דרך חיים (מהר"ל)/פרק ה משנה ב

<< · דרך חיים (מהר"ל) · פרק ה משנה ב · >>

פרק ה משנה ב

עשרה דורות וכו'. פירוש מן אדם הראשון ועד נח ואדם ונח גם כן בכלל העשרה דורות, ואין זה דומה למה שאמר אחר זה עשרה דורות מנח ועד אברהם שאין נח בכלל עשרה דורות, כי כך דרך התנא כיון שאמר עשרה דורות עד נח אמר עשרה דורות מנח היינו מדור שאחר נח. אמנם עוד יתבאר לקמן למה אמר מנח עד אברהם אף שאין נח בכלל העשרה. ומה שאמר להודיע, כלומר דבר זה מה שהיה עשרה דורות הוא מודיע לנו כמה הש"י ארך אפים ואפשר לומר להודיע שאמר התנא היינו שכתוב זה בתורה, וכך פירושו עשרה דורות הכתוב מספר מן אדם עד נח ולמה הוצרך הכתוב לספר הדורות אלא להודיע וכן עשרה דורות שהכתוב מספר מנח ועד אברהם, אלא מה שאמר אחר זה עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו לא נוכל לפרש כך. ואפשר שגם כן פירושו שלכך נכתבו בתורה הנסיונות, שכולם נכתבו בתורה, ומה שהושלך לכבשן האש אע"ג דלא נכתב בפירוש מ"מ נרמז במה שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים:

ויש להקשות למה היה ארך אפים בדורו של נח ושל אברהם עד עשרה דורות דוקא לא פחות ולא יותר. כבר בארנו למעלה כי אין מספר שעולה יותר מן עשרה שמזה תדע כי כל אחד ממספר עשרה יש לו בחינה וחלוק בפני עצמו כמו שהתבאר למעלה באר היטב, ולפיכך הש"י האריך אף עד עשרה דורות כי עד עשרה דורות יש לומר כי באולי דור זה שהוא דור בפני עצמו יהיה דור צדיק וכן על כל דור ודור מן עשרה דורות, ולכך נתן הש"י ארך אפים עד עשרה דורות באולי דור זה יהיה צדיק. וכבר אמרנו כי אחר המספר של עשרה חוזר כבראשונה לגמרי ואין כאן השתנות, ולפיכך לא נתן הקב"ה עוד ארך אפים לדורות כי מאחר שהיו רשעים עד מספר עשרה שעד שם מגיע המספר שהוא מחולק, כי שנים מספר מחולק מן א' וכן ג' וכן ד' עד עשרה ולא יותר, שהרי אחר עשרה חוזר למנות כמו בראשונה אחד עשר, וכאשר לא היו שנוי בדורות אלו שהם עשרה שראוי שיהיה השנוי בהם מכ"ש שלא יהיה משם ואילך שחוזר המספר כמו בראשונה כי כבר נשחת העולם ולכך נפרע הקב"ה מן הרשעים ואבדם מן העולם. וכן מה שהאריך הקב"ה אף לדורות שהיו מנח עד אברהם גם בשביל דבר זה בעצמו, שהיה הקב"ה מאריך אף עשרה דורות באולי ימצא דור א' שיהיה מחולק מן הראשונים, וזה עד עשרה דורות דמכאן ואילך חוזר לקדמותו. ומפני זה סדר זה אחר שאמר בעשרה מאמרות נברא העולם שאמר הקב"ה ברא העולם בעשרה מאמרות כדי שלא יחסר בעולם כל החלקים עד שהוא שלם לגמרי ולכך נברא העולם בעשרה מאמרות שיהיה כולל הכל. ומטעם זה בעצמו הקב"ה היה מנסה את אברהם בעשר נסיונות שיהיה אברהם מנוסה בכל מיני נסיונות שהם מחולקים, שלפעמים אחד עומד בנסיון זה ואינו עומד בנסיון אחר, אבל הקב"ה היה מנסה את אברהם בכל חלקי נסיון, שהחלקים אשר הם מחולקים מגיעים עד עשרה ולא יותר כי אחר עשרה הוא חוזר אל א' ובזה נתנסה בכל נסיונות. וכן עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים מפני שהקב"ה רצה לעשות להם נסים בכל החלקים כי אין הנסים שוים, והש"י רצה לעשות נסים בכל החלקים שהם מגיעים עד עשרה. והנסים שנעשו לישראל הם המכות שהכה הקב"ה את מצרים שרצה להכות את מצרים בכל מיני מכה, וכמו שאמרו הפלשתים כאשר באה עליהם המכה (שמואל א', ד) הלא הוא האלקים שהכה מצרים בכל מכה ור"ל כי כל מיני מכות באו עליהם ונתבאר במקומו איך היו אותם המכות כוללים כל המכות. וכן הנסים שהיו על הים שרצה הקב"ה לעשות נסים לישראל בכל מיני נסים המחולקים כי החלוק מגיע עד עשרה. וכן עשרה נסיונות שנסו אבותינו למקום גם כן שהיו מנסים הקב"ה בכל צד ובכל מיני נסיונות שאפשר שינסו את המקום ולכך היו עשרה נסיונות. וכן עשרה נסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש גם כן דבר זה, שאלו הנסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש היו כל הנסים כי בעשרה נכללו כל מיני נסים ולפיכך סדר התנא המשניות האלו זו אחר זו כסדר. ובודאי המשנה של עשרה דברים נבראו בין השמשות היה לסדר במקומו, כי אין ספק כי המשנה הזאת של עשרה דברים שנבראו בין השמשות ג"כ בא לומר כי יש עשרה חלופי דברים שנבראו בין השמשות שגם אלו עשרה דברים שנבראו בין השמשות יש בהם כל החלקים וכמו שיתבאר בסמוך:

ויראה לומר כי בהך משנה איכא פלוגתא שמוסיפין עליהם, ולכך שנה ביחד כל אותם המשניות שאין מחלוקת בהם ואחר כך שנה המשנה שיש בה מחלוקת. אבל נראה דמעיקרא לא קשיא, כי התנא נקט הסדר לפי הבריאה, וזה כי התחיל בעשרה מאמרות נברא העולם דבר זה הוא התחלת הבריאה, ואחר כך עשרה דורות מאדם עד נח וכן עשרה דורות מן נח עד אברהם הכל המשך סדר העולם, וכן עשרה נסיונות נתנסה אברהם מה שהיה בהמשך העולם, וכן עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה נסים על הים הכל מה שהיה בהמשך סדר העולם, וכן עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום, וכן עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש, כל אלו הדברים מה שהיה נעשה ונתחדש כפי מה שהיה נמשך סדר העולם שברא הקב"ה. אבל עשר' דברים נבראו בין השמשות, הבריאה שהיא בין השמשות הוא יוצא מן סדר העולם ואין זה סדר העולם ולא נקרא עליו שם בריאה, שלכך אמר שנבראו בין השמשות שאינו נחשב מן עניני העולם הזה שנבראו בששת ימי המעשה כמו שהתבאר, כי כל אלו עשרה דברים אינם מן עולם הזה אבל הם נבדלים מן העולם ולפיכך חשב אותם באחרונה שאין שייכים אל העולם. ואינם דומים לשאר הנסים אף שגם הנס אינו מענין העולם שאינו בטבע, מ"מ הוא לשעה בלבד ולא נקרא זה שהוא יוצא מן סדר העולם, אבל הדברים שנבראו בין השמשות אינם לשעה אבל הם נבראים מתחלת הבריאה כמו שנברא בששת ימי בראשית כל העולם, ואלו דברים (אינם) יוצאים חוץ לסדר העולם וכאלו הם עולם בפני עצמו שאינו שייך אל העולם ולכך סדר אותם באחרונה. ועוד תדע כי אלו המשניות כולם באו אחר מה שאמר שהעולם נברא בעשרה מאמרות, וכבר בארנו כי העולם נברא בעשרה מאמרות שמורה זה על שדבק בעולם המעלה העליונה האלקית שמורה עליו מספר עשרה, וכך בעצמו מה שנתן השם יתברך ארך אפים להם עד עשרה דורות הוא בשביל המעלה העליונה שיש בעולם, כנגד זה יש להאריך אף שלא לכלות אותו מהר ולכך נתן להם ארך אפים עד עשרה דורות, וכן מה שאמר אברהם אבינו נתנסה בי' נסיונות הכל בשביל שהיה לאברהם המדריגה העליונה הזאת כמו שיתבאר, וכן עשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, וכן עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום הכל נמשך אחר דבר זה שנברא העולם בעשרה מאמרות, וכן עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש כמו שיתבאר:

ויש לשאול מה שאמר עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו', הרי כבר יש ללמוד זה מעשרה דורות שהיו מן אדם עד נח ולמה צריך יותר, ועוד קשיא שאמר עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם מנין שקבל שכר כולם ולמה היה מקבל אברהם שכר כולם. אבל פירוש דבר זה, כי ארך אפים של הקדוש ברוך הוא נחלק לשני חלקים, האחד שהוא מאריך אף שלא לעשות השחתה כמו שהיה בדור המבול שהיה משחית הכל, והב' שמאריך אף בשביל הצדיק כמו שהיה בעשרה דורות מנח עד אברהם שהיה מאריך אף בשביל אברהם שיהיה נולד. ומעתה שני ארך אפים הן, כי אין דומה ארך אפים מאדם עד נח שלא להשחית את הכל, ואלו מנח עד אברהם נתן להם ארך אפים שיהיה נולד אברהם שמקבל שכר כולם ובשביל זה נתן ארך אפים ולא הביא עליהם שוב פורעניות. ומה שאמר שהיה אברהם מקבל שכר כולם, ודבר זה ענין עמוק מפני שאלו הדורות שהיו מנח עד אברהם כולם של הבל ותוהו אין בהם מציאות רק הבל ותוהו נחשבו, וכמו שאמרו ז"ל (עבודה זרה דף ט.) שני אלפים תוהו דהיינו עד שבא אברהם והי' אברהם התחלת וראש הבריאה, ואברהם בשביל זה שהיה התחלה יותר נחשב מציאות מכל בני אדם שבעולם במה שהיה התחלה והתחלה היא עיקר מציאות ועיקר העולם, והיו הדורות שלפני אברהם הפך אברהם כי כל אותן הדורות היו הבל אין בהם ממש ואברהם יסוד ועיקר כל העולם. ומפני זה קבל שכר כולם כי ההפך של דבר מקבל מה שכנגדו, וזה כי אלו היה נעשה אש ומים שהם הפכים מן דבר אשר טבעו חם ולח, בודאי היה מקבל האש חלק היובש שהיה לחלק הדבר שנעשה ממנו המים, והמים קבלו הלחות של חלק הדבר שנעשה ממנו האש, ולפיכך כיון שהיה אברהם ודורות אלו הפכים והיה להם ביחד עשרה דורות שהם כלל אחד, והדורות האלו היו מכעיסין לפניו, לכך נטל אברהם שכר של כל עשרה דורות ושאר הדורות כולם היו תוהו. אבל אצל נח לא היה לו לנח מעלה זאת שיהיה התחלת המציאות כמו שהיה אברהם, ולא שייך לומר עליו שהוא היה נוטל שכר כולם:

בשביל זה יתורץ מה שלא היה בא אבוד על הדור שהיה בימי אברהם, שהרי נח לא היה יכול להציל את דורו מפני שלא היו עשרה בדורו שהיו צדיקים, ולפיכך לא התפלל אברהם בסדום על פחות מעשרה, וכאן משמע שהיו כל הדורות מכעיסין ואיך יכול היה העולם לעמוד. כי שאני אברהם כי מאחר שהיה מקבל שכר כלם היה נחשב כמו שיש כאן עשרה דורות צדיקים, כי הוא היה עומד במקום כל הצדיקים ולפיכך היה קיום לעולם, אבל אצל נח שלא היה מקבל שכר כולם לכך לא היה עומד במקום הכל וזה נכון:

ויש לשאול למה היו הדורות שמתחילת הבריאה דוקא כל כך חוטאים, כי אלו עשרה דורות מאדם עד נח היו מתחילת הבריאה דוקא. ויש לך לדעת מן הדברים אשר בארנו למעלה אצל כל מי שמעשיו מרובים מחכמתו, שהכל נמשך אחר גוף האדם שהוא נחשב יסוד ועיקר האדם וכאשר היסוד הזה הוא לפי מה שראוי להיות מסולק מן הפחיתות, אחר כך מוסיף ומתעלה מעלה מעלה עד שקונה מדריגה העליונה. ודומה דבר זה אל השורש מן האילן שהוא חזק שהוא גדל ומתעלה מעלה מעלה, אבל כאשר אין מעלתו מצד השורש רק עיקר המעלה מצד שהוא מקבל מדריגה עליונה ואין לו המעלה מן השורש דבר זה אינו נחשב מעלה, וברוב הוא מגיע אל החסרון לגמרי, כמו שהתבאר למעלה שהוא דומה לאילן שענפיו מרובים משרשו שאין כאן עמידה וקיום לזה האילן ואדרבה הוא מהורס ומקולקל כאשר הענפים יותר מן השורש, כי צריך שיהיה השורש והיסוד לפי הענפים אשר הם לאילן. ומפני זה תבין הדברים האלו כי אדם הראשון אשר היה נברא בצלם אלקים והיה מקבל המדריגה העליונה, וכן כל הדורות שמן האדם ועד נח היו קרובים אל המדריגה העליונה הזאת, ולגודל המדריגה שהיתה בהם לא היה להם יסוד לפי ערך המעלה הזאת, ולפיכך היו דומים לאילן שענפיו מרובים מן השרשים והיה תוספות זה חסרון כמו שבארנו:

ויש לך להבין כי אלו שלשה כל אחד ואחד היה לו מדריגה בפני עצמו, ותמצא באדם הראשון שהיה לו צלם אלקים כמו שהתבאר למעלה מענין מדריגת הצלם הזה, ולמטה ממדריגה זאת היא מדריג' הצורה ואין זה הצלם רק אמיתת הצורה מה שהאדם בו אדם חי מדבר, ולמטה ממדריגה זאת הוא הגוף מן האדם אלו הם ג' מדריגות. וכאשר היה לאדם מדריג' הצלם הזה אשר הוא צלם אלקים שבו נברא האדם, וכמו שספרו חכמים עליו על אור של אדם הראשון, ולא היה לאדם יסוד ושורש אל המעלה הזאת ודבר זה חסרון בודאי כאשר הענפים היו מרובים מן השורש, ולפיכך היה מצורף לאדם הראשון ולדורות שלו חסרון. ואחר כך היה לנח מדריגת הצורה, ודבר זה מבואר כי לכך נקרא נח איש האדמה כאשר בארנו במקום אחר כי האיש הוא הצורה ונקרא נח איש האדמה שהאדמה היא חמרית והוא איש האדמה, וגם לא היה לו יסוד ושורש לפי מדריגה הזאת הוא בשלימות ומכ"ש אל עשרה דורות שלו, וימשך פחיתות וחסרון אחר זה. ואחר כך היה אברהם והיה לו מדריגת הגוף בשלימות ולפיכך היה מספר אברהם רמ"ח כנגד רמ"ח איברים שבאדם, וכמו שאמרו ז"ל (נדרים דף לב:) שהמליך אותו הקב"ה על רמ"ח אברים ולכך נתנה לאברהם ברית מילה בגופו של אדם, ודבר זה הוא המעלה היותר עליונה כי כאשר האדם בשלימות מצד גופו הגשמי אשר דבר זה נחשב יסוד ועיקר, אז מקבל בשלימות מדריגת הצורה שהוא כמו ענף לפי שלימות גופו, ומקבל הוד הצלם האלקי כפי המדריגה העליונה שראוי אליו, ואז מדריגת השכל רוכב על החמרי כי היה אברהם רוכב על החמור כמו שיתבאר בפרק הזה בעזה"י, והיה מתעלה תמיד מעלה מעלה. והיה אברהם הפך כל דורות הראשונים, כי אברהם היה דומה לאילן ששרשיו מרובים מן הענפים שלו ושאר דורות היו דומים לאילן שענפים מרובים מן שרשיו, ולפיכך אברהם היה יסוד כל העולם הכל לפי שהיו שרשיו מרובים. ומפני זה תדע להבין מה שאמר כאן כי היו עשרה דורות מאדם עד נח ומנח עד אברהם, שהיה לכל אחד מדריגה עליונה בפני עצמה שהיא כוללת עשרה דורות והיה נח בכלל עשרה דורות של אדם, אבל אברהם לא היה בכלל עשרה דורות של נח, וזה מה שהיה לאדם מעלת הצלם ולנח מעלת הצורה והם שייכים זה לזה ולכך היה נח בכלל עשרה, אבל אברהם נבדל לגמרי במעלתו ולכך לא היה בכלל עשרה דורות שהיו מנח עד אברהם. רק מפני כי אלו מדריגות שהיא צלם אלקים שהיה לאדם ומדריגת הצורה שהיה לנח ומדריגת שלימות ומעלת הגוף שהיה לאברהם שנמצאו בכל אדם, ולכך אמר התנא לשון זה עשרה דורות מאדם עד נח ועשרה דורות מנח עד אברהם שבזה הלשון מקשר את שלשתן זה בזה, אע"ג שאין דומה כי מאדם עד נח היה נח בכלל עשרה דורות, ומן נח עד אברהם לא היה אברהם בכלל עשרה דורות. ומפני כך יש להבין מפני מה היו כל עשרה דורות מאדם עד נח מכעיסין לפני הש"י וכן עשרה דורות מנח עד אברהם, כי עשרה דורות מאדם עד נח שהיה מדריגתם צלם אלקים ולא היה יסוד למעלה הזאת כמו שהתבאר למעלה ונמשך אחר זה חסרון, וכן עשרה דורות מנח עד אברהם אותם י' דורות מצד שהיו במדריגת הצורה ולא היה להם יסוד הראוי למעלה זאת ולכך מה שהם קרובים אל הבריאה הוא עצמו שגרם להם החסרון. ודברים אלו דברים ברורים מאד והם סתרי חכמה, רק שאי אפשר להאריך בזה רק פתחנו פתח חכמה, ואל יהא לך ספק באלו דברים ברורים האמתיים:

עשרה נסיונות נתנסה אברהם וכו'. יש לשאול למה נתנסה אברהם יותר מיצחק ויעקב, ואף שמצאנו כי גם יצחק ויעקב נתנסו כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף קז:) מ"מ לא מצינו בפי' רק אצל אברהם, ועוד קשה מה ענין הנסיון כי הוא יתברך יודע הכל למה צריך לנסות את הצדיק. יש לך לדעת כי הנסיון שהקב"ה מנסה את הצדיק כדי שיהיה נמצא צדקתו בפעל נגלה ולא שיהיה צדיק נסתר, ולא היה ראוי אברהם לכל המעלות אשר נתן הש"י אליו רק כאשר היה נמצא צדקתו בפעל. ולפיכך נאמר אצל הנסיון (בראשית, כב) והאלקים נסה את אברהם ולא כתיב וה' נסה את אברהם, כי הנסיון הוא שרצה הש"י שתהיה הידיעה בצדקתו של אברהם במדת הדין לא במדת הרחמים, ואין הידיעה במדת הדין רק כאשר נמצא נגלה בפעל לגמרי ואז הידיעה בצדקתו הוא במדת הדין, וכאשר הידיעה בצדקתו במדת הדין דבר זה הוא טוב לו בודאי. וזהו שאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, פי' עתה ידעתי במדת הדין לגמרי כי ירא אלקים אתה. וזה אמרם במדרש והביאו רש"י ז"ל בפירוש החומש (בראשית כב, ב) עתה ידעתי להשיב לשטן ולאומות העולם המקטרגין עליך מה היא החבה שיש לך, שזכרו השטן ואומות העולם, ומפני שהש"י מאבד האומות מפני אברהם ולפיכך השטן והאומות מקטרגים במדת הדין למה דבר זה לאבד את האומות מפני אברהם והם מקטרגים במדת הדין, ועל ידי הנסיון יש להשיב במדת הדין, כי הנסיון עושה הדבר נגלה לגמרי עד שהדבר נמצא בפעל לגמרי ודבר שהוא נמצא בפעל לגמרי יש תשובה אף למדת הדין. ומאחר שעיקר הנסיון הזה להוציא אל פעל הנגלה צדקת הצדיק היה אברהם בפרט ראוי לנסיון. כי הדור שהיה בו אברהם כולו תוהו וחושך שלא היה בהם מציאות, והוא יתברך רצה שיהיה אברהם התחלת אור המציאות בעולם, ובזה שנתנסה אברהם בעשרה נסיונות יוצא צדקתו לפעל לגמרי היה אברהם אור המציאות. ולפיכך נתנסה אברהם בעשרה נסיונות דוקא, כי מאחר שהיה לו לאברהם חבור אל הדורות שהיו כלם חושך ולא אור, רצה הש"י להבדיל ביניהם שיהיה יוצא אור המציאות של אברהם לפועל לכך נתנסה:

וכן אמרו במדרש (ב"ר פנ"ה) והאלקים נסה את אברהם זה שאמר הכתוב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה נס להתנוסס לנסותם בעולם לגדלם כנס של ספינה וכל כך למה מפני קושט סלה שתתקשט מדת הדין בעולם שאם יאמר לך אדם למי שרוצה עשיר אותו עושה כי אברהם כשרצה עשה אותו עשיר כשרצה עשה אותו מלך יכול אתה להשיבו יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם אבינו אברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק אחר כל הצער הזה אמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך ולא עכב זהו ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו היוצר הזה אינו מקיש על קנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עד שהוא שוברן רק הוא בודק קנקנים יפים שאפי' מקיש עליהם כמה פעמים אינו שוברם הפשתני הזה כל זמן שמקיש עליהם פשתנו נעשה יפה כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים משל לבעל הבית שיש לו שתי פרות אחת כחה רע ואחת כחה יפה על מי נותן את העול לא על אותו שכחה יפה כך הקב"ה אין מנסה אלא הצדיקים ע"כ במדרש. הרי לך כי הנסיון הוא לצדיק בשביל מדת הדין שיהיה צדקתו במדת הדין ולכך צריך שיהיה צדקתו בפועל נגלה לגמרי ואז צדקתו במדת הדין ודבר זה מבואר. ופירוש המדרש שהכתוב אומר ה' צדיק יבחן, דמשמע שדוקא הצדיק הקב"ה מנסה אותו, ולכך הביא משלים שראוי דוקא שיהיה מנסה הצדיק. כי הנסיון הוא על ג' פנים, האחד מצד מדת הדין שיהיה צדקתו בפועל לגמרי ולא יהיה בכח ומצד זה ראוי שיהיה הקב"ה מנסה את הצדיק דוקא להוציא צדקתו אל הפועל, שאין הרשע עומד בזה ואם יש בו צדקות מעט אי אפשר שיוציא צדקתו יותר אל הפועל, ולכך מדמה אותו ליוצר שמקיש על הקנקנים שאותו שיודע בהם שאינם עומדים כאשר מקיש עליהם אינו מקיש עליהם כלל, אבל אותם שאפשר שיהיו עומדים ולא ישברו הוא מקיש עליהם, וכך אין הקב"ה מנסה להוציא צדקתו אל הפועל רק הצדיקים כדי שיהיה צדיקים במדת הדין. ויש עוד נסיון שהקב"ה מנסה את הצדיק שמביא עליו יסורין של אהבה למרק אותו על ידי יסורין לזכך נפשו והם נקראים יסורין של אהבה, וגם זה לא שייך רק בצדיק שהש"י חפץ לזכך את נפשו כמו שיתבאר בענין יסורין של אהבה בנתיבות עולם, לכך מביא ראיה מן הפשתני זה שאינו כותש רק הפשתן שהוא יפה ומפני שהוא מכה עליו נעשה לבן וצח, וכך כאשר באין יסורין על הצדיק נעשה נפשו זכה וטהורה, ויש לך להבין המשל הזה שהוא משל נכבד מאוד. ומביא עוד משל למי שיש לו שתי פרות, כי לפעמים באין יסורין ונסיון על הצדיק כאשר הש"י רוצה להביא גזירות רעות על העולם הוא מביא על הצדיק שהוא סובל הגזירה בשביל כל העולם, כמו שמצאנו אצל יחזקאל (יחזקאל, ד) שכב על צדך הימנית ונשאת עון ישראל וגו', וזה שמדמה לשתי פרות שנותן העול על הפרה שכוחה יפה, וכך כאשר הקב"ה רוצה להביא עול גזירתו בשביל חטא שהוא בעולם מביא הקב"ה על הטובים שהם יכולין לעמוד בגזירתו יתברך ובעולו, הרי לך מבואר ענין הנסיון שהקב"ה היה מנסה את אברהם בעשרה נסיונות:

אמנם לפי דעת חז"ל כל האבות נתנסו וכדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף קז.) רק באברהם פירש הכתוב, ודבר זה ענין מופלג, כי האבות במה שהם אבות אינם אנשים כמו שאר אנשים טבעיים רק הם אנשים אלקיים, ולפיכך נתנסו כי כל לשון נסיון מלשון נס שכשם שהנס הוא בלתי טבעי כך הנסיון הוא בלתי טבעי, כי אם אין המנוסה נוהג שלא בטבע אינו יכול לעמוד בנסיון, כי אין הטבע נותן שישחוט האדם בנו וכן כל שאר נסיונות, ולפיכך א"א שלא יהיו האבות מנוסים שאינם אנשים טבעיים כמו שאר אנשים ואם היו נוהגים בדרך הטבע לא היו ראוים לאותה מדריגה עליונה. אבל אברהם שהוא התחלה לאבות והוא עוד יותר מיוחד מכל האבות, שהיה אברהם על הטבע דהיינו שהיה אברהם מתעלה על עולם הטבעי, וכמו שרמז הכתוב במה שהיה רוכב אברהם על החמור, ובפרקי דר"א (פל"א) החמור הזה נברא בין השמשות, ובארנו זה בספר גבורות השם שכל ענין זה שהיה אברהם רוכב על עולם הטבעי ויתבאר עוד דבר זה אצל כל מי שיש בו ג' דברים וכו', ולפיכך באברהם נכתב הנסיון אצלו בפירוש שהיה צריך שיהיה נוהג שלא בטבע ולכך זכה למדריגה הזאת העליונה. ודוד היה בו בחינה מה גם כן להיות לו מדריגה זאת שיהיה על הטבע כאשר ידוע ממדריגת דוד, ולכך רצה שיהיה מנוסה כמו האבות, ולא עמד בנסיון כי מדתו קרובה אל הנהגת העולם הטבעי כמו שידוע ממדריגת דוד למי שיש בו חכמה ותבונה, ולפיכך לא עמד בנסיון, מכל מקום בשביל שהיה בו דבר מה שלא היה טבעי לגמרי היה מנוסה ודברים אלו מופלגים מאד בחכמה. ומכל מקום הנה הנסיון שייך לאבות בפרט שהם אנשים אלקיים לגמרי בלתי טבעיים ואצלם שייך נסיון ודבר זה מבואר:

וכבר בארנו לך עשרה נסיונות כי בעשרה הם החלקים אשר הם מחולפים שאין זה כזה, כי יש עומד בנסיון זה ואינו עומד בזה ובעשרה היה מנוסה בכל נסיונות ודבר זה מבואר. ועוד כמו שנברא העולם בעשרה מאמרות מפני שיש בעולם מדריגה עליונה נבדלת אשר מורה על זה מספר עשרה, כך נתנסה אברהם בי' נסיונות דוקא כי על ידי אלו עשרה נסיונות נעשה אברהם גם כן נבדל מן הטבע לגמרי שזהו ענין הנסיון כמו שהתבאר, וכן כל מספר י' שזכר שכולם באו לפרש דבר זה וכמו שיתבאר עוד. וענין אלו עשרה נסיונות כתב רש"י ז"ל בשם פרקי רבי אליעזר והוא הנכון ומדברי חכמי בעלי הקבלה אין לזוז, וז"ל תחלה בקש נמרוד להרגו ונחבא בקרקע י"ג שנה, שוב השליכו לכבשן האש באור כשדים, והגלהו ממולדתו, והביא הקב"ה רעב בימיו, ונלקחה שרה בית פרעה, ובאו המלכים והגלו את לוט בן אחיו, והראה לו בין הבתרים שעבוד מלכיות שימשלו בבניו, וצוה למול את עצמו ואת בנו, ואמר לו לגרש את ישמעאל עם אמו, וצוה לשחוט את בנו יצחק עכ"ל. ואין להקשות על זה למה לא נחשב גם כן מה שנלקחה שרה בית אבימלך, כי לפי מה שפי' לא קשיא כי אמרנו כי הנסיונות צריכין שיהיו מחולקים ולכן הם עשרה, אבל מה שנלקחה שרה לבית פרעה גם נלקחה לבית אבימלך הכל אחד הוא והיה בוטח אברהם בהקב"ה כי הוא יתברך אשר הצילה מבית פרעה יציל אותה גם כן מבית אבימלך ואין נסיון נחשב: