משנה בבא בתרא ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ג · משנה ח | >>
אין עושין נט חלל ס תחת רשות הרבים, בורות שיחין ומערות.
רבי אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים.
אין מוציאין זיזין וגזזטראות לרשות הרבים, אלא אם רצה כונס סג לתוך שלו ומוציא.
לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות, הרי זו בחזקתה.
אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים,
- בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר,
- כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת וּטְעוּנָה אֲבָנִים.
- אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
- אֶלָּא אִם רָצָה,
- כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא.
- לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת,
- הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ:
אין עושין חלל - תחת רשות הרבים,
- בורות, שיחין, ומערות.
- רבי אליעזר - מתיר, כדי שתהא עגלה מהלכת והיא טעונה אבנים.
- אין מוציאין זיזין, וכצוצריות - לרשות הרבים,
- אלא אם רצה - כונס בתוך שלו, ומוציא.
- לקח חצר ובה זיזין, וכצוצריות - הרי היא כחזקתה.
חכמים אומרים, לפי שברוב הימים מרקיבין הקורות והבניין שהוא מתחת הארץ, ויפחות המקום מחמת ההולכים עליו.
וגזוזטראות - הם קורות גדולות שיוצאין מן הכותל, שיכולין לקבל תקרה ומעזיבה.
ומעיקרנו טוענין ליורש וטוענין ללוקח, ולפיכך כשיקחם הרי היא בחזקתה, לפי שאנו נטעון בשבילו, נאמר אפשר שאותו הראשון שבנאו בתוך שלו הוציא כמו שהוא ראוי, ונעמיד אותה כמות שהיה:
אין עושין חלל תחת רשות הרבים - אפילו קביל עליה כל הזיקא דאתי מחמתיה. שאין בני אדם רוצים [ליזוק ולירד לדין] לדון על עסק ממונם:
רבי אליעזר מתיר - ובלבד שיכסנו בחוזק כדי שתהא עגלה מהלכת עליו טעונה אבנים. ולא חיישינן שמא לימים יתקלקל הכיסוי סא. ואין הלכה כרבי אליעזר:
זיזין - רהיטים קטנים:
גזוזטראות - קורות גדולות. שמא יכשלו בהן בני רשות הרבים סב:
כונס לתור שלו - שמכניס בקרקע שלו כשיעור הוצאת הזיזין ומוציא:
הרי זו בחזקתה - דטוענין ללוקח ואמרינן שמא זה שמכרה לו כנס בתוך שלו סד:
אין עושין חלל תחת רשות הרבים. לכתחילה. ואם עשה וכסה כראוי פטור כדתנן במשנה ו' פרק ה' דבבא קמא. המגיד פרק י"ג מהלכות נזקי ממון:
חלל תחת רשות הרבים. ומפרש ואזיל מה הוא אותו חלל. בורות. שיחין. ומערות. כ"כ הרשב"ם ואע"פ דבריש פ"ב. וכן במשנה ה' פ"ה דב"ק. מפרש הר"ב דמערה מקורה. ולא אינך. היינו שכך דרכן להיות והכא מיירי שעושה כולהו גווני תחת רשות הרבים דהיינו וקירוי על גביהם. והרמב"ם פרק י"ג מהלכות נזקי ממון. וטור סימן תי"ז העתיקו ולא בורות. ונראה לי דלדידהו החלל היינו כמו מגורות לאצור בהן התבואה כמנהג במקצת ארצות אלו והוזכרו בתשובות הרשב"א שהביא ב"י סימן תי"ז:
בורות. שיחין ומערות. עיין מ"ש בשם התוספות ברפ"ב:
ר"א מתיר וכו'. עיין מ"ש בזה בריש מסכת בכורים:
כדי שתהא עגלה מהלכת וכו'. כתב הר"ב ולא חיישינן שמא לימים יתקלקל וכו' ורבנן זמנין דמפחת שיתלע מתוכו. ולאו אדעתיה דעובר ברשות הרבים. ויעבור ויפול. גמרא:
אין מוציאין זיזין וכו'. כתב הר"ב שמא יכשלו בהן בני רשות הרבים. וכן פירש הרשב"ם ולפיכך למעלה מגמל ורוכבו שרי. רי"ף [עיין סוף פרק דלעיל] ומסיים הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות נזקי ממון והוא שלא יאפיל הדרך על בני רשות הרבים:
זיזין וגזוזטראות. לענין כונס לתוך שלו הוה לא זו אף זו:
אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא. ולא תימא שלא יהא רשאי לעשות כן. לפי דדחקי רבים. ואזלי להתם ויוזקו. קמשמע לן דכיון דבשלו הוא עושה כן. על הרבים להרחיק עצמן. או לעשות גדר להפסיק שלא יזוקו. כך נ"ל:
הרי זו בחזקתה. כתב הר"ב דטוענין ללוקח ואמרינן שמא זה שמכרה לו כנס בתוך שלו. וכן פירש הרשב"ם ונ"י. גם הרמב"ם פירש כן. ומשמע דאילו לטעון שמא רבים מחלו לו כדתנינן במשנה ה' פרק ב' גבי ואם לקחו [אפילו] בית רובע וכו'. לא טענינן. דמאן מחיל. וכן יורה לשון הרשב"ם ברישא אין מוציאין וכו' שכתב דהא כל בכי רשות הרבים ליתנהו גביה דלמחלו. ע"כ. ובגמרא פרק ב' דף כ"ג אמתניתין שכתבתי עביד צריכותא למתניתין דהכא וקאמר דאי אשמועינן דבית רובע דיחיד הוא. כלומר בעלי שדות שסביביו כיחידאי נינהו. אימא פיוסי פייסיה פירוש במעות אי נמי אחולי אחיל גביה. אבל רבים מאן פייס ומאן שביק. אימא לא. צריכא. משמע דצריכא לאשמועינן דאפילו רבים נמי אימא דמחלי וכמ"ש שם בתוספות לעיל מהך. ופירוש שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר שהרשות בידם כדתנן במסכת מגילה פ' בני העיר [דף כ"ו]. ע"כ. אבל ראיתי בתשובת הרשב"א שהביא ב"י סימן תי"ז שכתב דפשטא הכי משמע אלא שאפשר לפרש אבל רבים כיון דאי אפשר לומר דפייס אפייסו ליה דבני רשות הרבים אי אפשר להתפייס ולמחול שהדרך מסור הוא לכל העולם. אימא דכי לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות לא תהא בחזקתה. קמ"ל דאפילו הכי אני אומר [הרי זו בחזקתה] ולהקל עליו דכונס לתוך שלו היה. ע"כ:
(נט) (על המשנה) אין כו'. לכתחלה. " ואם עשה וכסה כראוי פטור. המגיד:
(ס) (על המשנה) חלל. ומפרש ואזיל מה הוא אותו חלל בורות שיחין ומערות. ר"ש. ואע"ג דבריש פ"ב מפרש הר"ב מערה מקורה ולא אינך, הבא מיירי במקורות. ועתוי"ט:
(סא) (על הברטנורא) ורבנן, זמנין דמפחת שיתלע מתוכו ולאו אדעתיה דעובר ברה"ר ויעבור ויפול. גמרא:
(סב) (על הברטנורא) ולפיכך למעלה מגמל ורוכבו שרי. הרי"ף:
(סג) (על המשנה) כונס. ול"ת שלא יהא רשאי לעשות בן לפי דדחקו רבים ואזלי להתם ויוזקו, קמ"ל כיון דבשלו הוא עושה כן. על הרבים להרחיק עצמן או לעשות גדר להפסיק שלא יזוקו. נ"ל:
(סד) (על הברטנורא) ומשמע דאלו לטעון שמא רבים מחלו לו כו' לא טענינן דמאן מחיל. ועתוי"ט:
אין עושין חלל: ס"פ לא יחפור. וירושלמי רפ"ק דבכורים וכתבתיו שם:
כדי שתהא עגלה: ירושלמי פרק הפרה. ופירש נמקי יוסף ז"ל אין עושין חלל וכו' דזימנין דמפחית ולאו אדעתיה והאי חיישינן היינו דוקא כשהחלל הוא במקום שרגלי בהמות ועגלות מצויין שם כגון באמצע אבל מן הצדדין ליכא למיחש דמפחית כיון שנתן עליו כסוי הראוי לעגלה מהלכת וטעונה אבנים והא דחיישינן במקום שמצויין לילך היינו בניזקין דרבים משום דקדרה דבי שותפי לא קרירא ולא חמימא כדאיתא בפ' לא יחפור ומש"ה לא אזלינן בתר השתא אבל בנזקי יחיד בתר השתא אזלינן כדתנן היו שרשיה יוצאין לתוך של חברו מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה עכ"ל ז"ל:
אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לר"ה: דאיכא למיחש שמא יכשלו בהן בני ר"ה והלכך אין מוציאין דהא כל בני ר"ה ליתנהו גביה דלימחלו. ואיתה בתשובות הרשב"א ז"ל סימן אלף וקנ"ב:
לקח חצר וכו': אמר רב הונא ואם נפלה חוזר ובונה אותה. ואיתה בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ג.) ועיין במ"ש שם סימן ה'. וביד פי"ג דהלכות נ"מ סימן כ"ג כ"ד כ"ה. ובטור ח"מ סימן תי"ז ובבית יוסף סימן קנ"ד:
יכין
כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים: וחכמים חוששין שמא יתקלקל:
אין מוציאין זיזין: עי' לעיל סי' ע"ג:
וגזוזטראות: [גאללעריא]:
לרשות הרבים: למטה מגובה גמל ורוכבו. מיהו אנן נוהגין להקל בכל זה, מדמחלו זל"ז בני ר"ה [(שו"ע חו"מ, תיז):
אלא אם רצה כונס תוך שלו: כשיעור הוצאת הזיזין:
הרי זו בחזקתה: דטענינן ללוקח שהמוכר לו, כינס לתוך שלו. ולא דמי לדלעיל פ"ב מ"ז דאמרינן דבספק כך וכך קוצץ ואינו נותן דמים, דהכא מדודאי עיר קדמה והניחו לו להוציאו ש"מ דכינס, משא"כ התם הרי אפילו קדם האילן צריך לקצצו, להכי כשקוצץ ה"ל אח"כ המע"ה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת