יבמות פד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הכלאים וטרפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדשין ואמר שמואל לא אקדושין בתמורה ולא מקדשין בעושה תמורה ש"מ:
ר' אליעזר אומר חייבין עליו סקילה כזכר:
תניא א"ר כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר:
מתני' יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרות לאלו ולאלו ואסורות לאלו ולאלו ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כ"ג חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כ"ג שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן ואלו אסורות לאלו ולאלו כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר אסורות לאלו ולאלו ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן שניות מד"ס שנייה לבעל ולא שנייה ליבם באסורה לבעל ומותרת ליבם שנייה ליבם ולא שנייה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל שנייה לזה ולזה אסורה לזה ולזה גאין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות והולד כשר דוכופין אותו להוציא האלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר יש להן כתובה:
גמ' מאי איריא דתני נשא ליתני קידש וכ"ת טעמא דנשא דהוה ליה עשה ולא תעשה אבל קידש אתי עשה ודוחה לא תעשה והא כולה פירקין עשה ולא תעשה הוא ולא אתי עשה ודחי לא תעשה משום דקבעי למיתני סיפא כ"ג שנשא את האלמנה דוקא נשא דשוייה חללה אבל קידש שריא ליה תנא נמי רישא נשא ואדתני משום סיפא ליתני משום מציעתא כ"ג שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט אלא משום בת בוקתא דקבעי למיתני חלל שנשא כשרה טעמא דנשא דשוייה חללה אבל קידש שריא ליה משום הכי קתני נשא ומאי איריא דקתני אלמנה ליתני בתולה
רש"י
[עריכה]
כלאים - פסול להקרבה דכתיב (ויקרא כב) שור או כשב פרט לכלאים כי יולד פרט ליוצא דופן והני חמשה יליף ר' אליעזר מקראי בתמורה בפ' יש בקרבנות דלא חייל קדושה עליהן ואע"ג דשאר פסולי הקרבה כגון רובע ונרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר חיילא עלייהו קדושת הגוף וצריכין מום קבוע ליפדות עליו ולאחר פדיון אסורין בגיזה ועבודה הני לא חיילי עלייהו אלא קדושת דמים כדיקלא בעלמא ונפדין בלא מום ומותרין בגיזה ועבודה לאחר פדיונן:
לא קדושין בתמורה - לא מיבעיא תחלת הקדש דלא קדשי דאפי' בעל מום שקדם מומו להקדשו לא נחתא ליה קדושת הגוף כדאמר בבכורות בפ"ב (דף יד.) אלא אפילו אם המיר קודש בהן הני לא מקדשי דאילו בעל מום חיילא עליה קדושת הגוף ליאסר בגיזה ועבודה אף משיפדה דכתיב (ויקרא כז) טוב ברע אם המר ימירנו אפילו הכי אהני לא חיילא ואין מקדש לעשות תמורה אם הם קדושים והמיר חולין בהם אינן עושין תמורה והתם מותבינן במסכת תמורה וכי מאחר שאין קדושין היאך מקדישין אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח"כ נטרפה במקדיש ולד ויצא דרך דופן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס שנפסלו משעת יצירתם אי אתה מוצא שיקדיש אלא בולדות קדשים שהיתה אמן קדושה ומה תקנתם ירעו ויסתאבו ויפדם ויאכלם והטרפה תקבר:
של בית בוקיא - בקיאים וחריפים ואין מניחין תרנגול נכרי ביניהם:
מתני' יש מותרות - כהן הדיוט שנשא את האלמנה. ה"ה לבתולה דכשמת נעשית אלמנה ואסורה לכ"ג אחיו ובגמרא פריך ליתני בתולה:
אח כשר - כהן אסור לייבמה שנתחללה בביאת חלל כדילפינן מובת כהן כי תהיה לאיש זר בפ' אלמנה (לעיל סח.) וחלל מותר בכשרה:
שקידש - אבל נשא נתחללה בביאתו ואסורה ליבמה הדיוט:
שנייה לבעל ולא שנייה ליבם - אם אמו של בעל ולא של יבם כגון שהיו אחיו מן האב ולא מן האם:
ולא פירות - אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל משלה ואף על גב דקי"ל בכתובות (דף מז:) תקנו פרקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל כדתנן (שם דף נא.) לא כתב לה דאם תשתבאי אפרקינך חייב לפדותה שהוא תנאי ב"ד וזו אין חייב לפדותה דלא קרינן ביה ואותבינך לאנתו אפי' הכי לא ישלם לה פירות שאכל משלה כדמפרש בגמ' (לקמן דף פט.) תנאי כתובה ככתובה דמי וכי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא מיניה כתובת נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירקונה שהוא תנאי ב"ד שאין כתוב בשטר כתובה:
ולא מזונות - לא מיבעיא היכא דיתבה תותיה דלא כייפינן ליה לזונה דהא בעמוד והוצא קאי אלא אפילו אם הלך למדינת הים ולותה ואכלה לא משלם וא"ת ה"ה לכשרה דהא קי"ל (בכתובות דף קט.) כמ"ד הניח מעותיו על קרן הצבי לאו מילתא היא ולא דמי התם קתני (שם דף קז:) מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס אשתו שלא הלוה לה כלום אלא בשביל בעלה פרנסה דהתם ממאן תבע היא לא לותה הוא לא בקש הימנו הלכך מצוה הוא דעבד אבל היכא דהלוה לה בתורת הלואה הוא תובעה והיא תובעת את בעלה ומשלם כדאמר לקמן בגמרא ושמא תתאלמן או תתגרש ותשלם משלה דתנן (ב"ק דף פז.) נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם:
ולא בלאות - אם עדיין יש לה בלאות ושחקים מן בגדים שהכניסה לו אינה נוטלתן כשיוצאה דקנסוה רבנן:
אלמנה לכ"ג כו' - מפרש בגמרא טעמא:
גמ' מאי איריא דתני נשא - אנשא אלמנה קאי:
ליתני קידש - דהא נמי מותרת לבעלה ואסורה ליבמה:
דהוה ליה עשה - בתולה מעמיו יקח (ויקרא כא) ולא בעולה ולא תעשה אלמנה לא יקח (שם) ואין עשה דיבום דוחה את לא תעשה ועשה אבל קידש הדיוט בתולה אלמנה מן האירוסין ומת גם הוא באירוסין מייבם לה כ"ג דאתי עשה ודחי לא תעשה דאלמנה:
והא כוליה פירקין - עשה דיבום ולא תעשה דאיסור הוא דרמו אהדדי ולא ולא אתי עשה דיבום ודחי ללאו דאיסור כגון ממזרת לישראל או ממזר לישראלית וכן חללה לכהן ומ"ט דהא נפקא לן בפ"ב (לעיל כ.) מועלתה יבמתו השערה:
אבל קידש שריא ליה - ליבם הדיוט:
ואדתני - נשא משום סיפא דמתני' ניתני קידש משום מציעתא דקתני כ"ג שקידש דלא מצי למיתני נשא:
ה"ג אלא משום בת בוקתא - הא דתני נשא ברישא דפרקין משום בת בוקתא כלומר השנויה בצדה חלל שנשא כשרה כו':
ליתני בתולה - וכשמת נעשית אלמנה:
תוספות
[עריכה]
לא קדושין כו'. והא דלא חשיב נרבע ומוקצה ואתנן ומחיר משום דהנהו קדושין ומקדישין כדמוכח בתוספתא (דתמורה פ"ד):
רבי אליעזר גר'. במשנתינו וכן בההיא דאין מטמא בגדים וההיא דלא קדושין ולא מקדישין בבכורות (דף מב.) ובתמורה (דף יא.):
מתני' יש מותרות. פי' הר"ר יהודה בר' י"ט דכן דרך התנא לאחר שפי' הלכות המסכתא חוזר ושונה אותם בלשון קצר כדי שיהיו מסודרים בידך ושמורים בפה ובלב ועוד אמר ר"י דנקטינהו לכולהו משום בבא דאסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן דאע"ג דמכח בעל (דמית קמייבם) לא אסרי לה איבם אע"ג דאסורות לבעליהן:
מאי איריא דתני נשא כו'. בשאר מקומות אין דרך הש"ס לדקדק בזה דבפרק ד' אחין (לעיל כו.) שונה בכמה מקומות נשואין שתי אחיות והכא דייק משום דבמציעתא קידש קתני:
