ביאור:תוספתא/מגילה/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת מְגִלָּה פֶּרֶק א

חג במועדים שונים

(א)

כְּרַכִּים הַמֻּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן - קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: מִימוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

ראו משנה א, א. ר' יהושע ור' יוסי חולקים על הקשר בין יהושע לבין המגילה.
מדינה ומדינה – הדרשה אינה קשורה למה שלפניה, אלא באה ללמד על דינם של הסמוכים לכרך.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵה בֶּן יְהוּדָה:
הֵיכָן מָצִינוּ לְשׁוּשַׁן הַבִּירָה, שֶׁמֻּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן?
אֶלָּא: (אסתר ט כח) "מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר",
הַסְּמוּכִין לַכְּרָךְ וְנִרְאִין עִמּוֹ, הֲרֵי הֵן כַּיּוֹצֵא בוֹ.

(ב)

הַיּוֹצְאִין בִּשְׁיָרָא וּמְפָרְשִׁין בַּסְּפִינָה - קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.

חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת –

המשנה (א, ב) כר' יוסי וכרבי.

כְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין חוֹמָה מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנֵיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת בּוֹ בַיּוֹם.
רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא יִקְדְּמוּ בְּנֵי כְּרַכִּין לִבְנֵי עֲיָרוֹת,
אֲבָל קוֹרִין עִמָּהֶן בּוֹ בַיּוֹם.
חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת - כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנֵיסָה,
וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּמֻקָּפִין חוֹמָה לְאַחַר שַׁבָּת.
רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי,
הוֹאִיל וְנִדְחוּ עֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת מִמְּקוֹמָן - יִדָּחוּ לְיוֹם הַכְּנֵיסָה.

(ג)
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: אֵימָתַי? בְּמָקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וַחֲמִישִׁי,

ראו משנה א, ג. כאן נוסף ההסבר הרואה בקריאת המגילה סכנה, כנראה מפני הגויים.

אֲבָל מָקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַשֵּׁנִי וְלֹא בַחֲמִישִׁי,
הוֹאִיל וּמִסְתַּכְּנִין בָּהּ - אַל יִסְתַּכְּנוּ בָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ.

(ד)
מִקְרָא מְגִלָּה וּתְרוּמַת שְׁקָלִים - מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין.

ראו משנה א, ג. שם הופיע הביטוי הקשה "מותרים... במתנות לאביונים". ונראה שהתערבו שם דין ההספד המותר לפני ארבעה עשר ודין המתנות שאינן מוקדמות אלא נשארות בזמנן.

סְפֵק מִילָה וּזְמַן עֲצֵי הַכֹּהֲנִים, תִּשְׁעָה בְּאָב, חֲגִיגָה וְהַקְהֵל,
מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין.
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ 'מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין' קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה,
וְגוֹבִין וּמְחַלְּקִין בּוֹ בַיּוֹם, בארבעה עשר
שֶׁאֵין עֵינֵיהֶם שֶׁלָּעֲנִיִּים נְשׂוּאוֹת אֶלָּא לְיוֹם מִקְרָא מְגִלָּה,
שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ט כח) "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר",
וְעוֹד: לְקַיֵּם אֶת הַשִּׂמְחָה בִּזְמַנָּהּ. על ידי חלוקת המתנות לאביונים.

מתנות לאביונים

(ה)

מַגְבִּית פּוּרִים - לְפוּרִים, וּמַגְבִּית הָעִיר - לְאוֹתָהּ הָעִיר.

אֵין מְדַקְדְּקִין בְּמַגְבִּית פּוּרִים,

אין הגבאים מקמצים במתנות לאביונים כדי להעביר את העודף לקופת הצדקה לשאר השנה, אלא מבזבזים הכל בו ביום, אפילו בסעודות יקרות, כי מדובר בצדקה ייעודית. וראו עבודה זרה יח א, שר' חנינא הקפיד שלא לערבב מגבית פורים במגבית צדקה.
ר' מאיר מרחיב את העיקרון גם לדיני הלוואה: אין ללווה זכות להעביר כספי הלוואה ייעודית למטרה אחרת.

אֲבָל אלא לוֹקְחִין אֶת הָעֲגָלִים, וְשׁוֹחֲטִין וְאוֹכְלִין אוֹתָן,
וְהַמּוֹתָר - אַל יִפֹּל לַכִּיס שֶׁלַּצְּדָקָה.
רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר: מַגְבִּית פּוּרִים - אַל יַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ עָנִי רְצוּעָה לְסַנְדָּלוֹ.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַלּוֹוֶה מָעוֹת מֵחֲבֵרוֹ לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת - אַל יִקַּח בָּהֶן כֵּלִים,
כֵּלִים - אַל יִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹנֵב דַּעַת מַלְוֶה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי מֵאִיר:
הַלּוֹוֶה מָעוֹת מֵחֲבֵרוֹ לִקַּח בָּהֶן חָלוּק - אַל יִקַּח בָּהֶן טַלֵּת;
טַלֵּת - אַל יִקַּח בָּהֶן חָלוּק, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹנֵב דַּעַת מַלְוֶה.

אין בין אדר לאדר וכו'

(ו)

קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַאֲדַר הָרִאשׁוֹן, וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה,

צְרִיכִין לִקְרוֹתָהּ בַּאֲדַר הַשֵּׁנִי,

ראו משנה א, ד. המשנה, שמדגישה ש"אין בין.. אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים" - היא כדעת רשב"ג ור' יוסי.

שֶׁכָּל מִצְווֹת שֶׁנּוֹהֲגוֹת בַּאֲדַר הַשֵּׁנִי – אֵין נוֹהֲגוֹת בַּאֲדַר הָרִאשׁוֹן. ולכן לא יצאו ידי חובת מקרא מגילה
רַבִּי לְעָזָר בֵּי רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר, מִשֵּׁם רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב:
אֵין צְרִיכִין לִקְרוֹתָהּ בַּאֲדַר הַשֵּׁנִי,
שֶׁכָּל מִצְווֹת שֶׁנּוֹהֲגוֹת בַּאֲדַר הַשֵּׁנִי - נוֹהֲגוֹת בַּאֲדַר הָרִאשׁוֹן.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי יוֹסֵה:
צְרִיכִין לִקְרוֹתָהּ בַּאֲדַר הַשֵּׁנִי,
שֶׁכָּל מִצְווֹת שֶׁנּוֹהֲגוֹת בַּאֲדַר הַשֵּׁנִי - אֵין נוֹהֲגוֹת בַאֲדַר הָרִאשׁוֹן,
חוּץ מִסֵּפֶד וְתַעְנִית, שֶׁנּוֹהֲגִין בָּזֶה וּבָזֶה.
שְׁטָרוֹת שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה - כּוֹתְבִין אֲדָר, וַאֲדָר שֵׁנִי נִכְתָּב 'תִּנְיָן'.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲדָר שֵׁנִי נִכְתַּב 'תָּיו'. קיצור של "תניין"

(ז)
אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבַד.

ראו משנה א, ה. בית הלל התירו הוצאה והבערת אש ביו"ט (ראו ביצה ד, א) ונראה שלכך מתכוון ר' יהודה.
למרות שלמחלל יום כיפור אין עונש מיתה בידי אדם, פטור המחלל מתשלומי כסף.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ.
רַבִּי נְחוּנְיָה בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: יוֹם הַכִּפּוּרִים הֲרֵי הוּא כַּשַּׁבָּת לַתַּשְׁלוּמִין.

(ח)

אֵין בֵּין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת שְׁנִיּוֹת לְשֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אֶלָּא תְּרוּעָה וּנְעִילַת חֲנֻיּוֹת בִּלְבַד.

אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ סְתָם לַמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל,

ראו תענית א, ו, וראו משנה א, ו.

אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל, וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ.

(ט)
אֵין בֵּין נָזִיר סְתָם לְנָזִיר שְׁלֹשִׁים, אֶלָּא שֶׁהַנָּזִיר סְתָם מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד,

ראו נזיר ג, א.
כאן מחליפים דיני הנזיר את דיני המצורע במשנה.

וְאִם גִּלַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים - יָצָא.
נָזִיר שְׁלֹשִׁים - יְגַלַּח לְיוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד,
וְאִם גִּלַּח בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים - לֹא יָצָא.
וְזֶה וָזֶה, מִצְוָתָן לכתחילה - לְגַלֵּחַ לְיוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד.

(י)
אֵין בֵּין דַּם הַמֵּת לְדַם תְּפִיסָה,

ראו נזיר ז, ג-ד. טומאת דם התבוסה מדרבנן, וראו הגדרתו באהלות ג, ה.

אֶלָּא שֶׁדַּם הַמֵּת - נָזִיר מְגַלֵּחַ עָלָיו, וְחַיָּבִין עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
דַּם תְּפִיסָה - אֵין נָזִיר מְגַלֵּחַ עָלָיו, וְאֵין חַיָּבִין עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.

(יא)
אֵין בֵּין כַּזַּיִת מִן הַמֵּת לַמֵּת, אֶלָּא כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, פִּתְחוֹ - בְּטֶפַח,

ראו שם משנה ו. מה גודל הפתח שדרכו חשבו להוציא את המת והמחשבה מטהרת את שאר הפתחים הנעולים?

וְהַמֵת, פִּתְחוֹ - בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים.

(יב)
אֵין בֵּין כַּזַּיִת מִן הַמֵּת לְעֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה, אֶלָּא טֻמְאַת אֹהֶל בִּלְבַד.

ראו נזיר ז, ב-ד, וכן כלים א, ד.

(יג)
אֵין בֵּין אֵבֶר מִן הַמֵּת לְאֵבֶר מִן הַחַי,

ראו עדויות ו, ב-ג, כר' יהושע ור' נחוניא.

אֶלָּא שֶׁאֵבֶר מִן הַמֵּת - הַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא,
וְאֵבֶר מִן הַחַי - הַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָהוֹר.

(יד)
אֵין בֵּין זָב הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לָרוֹאֶה שָׁלֹשׁ, אֶלָּא קָרְבָּן.

ראו משנה א, ז, וכן תוספתא זבים ג, א.

אֵין בֵּין זָב לַזָּבָה, אֶלָּא שֶׁהַזָּב טָעוּן בִּיאַת מַיִם חַיִּים,
וְזָבָה אֵינָהּ טְעוּנָה בִּיאַת מַיִם חַיִּים.

(טו)
אֵין בֵּין זָבָה לַנִּדָּה, אֶלָּא קָרְבָּן.

ראו ויקרא טו כט. הזבה והיולדת יכולות להביא קן, אבל היולדת אינה חייבת להביא אותו בעצמה, ויתכן שהכוונה ליולדת עשירה שאינה מסתפקת בהבאת קן, ראו נגעים יד, יב.
השומרת יום כנגד יום ממתינה יום אחד ולא שבעה, כמו הנידה.

אֵין בֵּין זָבָה לַיּוֹלֶדֶת, אֶלָּא הֲבָאַת קָרְבָּן.
אֵין בֵּין נִדָּה לְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, אֶלָּא סְפִירַת שִׁבְעָה בִּלְבַד.

(טז)
אֵין בֵּין בַּיִת הַמֻּסְגָּר לַבַּיִת הַמֻּחְלָט,

ראו נגעים יג, ד. לגבי האבנים – ראו תוספתא נגעים ז, ד.
וראו משנה א, ו, שם עסקו במקדיש נדרים ונדבות למזבח וכאן – לבדק הבית; לעניין טובת הנאתן ראו ערכין ח, ז.

אֶלָּא שֶׁבַּיִת הַמֻּסְגָּר מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ, וְהַמֻּחְלָט מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו.
זֶה וָזֶה מְטַמִּין בְּבִיאָה. אֲבָנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן נֶגַע מְטַמּוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶן. אפילו בבית מוסגר
אֵין בֵּין נְדָרִים לַנְּדָבוֹת,
אֶלָּא שֶׁהַמַּקְדִּישׁ נְדָרִים לְבֶדֶק הַבַּיִת וְאָבְדוּ - חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן,
נְדָבוֹת - אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא טוֹבַת הֲנָאָתָן בִּלְבַד.

(יז)
אֵין בֵּין בָּמַת יָחִיד לְבָמַת צִבּוּר,

ראו משנה א, י. שם הוזכרו רק פסחים הקרבים בבמת ציבור (גדולה), וכאן הוסיפו כלל – כל שאינו נידר ונידב.
לגבי שילה וירושלים ראו זבחים יד, ו.

אֶלָּא כָּל שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב - קָרֵב בְּבָמַת יָחִיד; כָּל שֶׁאֵין נִדָּר וְנִדָּב - קָרֵב בְּבָמַת צִבּוּר.
אֵין בֵּין שִׁילֹה לִירוּשָׁלַיִם,
אֶלָּא שֶׁבְּשִׁילֹה, בִּנְיַן אֲבָנִים מִלְּמַטָּה, וִירִיעוֹת מִלְּמַעְלָה,
וִירוּשָׁלַיִם, בִּנְיַן אֲבָנִים מִלְּמַטָּה, וְתִקְרָה מִלְּמַעְלָה.

(יח)

אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה הַמְּשַׁמֵּשׁ, לְכֹהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר,

אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה.

ראו משנה א, ט: התוספתא מוסיפה שההבחנה של המשנה בתוקף בין בכהן משיח בין במרובה בגדים.
ספק אם המושג "כהן משיח שעבר" הוא ריאלי, שהרי בבית ראשון היו הכוהנים מתמנים לכל חייהם.

אֵין בֵּין מְרֻבֵּה בְגָדִים מְשַׁמֵּשׁ לִמְרֻבֵּה בְגָדִים שֶׁעָבַר,
אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה.

(יט)

אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ מְשַׁמֵּשׁ לִמְרֻבֶּה בִבְגָדִים מְשַׁמֵּשׁ,

אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל הַמִּצְווֹת.

השלמת הטטראדרמה משוח – מרובה בגדים – משמש – שעבר. וראו הוריות ג, ד.

אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ שֶׁעָבַר לִמְרֻבֶּה בִבְגָדִים שֶׁעָבַר,
אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל הַמִּצְווֹת.

(כ)

אֵין בֵּין כֹּהֵן מְרֻבֶּה בִבְגָדִים מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן מָשׁוּחַ שֶׁעָבַר,
אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה.

(כא)

אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן מְרֻבֶּה בִבְגָדִים שֶׁעָבַר,
אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וּפַר הַבָּא עַל הַמִּצְווֹת.