מ"ג בראשית כד ז
<< · מ"ג בראשית · כד · ז · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְהֹוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֮ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | יְיָ אֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא דְּדַבְרַנִי מִבֵּית אַבָּא וּמֵאֲרַע יַלָּדוּתִי וּדְמַלֵּיל לִי וּדְקַיֵּים לִי לְמֵימַר לִבְנָךְ אֶתֵּין יָת אַרְעָא הָדָא הוּא יִשְׁלַח מַלְאֲכֵיהּ קֳדָמָךְ וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי מִתַּמָּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | יְיָ אֱלָהָא דְמוֹתְבֵיהּ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא דְדַבְּרַנִי מִן בֵּית אַבָּא וּמִן אֲרַע יַלְדוּתִי וּדְמַלֵיל לִי וּדְקַיֵים עָלַי לְמֵימַר לִבְנָךְ אֶתֵּן יַת אַרְעָא הָדָא הוּא יַזְמִין מַלְאֲכִי לְקָמָךְ וְתִיסַב אִיתָא לִבְרִי מִתַּמָן: |
רש"י
"מבית אבי" - מחרן
"ומארץ מולדתי" - מאור כשדים
"ואשר דבר לי" - לצרכי כמו אשר דבר עלי וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון על ותרגום שלהם (רצונו שדרך התרגום להשתמש למ"ד במקום בעבור וק"ל) עלי עלוהי עליהון שאין נופל אצל דבור ל' לי ולו ולהם אלא אלי אליו אליהם ותרגום שלהם עמי עמיה עמהון אבל אצל אמירה נופל ל' לי ולו ולהם
"ואשר נשבע לי" - בין הבתרים
ואין ממש בכל זה, כי איך לא ידע אברהם באיזה מקום ישב נחור, ולפיכך נראה לי כי רש"י סבירא ליה כי "ולקחת אשה לבני משם" קאי על מה שאמר "אשר לקחני מבית אבי", וכן פירוש הכתוב; האלקים אשר לקחני מבית אבי, ומתחלה לקח אותי מארצי, "הוא ישלח מלאכו וגו' ולקחת אשה לבני משם", פירוש "מבית אבי", שזהו סוף הלקיחה שזכר הכתוב, והוא העיקר. ומה שכתוב לפני זה "כי אל ארצי ואל מולדתי" (פסוק ד) בודאי דעת רש"י שנקרא חרן "ארצי" כיון ששם היו יושבים כל משפחתו בזמן ההוא - נקרא חרן "ארצי", וכן נקרא "מולדתי", כדכתיב (להלן מג, ז) "שאל האיש לנו ולמולדתינו". אבל "אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי" אין ארץ מולדתו רק משום שנולד בו, והוא אור כשדים, דלא יתכן לפרש שם ארץ מולדתו - חרן, שבאותו זמן שלקח אותו עדיין לא ישבו שם בני משפחתו, ולפיכך צריך לפרש "אשר לקחני מארץ מולדתי" היינו ארץ כשדים, ששם היה מולדתו:
ועוד דאם "ארץ מולדתי" - חרן, למה לי למכתב "ארץ מולדתי" שהרי כבר כתיב "מבית אבי",אלא אאור כשדים קאי, אבל גבי "ארצי ומולדתי" צריך לומר תרוייהו, דאי כתב "אל ארצי" בלחוד, הווא אמינא שיקח אשה מארצו אף על גב דלא הוי מולדתו, ואי כתב מולדתו הווא אמינא לוט או ישמעאל, לכך כתב "ארצי ומולדתי". אף על גב דכתיב (פסוק מט) "ואפנה על ימין או על שמאל", ופירושו ישמעאל ולוט, היינו מפני שנקרא 'מולדתו' אף על גב דלא הוי 'ארצו', כיון דיש בו חדא - יש לו לילך אליו. ועוד דהא כתיב (לעיל טו, ז) "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים", אם כן לקחו מארץ כשדים, וצריך לפרש "אשר לקחני מארץ מולדתי" מארץ כשדים, והשתא כל הכתוב הוא כמשמעו:
אבל בב"ר (נט, י) אמרו 'מבית אבי - זה בית אביו, ומארץ מולדתי - שכונתו', רצה לומר שלא מבית אביו בלבד לקח אותו רק מכל השכונה של בית אביו, דהיינו כל הארץ - לקח אותו. אבל מה שפירש הרמב"ן ז"ל כי אברהם נולד בחרן, אין הדברים כך, שהרי במסכת פסחים פרק האשה (סוף פז ע"ב) אמרו שלכך הגלה הקב"ה את ישראל לבבל - ששגרן לבית אמן, ועל כרחך צריך אתה לומר שאברהם נולד באור כשדים שהוא בבבל:
[ד] שאין נופל אצל דבור לשון לי ולא וכו'. והיינו טעמא מפני שדבור הוא נאמר על הדבור בלבד, לא על הענין הנאמר בדבור, והפעול מן המדבר הוא הדבור, כדכתיב (לעיל כ, ח) "וידבר את כל הדברים", ומאחר שהפעול מן המדבר הוא הדבור - הנה אין לו מקבל כי אם הדבור בעצמו, שהוא המקבל הפעולה מן המדבר. ולפיכך לא יתכן לומר 'לי', שלפי שמלת 'לי' נאמר על המקבל, ואין מקבל רק הדבור שהוא הפעול מן המדבר. אבל "ויאמר" שייך אצלו 'לי' מפני כי לשון אמירה הוא על עניין הנאמר בדבור, ויש לו מקבל מי שנאמר לו העניין ההוא. ולפיכך אצל "וידבר" כתיב "אל", מפני שתרגום "אל" הוא 'עמיה', והוא לשון נופל על הדבור, כלומר שמדבר עמו, לא שהוא מקבל הדבור. לכן כל מקום שכתוב אצל דבור לשון 'לי' צריך לתרגם 'עלי' וכו':בד"ה שאינו נופל כו' מבלתי יכולת נ"ב ונ"ל בקיצור שהאמיר' מאחר שלא תמצא זולת נוכחי נגדו שייך בו ל' לי או לו אבל אצל הדיבו' הוא לאדם עצמו המדבר אינו נופל לשון לי או לו כי הדיבור אינו לו אלא למדבר עצמו רק עליו הוא מדבר ודוק ולפ"ז נמי הוא מכוון מה שאמרי' שלשון דיבור הוא לשון קשה ואמירה הוא חיבה אלא לפי שדיבור הוא מה שמדבר לפי חפצו ולא שישיב לחבירו ויאמר לו כפי הנאות לו ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִבֵּית אָבִי – מֵחָרָן.
וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי – מֵאוּר כַּשְׂדִים.
וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי – לְצָרְכִּי, כְּמוֹ (מל"א ב,ד): "אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי". וְכֵן כָּל "לִי" וְ"לוֹ" וְ"לָהֶם", הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר, מְפוֹרָשִׁים בְּלָשׁוֹן "עַל"; וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם "עֲלַי", "עֲלוֹהִי", "עֲלֵיהוֹן". שֶׁאֵין נוֹפֵל אֵצֶל דִּבּוּר לְשׁוֹן "לִי" וְ"לוֹ" וְ"לָהֶם", אֶלָא "אֵלַי", "אֵלָיו", "אֲלֵיהֶם"; וְתַרְגּוּם שֶׁלָּהֶם "עִמִּי", "עִמֵּיהּ", "עִמְּהוֹן". אֲבָל אֵצֶל אֲמִירָה נוֹפֵל לְשׁוֹן "לִי" וְ"לוֹ" וְ"לָהֶם".
וַאֲשֶר נִשְׁבַּע לִי – בֵּין הַבְּתָרִים (בראשית רבה נט,י).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ואשר דבר לי" ועוד כי דבר לי באמרו כי ביצחק יקרא לך זרע:
" ואשד נשבע לי" וכיון שנשבע ולא ינחם יסבב בלי ספק שישא בני אשה הוגנת לו להקים זרע מוכן לקיים בו שבועתו:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · כד · ז · >>