והא כוליה פירקין לא תעשה הוא. פי' בקונטרס כגון ממזרת לישראל וחללה לכהן ואין נראה דבחללה נמי איכא עשה דקדושים יהיו אלא אאיסור ממזרות קאי שנזכר בכמה בבות:
ולא אתי עשה ודחי לא תעשה. אף על גב דלאו דאלמנה אינו שוה בכל וגרע טפי מ"מ מייתי ראיה כיון דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה בלאו השוה בכל ה"ה דגזרינן אפי' שאינו שוה בכל:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ח (עריכה)
קמב א מיי' פ"א מהל' תמורה הלכה י"ז:
מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ט (עריכה)
א ב מיי' פ"ו מהל' יבום הלכה י"ג, סמ"ג עשין נא ועשה נב, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ד סעיף ב':
ב ג מיי' פכ"ד מהל' אישות הלכה ב', סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' קט"ז סעיף ד':
ג ד מיי' פכ"ד מהל' אישות הלכה ב', סמג עשין שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף כ':
ד ה מיי' פכ"ד מהל' אישות הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קט"ז סעיף א', ועי' בכסף משנה:
ראשונים נוספים
מתני':יש מותרות וכו'. מתני' סדרא דרישא מפר' ואזיל דהכי אורחיה דתנא כדאמרינן בנדרים והא דמאחר מותרות לאלו ואלו מפני שהן שאר כל הנשים ומשום שארא קתני לאלו ולאלו דמאי קמ"ל ותימה כולה מתני' למה לי דהא תנינא בפ' כיצד (דף כ') איסור מצוה ואיסור קדושה איכא למימר אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן דלא תנן.
שניות מדברי סופרים שני' לבעל ולא שני' ליבם. תמיהא לי אמאי לא נקיט כסדרא דרישא [מעיקרא] שני' ליבם ולא שני' לבעל וא"ל כיון דשניות מדאורייתא שרו איסורא חביבא ליה דאפי' מבעל תצא.
ואין לה כתובה ולא פירות וכו'. אבל לענין מציאתה ומעשה ידי' והפרת נדרי' לא תנן א"ל כיון שהיא מרגילתו לדידה קנסינן בדידי' לדידי' לא קנסינן בדידה וא"ל ק"ו כתובה דלמשקל ומיפק קנסו' כ"ש בהנך דלמיקס קמי' דקנסי' כדי שתהא כזונה אצלו.
אבל מצינו בתוספתא הדבר מפורש אלמנה לכהן גדול גרושה וכו' הרי הן כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות מזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידי' ובהפרת נדריה יורשה ואין מטמא לה שניות מדברי סופרים אינן כאשתו לכל דבר אין להם כתובה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואין זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידי' ולא בהפרת נדריה יורשה ומטמא לה ע"כ בתוספתא מסכת זו פ' ב'.
אבל ראיתי בירושלמי (ט,ד) לשון אחר: ולא פירות אמר ר' ירמיה שאין לו עליה אכילת פירות תנא ר' יוסי צירניי' קומי ר' ירמיה ופליג על ר' ירמיה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה מהו ולא פירות שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל ונראין הדברים שאלמנה לכהן גדול כאשתו לכל דבר ושני' אינו כאשתו לכל דבר כדתניא בתוספתא, ועיקר.
מיהו נראה דמעשה ידיה בזמן שהוא מעלה לה מזונות כגון שזן ועשתה ואח"כ באו לב"ד יש לו וכן לאחר מיתה יורשין זנין נוטלין מעשה ידיה אבל מחיים בזמן שלא זנה כיון שאין לה עליו מזונות אף הוא אין לו מעשה ידיה שאפילו בשאר הנשים נמי קרוב הדבר לדון כן כשתבעה ולא רצה לזון ועשתה לעצמה ובאו לב"ד.
ומה שאמרו שיש להם פירות תמהני לרבא דאמר במסכת כתובות (דף נ"ב) אלמנה לכהן גדול אינה פודה [וגם הוא] האיך יאכל פירותיה ושמא י"ל שיכולה להוציא ממנו [על פדיונה] פירות שאכל כיון שאין עליו לפדותה ודומיא דאין להם פירות דסיפא קתני אבל דין פירות ממש אין להם.
הכי גרסינן חלל שנשא כשרה ויש לו אחר כשר: ולא גרסינן כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל. ותדע לך מדאמרינן בריש גמרא אלא משום בת בוקתא נקטיה משום דקבעי למיתני סיפא חלל שנשא כשרה ויש לו אחר כשר טעמא דנשא דשויה חללה אבל קדש דשריא ליה לא משום הכי תנא רישא נשא. ועוד דהא מינה אתינן למיפשט לקמן (עמוד ב) שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין דמאי כשרה כהנת וקאמר חלל שנשא כשרה מותרת לבעל ואסורה ליבם, ומקצת ספרים שהיה בהן כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל שבוש הוא לפום גמרין. ומיהו בני מערבא (בירושלמי דפרקין ה"א) הוו תנו לה הכי, ואתו למיפשט מינה דהוזהרו כשרות לינשא לפסולין ודלא כגמרין. והרמב"ם ז"ל שכתב בפירושי המשנה שלו (משנה א) בשר וכשרה ר"ל כהן כשר וכהנת כשרה ויראה ממשנה זו שכהנת כשרה אסורה לחלל וזה דבר נדחה דקיימא לן לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין אלא מותר חלל בכהנה כשרה ע"כ. נראה שסמך לו על אותה גירסא שבגמרא דבני מערבא ועל הסוגיא אשר שם. ולא ירדתי לסוף דעתו שהרי היא מוחלפת השיטה בגמרתנו ואנו על התלמוד ערוך שבידינו לסמוך. (עיין בפירוש המשניות להרמב"ם מהדורת הר"י קאפח שחזר בו. ובתוס' יו"ט, ועיין שו"ת מהרי"ק שורש ק על דרכו של הרמב"ם לפסוק כהירושלמי).
ושאר כל הנשים מותרות לאלו ולאלו: ולאו דוקא שאר כל הנשים דהא איכא מצרי שני שנשא שתי מצריות אחת ראשונה ואחת שניה והיו לו בנים מראשונה ומשניה. וכן פצוע דכא כדאיתא בגמרא. ואיכא נמי עריות כגון שנשאו שתי אחיות או אשה ובתה וכיוצא באלו שהיא מותרת לבעל ואסורה ליבם. ואי נמי צרת סוטה דמותרת לבעל ואסורה ליבם. וכן מחזיר גרושתו שאסורה לבעל ומותרת ליבם והוא שבא על אחות חלוצתו שהיא אסורה לו ומותרת ליבם ואחיו שנשא אחות חלוצתו שהיא מותרת לבעל ואסורה ליבם אלא שאין סומכין על הכללות. וגרסינן בירושלמי (ה"א) דמתניתין דהכא היא מסייע לר' יונה דר' יונה אמר לית כללי דרבי כללין.
אין לה כתובה ולא פירות ולא בלאות: פירש רש"י בלאות של נכסי צאן ברזל הקיימין. וזה לכאורה משמע איפכא בשלהי אלמנה נזונית (כתובת קא, א) דהתם אתמר אמר ליה רב הונא בר חייא לרב כהנא אמרת לן משמיה דשמואל לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל אית לה. ואוקימנא אשניה משום דקנסו רבנן לדידה בדידיה ולדידיה ואפשר דסבירא ליה לרבינו ז"ל דלית הלכתא כרב כהנא מדאמרינן התם דרב כהנא פליג אדרב נחמן דאמר עילא ליה גלימא פירי הוי, וקיימא לן כרב נחמן בדיני (כתובות יג, א) שם הארכתי ורבינו אלפסי (כתובות שם) והרמב"ם ז"ל תלמידו (בפירוש המשניות משנה ג) פירשו כתובה עיקר כתובה דהיינו מנה לאלמנה ומאתים לבתולה ובלאות היינו בלאות של נכסי מלוג שבלו לגמרי כסוגיא דהתם שבפרק אלמנה נזונית. והתם אסיקנא דכתובה הוא דאין לה אבל תוספת דמדעתיה כתב לה יש לה דרצה ליזוק בנכסיו ואלמנה לכהן גדול דיש לה כתובה ומזונות כדאיתא בגמרא (להלן פה, א) דוקא בהכיר בה אבל לא הכיר בה אין לה כדאיתא התם (קא, ב) וכן נמי בשלא הכיר בה לית לה בלאות נכסי צאן ברזל דבלו לגמרי משום דברשותיה דבעל קיימי. אבל דנכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה אף על גב דבלו לגמרי כדין איילונית כמו שכתב ר' אלפסי ז"ל (כתובות שם).
ולענין מציאה והפרת נדרים ומזונות ומעשה ידיה דלא תנן במתניתין, פירשו בתוספתא דמכלתין פ"ב (ה"ג) אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כו', כללו של דבר הרי הן כאשתו לכל דבר יש להן כתובה ופירות מזונותיה ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה יורשה ומטמא לה שניות מדברי סופרים אינן כאשתו לכל דבר אין להן כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואין זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה יורשה ומטמא לה ע"כ בתוספתא (ועיין לעיל כב, ב ד"ה הא) ומזונות דאית לה לאלמנה היינו לאחר מיתה אבל מחיים אין לה, ואפילו הלך בעלה למדינת הים ועמדה ולותה משום דבעמוד והוצא קאי כדאיתא בגמרא (להלן פה, א) והלכך מעשה ידיה דתניא (בתוספתא שם) דיש לו היינו ליורשין שהן זנין אותה. אי נמי בשזנה קודם שבאו לבית דין נוטל מעשה ידיה עד אותה שעה, אבל מחיים כל זמן שאינו זנה אינו נוטל מעשה ידיה. ושניה שאין לה מזונות, אפילו לאחר מיתה קאמר. ותדע לך דהא תניא (בתוספתא שם) אלמנה יש לה מזונות ושניה אין לה מזונות ואוקימנא בגמרא תניא יש לה לאחר מיתה, אלמא שניה דאין לה אף לאחר מיתה קאמר.
גמרא. והא כולה פרקין נמי עשה ולא תעשה: פירש רש"י ז"ל מאי טעמא דהא נפקא לן בפרק ב (לעיל כ, א) מועלתה יבמתו השערה, ואינו מחוור בעיני דהא איתותב ההיא טעמא התם ואוקי רבא (שם כ, ב) טעמא משום גזרה דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וכן עיקר.
יש מותרות
יש מותרות לבעליהם ואסורות ליבמיה' ואלו מותרות פי' פריש תנא ממאי דפתח מעיקרא וזמנין דעביד הכי וזמנין דפריש מאי דסליק והא דפריש מעיקר' אסורות לאלו ולאלו ודלא כסידר' קמא דכייל משום דבמותר לאלו ולאלו לא פריש מידי אלא דקתני ושאר כל הנשים מותרות לאלו ולאלו אצטריך למתניי' לבסוף ובכלל' קמא ניחא ליה למיתני התירא ברישא וכל האי בבא דמותרות לבעליהם ואסורות ליבמיהם קא שמעי' לה ממתני' דפ' כיצד (דף כ' ע"א) דקתני איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמות אלא דתני לה הכא אגב אידך כללי ופרטי:
כהן הדיוט שנשא את האלמנה בגמרא מפרש דה"ה דמצי למיתני קדש א"נ בתולה שהרי במיתתו נעשית אלמנה ונאסרה לאחים כ"ג:
ה"ג והיא גרש"י ז"ל חלל שנשא כשרה והוא מותר בה והיא מותרת בו ומיהו כיון שבא עליה נתחללה לכהונה והרי היא אסורה לאחיו שהוא כהן כשר משום חללה ויש גורסי' כגירסת הרמב"ם ז"ל בפי המשנה וכן הגירסא בירושלמי כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל ופשטיה מינה בירושלמי דלהכי אסורה ליבמה מפני שהוזהרו כשרות שלא לינשא לפסולים וכל היכא דאיהי מוזהרת איהו נמי מוזהר אבל א"א לגרוס כן לפום גמרא דילן חדא דהא דייקי בגמרא דלה"ק נשא מפני שנתחללה לביאתו ואם כשר שנשא כשרה הוא במאי נתחללה ועוד דאדרבה דייקי' בגמרא שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים מדקתני חלל שנשא בכלל המותרות לבעליהם:
אלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהם פי' דאע"ג דאסורות לבעליהם ובעמוד והוצא הוה קאי ואיהו גופיה לא הוה בר הקמת זרע באשה זו א"ה אחיו מוקי' לו זרע ומותרת להתייבם לו:
כ"ג שקדש את האלמנה פי' והיא אסורה לו משום אלמנ' לא יקח ודוקא קדושי נקט דאלו נשא נעשית חללה בביאתו כיון שהיא אסורה לו ועל אחיו הדיוט הית' נאסרת ושאר כל הנשי' מותרות לבעליהם וליבמיהן. גרסי' בירושלמי מתני' דהכא מסייע לר' יונה דאמר לית כלליה דרבי כללן פי' דהא דקתני ושאר כל הנשי' מותרות לבעליהן אינו כלל דוקא דהא אית' פצוע דכה כדאיתא בגמ' ואיכא נמי מצרי שני אליבא דרב דימי ואיכא נמי ט"ו עריות שהן מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן וצרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם והבא על אחות חלוצתו אסורה לו ומותרת ליבם אחיו שנשא אחות חלוצתו מותרת לבעל ואסורה ליבם:
גמרא מאי איריא דקתני נשא ליתני קדש פי' על בבא דרישא קאי דקתני כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כ"ג אמאי קתני נשא ליתני קדש כיון דאלמנה היא הרי אפילו קדש ומת מן האירוסי' אסורה לכהו גדול ואמאי קתני נשא דמשמע דמשום דנשא ובעל אותה נאסרה על אחיו כ"ג ואי משום דבעי לאשמועי' דלדידיה שריא בנשואי' פשיט וקרי בי רב הוא דכהן הדיוט מותר באלמנה והא כוליה פרקין לא תעשה בלחוד הוא ולא אתי עשה דיבום ודחי לא תעשה פרש"י ז"ל דנפקא לן בפ' כיצד מדכתי' ועלתה יבמתו השערה ולא דק דההוא טעמא לא קאי במסקנא ומדרבנן הוא דאסורא גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וה"ה דמצי למפרך דהא תנן איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת אלא דמתני' גופה דהכא עדיפא לן לאתויי:
מ"ה קתני רישא נשא פי' כדי שלא ישתבשו התלמידים למתני בבת בוקתה ופרכי' וליתני נשא וליתני בתולה שנעשית אלמנה בביאתו:
לא קדושין בתמורה לא מיבעיא תחלת הקדש דלא קדשה אלא אפי' סוף הקדש כגון תמורה לא מתפסא בקדושת תמורה ואע"ג דבעלי מומין נתפסין בתמורה כדכתיב טוב ברע או רע בטוב דר"ל בעלי מומין בתמימין מ"מ א) איכא התם קרא בהני דלא חלה עלייהו קדושה כלל:
ולא מקדישין והתם קאמר וכי מאחר שאין קדושין היאך מקדישין ומשני טריפה המקדיש בהמ' ואח"כ נטרפה הקדיש ולד ויצא דרך דופן וטומטום ואנדרוגינוס משכחת לה בולדות קדשים וכמ"ד ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים ומכלהו נמי נוכל ליישב כן דמיירי שהם ולדות קדושים ואח"כ נולד בהם הפסול וקדושים כדפרישית דולדות קדשים במעי אמן הם קדושים כנ"ל:
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק ט (עריכה)
כתב הרב אלפס דאלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כשלא הכיר בה אין לה כתובה אבל תוספת יש לה ומסיק דתוס' נמי אין לה דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא דלמשקל ולמפק לא אקני לה. ויש לתת טעם לדברי הרב מהא דאמרינן בפרק אע"פ הל' כר' אליעזר בן עזריה שלא כתב לה [אלא] על מנת לכונסה ומבעיא לן התם חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה. אלמא תוס' משום חיבת ביאה או משום חיבת חופה הראויה לביאה כתב לה הלכך אפי' בשלא הכיר בה משום חיבת ביאה אקני לה אבל כתובה משום תקנה היא באלמנה לכ"ג לא תקינו ואיהו נמי לא כתב לה כתובה אלא אדעתא דתקנתא דתקינו רבנן כתובה אדעתא דנשואי היתר ולאו אדעתא דנשואי איסור כיון דקי"ל (לקמן פ"ה ע"ב) הלכה כר' מחבירו הלכך טעמא דאלמנה לכ"ג [יש לה כתובה] משום דדברי תורה אינם צריכים חזוק. ש"מ דה"ה לממזרת ונתינה לישראל ומחזיר גרושתו משנשאת וספק סוטה וסוטה ודאית כולן יש להן כתובה כשהכיר בה ואע"ג דקי"ל דאשה שזנתה תחת בעלה אין לה כתובה ה"מ כשאין רוצה לקיימה אחרי שידע שזנתה אבל זה שידע שזנתה וקיימה א"נ כשהחזירה אחר שגירשה יש לה כתובה אליבא דר' ואליבא דרשב"א לית לה כתובה מפני שהיא מרגילתו דהא לא פסיל לה דהא לתרומה ולכהונה הא אפסלה לה בזנות והלכה כר':
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה