גיטין יט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק והאמר ריש לקיש לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא בההיא כרבי יוחנן סבירא ליה והאמר ר' יוחנן שנים משום עדים וכולן משום תנאי בההיא כריש לקיש סבירא ליה:
מתני' אבכל כותבים בדיו בסם בסיקרא ובקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא של קיימא אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו מתקיים בעל הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד רבי יוסי הגלילי אומר אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים:
גמ' דיו דיותא סם סמא סיקרא אמר רבה בר בר חנה סקרתא שמה קומוס קומא קנקנתום אמר רבה בר [בר חנה אמר] שמואל חרתא דאושכפי:
ובכל דבר שהוא מתקיים וכו':
לאתויי מאי לאתויי הא דתני ר' חנינא גכתבו במי טריא ואפצא כשר תני ר' חייא דכתבו באבר בשחור ובשיחור כשר איתמר המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו החייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק דיו ע"ג דיו סיקרא על גבי סיקרא ופטור סיקרא ע"ג דיו אמרי לה חייב ואמרי לה זפטור אמרי לה חייב מוחק הוא אמרי לה פטור מקלקל הוא בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב א"ל אינו כתב א"ל והלא לימדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה איתמר עדים שאין יודעים לחתום רב אמר מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו ושמואל אמר באבר באבר סלקא דעתך והתני רבי חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר לא קשיא חהא באברא הא במיא דאברא רבי אבהו אמר במי מילין והתני רבי חנינא כתבו במי טריא ואפצא כשר ל"ק טהא דאפיץ הא דלא אפיץ שאין מי מילין ע"ג מי מילין רב פפא אמר יברוק וכן אורי ליה רב פפא לפפא תוראה ברוק וה"מ בגיטין כאבל בשטרות לא דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות לונגדיה רב כהנא
רש"י
[עריכה]
כדאי הוא רבי שמעון - דמתניתין דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר:
לסמוך עליו בשעת הדחק - שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה:
סבירא ליה - לרבי יהושע בן לוי:
וכולן משום תנאי - ואין כאן הקדמה דתנאי נינהו ואפילו לרבנן כשר:
מתני' על העלה של זית - תלושה:
ונותן לה את הפרה - בגמרא מפרש טעמא:
גמ' סמא - אורפימנ"ט:
סקרתא - צבע אדום שקורין מיניא"ו. קומא. שרף האילן:
חרתא דאושכפי - אדרמינ"ט (אדרימינ"ט: צבע שחור) :
במי טריא - מי גשמים לשון מורי מי טריא מים ששורים בו פרי שהוא כעין עפצים גל"ש (גלי"ש: עפצים (גידולים טפיליים בעלה האלון)) בלע"ז:
באבר - ששף העופרת במים ומשחירים:
בשחור - פחמין:
ובשיחור - חרתא דאושכפי:
על גבי סיקרא - שתי אותיות של סיקרא והעביר עליהם דיו בשבת:
מוחק - ע"מ לכתוב שתי אותיות בשבת חייב וזה מוחק התחתונות סיקרא וכתב העליונות דיו:
פטור - שהרי הוא בתחילה לא כתב ולא מחק:
מוחק הוא - ולא כותב שמתחילה היה כתוב הגון מעתה:
מקלקל הוא - והוה ליה כמוחק ע"מ שלא לכתוב ולמאן דמיחייב לא הוה מקלקל כל כך שהרי כתבו ניכר:
כתב עליון כתב לענין שבת - דהא אמרת לעיל חייב שתים:
וכי מפני שאנו מדמין - שאנו אומדים וסבורים ואומדין מאומד לבנו להחמיר:
נעשה מעשה - להקל אפי' לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה:
מדמין - שושפצי"ר (שושפיציי"ר: לחשוד) כמו כמדומים:
מקרעין - מסרטין:
והתני רבי חייא כתבו באבר כשר - וכיון דכתב גמור הוא הוה ליה כדיו על גבי סיקרא דקאסרינן לעיל:
באבר - לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחירו אינו כתב:
במיא דאברא - מים ששרה בהן שחיקת אבר:
במי מילין - מים ששרה בהן עפצים שחוקים:
הא דאפיצא - הקלפים מעובדים בעפצים רושמין עליהן את העדים במי מילין דלא הוי כתב שהרי מראה הקלפים כמראה הכתב ואינו ניכר הלכך אין מי מילין על גבי מילין ומתנית' בדלא אפיצן:
ברוק - רושמין להם ברוק:
תוראה - ספסר של שוורים:
בגיטין - משום עיגונא כדלקמן דלא משכחינ' סהדי בקיאי ובתוך כך יפרש זה לים או ימות ותיזקק ליבם:
אבל בשאר שטרות - יחזיר אחר העדים בקיאים לחתום:
תוספות
[עריכה]
דין דיותא. אומר ר"ת דדיו שלנו הוא קרוי דיו ולא אותו שעושין מעפצים דההוא לא מיקרי דיו מדתני רבי חנינא כתבו במי טריא ואפצא כשר משמע דלאו היינו דיו דלא תני אלא הנך דלא תני במתני' ובסמוך דפריך ארבי אבהו דאמר במי מילין מרבי חנינא אמאי לא פריך מדיו דמתניתין ועוד דספר תורה בעי דיו כדאמרינן בהבונה (שבת דף קג:) כתבה שלא בדיו יגנז ואספר תורה קאי כדמשמע בהקומץ רבה (מנחות דף לא:) והיכי כתבינן בדיו של עפצים על קלף של ספר תורה שהוא מעופץ והא אין מי מילין על גבי מי מילין ועוד מדקדק ר"ת מהא דאמרי' בפ"ב דנדה (דף כ.) רבי אמי פלי קורטא דדיותא ובדיק והיינו דיו שלנו שהוא יבש ושייך לומר בו פלי קורטא והא דאמר בפרק במה מדליקין (שבת דף כג.) כל השרפים יפים לדיו ושרף קטף יפה מכולן ההוא שרף לאו היינו גומי דאין דרך לתת גומי אלא בדיו של עפצים אלא אומר ר"ת דשרף הוא לחלוחית קליפת העץ שעושין ממנו דיו שלנו כמו זו שירפה מצוי דפ"ק דנדה (דף י:) דהיינו לחלוחית דמים שבאשה ובפ' כל שעה (פסחים דף לט.) ירק מר יש לו שרף וירק אין לו גומי אלא לחלוחית ומתוך כך אוסר ר"ת לכתוב ספר תורה בדיו של עפצים ומה שמשמע בפרק כל כתבי (שבת דף קטו:) דכל ספרים לא בעו דיו חוץ ממגילה פירשתי בפ' כל כתבי.:
קנקנתום חרתא דאושכפי. פי' בקונט' אדרמנ"ט ובשיחור דקתני בברייתא פירש נמי בקונט' דהוא אדרמנ"ט ואין נראה דלא תני בברייתא אלא הנך דלא תני במתניתין ואומר ר"י דשיחור הוא אדרמנ"ט וקנקנתום הוא כמו שפירש רבינו שמואל בעירובין (דף יג.) דהיא קרקע ירוקה שקורין וידרוי"ל בלע"ז ובערוך לועזו ויטריאול"ו ור"ת נמי פירש בתיקון ספר תורה שעשה אדרמנ"ט מותר לתת לתוך הדיו לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום דאיכא למאן דאסר בפ"ק דעירובין (דף יג.) ואם תאמר דבמסכת נדה (דף כ.) תנן שחור כחרת'. ומפרש דהיינו חרת' דאושכפי ואילו וידריאול"ו ירוקה היא כזכוכית ועל שם כך נקרא וידריאול"ו וי"ל כשמתקנין אותה לתת לתוך הדיו אז היא משחרת:
דיו על גבי דיו פטור. תימה דהכא משמע דדיו על גבי דיו לא כלום הוא לענין שבת וה"ה לענין גט דמדמי בסמוך לשבת ומשמע דליכא מאן דפליג ולקמן (דף כ.) אמרינן כתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן דלר' יהודה הוי כתב ועוד דרב אחא מסיק לקמן דאפילו רבנן מודו גבי גט דהוי כשר ואומר רבינו יצחק דלקמן ודאי שכתב הראשון היה שלא לשמה וכתב השני עושהו לשמה חשיב כתב לרבי יהודה ולרב אחא אפילו לרבנן חשיב כתב גבי גט אבל הכא שכתב שני אינו מתקן כלום אפילו רבי יהודה מודה דלא חשיב כתב ובפרק הבונה (שבת דף קד:) דתנן כתב על גבי כתב פטור ואמר רב חסדא מתניתין דלא כר' יהודה לא בעי לאוקמי כשאין כתב השני מתקן כלום דאפילו רבי יהודה מודה דאינו כתב משום דמתניתין משמע ליה דבכל ענין פטור אפי' כתב גט או ספר תורה שלא לשמה והעביר עליו בשבת קולמוס לשמה להכי מוקי כרבנן אבל לרב אחא בר יעקב ע"כ לא מיתוקמא מתני' בכל ענין דהא בגט אפילו רבנן מודו דהוי כתב ולדידיה אתיא מתניתין נמי כר' יהודה וכגון שאינו מתקן בכתב השני כלום:
מוחק הוא. וחשיב ליה מוחק על מנת לכתוב דמסתמא עומד לחזור ולכתוב עליו בדיו ומקלקל לא הוי דעל הכתיבה זאת תהא כתיבה העליונה רישומה ניכר טפי משאם היתה תחתונה לבדה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/גיטין/פרק ב (עריכה)
ל א מיי' פ"ד מהל' גירושין הלכה א', סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"ה סעיף א':
לא ב מיי' פ"ד מהל' גירושין הלכה ב', סמ"ג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"ד סעיף ה':
לב ג מיי' וסמ"ג שם, וסמ"ג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"ה סעיף ג':
לג ד מיי' פ"ד מהל' גירושין הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"ה סעיף ב':
לד ה ו ז מיי' פי"א מהל' שבת הלכה ט"ז, סמ"ג לאוין סה:
לה ח מיי' פ"ד מהל' גירושין הלכה א', סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"ה סעיף ב' בהגה"ה:
לו ט מיי' פ"ד מהל' גירושין הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"ה סעיף ג':
לז י מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה כ"ג, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ל סעיף ט"ז:
לח כ ל מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה כ"ג ומיי' פכ"ד מהל' מלוה ולוה הלכה ו', סמ"ג שם וסמ"ג צד, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ה סעיף ד':
ראשונים נוספים
קנקנתום חרתא דאושכפי. פי' רש"י ז"ל שהוא הנקרא בלע"ז אדרמינ"ט וא"כ הוא אין מטילין אדרמינ"ט לתוך דיו של ס"ת כדאמרינן במס' סוטה וכי מטילין קנקנתום לתוך דיו והתורה אמרה ומחה כתב שהוא יכול למחות ולא נהגו סופרים כן.
אבל בפי' ר"ח ז"ל פי' קנקנתום אזיגי' והוא ויטריאולה מספרד הנקצב מן ההרים כן שמו בלשון יון ובלשון רומי בספר הרפואות שלהם קנקנתום וג' מינין הם וכולן מענין א' לשחרות הדיו ולפ"ז אמר ר"ת ז"ל דמותר לתת אדרמנטו לתוך דיו של ס"ת לא אסרו אלא ויטריאולה הוא קנקנתום ואיני יודע למה שהדיו שנתן לתוכו אדרמנט אינו נמחה כלל ומתקיים יותר מן הויטריאולה ובעי' ומחה אלא שכולן אסורין אלא שמא נהגו כמ"ד התם חוץ מפ' סוטה שבמקדש אבל בס"ת מטילין קנקנתום לתוך הדיו.
ובכל דבר שהוא מתקיים לאתויי הא דתני ר' חנינא כתבו במי טרי' ואפלא. אומר היה ר"ת ז"ל שדיו של עפצים פסול לכתוב בו ס"ת דס"ת עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו דתניא או שכתב שלא בדיו יגנזו וגבי ס"ת תניא כדמוכח בפ' הקומץ רבה והכא אמרינן דיו דיותא וכל דבר שמתקיים לאתויי אפצא אלמא אין זה דיו. ותו מדאמרינן במס' נדה אמימר פלי קורטא דדיותא ודיו של עפצים א"א שיהא קורטא.
וי"א שהדיו סתם הוא של עפצים לאחר שמשים בו שרף האילן שקורין צאאגא"ל בל' ערבי אבל כי אתרבי אפצא בכל דבר שמתקיים באפצ' לבדה בלא שרף שאינו דיו גמור וכן אני אומר שדיו של עפצים הוא דיו סתם לאחר תבשילו אבל מי אפצא בלא בישול אלא כשנשורו העפצים במים הוא שנתרבו מכל דבר שמתקיים והוא מי מילין המבושל הרבה עושה קורטא ובירושלמי אמרי מטיל בדיו שאין בו אפצא אלמא סתם דיו יש בו אפצא והוא מעורב בדברים כמו שרף אילנות ושמן ודברים הצריכי' לו וכדאמרינן בפ' במה מדליקין כל השרפים יפה לדיו ושרף קטף יותר מכולם וכן אמרו שם כל העשנים יפים לדיו וכן הדבר בדיו של עפצים ור"ח ז"ל פי' דיו הוא העשוי מפחי' של גפנים.
דיו ע"ג דיו וסיקרא ע"ג סיקרא פטור. איכא דק"ל, והא אמרינן לקמן כתב הגט שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן וא"ת שלא אמר ר' יהודה אלא דמהני בלשמה אבל לא שיהא כתב לענין שבת והתנן בפ' הבונה (דק"ד ע"ב) כתב ע"ג כתב פטור ואמרינן עלה א"ר יהודה דלא כר' יהודה דאי כר' יהודה הא אמר כתב עליון כתב.
ומתרץ ה"ר שמואל ז"ל דהכא כשהכתב יבש ולא אהנו מעשיו אבל התם בדר' יהודה בשעדיין הוא לח והכותב על כתב לח כתב הוא ואינו נכון דגרסינן בפ' הניזקין גבי ההוא דאמר ס"ת שכתבתי אזכרות שבו לא כתבתים לשמן. ואקשינן וליעבר עליה קולמוס ולקדשינהו והתם יבש הוה ומיהו לאו קושיא היא כלל דהכא אליבא דרבנן אתיא שמעתין וכר"ת נמי סתמא כתב ע"ג כתב פטור.
ואי קשה לרב אחא בר יעקב דאמר לקמן ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דבעי זה אלי ואנוהו הא דתנן התם כתב ע"ג כתב פטור מני איכא למימר מוקי לה בסיקרא ע"ג דיו וד"ה א"נ סבר איהו שאני לשמה משבת דגבי שבת מלאכת מחשבת בעינן ולא אהנו מעשיו שכבר נכתב.
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/גיטין/פרק ב (עריכה)
מתני' בכל כותבים בדיו בסם בסיקרא בקומוס בקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם ומתקיים אין כותבים לא במשקים ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא. פי' המורה ואפילו על איסורי הנאה ועל הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד ר' יוסי הגלילי אומר אין כותבים לא על דבר שיש בו רוח חיים ואף לא על האוכלין:
ובכל דבר שהוא מתקיים לאתויי מאי לאתויי הא דא"ר חנינא כתבו במי טרייא ואפצא כשר. פי' מין פרי הוא ששמו טריא ממיני העפצים:
תני ר' חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר. פי' שפשף האבר על הנייר והשחירו והשחור הוא הפחם כדתנן בפ' ג' דפרה שחור שיש בו אפר כותשים אותו ושיחור הוא מין צבע שחור:
איתמר המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו חייב שתים א' משום כותב וא' משום מוחק. דיו על גבי דיו וסקרא על גבי סקרא פטור בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן עדים שאין יודעין לחתום מהו שיכתבו להם בסקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב א"ל אינו כתב והלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב הוא לענין שבת א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה פי' אם אנו מדמין סברא להחמיר לענין שבת נסמוך עליה להקל ולהכשיר החתימה:
איתמר עדים שאין יודעין לחתום רב אמר מקרעין להן נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושמואל אמר באבר באבר ס"ד והתני ר' חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר לא ק' הא באברא הא במיא דאברא. פי' המורה מקרעין להן נייר חלק ומשרטי' ואינו נ"ל שהרי שריטת הסכין דבר המתקיים הוא ולקמן בעי' למימר שאם חקק על גבי טבלא (סקרא) כתב הוא ומה לי חקיקה מה לי שריטה גם לשרט ולחרוק מלמטה שיראה בולט מלמעלה אמרינן לקמן דהיא כתיבה והיכי מכשרינן בגט בענין זה ודברי שמואל שאמר באבר פי' לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחיר ואינו כתב ואינו נ"ל דכיון דהוא דבר המתקיים למה אינו כתב וכל סברת המורה (הלכך) [בכאן משמע] שלא יקרא כתב כ"א הוא כענין דיו שמסדר האותיות על הקלף אבל שריטת הסכין ורושם האבר לא יקרא כתב ולא הוא משום דק' חקיקת הטבלא ורושם הציץ דבעי לקמן למימר דהוי כתב וי"ל לפרש מקרעין להן נייר חלק לא שיהו נוגעים בנייר שהגט כתוב בו אלא נייר אחד חלק שאין בו כלום מקרעים שם בסכין שמות העדים שנמצא הנייר שלם ושמות העדים הוא החלל ואח"כ משכיבים אותו הנייר על הנייר שהגט כתוב בו ואומרים להדיוטות מלאו אלה הקרעים דיו וישארו האותיות של דיו על נייר הגט ובכי האי גוונא כשר שלא נגעו אנחנו במקום החתימת העדים כלל והכי נמי מסתברא מדקאמר נייר חלק ושמואל נמי לא הכשיר אלא במיא דאברא מפני שאינו דבר המתקיים והרי הוא כדיו בעלמא אבל באבר עצמו לא שדבר המתקיים הוא וכדברי מצאתי שפי' בשניהם גם ר"ח ז"ל:
ר' אבהו אומר במי מילין. פי' ממים ששרה בהן עפצים כתושים והתני ר' חייא כתבו במי טרייא ועפצא כשר לא ק' הא דעפיצן הא דלא עפיצן שאין מי מילין על גבי מילין רב פפא אמר ברוק. והני מילי בגיטין אבל בשאר שטרות לא ההוא דעביד עובדא בשאר שטרות נגדיה רב פפא תניא כותיה דרב עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאים הקרעים דיו אמר רשב"ג בד"א בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר שטרות אם יודעים לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין קרייה מאן דכר שמיה חסורי מחסרא והכי קתני ושאין יודעין לקרות קורין לפניהם והן חותמין אמר רשב"ג בד"א בגיטי נשים וכו' כדלעיל. א"ר אלעזר מ"ט דרשב"ג שלא יהו בנות ישראל עגונות אמר רבא הלכה כרשב"ג ורב גמדא משמיה דרבא אמר אין הלכה כרשב"ג ואלא כמאן כרבנן והא ההוא דעבד עובדא בשא' שטרות ונגדיה רב פפא תרגימו אקריאה. פי' רב גמדא דאמר הלכה כרבנן אקריאה שאם יודעים לחתום ואף ע"פ שאינן יודעים לקרוא שפיר דמי וקרו קמייהו אחריני וחתמי כרבנן ורב פפא בשאין יודעין לחתום. רב יהודה קרי וחתים. פי' זקן היה וקמו עיניו וכשהיה צריך לחתום עד או דיין היה מצער בקריאת השטר וקוראהו וחותם א"ל עולא לא צריכת דהא ר' אלעזר מרה דארעא דישראל הוא מקרי קמיה וחתים. פי' בשלהי' פ' כל היד מפרש למה יקרא מרה דארעא דישראל שהיה בקי להכיר דם הנדה רב נחמן קרו קמיה סופרי דייני וחתים ודוקא רב נחמן וסופרי דייני דאית להו אימתא אבל רב נחמן וסופרי אחריני לא אי נמי סופרי דייני ואיניש אחרינא לא. פי' רב נחמן הוה חתנא דבי נשיאה והיה ממונה דיין מפי ראש הגלות וסופרי הדיינים יראים ממנו ולא משקרי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה