכו': נלע"ד דמניינא למעוטי ח"נ צרורות דלעולם אפי' אלף פעמים אינו משלם אלא ח"נ ולא הוי לא כדין מועד ולא כדין תם ודלא כסומכוס דאית ליה צרורות נ"ש משלם. ובגמ' מסיק דמתני' חסירי מחסרא והכי קתני חמשה תמין הן ואם הועדו חמשתן מועדין ושן ורגל מועדין מתחלתן וזהו שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת ר"ט ורבנן ויש מועדין אחרים כיוצא באלו הזאב וכו' ופי' רש"י ז"ל ואם הועדו חמשתן מועדין היינו פירושא דחמשה מועדין דתנן במתני'. ושן ורגל מועדין מתחלתן ולאו אמניינא קאי אלא מועדין קתני ואזיל. וזהו שור המועד הא דאמרן ואם הועדו חמשתן מועדין זהו שור המועד הכתוב בפרשה. ויש מועדים וכו' סיפא דמתני' קמפרש והא דלא תני להו בהדי הני משום דלא כתיבן כי הנך. בפי רעז"ל ומתני' אתיא כמ"ד משונה קרן בחצר הניזק שמשלמת נ"ש ואפי' היא תמה. אמר המלקט רש"י ז"ל פי' בפירקין דף י"ד משונה קרן בחצר הניזק נ"ש משלם קרן תמה וכל תולדותיה קרי משונה הואיל ושינו את וסתן שלא היה דרכן ע"כ ועיין במ"ש לקמן פרק שני סי' ה':

ולא לרבוץ: גמ' א"ר אלעזר לא שנו אלא פכין גדולים אבל פכין קטנים אורחיה לרבוץ ואם רבצה עליהם פרה פטורה וברשות הניזק חייבת נ"ש דתולדה דרגל היא. ומצאתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל מצאתי בכל הספרים לשבר כדרך הלוכה בכף שור המועד בלא וי"ו והפרדלס בפ"א ע"כ. וגם בר"פ דלקמן הגיה כדרך בכף:

ושור המועד: בפי' רעז"ל חשיב להי חד פי' דלגבי מועד חשיב לנגיחה ונגיפה ונשיכה ורביצה ובעיטה חד וע"י העדאת העדים אתי בהו חיוב נ"ש הלכך חדא מילתא הוא רש"י ונמקי יוסף ז"ל. וקשה לע"ד דהא מסקנא דגמ' החמשה מועדים היינו החמשה תמין שהועדו וא"כ מה להם ז"ל לפרש כלום במשנה ושמא משום דבין לשמואל דאמר רישא רבנן וסיפא ר"ט בין לר' אלעזר דאמר משמיה דרב כולה ר"ט היא אתיא מתני' כפשטה איצטריכו לפרושי מה שכתבנו בשמם ז"ל. וכתבו שם תוס' ז"ל וא"ת אמאי לא חשיב אש ובור גבי מועדים וי"ל דלא חשיב אלא בעלי חיים אבל בור ואש כך לי פעם ראשונה כמו פעם שלישית ורביעית ע"כ. ולע"ד צ"ע חדא דהוי סגי כשיאמרו אבל בור ואש לאו בעלי חיים נינהו וכמו שפירש רש"י ז"ל בקיצור בפירושו למתני' ותו דמאי דקאמרי כך לי פעם ראשונה וכו' והרי שן ורגל נמי כך לי פעם ראשונה וכו' דו"ק:

והנחש הרי אלו מועדין: אפי' בנשיכה ובכל ניזקין ומשלמי בעלים שלהם נזק שלם רש"י ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א דהלכות נזקי ממון אם סייקו או המיתו בנגיחה או בנשיכה ודריסה וכיוצא בהן חייבי' נ"ש ע"כ ופי' שם המגיד משנה ז"ל כל אלו אם עשו מעשה שן ורגל דינם כדין קרן לענין חלוק הרשויות אלא שהן מועדין מתחלתן ע"כ. אבל תוס' והרא"ש ז"ל כתבו וז"ל בכל ענייני ההיזק חשיבו מועדי' אלא כל אחד במידי דאורחיה כגון שבא זאב וטרף ארי ודרס או טרף להניח אבל אם טרף ואכל דלאו אורחיה וכן שאר היזקות דלאו אורחייהו לא הוי מועדי' אלא משלמי' ח"נ. ובמידי דאורחייהו דמשלם נ"ש דוקא בחצר הניזק אבל בר"ה פטור דהוי שן בר"ה כדאמר שמואל בגמרא ארי ברשות הרבים דרס ואכל פירוש מחיים פטור דאורחיה הוא ואפילו נחש שאין נהנה מנשיכתו מכל מקום כיון דאורחיה בהכי הוי כמו רגל דפטור ברשות הרבים ולא הוי כמו קרן בתר דאייעד אף על גב דמתכוין להזיק מדחשיב ליה גבי אחרינא עכ"ל ז"ל וגם נמקי יוסף ז"ל כתב בשם הרמ"ה וז"ל הרי אלו מועדים דוקא בחצר הניזק דומיא דשן ורגל אבל בר"ה פטירי דאורחייהי הוא כדאמרי' בגמ' והא דפלגינהו תנא משן ורגל דבהמה משום דמשונות הן שדורסות ואוכלות חיים וטורפות להניחה מה שא"כ בבהמה ע"כ ועיין בשלטי הגבורים. וק"ק לע"ד אמאי לא תנא נמי הכלב והחתול וי"ל משום דלא פסיקא ליה דהני מועדים אפילו לאימרי רברבי וכ"ש לתרנגולים אבל כלב וחתול לא הוי מועדים מתחלתן לשלם נ"ש אלא כלב לטלאים וחתול לאפרוחים אבל כלב לכבשים גדולים או חתול לתרנגולים משונה הוא ולא משלם אלא ח"נ אלא שלדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג דהלכות נ"מ הכלב אפילו לכבשים קטנים הוי שנוי וכן משמע קצת דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל אלא שהרא"ש ז"ל נראה דקשה דידיה אדידיה ע"ש אח"כ מצאתי מ"ש לקמן פ' שני סימן ב' בשם הרא"ש ז"ל עיין עליו שם:

ר' אלעזר: בלי יו"ד גרסי וכן נמי פירשו תוס' ז"ל גם בסנהדרין פ"ק דף ט"ו כך פירשו וז"ל שם אומר ר"ת דהכא במתני' דפ"ק דסנהדרין גרסינן ר' אליעזר שהוא קודם ר' עקיבא ובמתני' דפ"ק דב"ק גרסי' ר' אלעזר דהא בגמ' מזכירו אחר ר"מ ע"כ. וכתבו ומיהו אכתי קשה דהא תנן והנחש מועד לעולם אליבא דכ"ע והתם מפרש ריש לקיש והוא שהמיתו אבל לא המיתו לא קסבר יש להם תרבות ויש להם בעלים אפילו הנחש. ואומר ר"ת דהתם בקשורין בשלשלאות כגון בגוהרקי שלו ובענין זה יש להם תרבות ואין להם להרגן אלא א"כ המיתו אבל לענין אם הזיקו לשלם נ"ש או לא בהא לא איירי מידי התם אי חשיב תרבות שלהם תרבות ע"כ. ופי' רש"י ז"ל שהן בני תרבות שגדל אותם בביתו ע"כ. משמע מתוך פירושו ז"ל שבא ללמדנו דאינם בני תרבות היינו שיש להם בעלים אלא שלא גדלן בתוך ביתו או כגון שלקחן גדולים וכן מוכרח לפרש דאי לא תימא הכי היכי משכחת בהו חיוב כלל לא כדין מועד ולא כדין תם [הג"ה וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל בני תרבות בכל הספרים ל"ג בני וכן עיקר ונ"ל לפרשו לפי זו הגירסא דה"ק בזמן שהן תרבות פי' בזמן שהן גידול ורביית בני האדם כלומר שאינם מדבריות שגדלים ע"י עצמן אלא שהם תרבות של אנשים אז אינם מועדין ועל זה הדרך הוי נמי פירושא דקרא דכתיב תרבות אנשים חטאים כלומר גידול שגדלו אנשים חטאים עכ"ל ז"ל] א"נ יש לפרש עוד דכוונת רש"י ז"ל למעוטי שאין צריך שיהו קשורין בשלשלאות והכי איתא בגמ' בברייתא ר"מ אומר אף הצבוע ר' אלעזר אומר נחש פי' נחש לבד הוא שמועד לעולם אפי' שהוא בן תרבות וברדלס דמתני' נמי היינו צבוע אלא דמתני' מיירי בצבוע נקבה ור"מ מוסיף צבוע זכר משום דמשתנה לכמה מינים פי' דלאחר שבע שנים נעשה עטלף ולאחר ז' שנים נעשה ערפד ולאחר ז' שנים נעשה קימוש ולאחר ז' שנים נעשה חוח ולאחר ז' שנים נעשה שד משום הכי הוצרך להוסיפו. ירוש' א"ר [יוסי בי ר' אבין לא] הוסיף ר' מאיר [אלא בצבוע זכר] מפני שיש [לו שעה שהוא קשה כארי]:

מה בין תם וכו': במכלתא פרשת משפטים תניא והובאה בילקוט סוף סימן של"ט חמשה דברים בין שור תם למועד מועד צריך עדים ותם אינו צריך עדים מועד משלם את הכופר ותם פטור מן הכופר מועד משלם שלשים סלעים ותם אינו משלם שלשים סלעים מועד משלם נזק שלם ותם משלם ח"נ מועד משלם מן העליה ותם משלם מגופו ע"כ. ובפירקין דף ט"ו משני למ"ד פלגא נזקא קנסא דשייר שהתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם ע"פ עצמו דהא שייר נמי חצי כופר פי' שהמועד שהמית את האדם משלם כופר שלם ותם שהמית אפי' חצי כופר כדינו בניזקין לא משלם דכתיב בעל השור נקי ודרשינן נקי מחצי כופר ולמ"ד פלגא נזקא ממונא לא קשה מאי שייר דהאי שייר דלא שייר אלא חצי כופר דאמר לך הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר ולא שייר כלום דאי משום שהמועד משלם כופר שלם ותם לא משלם אלא פלגא כופר לאו שיורא הוא דהא תני לה התם משלם ח"נ ומועד נ"ש וכופר בכלל. ותוס' ז"ל קשקלי וטרו התם מנא ליה לתלמודא דר' יוסי הגלילי אית ליה דתם משלם חצי כופר ועוד כתבו ז"ל דהוה מ"ל הא מני ר"ש בן זומא היא דאמר התם בפ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ"א) נקי מדמי עורו פי' שאף עורו אסור בהנאה ולדידיה נמי כופר לאו שיורא הוא ע"כ. פי' דממה נפשך אי ר"ש בן זומא ס"ל דתם משלם חצי כופר היינו בכלל תם משלם ח"נ ואי ס"ל דתם לא משלם חצי כופר משום דאי בסקילה הביאהו לב"ד וישלם לך וא"כ לאו שיורא הוא נמי שהוא בכלל שהתם משלם מגופו ואי לאו בסקילה כגון על פי עד א' או על פי הבעלים בין תם בין מועד שניהם פטורין מדרבה פ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ"ג) דאמר שור שהמית בן חורין שלא בכונה פטור שנאמר השור יסקל וגם בעליו יומת כל זמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר. ובספרי' כתוב אלא שהתם וכו' וק"ק לע"ד מלת אלא כי לא תפול מלת אלא כששונה מה בין וכמו ששנוי בפ' מי שהיה טמא מה בין הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה וכו' מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים וכו' וגם בפ"ק דתעניות ששנינו מה אלו יתירות על הראשונות אלא שבאלו מתריעין בכמה ספרים ל"ג מלת אלא ולא קתני מלת אלא רק אם היה שונה אין בין תם למועד אלא שהתם וכך כמו שהיא שנוי כמה זימני בפ"ק דמגלה אין בין וכו' אלא וכו' וכגון ההיא דתניא בפ"ק דתעניות דף י"ג אין בין שלש ראשונות לשלש אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ובאלו אסורין בעשיית מלאכה אין בין שלש שניות לשבע אחרונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות ושמא י"ל דיש מכאן קצת ראיה לרב פפא דפשיטא ליה בגמ' לעיל בפירקין דף ג' דח"נ צרורות משלם מן העליה כמו שרמזתיו לעיל ראש פירקין וכמו שפסקו הפוסקים ז"ל וה"פ דמתני' אלא שהתם משלם ח"נ מגופו ומועד משלם נ"ש מן העלים כלומר דוקא בין תם למועד יש חילוק בין מגופו ובין מן העליה אבל צרורות אע"ג דגם הוא אינו משלם אלא ח"נ כתם מ"מ אינו משלם מגופו כתם אלא מן העליה כמועד. וליכא למיפרך א"כ תיפשוט בעיא דרבא מהכא דהא אינו מבורר בבירור וגם לא דיוק גמור רק מלה חדא יתירה בעלמא או שמא אתא לאשמועי' במאי דקאמר אלא שהתם משלם ח"נ מגופו פי' לעולם אפילו אחר שהועד דצד תמות במקומה עומדת וכר' יהודה בפ' ד' וה' דף מ' ועיין ג"כ במ"ש בפ' שני דכריתות סי' ד' גבי מה בין שפחה לבין כל העריות גם ברפ"ק דקנים:

מן העליה: פי' מן הקרקע המעולה שבנכסיו וכן הוא אומר וישכב חזקיהו עם אבותיו ויקברהו במעלה קברי בני דוד פי' במעלה אצל מעולים שבמשפחה ומאן נינהו דוד ושלמה. ומצאתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל שהתם משלם ח"נ מגופו מצאתי דגרסי' ומגופו בוי"ו וה"פ אפילו הח"נ שאמרנו אינו משלמו בכל פעם כי אינו משלמו אלא מגופו ואם אין גופו שוה חצי הנזק אינו משלם אלא גופו אבל מועד משלם נ"ש פי' מכל מקום אפי' מן העלי' ולפי זה אתי שפיר דגבי מגופו גרסי' בוי"ו ומגופו. וגבי מן העלי' לא גרסינן ומן העלי' [בוי"ו] דהאי מן העלי' אינו אלא פירוש על מה שאמר ומועד משלם נ"ש ואינו תשלומין אחרים אבל מגופו הוי תשלום אחר מחצי הנזק ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

חמשה תמין: שאין רגילין להזיק, ולהכי משלמין בתחלה רק ח"נ:

וחמשה מועדין: שרגילין להזיק, ולהכי משלמין מיד נ"ש:

הבהמה אינה מועדת: מדתני סיפא שן ורגל דמועדין מיד, להכי נקט נמי הכא לישנא דאינה מועדת, לגלויי דרק אינה מועדת מיד, אבל אי הוה נקט הבהמה תמה, הוה משמע דתמיד תמה:

לא ליגח: בקרן:

ולא ליגוף: לדחוף בגוף:

ולא לשוך: לנשך:

ולא לרבוץ: להשכיב ולהפיל א"ע על דבר ולהזיקו:

ולא לבעוט: [אויסשלאגען] ברגל, וכולהו תולדת קרן הן, דכוונתן להזיק. הרי ה' תמין:

הרגל מועדת לשבור בדרך הלוכה: ושניהן רק ברשות הניזק. [אב"י יש לדקדק למה הכא אקדים תנא שן לרגל, ובמ"א אקדים רגל לשן. והשבתי לבני הרב המאה"ג שליט"א, דנ"ל דלעיל נקט להו כסדר שכתובים בתורה, כמ"ש תוס' שם, והרי תחלה כ' ושלח ואח"כ ובער בשדה אחר, משא"כ הכא דבא תנא להשמיענו בפירוש שהן מועדין מתחלתן, להכי נקט להו בדרך לא זו אף זו, דלא מבעייא שן ודאי מועד מתחלתו, מדמתהנה עי"ז להוטה אחריו, מצוי שפיר מה"ט טפי, אבל רגל אינו מצוי כל כך בסתם שור חכים שלא יעבור אף בדרך הלוכו על כלים שאין נוח להלוך עליהן, אלא יט וילך מהצד, קמ"ל דאפ"ה מחשב מצוי ומועד מתחלתו]:

ושוד המועד: ליגח, ליגף, לישך, לרבץ, ולבעט, ג"פ:

ושור המזיק ברשות הניזק: אז אפילו קרן תמה משלם נ"ש, ולא קיי"ל כן [(שו"ע חו"מ, שפט)]:

והאדם: שחפר בור או הדליק אש, או הזיק בידים. הרי ה' מועדין:

והנמר: טיגער:

והברדלס: ב' מינין הן, הסמוך לחולדה הוא הנקרא [אילטיז] בל"א, והסמוך לארי, הוא הנקרא [לעאפארד] [כך כתבו תוס' סנהדרין ט"ו ב', ודלא כבאר הגולה בח"מ שפ"ט ]:

הרי אלו מועדין: והא דלא חשיב להו לעיל ולהוי י"א מועדין. ה"ט מדלא שכיח שיהיו להן בעלים שישלמו:

רבי אליעזר אומר בזמן שהן בני תרבות: שנתגדלו בבית אדם:

והנחש מועד לעולם: אף כשהיא בעלת תרבות:

מה בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו: דבנאבד או מת. אין הבעלים משלמים:

ומועד משלם נזק שלם מן העלייה: ממעולה שבנכסים, אפי' מת שור המזיק:

בועז

[עריכה]