שולחן ערוך אבן העזר קל טז

העדים שחותמין על הגט צריכים להיות יודעים לקרות ולחתום. ואם אינם יודעים לקרות, קוראים בפניהם וחותמין, והוא שיכירו לשון הגט. ואם אינם יודעים לחתום, רושמים להם הנייר ברוק וכיוצא בו, מדבר שאין רישומו מתקיים, והם כותבין על הרושם.

הגה: ויש אוסרין לעשות כך לכתחלה, אלא מקרעין נייר חלק לפניהם, והם חותמין דרך הקרע (טור בשם הרמ"ה):

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(כו) קוראי' בפניה': עיין ב"י בחושן המשפט סימן מ"ה שם כתב להרי"ף והרמב"ם איירי הסוגיא שני' קורי' בפניה' בזה מקילין בגט דרשאי לחתום את עצמם כיון דשני' קורין בפניה' אבל אם א' קורא בפניה' אין רשאין לחתום אבל בשאר שטרות אפילו אם שנים קורין בפניה' אין להקל ובחדושי רש"ך כתב להרמב"ם אפילו א' קורא בפניה' יכולי' לחתום וכתב דלא גרסי' ברמב"ם קוראי' אלא קורא בפניה' היינו א' קורא וכ"כ הטו' מיהו תוס' ורי"ו כתבו אם א' קורא לא מהני אפילו בגט וכ"פ ב"ח ועיקר:

(כז) והוא שיכירו ל' הגט: הטור פסק אפי' אין מכירין הלשון אלא הקורא' מתרג' לפניה' מהני וכ"כ המגיד אלא הב"י מפרש דברי הרמב"ם שיכירו לשון הגט ואז כשיבינו לשון הגט אינו אלא גילוי מילתא בעלמא משא"כ כשאינם מכירים לשון הגט וראיה מירושלמי דתניא הדייני' חותמי' אף על פי שאין יודעי' לקרות והעדי' אין חותמי' אא"כ דיודעי' לקרות וס"ל דאיירי הירושלמי כשקוראי' בפניה' דאל"כ איך יחתמו הדייני' אם אין קוראי' בפניה' אלא ע"כ דאיירי בקוראי' בפניה' ומ"מ צריכי' לידע לקרות ויש לחדות דירושלמי איירי בדייני קיום אז א"צ הדייני' לקרות השטר מה שכתוב בו כי אין מעידים על גוף השטר רק מקיימי חתימות העדי' בזה איירי הירושלמי וקאמר העדי' אין חותמים אלא אם כן דיודעי' לקרות והיינו כשאין קוראי' בפניהם והדיינים חותמים אף על פי שא"י לקרות כיון דאין צריך לידע מה שכתוב בשטר ומ"ש הרמב"ם פ"ד והוא שיודעין לשון הכת' כמ"ש בסעי' י"ד כתבתי בסמוך דשם איירי כשקוראי' בעצמם אבל אם קוראי' בפניה' י"ל אפילו א"י הלשון אלא הקורא מתרגם בפניה' נמי מהני, ועיין בש"ך ריש סימן מ"ה שם פוסק בדיעבד מהני אפילו לא ידעו לשון הגט אם קוראי' בפניהם ומתרגם להם:

(כח) רושמי' להם: דוקא בגט מקילין בזה ורושמי' להם אבל לא בשאר שטרו' כמ"ש ברמב"ם פכ"ד ה' מלוה ובפ"א הלכות גירושין כתב הרמב"ם דמקילין בגט משום תקנות עגונות הואיל חתימת העדי' בגט מדבריה' משמע דוקא כשנמסר לפני ע"מ אז מקילין ולשיטות הפוסקי' דבעינן ע"מ וע"ח אף על פי דנמסר בע"מ מ"מ אם רשמו בדבר דהוי כתב הוי כאלו לא חתמו כלל ואין מגרשין לכתחלה אבל בדיעבד בכל מה שנרשם כשר לא יהא דלא חתמו כלל דקי"ל אם ניתן לה הגט כשר כמ"ש לעיל אלא מ"ש הטור בשם הרמ"ה אם רושמי' במיא דאברא אפי' בדיעבד פסול לכאורה קשה דהא לדעת הטור צריך למסור לפני ע"מ ואם לא היה ע"מ הגט בטל כמ"ש בסי' קל"ג אם כן ע"כ איירי כאן שהיה ע"מ קשה למה בדיעבד פסול למה גרע טפי מגט שאין ע"ח כלל עליו ואפשר דגרע טפי משום דגזרי' חתימה אטו כתיבה כמ"ש בתוספות ריש גיטין עיין בת"ה סימן רל"ד, ועיין סימן קנ"ה שם מבואר במה שכותבי' הגט ואם רושמי' בו החתימות פסול דהוי כאלו לא חתמו כלל, וברמב"ם פכ"ד משמע דפי' רושמי' היינו מקרעי' בהקלף החתימות ועדים ממלאים דיו אלא קשה הא ס"ל להרמב"ם הקורע על העור הוי כתב כמ"ש בסימן קכ"ה א"כ הוי כתב ע"ג כת' וצ"ל דס"ל דמקרעי' מקצת חתימה היינו מכל אות מקצת או שמרחיבי' הקריעה והם חותמי' בו כמ"ש בתוס', ומכאן ראיה קצת לדברי הת"ה בחק תוכות אם לא נגמר האות כשר ודיו ע"ג דיו לרמב"ם אם כותב הגט כך לא הוי גט כלל ואינו פוסל לכהונה כמ"ש בפ"ג ויתבאר בסי' אח"ז והרמ"ה ס"ל דאינו גט ופוסל לכהונה לכן כתב אם רשם להם במיא דאברא או בעפצא אינו גט ופוסל לכהונה משום דהוי כדיו ע"ג דיו ולא כהב"י דמדמה לדיו ע"ג סקרא לכן הקשה על הרמ"ה מה שהקשה וליתא אלא ס"ל להרמ"ה דהוי כדיו ע"ג דיו וכן לענין שבת קי"ל דיו ע"ג דיו פטור אבל אסור ולרשב"א שהביא בסי' קל"א הוי ספק גט ונ"מ מזה להפוסקי' דס"ל ע"ח בלא ע"מ כשר אם ליכא ע"מ וע"ח חתמו בכה"ג הגט בטל אם כותב דיו ע"ג דיו אבל לדידן דבעינן ע"מ לעולם הגט אינו בטל אם נמסר לפני עדים:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

קוראים בפניהם בב"י הביא דברי הרא"ש בענין מה שלא הביא הרי"ף ההיא דרב גמדא משמיה דרבא וכ' ולפי דבריו כו' פירוש דלדעה קמייתא דקי"ל כרב גמדא דהלכה כרשב"ג בחתימה דוקא אבל בקריאה הלכה כרבנן דאין חילוק בין שטר לגט ממילא בתרווייהו בעי' בקריאה שנים דהא רב נחמן אמו בשטר דבעי' סופר שלו דוקא וכן רב פפא מתיר בב' גוים זה שלא בפני זה ומשמע בגמרא דאלו ב' גוים זה שלא בפני זה שוה לסופר שלו דהוה גלוי מילתא היותר עדיף ממילא גם בגט כן הוא לפי זה אבל להרי"ף דלא פסק כרב גמדא ממילא קי"ל כרשב"ג ויש חילוק בין גט לשטר בין בקריאה בין בחתימה וכיון דחזי בשטר לענין קריאה בההיא דרב נחמן דיש היתר בסופר שלו ובאדם אחר כשני' ממילא בגט סגי באחר קורא לפניו וכן כוונת ב"י בפירושו לדברי הרא"ש במסקנא שלו אלא שקיצר בלשונו בזה ובחנם כ' מו"ח ז"ל על ב"י דשארי ליה מאריה במה שהביא ראיה מדרב פפא ומדברי הש"ס כאן שכ' קוראים לפניהם והוא לשון רמב"ם אין הכריע שם בפי' שנים או אחד ואע"פ שכ' קוראי' לשון רבי' אפשר דאגטין דעלמא קאי וראיה דגם בברייתא יש לשון זה ואפ"ה ס"ל לרבא דבגיטין לא בעי' שניי' ולענין הלכה ודאי יש ליזל לחומרא דיקראו דוקא שנים שיקראו דוקא קודם החתימה ורבים אינ' נזהרים בזה אלא העדי' אינם רואי' רק תחלת הכתיבה ואח"כ אינ' משגיחי' על מה שכותב הסופר ואחר גמר הכתיבה באים וחותמים וזה אינו נכון אלא צריך שיקראו תחלה כל ל' הגט קוד' חתימתו אלא די"ל דשפיר סומכי' העדים על שהרב קורא את הגט תחלה וכמ"ש ב"י בח"מ לענין כתיבה דסומכי' העדי' על שקראוהו חכמי הקהל כו' אבל לפי הנראה יש לכתחלה לעדי' לקרות קודם חתימתן דגט חמור טפי לענין מה שאפשר לעשות:

אלא מקרעין להם נייר חלק וזהו דעת ר"ח בטור וכן (דעת) הרמ"ה לפרש כן דברי רב בגמרא ותניא כוותיה מקרעין להם נייר חלק וממלאין הקרעי' דיו ארשב"ג בד"א בגיטי נשי' אבל בשאר שטרו' כו' וא"כ לפוסקי' כרשב"ג כדלעיל ודאי בשאר שטרות אסור אף דרך זה אלא שמו"ח ז"ל כ' דלדעת הטור דרך זה מותר אפילו בשאר שטרות ואולי ט"ס יש בדבריו כי כבר פסק הטור כרשב"ג:

באר היטב

עריכה

(יב) וחותמים: דוקא שנים קוראים בפניהם אבל אם א' קורא בפניהם אין רשאין לחתום עב"ש.

(יג) הגט: ובדיעבד מהני אפילו לא ידעו לשון הגט אם קוראים בפניהם ומתרגם להם עב"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}