ברטנורא על כתובות ד

משנה כתובות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

נערה - והצער בתפוסה. והצער נמי לאביה באנוסה:

מת האב - משעמדה בדין בנערותה, בין בגרה קודם מיתה בין לא בגרה, הרי הן של אחין, דכיון דעמדה בדין זכה בהן אב:

לא הספיקה לעמוד בדין וכו' - כיון דלא עמד בדין לאו ממון הוא להורישו לבניו :

רבי שמעון אומר - אע"פ שעמד בדין לא הוי ממון דאב להורישו לבניו עד דמטי לידיה, דכתיב (דברים כ, ב) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף, לא זכתה תורה לאב אלא משעת נתינה. ואין הלכה כרבי שמעון:

מעשה ידיה - שעשתה בחיי אביה, אף על פי שלא גבתה, כגון שכר פעולה:

ומציאתה - בגמרא פריך, מציאתה ממאן גביא. ומשני, הכי קאמר, מעשה ידיה כמציאתה מה מציאתה בחיי האב לאב אחר מיתת האב לעצמה, כלומר שאין האחים זוכים במה שמצאה הבת לאחר מיתת האב, כך מעשה ידיה בחיי האב לאב, וזכו בהן האחים אך על פי שלא גבתה שכר פעולתה. אבל מעשה ידיה שלאחר מיתת האב לעצמה, ואין לאחין זכות במעשי ידי הבת שעושה לאחר מיתת האב:

(ב)

כתובתה של אב - כתובתה שהיא גובה משני אירוסין הללו. וקסבר יש כתובה לארוסה. ובימי נערות וקטנות קאמר:

כתובתה שלה - דמשהשיאה פקע רשותו, ובתר גוביינא אזלינן, וגוביינא בתר הכי הוא. ולא אזלינן בתר כתיבה לומר הואיל והראשונה נכתבה בעודה ברשות האב תיהוי דאב:

הרא - שונה שש, ל אב. דקסבר ר' יהודה בתר. כתיבה אזלינן, והואיל וכחובה ראשונה נכתבה לפי הנשואין בעוד שהבת ברשות האב, הויא דאב. ואין הלכה כר' יהודה:

(ג)

וזנתה - מן האירוסין והיא נערה:

הרי זו בחנק - ואפילו נתגיירה פחותה מבת ג' שנים דבחזקת בתולה היא. דכי כתיבא סקילה בנערה מאורסה בבת ישראל כתיב, דכתיב (דברים כב) כי עשתה נבלה בישראל:

ולא מאה סלע - אם נמצא הבעל שקרן. דכולה פרשה בישראל כתיבא:

ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה - דאמר קרא (שם) וסקלוה באבנים ומתה, שאין צריך לומר ומתה אלא לרבות הורתה שלא בקדושה. ומיהו לקנס לא מרבינן לה, דלמיתה נתרבית ולא לקנס:

יש, לה אב - בישראלית קמיירי:

ואין, לה פתח בית אב - כגון שאין לאב בית:

(ד)

האב זכאי בבתו - בקטנותה ובנערותה :

בקדושיה בכסף - שכסף קדושיה שלו, דכתיב באמה העבריה (שמות כא) ויצאה חנם אין כסף, ודרשינן, אין כסף לאדון זה, כלומר לאדון שקנאה שיצאה מאתו חנם בסימני נערות, אבל יש כסף לאדון אחר, ומנו אב, שכסף קדושיה שלו אפילו כשהיא נערה עד שתבגר:

בשטר ובביאה - שמקבל שטר קדושין עליה ומוסרה לביאה לשם קדושין למי שירצה, דכתיב והיתה, אתקוש הויות להדדי, מה כסף שהוא אחד מן ההויות, ברשות אביה, אך קדושי שטר וביאה ברשות אביה:

במציאתה - משום איבה:

ובמעשה ידיה - דכתיב (שמות כא) וכי ימכור איש את בתו לאמה, מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה :

ובהפרת נדריה - דכתיב (במדבר ל) בנעוריה בית אביה:

ומקבל גיטה - דכתיב (דבדים כד) ויצאה והיתה, איתקש יציאה להויה, כשם שהאב מקבל קדושיה בקטנותה ונערותה, כך מקבל גיטה:

ואינו אוכל פירות בחייה - אם נפלו לה קרקעות מבית אבי אמה, אין אביה אוכל פירותיהן בחייה, אא"כ מתה והוא יורשה:

יתר עליו הבע, ל - שהוא זוכה בכל השנויים למעלה שהאב וכאי בבתו, ואוכל פירות הנכסים שנפלו לה בירושה משנישאת לו:

