לדלג לתוכן

משנה אבות ה ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה ג | >>

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינוו עליו השלום ועמד בכולםז, להודיעח כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום.

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם,

וְעָמַד בְּכֻלָּם;
לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

עשרה נסיונות - נתנסה אברהם אבינו,

ועמד בכולם -
להודיע, כמה חיבתו של אברהם אבינו.

העשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו, כולם דבר הכתוב:

  • האחד - הגירוש, באמרו יתברך "לך לך מארצך"(בראשית יב, א) וגו'.
  • השני - הרעב אשר מצא בארץ כנען בבואו שם, והוא יעדו "ואעשך לגוי גדול"(בראשית יב, ב). וזה ניסיון גדול, והוא אמרו "ויהי רעב בארץ"(בראשית יב, י).
  • והשלישי - חמס המצרים עליו, בהילקח שרה לפרעה.
  • הרביעי - הלחמו בארבעה מלכים.
  • החמישי - לקחו הגר לאשה, אחר שנואש מהוליד משרה.
  • הששי - הוא המילה, אשר צווה בה בימי הזיקנה.
  • השביעי - חמס מלך גרר עליו, בלקחו שרה גם כן.
  • השמיני - גרש הגר, אחרי הבנותו ממנה.
  • התשיעי - הרחקת בנו ישמעאל, והוא אמרו יתברך "אל ירע בעיניך על הנער"(בראשית כא, יב) וגו'. וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה, באמרו "וירע הדבר מאד בעיני אברהם"(בראשית כא, יא), אלא ששמר מצות השם יתברך וגרשם.
  • העשירי - עקדת יצחק:


עשרה נסיונות - אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני, לך לך מארצך. שלישי, ויהי רעב. רביעי, ותוקח האשה בית פרעה. חמישי, מלחמת המלכים. שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכיות. שביעי, המילה. שמיני, וישלח אבימלך ויקח את שרה. תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי, העקידה:

אברהם אבינו. שאנו זוכים ומקבלים טובה בזכותו זה שעמד בכל נסיונותיו לפיכך קראו התנא בכאן אבינו. נראה לי:

ועמד בכולם. שלא הרהר אחר מדותיו. רש"י:

להודיע כמה חבתו וכו'. שבזה אנו יודעים בודאי כמה חבתו. וכו'. וכמ"ש רש"י בפי' החומש (בראשית כ"ב) עתה ידעתי להשיב לשטן ולגוים התמהים מה היא חבתי אצלך יש לי וכו':

(ו) (על המשנה) אבינו. שאנו זוכים ומקבלים טובה בזכותו זה שעמד בכל נסיונותיו, לפיכך קראו התנא בכאן אבינו. נ"ל:

(ז) (על המשנה) ועמד כו'. שלא הרהר אחר מדותיו. רש"י:

(ח) (על המשנה) להודיע כו'. שבזה אנו יודעים בודאי כמה חבתו. ובמ"ש רש"י בפירושו עתה ידעתי, להשיב לשטן ולגוים התמהים מה היא חבתי אצלך יש לי כו':

עשרה נסיונות:    הרמב"ם ז"ל יש לו דרך אחרת במנין העשרה נסיונות שלא כדרך ששירש רעז"ל ע"ש. ופי' הרב ר' משה אלשיך ז"ל בדרשיותיו פרשת שלח לך דף רכ"ח וז"ל ראוי להשכיל בעשרות אלו שכולן ברורים בכתובים וגם למה מביא סוף הפסוק ולא שמעו בקולי שאין בו צורך אל הענין אך הוא שבא לתת טעם למה ניסה הקב"ה את אברהם עשרה פעמים שאפילו אחד לא היה צריך כי הוא יתברך יודע תעלומות והיה אפשר לומר שהטריחו יתברך למען כנגדם יזכו להעשות עשרה נסים לבניו ביציאת מצרים על כן אמר אם מה שניסהו עשרה פעמים הוא על כי עשר נסים נעשו במצרים. אי אפשר כי הלא גם [הי'] עשרה על הים וא"כ היה צריך גם אברהם ב"פ י' ולמה נתנסה רק עשרה אלא אין הטעם אלא כי י' נסיונות נסו אבותינו להקב"ה על כן הקדים הקב"ה ונסהו י' נסיונות להגן על נסיונות שנסו בניו להקב"ה וסמך לזה הוא אומר בסוף הפסוק ולא שמעו בקולי שהוא לרמוז יבא מי שנאמר בו עקב אשר שמע אברהם בקולי ויגן על מי שנאמר בהם ולא שמעו בקולי עכ"ל ז"ל:

יכין

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם:    כולן מנויין באבות דר"נ [פל"ג], והם

  • (א) שהושלך לאור כשדים ומסר נפשו על קדושת שמו ית',
  • (ב) לך לך,
  • (ג) ויהי רעב,
  • (ד) שנלקחה שרה,
  • (ה) מלחמת (ה') [ד'] המלכים,
  • (ו) כי גר יהיה זרעיך, שהראהו צרת בניו,
  • (ז) שנצטוה לגרש הגר,
  • (ח) שיגרש גם ישמעאל בכורו,
  • (ט) מילה בן צט' שנים,
  • (י) עקידה. ולמה נתנסה בכל אלה, אם לדעת את אשר בלבבו, מי איכא ספיקא קמי שמיא:

להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:    להכי נסהו הקב"ה כל כך, כדי להודיע להכל, כמה גדולה היתה אהבתו לאלהיו, ושלא לחנם בחר בו הקב"ה מכל דורו:

בועז

פירושים נוספים



רוח חיים - הרב חיים מוולוז'ין

"עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו" – כאן אמר אברהם אבינו, ולעיל אמר מנח ועד אברהם. ולא אמר אבינו.

ירצה בזה, על פי מה שכתוב (משלי כ ז): "מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו". כי כמה מדות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כטבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה. כמו שנראה בחוש, שרבים מעמי ארץ מהיהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם. והוא מוטבע בנו מאברהם אבינו, שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו. וכן כל העשרה נסיונות היו להישיר הדרך לפנינו. וכן:

  • ההתעוררות לאדם פתאום לילך לארץ הקודש הוא מנסיון (בראשית יב א): "לך לך".
  • וקבלת "כל דעבדין משמיא לטב" - מנסיון הרעב, שלא להרהר אחר מדות השם יתברך.

וזה שאמר הכתוב (משלי כד טז): "כי שבע יפול צדיק וקם", ורשע יפול באחת (וכן מובא הלשון בסנהדרין ז א, ובמקרא כתיב "ורשעים יכשלו ברעה"). פירוש, כי:

  • הצדיק, אף אם יפול, לא יחשוב מאומה כי נופל הוא, כי אם הוא קם ועומד על עמדו.
  • ובאחת יפול הרשע, כי למפלה יחשב, ולא יחשוב זאת לתקומה להיטיבו באחריתו.