משנה בבא קמא א רמבם

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) ארבעה אבות נזיקין -

השור, והבור, והמבעה, וההבער.

לא הרי השור - כהרי המבעה,

ולא הרי המבעה - כהרי השור,

ולא זה וזה, שיש בהן רוח חיים - כהרי האש, שאין בו רוח חיים,

ולא זה וזה, שדרכן לילך ולהזיק - כהרי הבור, שאין דרכו לילך ולהזיק.

הצד השוה שבהן -

שדרכן להזיק,

ושמירתן עליך,

וכשהזיק - חב המזיק לשלם תשלומי נזק, במיטב הארץ.

(ב) כל שחבתי בשמירתו - הכשרתי את נזקו.

הכשרתי במקצת נזקו - חבתי בתשלומי נזקו, כהכשר כל נזקו.

נכסים שאין בהן מעילה,

נכסים שהן של בני ברית,

נכסים המיוחדים,

ובכל מקום - חוץ מרשות המיוחדת למזיק, ורשות הניזק והמזיק,

כשהזיק - חב המזיק לשלם תשלומי נזק, במיטב הארץ.

(ג) שום כסף, ושוה כסף -

בפני בית דין,

ועל פי עדים בני חורין, בני ברית.

והנשים - בכלל הנזק.

והניזק, והמזיק - בתשלומין.

(ד) חמישה תמין, וחמישה מועדין.

הבהמה אינה מועדת -

לא ליגח, ולא ליגוף,

ולא לישוך, ולא לרבוץ, ולא לבעוט.

השן מועדת -

לאכול את כל הראוי לה,

הרגל מועדת -

לשבר בדרך הילוכה,

שור המועד, ושור המזיק - ברשות הניזק,

והאדם.

הזאב, והארי,

והדוב, והנמר,

והברדלס, והנחש,

הרי אלו מועדין.

רבי אליעזר אומר:

בזמן שהן בני תרבות - אינן מועדין,

והנחש - מועד לעולם.

מה בין תם למועד?

אלא שהתם משלם - חצי נזק מגופו,

ומועד משלם - נזק שלם מן העליה.

משנה בבא קמא, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב