מפרשי רש"י על שמות כה ה
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ה • פסוק ה' | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • כג • כז • כח • כט • לא • לז • לט • מ •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃
רש"י
"מאדמים" - צבועות היו אדום לאחר עבודן
"תחשים" - (שבת כח) מין חיה ולא היתה אלא לשעה והרבה גוונים היו לה לכך מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגוונין שלו
"ועצי שטים" - ומאין היו להם במדבר פירש רבי תנחומא יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר והביא ארזים למצרים ונטעם וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים
רש"י מנוקד ומעוצב
מְאָדָּמִים – צְבוּעוֹת הָיוּ אָדוֹם לְאַחַר עִבּוּדָן.
תְּחָשִׁים – מִין חַיָּה, וְלֹא הָיְתָה אֶלָּא לְשָׁעָה. וְהַרְבֵּה גְּוָנִים הָיוּ לָהּ, לְכָךְ מְתֻרְגָּם "סָסְגוֹנָא", שֶׁשָּׂשׂ וּמִתְפָּאֵר בִּגַוָּנִין שֶׁלּוֹ (שבת כ"ח ע"א-ע"ב).
וַעֲצֵי שִׁטִּים – וּמֵאַיִן הָיוּ לָהֶם בַּמִּדְבָּר? פֵּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (ט): יַעֲקֹב אָבִינוּ צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת מִשְׁכָּן בַּמִּדְבָּר, וְהֵבִיא אֲרָזִים לְמִצְרַיִם וּנְטָעָם, וְצִוָּה לְבָנָיו לִטְּלָם עִמָּהֶם כְּשֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרָיִם.
מפרשי רש"י
[ח] צבועים היו אדום כו'. אבל אין פירושו שהיה בתולדתו כך ולא היו צריכים לצבוע, דהוי למכתב 'אדומים', מאי "מאדמים", שקבלו האודם על ידי הצובע:
[ט] ולא היתה אלא לשעה. דאם לא כן הרי לא הותר למלאכת שמים אלא בהמה טהורה (שבת דף כח:), דכתיב (לעיל יג, ט) "למען תהיה תורה ה' בפיך" מן המותר בפיך, ואם כן תחש חיה טהורה היה, ולמה לא מנה אותה בבהמות וחיות טהורות, אלא לשעה היתה, ולא מנה דבר שהיה לשעה. והא דכתיב (יחזקאל ט"ז, י') "ואנעלך תחש", דמשמע שהיו הרבה תחשים בימי משה והיו עושים ממנו מנעלים, זהו לא קשיא, דודאי כשברא הקב"ה לאותה חיה בשביל המשכן - הרבה היו למאוד, ולא שנבראו עשרה דוקא, רק שהיו הרבה. ומה שאמר רבי תנחומא משום רבי נחמיה (תנחומא תרומה, ו) 'מעשה נסים היה, לשעה נבראה ולשעה נגנזה', אין משמעו שלא היתה אלא לשעה אחת, רק היו צדין הרבה מאד עד שהיה די להם, ולא הוצרכו מנעלים יותר, שלא בלו מנעלים שלהם מעל רגליהם כדכתיב בקרא (דברים כ"ט, ד'):
[י] וציוה לבניו לטלם עמהם. הקשה הראב"ע (הארוך) שהרי כתיב (ר' להלן לה, כד) "וכל אשר נמצא אתו עצי שטים הביאו", ומשמע שהיה נמצא "אתו" לצרכו, ולא שהיה מכין אותו למשכן. וקושיא זאת אינה צריכה לפנים, אפילו אם נאמר שפירוש "נמצא אתו" לצרכו, מה בכך, דעדיין לא הוקדשו אלו עצי שטים למלאכת המשכן, והיה להם עדיין לצרכם עד שהקדישו אותם, ונקרא זה "אשר נמצא אתו", אבל מכל מקום צריך לומר דבשביל המשכן היו מכינים לעצי שטים, דאם לא כן למה היו נמצאים אתם עצי שטים כל כך ארוכים עשרה אמות (להלן כו, טז), אלא שהיה עצי שטים עמהם לצרכם, ואם יצוה על המשכן יתנדבו על המשכן. ואדרבא, מדכתיב אצל עצי שטים (להלן לה, כד) "וכל אשר נמצא אתו עצי שטים למלאכת העבודה", פירושו כי ישראל נמצאו עצי שטים אתם למלאכת העבודה, והם הכינו אותם לעבודה, ומכל מקום אף שלא הכינו אותם אין זה אלא טענה, ואין בה ממש. ועוד הקשה (הראב"ע) כי מה יאמרו המצריים כשהיו רואים אותם נושאים עצי שטים, והם אמרו כי לא ילכו רק דרך שלשת ימים במדבר ויזבחו זבחים בלבד (לעיל ח, כג), וקושיא זאת אינה צריכה לפנים, שהרי יאמרו לעשות משכן ומזבח לפי שעה, כי ששים רבוא (לעיל יב, לז) יכולים לעשות בית בשעה:
אמנם מפני שהיה סבור הראב"ע שעיקר מה שהוכרחו לומר (תנחומא תרומה, ט) כי ממצרים הוציאם בשביל שלא היה להם קרשים במדבר, אף על גב דגם זה ראיה דמאין להם קרשים במדבר, מכל מקום אין זה עיקר ראיתם, אבל עיקר דבר זה דבר נפלא מאוד, שהיה ראוי ליעקב אביהם דוקא להיות לו חלק בקרשים, שצוה את בניו לנטוע ארזים שם, וכן אמרו בתנחומא (שם) כשירד יעקב למצרים צוה את בניו לנטוע ארזים למשכן, כדאיתא שם. ועוד אמרו שם, הבריח התיכון ירד עם יעקב למצרים. ראה איך אמרו על הבריח התיכון שהוא ירד עם יעקב למצרים, ועל הארזים אמרו כי בשעה שירד למצרים ציוה את בניו לנטוע אותם. כי יעקב היה הבריח התיכון, והוא מחזיק את הכל, כמו שאמרנו בפרשת ויצא (בראשית פכ"ח, אות יז), שהוא מאחד את כל ישראל, כאשר התבאר שם שנעשו האבנים אחד תחת ראשו (רש"י שם כח, יא), עיין שם. ובניו הם הקרשים, והם היו מ"ח קרשים, ד' פעמים י"ב, ד' קרשים נגד שבט אחד. ואין כאן להאריך, רק דברי חכמים הם בחכמה גדולה. אכן רש"י שפירש ש'הביא ארזים למצרים כשירד למצרים ציוה את בניו וכו, ואפילו אם יש ארזים במצרים, ציוה להם לנטוע ארזים חשובים כמו שהיו צריכין להם:
בד"ה תחשים כו'. ואנעלך תחש כו' – ואפשר דלפי שעה היתה ובאותה שעה היו כל כך הרבה עד שעשו מהם מנעלים, ספר מעשה יי':