מדרש תנחומא ויקהל ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תנחומא · ויקהל · ז · >>

"ויעש בצלאל את הארון". אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום אלא בארון. וכל המלאכות האחרות, כל הכלים האחרות, באמירתו ובעצתו. ולמה פירש בארון מלאכתו לבד ועשאו בידו, בשביל ששם צלו של הקדוש ברוך הוא, שהוא מצמצם שם שכינתו. ולפיכך קראו בצלאל, שעשה צלו של הקדוש ברוך הוא בין שני הכרובים, שנאמר,  (שמות כה, כב): "ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו'". והלא כבר נאמר,  (ירמיה, כג): "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא". אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, משל למערה שהיא נתונה על שפת הים, געש הים, נתמלאת המערה והים לא חסר כלום. כך הקדוש ברוך הוא יתברך זכרו, אף על פי שכתוב  (שמות מ, לד): "וכבוד ה' מלא את המשכן", אף על פי כן,  (תהלים קמח, יג): "הודו על ארץ ושמים". ולא תאמר, שצמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו בתוך המשכן, אלא אף בתוך הארון שעשה בצלאל, צמצם שכינתו, שנאמר,  (יהושע ג, יא): "הנה ארון הברית אדון כל הארץ", זה הקדוש ברוך הוא שהיה בתוכו. ומי עשאו. בצלאל, שנאמר, "ויעש בצלאל".

אמר רבי חנינא דצפורן, שלש תיבות עשה בצלאל את הארון, שתים של זהב ואחד של עץ. שקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, ואחר כך צפה שפתותיהן זהב, לקיים מצות עשה, שנאמר, "ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ". ואחר כך "ויעש לו זר זהב סביב". מכאן, שיהא תלמיד חכם תוכו כברו, שנאמר, מבית ומחוץ תצפנו. מהו מבית ומחוץ תצפנו. אמר לו, אף על פי שהעץ נתון באמצע, הוי נוהג בו כבוד. למה, שהתורה נתונה בו.

ואף הלוחות כן, אף על פי שנשתברו, הוי נוהג בם כבוד, שנאמר,  (דברים י, ב): "ושמתם בארון", לוחות ושברי לוחות מונחין בו "ושמתם בארון", כלומר, אף על פי שאתה רואה את בני תורה עניים ומדולדלים, הוי נוהג בם כבוד, שהתורה נתונה לתוכו.

"ויעש לו זר זהב", למה, לפי שהונח שם התורה.

שלשה כתרים הם, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות. ועוד כתר אחד, כתר שם טוב, שהוא עולה על גביהן. כיצד כתר תורה. שנאמר, והחכמה תחיה את בעליה (קהלת ז יב), בעולם הזה ובעולם הבא. לכך כתיב, ויעש לו זר זהב. תדע לך שהוא כן, ראה כמה חביב הארון. כשם שכסא הכבוד חביב, כך הוא חביב, שהתורה נתונה בתוכו. ובשביל שהתורה נתונה מימינו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, מימינו אש דת למו (דבר' לג ב), לפיכך הארון חביב בשביל שהתורה נתונה בתוכו, שנאמר, והלוחות מעשה אלהים המה (שמ' לב טו). ולמה עצי שטים נתונה בתוכו, בשביל שהתורה נקראת עץ חיים, שנאמר, עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח). ויצף אותו זהב טהור, לפי שהתורה ודבריה, נחמדים מזהב ומפז, שנאמר, הנחמדים מזהב ומפז רב וגו' (תהל' יט יא). ועשית לו טבעות ובדים לשאת אותו, הם נושאים אותו, והוא נושא עונותיהם של ישראל. שהתורה שבו, נושא עונותיהם של ישראל. רבי נתן אומר, חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר, מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וגו' (שמ' טו יז). שמקדש של מעלה, מכוון כנגד בית המקדש של מטה. והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון (ירמ' יז יב). ובאיזה מקום היה מקום מקדשנו, הוי, פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. אל תקרי מכון [אלא מכוון, כנגד כסא הכבוד, הוא עשוי למעלה הימנה, שהם כפרה. עשה למעלה ממנו כפורת, שהשרפים עומדין ממעל לו]. ועשה בו שני כרובים, שהן חביבין לו כנגד שמים וארץ, שהיה בהם מושבו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ודברתי אתך שם מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים (שמו' כה כב). וכתיב, כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה (שם שם יט). כשם שהשמים נפתחין אוצרן לארץ, שנאמר, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו (דבר' כח יב), כך השכינה נתונה למעלה משני הכרובים שהן נתונין מזה ומזה ומגדלין לישראל [בלוחות, שנאמר בהם, מזה ומזה הם כתובים (שמ' לב טו). מכוונים זה לזה, שנאמר, ופניהם איש אל אחיו (שם לז ט), כנגד כסא הכבוד שהיה מכוון כנגד שני הכרובים, שנאמר, מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהל' נ ב). ראה מה הארון חביב, שהמשכן כלו לא נעשה אלא בשביל הארון, שהשכינה בתוכו]. וכל הנסים שהיו נעשים לישראל, בארון היו נעשים, לפי שהשכינה בתוכו. ראה מה כתיב בו, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במד' י לג). והיה הורג נחשים ועקרבים ושורף את הקוצין והורג שונאיהן של ישראל. אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא, שני ניצוצין יוצאין מבין שני הכרובים והורגים נחשים ועקרבים ושורפין את הקוצין, והיה העשן עולה ומתמר, וכל העולם מתבסם מן הריח שהיה מוציא. והאומות אומרים, מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וגו' (שה"ש ג ו). כיון שהיה מקדים שלשה ימים לתור להם מנוחה יומם ולילה שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, היה משה אומר באותה שעה, קומה ה' וגו' (במד' י לה). כלומר, עמוד והמתן לנו ולא תניח אותנו, שנאמר, ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויביך וגו' (שם). ובמשריה מה הוא אומר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל (שם שם לו). ראה כמה נסים היו בארון. ואם כן, היאך היו יכולים לטעון אותו ולא היו יראים. אלא כך היו בני קהת עושים, שני כהנים גדולים נושאין להם את הפרכת בקונטסין, והיה דומה לוילון גדולה, ועוביה טפח, ועל שבעים ושתים נימין נארגת, ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין, ושלש מאות כהנים נוטלין אותה, ושני כהנים גדולים נושאין אותה בקונטסין בפני הארון, ואחר כך נותנין כסוי עור תחש עליו שלא יראו בארון כלום, שנאמר, ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו (במד' ד כ). מהו כבלע. אמר רבי לוי, אם רואים בארון כבלע הזה שהוא נופל בעין, מיד היו מתין. תדע לך, שבשעה ששבו פלשתים את הארון ובקשו להחזירו, מיד הביאו את הפרות וקשרו אותן כמנהג, אחוריהן לארון, וידעו והבינו הפרות מיד מה היה נתון עליהם, ועקמו פניהם כלפי הארון, והיו מנהיגין את הארון לפניהם, שנאמר, וישרנה הפרות בדרך (ש"א ו יב). מהו וישרנה הפרות, שפתחו פיהן הפרות ואמרו שירה. כיון שהגיעו לבית שמש, היו רואין את העגלה ואת הפרות שהיו אומרות שירה, והארון נתון בעגלה, וישאו את עיניהם מרחוק וישמחו לראות. כיון שנכנסה הרוח ונתגלה הארון, הרג בהן שבעים אלף איש, שנאמר, ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה', ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש (שם שם יט). ראו כמה נסים בארון. ולמה. שהשכינה והתורה היתה בתוכו. וכל מקום שהתורה שם, השכינה שם עמה, שנאמר, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע (מלא' ג טז). לפיכך חביב הארון מכל כלי המשכן: