קטגוריה:משלי כד טז

המילה שבע משמעה כאן כמו "שפע", הרבה. גם אם הצדיק ייפול פעמים רבות, בסופו של דבר הוא יקום ויחזור אל נוהו ואל רבצו, ויגרש משם את הפולשים. וכשהצדיק יחזור, הרשעים שפלשו לנחלתו ייכשלו בגלל הרעה שעשו; והם ייכשלו ברעה אחת בלבד ולא יקומו.

1. מפרשים רבים פירשו את הפסוק במנותק מהקשרו, כמתאר הבדל כללי בין אדם צדיק לבין אדם רשע: הצדיק מסוגל להתמודד עם שבע צרות בלי להישבר ובלי להתייאש, והרשע נופל ברעה אחת ולא מסוגל לקום. כך כנראה פירש האמורא שמואל, שקישר את פסוקנו לפתגם ארמי: "שב בירי לשלמנא, וחדא לעביד ביש" (תלמוד בבלי, סנהדרין ז.); וכן מפרשים נוספים על הצדיק: "ייפול פעמים רבות ויקום בכל פעם ופעם" (רלב"ג, וכן אבן עזרא, מלבי"ם), והרשע: "פורענות אחת מכלה אותם" (רשב"נ, ילקוט שמעוני על תהלים א תריח ועל ירמיהו י רפו, וכן מפרשים נוספים).

הבדל זה נובע מהשגחת ה' (רלב"ג) וגם מאופיו של הצדיק, שאף פעם אינו מתייאש: "כי הצדיק, אף אם יפול, לא יחשוב מאומה כי נופל הוא, כי אם הוא קם ועומד על עמדו. ובאחת יפול הרשע, כי למפלה יחשב, ולא יחשוב זאת לתקומה להיטיבו באחריתו." (הרב חיים מוולוזין על אבות ה ג), "בלתי אפשרי להימנע לגמרי מטעויות. במבחן האמיתי שעומד בפני כל בן-אנוש, לא בודקים האם הוא לא עשה כלל טעויות אלא מה הוא למד מכל טעות, וכיצד מתנהלים חייו לאחר מכן." (לורי פלטניק, אש התורה)

2. אולם ע"פ ההקשר, הפסוק ממשיך את הפסוק הקודם המזהיר "אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק". לפי זה, הרשע הנזכר בפסוקנו הוא האורב לצדיק, והרעה הנזכרת בפסוקנו היא הצרה שתבוא על הרשע לאחר שהצדיק יקום ויתאושש.

1. בני ישראל בימי ישעיהו אימצו את הגישה האופטימית המובעת בפסוקנו, ואמרו, (ישעיהו ט ט): "לְבֵנִים נָפָלוּ - וְגָזִית נִבְנֶה, שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ - וַאֲרָזִים נַחֲלִיף"*: הבתים שלהם, שהיו עשויים לבנים ועצי שקמים, נפלו (כנראה במלחמה), אולם הם טוענים שיקומו ויבנו במקומם בתים מאבני גזית (חזקים יותר) ועצי ארזים (גדולים יותר). אולם הנביא ישעיהו הוכיח אותם וראה בכך גאווה, (ישעיהו ט ח): "וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ, אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן, בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב, לֵאמֹר:".

מכאן, כשאנחנו נופלים, אין זה מספיק להיות אופטימיים ולהגיד "אנחנו נקום", אלא צריך גם להתבונן ולחשוב מה המסר שה' רוצה להעביר לנו בצרה זו; לפעמים הצרה נועדה להפנות את תשומת ליבנו לפגם שעלינו לתקן.

2. ישנו דמיון בין הפסוקים שלנו לפסוקים בספר איוב. מכאן יש שפירשו, שהפסוקים מתייחסים לרעיו של איוב, שפגעו בו כשהיה בצרה (ע"פ ס'. שרייבר, ספר משלי על אישי התורה, עמ' 512-513):

• אל תארוב רשע לנוה צדיק - מתייחס לבלדד, (איוב ח ו): "אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה - כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ, וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ"
• אל תשדד רבצו - מתייחס לצופר, (איוב יא יט): "אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ... וְרָבַצְתָּ ""וְאֵין מַחֲרִיד, וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים"
• כי שבע יפול צדיק וקם - מתייחס לאליפז, (איוב ה יט): "בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ, וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע"; וכן ורשעים ייכשלו ברעה, (איוב ד ד): "כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ, וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ".

3. מי שאינו מלווה בריבית נקרא צדיק, (יחזקאל יח ה): "וְאִישׁ כִּי יִהְיֶה צַדִּיק וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה... בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח".

אם הצדיק לא מלווה בריבית, איך הוא חוסך את כספו לעתיד? כנראה שהוא חוסך בדרך המשלימה, שהיא השקעה, כגון שתילת עצים, גידול כבשים, או... קניית תעודות-סל בשוק המניות. חיסכון מסוג זה הוא מסוכן בטווח הקצר, אך משתלם בטווח הארוך, שכן, שבע ייפול צדיק - וקם: גם אם ההשקעות של הצדיק בשוק המניות ייפלו שבע פעמים - בסופו של דבר השוק יקום ויעלה גבוה יותר מהחסכונות הנושאים ריבית.