לדלג לתוכן

ביאור:מעומד/מקרא/כתובים/איוב/ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

המהדורה המעומדת והמבוארת של ספר איוב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

איוב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

מהדורות נוספות של איוב: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא   :: במהדורה המבוארת ללא עימוד


שיחות: מערכה א' - הריע הראשון

המשך דברי אליפז

[עריכה]

העונש מגיע על חטא שנעשה - שכן אנו רואים חוטאים נענשים

[עריכה]

חסד האל וצדק הטבתו לעלובים והתנגדותו לרשעים

[עריכה]

המשך דברי אליפז: (חלוקת הפרקים הנוצרית כאן מאולצת). לאדם יש סיוטי לילה (או: שמע את הדברים המפחידים שהבנתי תוך כדי סיוט לילי): האדם אינו מאזין לאלו הפחותים ממנו במעמד, ומדוע בא בטענות לאל, כאשר בני האדם הם בני תמותה, "שוכני בתי חומר" חסרי חשיבות?

קְרָא: נָא! - הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ?, וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה?
כִּי אפילו לֶאֱוִיל לאיש רע – יַהֲרָג כָּעַשׂ כעס, וּפֹתֶה – תָּמִית קִנְאָה כלומר: חבל על כל ההתרגשות, זה רק פוגע בך.
אֲ‍נִי רָאִיתִי אֱוִיל ראיתי רשעים נענשים (ומכאן שכשיש רעה - זוהי תגובה ועונש על חטא) - מַשְׁרִישׁ נתלש ממקומו, מלשון הוצאת עשבים שוטים עד השורש, וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ וביתו נהרס, מלשון ניקוב ונפילה לניקבה. או: ואקלל את ביתו, וכאן "נקב" בהשאלה משמש במשמעות קללה (בפרשת בלעם) - פִתְאֹם ברגע אחד!
יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע! וְיִדַּכְּאוּ יעמדו "מדוכדכים" כלומר ביטוי מושאל במשמעות: כתושים, מלשון מדוכה ומקורו בצליל הכתישה עד דק בַשַּׁעַר - וְאֵין מַצִּיל!
אֲשֶׁר חוזר לדבר באויל - שסופו רע קְצִירוֹ של האדם בשדה הדגן - רָעֵב מישהו שמגיע לו, שאינו שבע כמו האויל יֹאכֵל, וְאֶל מִצִּנִּים שבט שודדים הבאים מהמדבר (איזור קוצים ו'צנינים' צחיח), או: אנשים חולים מהצינה (מקוררים), או: אנשים רזים כמו קוצים - יִקָּחֵהוּ השבט יקח קציר זה! וְשָׁאַף ומילא את ריאותיו, כלומר: שימח אותם וראו ביאור: צַמִּים אנשים בצום - חֵילָם כוחם - שיעורו: ושאף את חילם של צמים, כלומר: האל בסופו של דבר עושה צדק ומאכיל את האנשים השרויים בצום!
כִּי לֹא יֵצֵא מֵעָפָר - אָוֶן, וּמֵאֲדָמָה - לֹא יִצְמַח עָמָל.
כִּי אָדָם - לְעָמָל לצער (עקב עבודת הפרך הנדרשת לקיומו) יוּלָּד, וּבְנֵי רֶשֶׁף רק הכוכבים, או משמעותו: עופות הלילה כתנשמת, המביעים את צערם בקול – יַגְבִּיהוּ עוּף.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


אוּלָם ולכן אֲנִי אֶדְרֹשׁ - אֶל אֵל, וְאֶל אֱלֹהִים - אָשִׂים דִּבְרָתִי!!
עֹשֶׂה גְדֹלוֹת - וְאֵין חֵקֶר, נִפְלָאוֹת - עַד אֵין מִסְפָּר.
הַנֹּתֵן מָטָר - עַל פְּנֵי אָרֶץ, וְשֹׁלֵחַ מַיִם - עַל פְּנֵי חוּצוֹת.
לָשׂוּם שְׁפָלִים להעלות את הנמוכים, מדבר כאן על עננים העולים מן האדים שבאדמה, ובהשאלה על הצלת האנשים העניים - לְמָרוֹם, וְקֹדְרִים - שָׂגְבוּ יֶשַׁע.
מֵפֵר מפזר - כלומר: מבטל מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים מערימים, רשעים הזוממים רע, וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה הצלחה והצלה מלשון יש ומלשון ישועה (ושניהם מצליל "שששש": קריאת לתשומת-לב בעזרת רעש המופק מהשיניים).
לֹכֵד מפיל במלכודת חֲכָמִים מתחכמים להרע - בְּעָרְמָם במלכודת שהם עצמם שמו, וַעֲצַת נִפְתָּלִים - נִמְהָרָה ברחה, או נמסה ונעלמה במהירות..
יוֹמָם - יְפַגְּשׁוּ חֹשֶׁךְ, וְכַלַּיְלָה - יְמַשְׁשׁוּ בַצָּהֳרָיִם.
וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מרעב וצמא - מלשון חרבה ויובשמִפִּיהֶם של הרשעים. כלומר: במקום שהמזון ילך לזוממים הוא הולך לעלובים. או: את פיהם (של העניים, אשר יוזכרו להלן), וּמִיַּד חָזָק – אֶבְיוֹן.
וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה, וְעֹלָתָה העוולה, הרישעה קָפְצָה סגרה בחזקה פִּיהָ משחק מלים עם הפה האוכל, השואף והנושע מחרב.

סוף טוב הכל טוב - גם אם רע בדרך, וגם: עליונות האדם על פגעי הטבע ועל הרוע

[עריכה]
הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ! וּמוּסַר שַׁדַּי – אַל תִּמְאָס!
כִּי הוּא יַכְאִיב – וְיֶחְבָּשׁ, יִמְחַץ – וְיָדָו תִּרְפֶּינָה.
בְּשֵׁשׁ צָרוֹת החזק בתקווה, שהרי אחרי כל הצרות שיביא לך, מתוכנן שהוא – יַצִּילֶךָּ, וּבְשֶׁבַע – לֹא יִגַּע בְּךָ רָע.
בְּרָעָב – פָּדְךָ אף שהיית אמור למות, הוא כביכול שילם פדיון עבור שחרורך מידי... מִמָּוֶת, וּבְמִלְחָמָה – מִידֵי חָרֶב.
בְּשׁוֹט בעת של שיטוט לָשׁוֹן מחלת חורף - התנפחות הלשון – תֵּחָבֵא, וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד שודדים או: מחלה הפוגעת ביבול – כִּי יָבוֹא.
לְשֹׁד וּלְכָפָן רעב – תִּשְׂחָק, וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ – אַל תִּירָא.
כִּי: עִם אם בריתך תהיה עם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה החוץ - בְרִיתֶךָ כלומר: אם תצא לחוץ ולא תישאר בבית? וְחַיַּת הַשָּׂדֶה - הָשְׁלְמָה לָךְ?
וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, וּפָקַדְתָּ ותוכל לשוב לביתך נָוְךָ – וְלֹא תֶחֱטָא לא תפסיד.
וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ קצת חסר טאקט, אליפז, וְצֶאֱצָאֶיךָ – כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ.
תָּבוֹא בְכֶלַח כמו צמח הכלח - שאיש אינו נוגע בו ומשלים את מעגל חייו באופן טבעי אֱלֵי קָבֶר, כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ כמו ערימת הגדיש הנותרת במקום עד שהיא משלימה את תפקידה בְּעִתּוֹ.
הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ – כֶּן הִיא! שְׁמָעֶנָּה – וְאַתָּה דַע לָךְ! {פ}