ובפרקונה - אם נשבית חייב לפדותה:

בקבורתה - שחכמים תקנו קבורתה תחת ירושתה שהוא יורשה אם מתה:

משני חלילים - להספד:

(ה)

לעולם היא ברשות האב - אם בת ישראל מאורסת לכהן היא אינה אוכלת בתרומה, ואפילו הגיע הזמן שקבעו לנשואין ולא נישאת שהבעל חייב במזונותיה אינה אוכלת בתרומה :

עד שתכנס, לחופה - לשם נישואין, שתהא מסורה לרשות הבעל:

מסרו שלוחי האב - שפגעו שלוחי האב בשלוחי הבעל ומסרוה להם:

(ו)

האב אינו חייב במזונות בתו - בחייו. דאילו לאחר מיתה ניזונות הבנות מנכסיו מתנאי כתובה. ובתו לאו דוקא, דה"ה בנו, שאין האב חייב לזון לא בניו ולא בנותיו כשהם קטנים, אלא אם הוא גברא דאמיד, כלומר שהוא איש עשיר, בית דין נוטלים ממנו בעל כרחו כדרך שכופין כל שאר בני העיר על הצדקה ומפרנסים בה בניו ובנותיו הקטנים, והם אינו גברא דאמיד ב"ד מחרפים אותו ומודיעים אותו שאכזריות היא לו אם לא יפרנס את בניו, ושהוא פחות מן החיות המדבריות שהם מרחמין על בניהם, אבל אין יכולין לכופו על זה, בין שהבנים זכרים בין נקבות. ודוקא שהבנים קטנים. אבל קטני קטנים והם הפחותים מבני שש, ב"ד כופין את האב ומוציאים מידו בעל כרחו כדי לפרנס בניו שהם קטני קטנים, אחד זכרים ואחד נקבות:

בכרם - על שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם :

הבנים יירשו והבנות יזונו - מתנאי כתובה, שהבנים זכרים ירשו כתובת אמן והבנות נקבות יזונו מנכסיו:

מה הבנים - זכרים:

אין יורשין - כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן:

כך הבנות אינן נזונות - מנכסי האב מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:

(ז)

ולא כתב לה כל נכסים כו' חייב - להיות כל נכסיו אחראין לה. ולא יכול למימר אין ליך אלא שדה הכתובה ליך בכתובתיך:

(ח)

ובכהנת - שאינו יכול לקיימה משנשבית, שאשת כהן אסורה לבעלה משנאנסה, כותב לה אפרקינך ואהדרינך למדינתך. וחייב לתת לה כתובתה. ואע"פ שבעל כרחו צריך לגרשה:

(ט)

אינו רשאי - שכבר נתחייב בפרקונה משנשבית:

חייב לרפאותה - שהרפואה כמזונות:

רשאי - שאין חייב לזון גרושתו :

(י)

יתר על חולקיהון דעם אחוהון - אם תמותי בחיי ואירשך יטלו בניך כתובתיך אחרי מותי כשיבואו לחלוק בנכסי עם בנים שיהיו לי מאשה אחרת. ונפקא מינה, כגון שכתובה של זו מרובה משל אחרת או שבני האשה אחרת מרובים מבניה של זאת וטוב לאלו שיטלו כתובת אמן ואפילו הכתובות שוות. ואין כתובת בנין דכרין נגבית אפילו בזמן הזה אלא ממקרקעי אבל לא ממטלטלי. ודוקא כשהניח האב שיעור שתי הכתובות ודינר יותר, אז יורשין הבנים כתובת בנין דכרין, הואיל ונשאר מקום לירושה של תורה, שאחר שיטול כל אחד מהבנים כתובת אמו נשאר דינר לחלוק ולירש בנכסי אביהן, אבל אם לא הניח האב אלא כשיעור ב' הכתובות או פחות מזה חולקים הנכסים בשוה ואין כתובת בנין דכרין נוהגת בהם:

(יא)

עד דיתנסבן - עד שיתארסו. ואם בגרו אע"פ שלא נתארסו אין להם מזונות, דקיימא לן בוגרת אין לה מזונות:

(יב)

מיגד אלמנותיד - משך אלמנותיך :

אנשי יהודה כותבין כו' - ואין הלכה כאנשי יהודה, אלא כל זמן שלא נישאת ושלא תבעה כתובתה בבית דין ניזונית משל בעלה ודרה בבית שהיתה דרה בחיי בעלה ומשתמשת בכל הכלים שהיתה משתמשת בהן בחיי בעלה: