מפרשי רש"י על שמות כה יא
| מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ה • פסוק י"א | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • כג • כז • כח • כט • לא • לז • לט • מ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
רש"י
"מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ" - שלש ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ, וארבעה כתלים ושולים לכל אחד ופתוחים מלמעלה. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ (יומא עב, ב), וְחִפָּה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ (תנחומא ויקהל ז; שקלים טז:):
"זֵר זָהָב" - כמין כתר מוקף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה (שמו"ר לד, ב):
רש"י מנוקד ומעוצב
מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ – שְׁלוֹשָׁה אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְצַלְאֵל, שְׁנַיִם שֶׁל זָהָב וְאֶחָד שֶׁל עֵץ, וְאַרְבָּעָה כְתָלִים וְשׁוּלַיִם לְכָל אֶחָד וּפְתוּחִים מִלְמַעְלָה. נָתַן שֶׁל עֵץ בְּתוֹךְ שֶׁל זָהָב, וְשֶׁל זָהָב בְּתוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְחִפָּה שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה בְּזָהָב, נִמְצָא מְצֻפֶּה מִבַּיִת וּמִחוּץ (שקלים ט"ז ע"ב; יומא ע"ב ע"ב).
זֵר זָהָב – כְּמִין כֶּתֶר מַקִּיף לוֹ סָבִיב לְמַעְלָה מִשְּׂפָתוֹ, שֶׁעָשָׂה הָאָרוֹן הַחִיצוֹן גָּבוֹהַּ מִן הַפְּנִימִי, עַד שֶׁעָלָה לְמוּל עֳבִי הַכַּפּוֹרֶת וּלְמַעְלָה הֵימֶנּוּ מַשֶּׁהוּ. וּכְשֶׁהַכַּפּוֹרֶת שׁוֹכֵב עַל עֳבִי הַכְּתָלִים, עוֹלֶה הַזֵּר לְמַעְלָה מִכָּל עֳבִי הַכַּפּוֹרֶת כָּל שֶׁהוּא. וְהוּא סִימָן לְכֶתֶר תּוֹרָה (יומא ע"ב ע"ב; שמות רבה לד,ב).
מפרשי רש"י
[יז] שלשה ארונות כו'. נראה מה שהוצרכו לומר (יומא דף עב:) שלשה ארונות היו, ולא כמשמעו שהיה מצפה אותו חתיכות חתיכות דבוקים על העץ, כי אם היה הציפוי נדבק בו עד שאי אפשר להפרד משם, היה זה תוספות על הארון, דכל המחובר לדבר הרי בטל אצלו כמוהו, והתורה נתנה שעור לארון אמתים וחצי ארכו (פסוק י), וכן לקומתו, ולא היה לו השיעור הזה, כי ניתוסף עליו הזהב. אבל השתא שכל ארון וארון היה בפני עצמו, לא היה תוספות עליו. ועוד, שאם יהיה נדבק הזהב על העץ יהיה צריך להכניס מסמר של זהב בעץ, והתורה אמרה של עץ יהיה ולא יהיה של זהב, אבל השתא דעשה שלשה ארונות, כל אחד ואחד בפני עצמו, לא היה צריך להכניס שום דבר בארון של עץ:
והקשה הראב"ע (סוף פסוק י), כיון שהיה צריך על כל פנים להיות עושה שלשה ארונות, שנים של זהב ואחד של עץ, יעשה אחד של זהב, שרז"ל נתנו כבר טעם במדרש (תנחומא ויקהל, ז), לפי שהתורה נקראת "עץ חיים" (משלי ג', י"ח), לכך היה הארון של עץ. ודבר זה דבר עמוק, כי התורה נקראת "עץ חיים למחזיקים בה" (שם), לפיכך היה הארון של עץ, כי העץ הוא נטיעה קיימת, כך דברי תורה הם מתחברים ונטועים דבקים עם השם יתברך, והוא קיים נצחי, ובשביל זה הוא קיים לעד. ואילו הזהב, אף על גב דהוא חשוב, אינו נטיעה. אבל הציפוי הוא של זהב, והוא טעם מופלא להיות הדבר הנראה של זהב, על שם "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג', ט"ז), וידוע כי ה"אורך ימים" הוא עולם הבא, שאינו נראה, "עין לא ראתה אלקים זולתך" (ישעיהו ס"ד, ג'), ולפיכך העץ, המורה על הנטיעה הנצחית, היה מכוסה ונעלם, ואילו הכבוד יש לו בעולם הזה, והוא נראה. ולפיכך היה של עץ בתוכו, והיה נראה העושר והכבוד. ועוד, כאשר תבין תמצא עוד, כי היה צריך להיות עץ בתוכו וזהב מבחוץ ומבפנים, כי כן ראוי הוא ונכון לפי החכמה:
[יח] וחפה שפתו העליונה כו'. במסכתא יומא בפרק בא לו דרש מדכתיב קרא יתירה "מבית ומבחוץ תצפנו", דלא הוי ליה למכתב "תצפנו", שכבר כתיב "וצפית אותו מבית ומחוץ", אלא ללמוד על שפתו העליונה שהיה גם כן מצופה:
מה שפירש"י מבית ומחוץ תצפנו. שלש ארונות כו' – נ"ל דדייק מדכתיב כאן ציפוי יתירא בקרא דלא הוי ליה למימר רק "וציפית אותו זהב טהור מבית ומבחוץ" מאי "תצפנו" לרמז שציפוי יתירה היה כאן והיינו שלש ארונות כנ"ל:
שלשה ארונות עשה בצלאל שנים של זהב וכו' - ואם תאמר מנא ליה לרש"י, דלמא לא היה רק אחד והיה מצופה מבית ומחוץ בזהב כדרך שהצורפים עושים. ויש לומר דפרשה זו של עשיית הארון שהיו מונחין בו הלוחות, יש בו כל אותיות של אל"ף בי"ת, לפי שבלוחות יש כל התורה, ולכך רומז בפרשה זו האל"ף בי"ת שהוא כל התורה, לבד מן הגימ"ל שאין בו, ומאי טעמא אין בו גימ"ל, אלא ודאי לא צריך לרמז הג' לפי שהארון עצמו היה ג'.
ועוד יש לומר דהוכחת רש"י מדכתיב: "וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ" - "תצפנו" למה ליה לא היה לו לכתבו אלא "וצפית אותו אותו מבית ומחוץ", אלא ודאי הכי פירושו "וצפית אותו זהב טהור" ומפרש והיאך יהיה הצפוי "מבית ומחוץ", אבל שפתיו העליונה לא היה מצופה, ולמה לא היה מצופה, אלא על כרחך צריכים אנו לומר דג' ארונות היו שם, שנים של זהב ואחת של עץ, והיו מכניסין של עץ בשל זהב, ואחר כך מכניסין של זהוב בשל עץ, ונמצא הארון מכוסה בזהב מבית ומבחוץ אבל שפתיו העליונה לא היה מכוסה, לכך נכתב "תצפנו" יתירה, שאחר כך תצפה שפתו העליונה, כלומר ג' ארונות היו, והיו נותנין זה לתוך זה וממילא היה מצופה מבית ומבחוץ לבד שפה העליונה, ואחר כך היה מצפה את שפתו:
וכשהכפורת שוכב על עובי הכותל כו' כזה: [לכאורה צריך להיות כאן ציור, אך לא נמצא בדפוסים]