משנה בבא בתרא ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ד · משנה א | >>
המוכר את הבית, לא מכר היציע ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו, ולא את החדר שלפנים ממנו, ולא את הגג ב בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים.
רבי יהודה אומר, אם יש לו צורת פתח, אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים, אינו מכור.
הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת,
- לֹא מָכַר הַיָּצִיעַ,
- וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְּתוּחָה לְתוֹכוֹ;
- וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ;
- וְלֹא אֶת הַגַּג,
- בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.
- לֹא מָכַר הַיָּצִיעַ,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח,
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אֵינוֹ מָכוּר:
המוכר את הבית -
- לא מכר את היציע - אף על פי שהיא פתוחה לתוכו,
- ולא את החדר - שהוא לפנים ממנו,
- ולא את הגג - בזמן שיש לו מעקה גבוהה עשרה טפחים.
- רבי יהודה אומר:
- אם יש לו צורת פתח -
- אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים - אינו מכור.
יציע - הוא חלל בין שני כותלין, כגון צורה זו:
ומילת ממנו - הוא חוזר אל הבית.
ואין הלכה כרבי יהודה:
המוכר את הבית - היציע. כמין חדר שעושין סביבות כותלי הבית מבחוץ, כמו שהיה במקדש דכתיב (מלכים א ו) והיציע התחתונה. ויש שעושין אותה בעובי הכותל. ואף על פי שפתוח לבית ותשמישו בתוכו, אפילו הכי אינו מכור. והוא דהוי ארבע אמות. אבל אי לא הוי ארבע אמות, לא חשיב, ונמכר עם הבית:
ולא את החדר שלפנים - מן הבית. ואף על פי שהוא פתוח לבית ודריסתו עליו א:
בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה - חשוב בפני עצמו ולא בטל לגבי בית:
רבי יהודה אומר וכו' - ואין הלכה כרבי יהודה:
היציע. כתב הר"ב כמין חדר שעושין סביבות וכו' כמו שהיה במקדש. ויש שעושין אותה בעובי כותל וכו" כל זה מדברי הרי"ף. ולפי פירוש הר"ב והרמב"ם במשנה ג' פרק ד' דמדות. היו יציעות המקדש בעובי הכותל וכו' ועיין מ"ש שם:
ולא את החדר וכו'. כתב הר"ב ואף על פי שהוא פתוח לבית וכו'. ומסיים הרשב"ם דכיון דאין תשמישו כשל בית שאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור כמין תיבה. הלכך אינו בכלל בית. ע"כ. ובגמרא השתא יציע לא מזדבן חדר מיבעיא לא צריכא דאע"ג דמצר ליה מצרי אבראי. כשכתב לו המצרים של הבית לא כתב מצר פלוכי חדר. אלא כתב המצר שחוץ לחדר כגון בית פלוני מן המערב. אפילו הכי לא אמרינן שקנה החדר כיון שהוא תוך המצר. אלא אמרינן מצרים הרחיב לו כמצר חדר אינו ניכר לאנשי העיר. הילכך הרחיב לכתוב המצרים הניכרים:
ולא את הגג. אבל עלייה בכלל בית כחכמים דמתניתין ד' פ"ז דנדרים. ולפיכך אני תמה על יש אומרים דכתב הטור סימן רי"ד בשמם. דעלייה לא הוי בכלל הבית. והרי בנדרים דהולכין אחר לשון בני אדם אמרו חכמים שהיא בכלל בית:
(א) (על הברטנורא) דכיון דאין תשמישו כשל בית שאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור כמין תיבה הלכך אינו בכלל בית. ר"ש. ובגמרא השתא יציע, חדר מבעיא. לא צריכא דאע"ג דמצר ליה אבראי, שכתנ:לו המיצר שחוץ לחדר. אפ"ה לא אמרינן שקנה החדר כיון שהוא בתוך המצר. אלא אמרינן מצרים הרחיב. שמצר חדר אונו ניכר:
(ב) (על המשנה) הגג. אבל עליה בכלל הבית:
המוכר את הבית וכו': עד סוף סי' ו' פכ"ה דהלכות מכירה. ובטור ח"מ סימן רי"ד:
לא מכר את היציע: הפירוש שפירש רעז"ל ביציע הוא מה שפירש רב יוסף והלכתא כותיה אבל איכא מאן דפירש בגמרא דהיינו אפתא פי' רב אלפס ז"ל כגון עליה שעושין אותה ע"ג בית ואין לה פתח מבחוץ אלא עושין לו ארובה במעזיבה שע"ג הבית שהיא קרקעיתה של אותה עליה וממנו נכנס ויוצא וזהו פתחה מ"ד אפתא לא מזדבנא כל שכן ברקא חלילא דהיינו מה שפירש רעז"ל ומ"ד ברקא חלילא הוא יציע דמתני' אבל אפתא ס"ל דמזדבנא בהדי בית אפילו בסתם כיון שהוא תשמיש גדול לבית אבל ברקא חלילא אין משתמשין בו להניח שם חפצים אלא לנוי הוא עשוי ולהקר שם:
ולא את החדר שלפנים ממנו: ובגמרא פריך השתא יציע שתשמישו שוה לגמרי לשל בית אמרת לא מיזדבן להדי בית. חדר העשוי לשמירת ממונו ואין דומה התשמיש לשל בית לא כ"ש ואמאי איצטריך ומשני לא צריכא למיתני לא מכר את החדר אלא היכא דמצר לו מוכר ללוקח בשטר מכירה מצרים חיצונים שחוץ לחדר דסד"א מכר את החדר שהרי בתוך המצרים הוא קמ"ל מתניתין דלא מכר אלא בית והאי דמצר חוץ לחדר וכתב ביתו של פלוני מן המערב מצרים הרחיב לו שלא ידע לפרש ולומר חדר שלי היא ממערבו של בית דאין זה מצר הניכר לאנשי העיר והלכך כתב מצרים הניכרים. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל לא צריכא דמצר לו מצרי אבראי יש לפרש דיציע נמי אי מצר לו מצרי בראי לא קנה וה"ק דלהכי תנא חדר לאשמועינן ממשנה יתירה דאפילו היכא שמצר לו מצרי בראי מיירי מתניתין ורישא בחד גוונא וסיפא בחד גוונא לא מוקמינן ויש לפ' דדוקא בחדר אבל ביציע אי מצר לו מצרי בראי קנה הכל ודברי רבינו בהלכות נראין כן ומדלא אוקימנא דבדלית ליה ד' אמות ש"מ דחדר נמי כל אימת דלית ביה ד' אמות לאו חדר הוא ע"כ. וכתב בנמוקי יוסף בשם הר"ר יונה ז"ל דכיון דמיתורא דמתניתין שמעינן דאע"ג דמצר לו מצרי בראי לא מכר לו את החדר ה"ה לענין עליה הבנויה חוץ לכותלי הבית דהיינו יציע דמתניתין כפי דעת רב יוסף שאע"פ שהרחיב לו מצרים החיצונים לא מיזדבן וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"כ. [הגה"ה וגם הרא"ש ז"ל הכי ס"ל אבל הרמב"ם ז"ל שם בפכ"ה דהלכות מכירה משמע דלא ס"ל הכי אלא דוקא גבי חדר אמרינן הכי אבל יציע דילא חשיב כ"כ אם עומד בין המצרים נמכר עמו ע"כ]. עוד כתוב בנמוקי יוסף ז"ל ולא את הגג אע"פ שאינו מקורה ומגופף מדלא פירשו בגמרא אי מיירי דוקא במקורה משמע להו דמתניתין כפשטה כן דעת הריטב"א ז"ל ודעת רבותינו ז"ל מתני' מיירי במוכר בית סתם ולא פירש לו עומקא ורומא ומש"ה לא מכר אלא את הבית לבדו משום דהני תשמיש אחר להם שאינו כתשמיש בית ממש ואפילו הגג שקרקעיתו מכסה הבית מ"מ כיון שיש לו אפילו צורת פתח שרשות אחר הוא אינו נשמע במכירת הבית כיון שלא פירש אבל פירש לו עומקא ורומא מכר את הכל חוץ מבור ודות כדתנינן לקמן. ואם מצר מצרים החיצונים נ"ל דאף הבירה מכר לו כיון שכתב לו עומקא ורומא משום דל"ד לבור ודות דלית להו תשמיש בית כלל ואי כתב ליה ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום נ"ל דאפילו בור ודות במשמע וה"ה אם אמר מארעית תהומא עד רום רקיעא כדאיתא בגמרא. אמר המחבר ומיהו יש לספק בזה ונוכל לומר דעומקא ורומא לא קאי אבירה דלאו בכלל עומקא ורומא הוא והא דלא ממעטינן אלא בור ודות משום שהוא בעומק של בית והוה משמע דלמעוטי הוא דקאמר [הגהה נראה צ"ל דלאתויי או דלרבויי] והר"ר יונה ז"ל מסופק אי אהני ולא שיירית לבור ודות דאפשר דלא מהני רק לבית ובירה וכיוצא באלו משום דאיכא דקרו להו לכולהו בשם חד אבל בור ודות וחדר דאית להו שם באנפי נפשייהו אע"ג דכתב ליה ולא שיירית וכו' לא משתמע דאפשר לומר דחד שם אמר ליה ולא תרי שמות ע"כ בשנוי לשון קצת. ובפ' מי שמת דף רל"ב כתוב שם בנמוקי יוסף כיון דהמוכר את הבית סתם תנן הכא דלא מכר את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים דהיינו דיוטא א"כ אם פירש ואמר בהדיא אני מוכר לך הבית חוץ מדיוטא האי לישנא יתירא הוי שיורא להוסיף להתנות שיוכל ג"כ להוציא זיזין לאויר החצר ע"כ:
יכין
המוכר את הבית לא מכר היציע: חדר שבעובי הכותל:
ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו: ר"ל אף שהיציע פתוח להבית. מיהו באין היציע רחב ד' אמות, אף שאינו פתוח לבית הוה כבית [רי"ד]:
ולא את החדר שלפנים ממנו: אף שפתוח להבית. ואף דכ"ש הוא מיציע. קא משמע לן חדר, אף שמצר לו מצרים חוץ להחדר. וי"א דחדר דינו כיציע לענין רוחב ד' אמות [שם]:
בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים: והגג רחב ד' אמות. אבל עלייה שפתוח לבית, הוה כבית [שם]:
רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח: מבית להגג:
אינו מכור: ולא קיי"ל כן:
ולא את הדות: בור בחפירה, ודות בנוי כעין בור ע"ג קרקע [עי' פירושינו ר"ה פ"ג סי' ל'], ושניהן עשויין לכנס שם מים, ואין שייכים לבית אפילו הם תוך הבית:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת