ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת תרומות/פרק אחד עשר

ירושלמי תרומות, פרק יא, הלכה א

מתני’: ^יא_אאין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס, מפני שהוא מאבדן. אבל נותנין את היין למורייס. ואין מפטמין את השמן, אבל עושין היין יינומלין. ^יא_באין מבשלין יין של תרומה, מפני שהוא ממעיטו. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי מתיר, מפני שהוא משביחו:

גמ’: תנן, אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כו'. תני, נותן דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כדרך שנותנין תבלין, ובלבד שלא יסחטם להוציא מימיהם. ובתבלין מותר, שכך הוא מלאכתן. צרור תבלין שנתנו לתוך קדירה זו, וחזר ונתנו לתוך קדירה אחרת. אם ביטל טעמו, מותר. ואם לאו, אסור. מה בינה לבין שבת _אניס? לא כן תני, ^יא_גהשבת שנתן טעם בקדירה אין בה משום תרומה, ואינה מטמאה טומאת אוכלין. בשבת משלך נתנו לך, שאינו אוכל ובדין היה שלא תטמא טומאת אוכלין, והן אמרו שתטמא טומאת אוכלין. והן אמרו, מכיון שנתנה טעם בקדירה, בטלה. תנן, אבל נותנין את היין למורייס. אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד°רבי רבי יהודה הנשיא היא. דתניא, יין למורייס °רבי רבי יהודה הנשיא מתיר, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אוסר. לפיכך אם עבר ונתנו. °רבי רבי יהודה הנשיא אוסר לזרים, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון מתיר לזרים. רבי מנא ברבי תנחום רבי מנא ברבי תנחום° בעי. כדברי מי שמתיר לזרים. מורייס של גוים, למה אסור? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי חייא בר ווא רבי חייא בר ווא°. משום בישולי גוים הן אסורים. התיב רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. והתני, אומן מותר שאינו מוסיף יין, שאינו אומן אסור. אומן מותר, לא אפילו בשאין מבושלין? ודכוותיה, שאינו אומן אסור, ואפילו שאינן מבושלים. ואמר רבי יוחנן בר מרי רבי יוחנן בר מרי°. ואפילו כמאן דאמר אומן מותר, ובלבד ביודע שלא נתן שם יין . הדא אמרה, ^יא_דהניית תרומה מותרת, ^יא_ההניית עבודה זרה אסורה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 יא_א מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ג':

2 יא_ב מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ד':

3 יא_ג מיי' פט"ו מהל' תרומות הלכה י"ב, מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ז':

4 יא_ד מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה י"ד:

5 יא_ה מיי' פ"ז מהל' עבודה זרה הלכה ב':

-----------------------------------דף נה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת תרומות דף נה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף נה עמוד א] תנן, אין מבשלין יין של תרומה, מפני שהוא ממעיטו. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי מתיר, מפני שהוא משביחו. מאי ממעיטו? רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. חד אמר מפני שממעטו ממידתו, וחרנא אמר מפני שממעטו משותיו שלא הכל שותים מבושל . ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתנינן תמן תורמין יין שאינו מבושל על שאינו מבושל. ואין תורמים ממבושל על שאינו מבושל, שאין תורמים מן הרע על היפה, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. והתנינן, אין מבשלין יין של תרומה, מפני שהוא ממעיטו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר, מפני שהוא משביחו? ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ואמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אינה מוחלפת, תמן בכהן _{שמותר לו לבשל תרומה אף שממעט את כמותו כיוון שבישול משביח.} וכאן בבעלים _{שאף שבישול משביח אסור לו לבשל לפי שממעטו ממידתו וחוששים שמא יפריש פחות.}הוי דרבי יוחנן רבי יוחנן° הוא דאמר מפני שממעטו משותיו. רבי יהודה בן כיני רבי יהודה בן כיני° ורבי אימי רבי אמי° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° , מפני שממעטו משותיו:

ירושלמי תרומות, פרק יא, הלכה ב

מתני’: דבש תמרים, ויין תפוחים, וחומץ סיתווניות, ושאר כל מי פירות של תרומה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב קרן וחומש. ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ^יא_ו פוטר. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מטמא _מכשיר משום משקה. אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . לא מנו חכמים ^יא_ז שבעה משקין כמוני פטמין. אלא אמרו. שבעה משקין טמאין _{מכשירים,} ושאר כל המשקין טהורין:

גמ’: תנן, דבש תמרים, ויין תפוחים, וחומץ סיתווניות, ושאר כל מי פירות של תרומה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב קרן וחומש ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה פוטר. הוון בעי מימר מה פליגין? בחומש. אבל בקרן, אף °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה מודי. שאף שלענין תרומה זיעה בעלמה הן, מכל מקום שווי ממוני יש להן. מה פליגין? לשעבר. הא בתחילה, אף °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה מודי. והא תנינן. דבש תמרים °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב במעשרות, ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה פוטר _{אפילו לכתחילה?} כאן שזבו משנטבלו, וכאן שזבו עד שלא נטבלו שאפילו לכתחילה מותר. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב במעשרות. מודי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , שאם עישר על התמרים אפילו באספמיא, אפילו לא התכוון לעשר על הדבש , דבשן מותר. מילתיה אמר, שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי תמרים ולא צריך להוסיף כשיעור הדבש . תני, °רבי נתן רבי נתן אומר. לא ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב במעשרות _{על הדבש לעצמו שלא יכול לעשר מהתמרים על הדבש.} אלא ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. שלא יאכל מן התמרים, עד שיעשר על הדבש. מילתיה אמרה, שהוא מעשר מן התמרים על הדבש, לפי דבש, ולפי תמרים, שצריך לכוון וגם להוסיף שיעור כנגד הדבש:

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף נה עמוד ב] תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מטמא _{מכשיר לטומאה} משום משקה: תני, °רבי נתן רבי נתן אומר. לא ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מטמא _{מכשיר לטומאה} משום משקה. על מה נחלקו? על שנפל לתוכו משקה _{משבעה משקים כגון מים.} ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מטמא משום משקה. וחכמים אומרים, הולכין אחר הרוב. על דעתיה ד°רבי נתן רבי נתן, °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב ו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, שלשתן אמרו דבר אחד. דאין מי פירות מבטלין לעולם . °רבי מאיר רבי מאיר דתני, מי פירות שנפלו לתוכן מים כל שהן, טמאים, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים הולכים אחר הרוב. °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב דתני, °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר. ^יא_ח ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא, טמא. והדין °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דהכא. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מטמא משום משקה. דסבר מי פירות מכשירים. וטעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס משום דכתיב , (ויקרא שמיני יא לד) וכל משקה. מה טעמא דרבנן? דכתיב, (ויקרא שמיני יא לד) אשר ישתה. ורק שבעה משקין עיקרן לשתיה . מה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כ°רבי ישמעאל  רבי ישמעאל? ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר. פרט וכלל הכל בכלל. והכא כל האוכל (ויקרא שמיני יא לד) אשר יבא עליו מים יטמא, פרט. (ויקרא שמיני יא לד)וכל משקה כלל. פרט וכלל ריבה הכל. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס רובה מד°רבי ישמעאל  רבי ישמעאל. דהוא אמר. אפילו פרט וכלל וחזר ופרט. דאף שחזר ופרט דכתיב (ויקרא שמיני יא לד) אשר ישתה, סבר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס הכל בכלל. אמר רבי פריגורי דקיסרין רבי פריגורי דקיסרין°, °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע כ°רבי ישמעאל  רבי ישמעאל ולא הוסיף עליו. דאשר ישתה לא לפרט נאמר . אלא כך משיב °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס לחכמים כמה דאית לכון מדכתיב, (ויקרא שמיני יא לד) אשר יאכל, ^יא_ט פרט לאוכל סרוח. כן אית לי אשר ישתה, ^יא_י פרט למשקה סרוח. אמרו לו. לא דומין אוכלין למשקין. לא אם אמרת באוכלין, שכן אוכל סרוח מעיקרו טהור. תאמר במשקין, שכן משקה סרוח מעיקרו טמא? דבר אחר. לא אם אמרת באוכלין, שכן אוכלין ^יא_יא המיוחדים לאדם, אינן צריכין מחשבה. תאמר במשקין. שכן ^יא_יב משקין המיוחדים לאדם צריכין מחשבה? וכי מפני שצריכין מחשבה, יהא משקה סרוח מעיקרו טמא? הואיל והן צריכין מחשבה, צריך שיהא משקה הסרוח מעיקרו טהור. אלא הכי קאמר דבר אחר. אמרו לו, לא אם אמרת באוכלין, שכן ^יא_יג אוכלי בהמה לאדם, אינן באין במחשבה _{שאפילו חשב עליהם לאכילה בטלה דעתו.} תאמר במשקין, שכן משקה בהמה _{כגון מי שלולית גשמים} לאדם. באין במחשבה ? ותני כן. כל משקה. מה תלמוד לומר אשר ישתה? פרט למשקה סרוח. דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. אמרו לו. ^יא_יד אין משקין סרוחין יוצאין, לא ידי עופות, ולא ידי פרה. _{שהרי הם שותים משקים סרוחים ומשקה בהמה באים במחשבה לאדם}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

6 יא_ו מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ב':

7 יא_ז מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ג', מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ד':

[ע"ב]

8 יא_ח מיי' פט"ז מהל' טומאת אוכלין הלכה ד':

9 יא_ט מיי' פ"ב מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ד:

10 יא_י מיי' פ"ב מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ד:

11 יא_יא מיי' פ"ג מהל' טומאת אוכלין הלכה ג', מיי' פ"ב מהל' הלכה א':

12 יא_יב מיי' פ"ג מהל' טומאת אוכלין הלכה ג', מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה א':

13 יא_יג מיי' פ"ג מהל' טומאת אוכלין הלכה ג', מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה א':

14 יא_יד מיי' פ"ב מהל' טומאת אוכלין הלכה כ"א:

-----------------------------------דף נו

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת תרומות דף נו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף נו עמוד א] חברייא אמרי בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מודים חכמים ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , במשקה סרוח מעיקרו שהוא טמא. והתנינן, המוהל היוצא מהזתים. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מטהר וחכמים ^יא_טו מטמאין? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מודה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס לחכמים, במי ים הגדול. שאפילו הן סרוחים, התורה קרא אותן מקוה מים, דכתיב, (בראשית בראשית א י) ולמקוה המים קרא ימים. אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. מודי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס לחכמים, ^יא_טז במי תרדין ובמי שלקות שהם מכשירין. תנן, אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . לא מנו חכמים שבעה משקין כמוני פטמין. אלא אמרו. שבעה משקין טמאין, ושאר כל המשקין טהורין: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי שמעון בן יוחאי רבי שמעון בר יוחאי. אם יאמר לך אדם, אולי שמנה משקין הן? אמור לו. הרי טל ומים מין אחד הן, ומנו אותן חכמים שנים. אילו הוה לון חורן, לא מניניה?

ירושלמי תרומות, פרק יא, הלכה ג

מתני’: ^יא_יז אין עושין תמרים דבש, ולא תפוחים יין, ולא סיתווניות חומץ. ושאר כל הפירות, אין משנין אותן מברייתן בתרומה ובמעשר שני, אלא זיתים וענבים בלבד. ^יא_יח אין סופגין ארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מהזיתים ומן הענבים. ^יא_יט ואין מביאין ביכורים משקין,אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. ^יא_כ אינו מטמא משום משקה, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. ואין מקריבין על גבי המזבח, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. ^יא_כא עוקצי תאנים, והגרוגרות, והכלוסים, והחרובים של תרומה, אסורין לזרים:

גמ’: אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כיני מתניתין כך כוונת המשנה. אין מביאין בכורים משקין, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. ואפילו משזכו בהן בעלים _{הכהן שקיבלם} לשם ביכורים. והתני, דרך ביכורים ועשה מהן משקה להביאן. מניין שיביא? תלמוד לומר (דברים כי תבא כו ב) תביא. התם בשלקטן משעה ראשונה על מנת כך. ברם הכא, בשלא לקטן משעה ראשונה על מנת כך. זיתים של תרומה טהורים, יעשו שמן. טמאים, לא יעשו. וענבים. בין טמאות בין טהורות לא יעשו _{שנראה כמפסידם אף שהם אסורים באכילה,} דברי °רבי מאיר רבי מאיר . רבי יעקב רבי יעקב° אמר משמו, לא נחלקו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה על זיתים טהורים שיעשו. על מה נחלקו? על הטמאים. ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, שלא יעשו. ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר שיעשו. וענבים טהורות יעשו, וטמאות לא יעשו. אמר רבי יודן רבי יודן° . מודה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בזיתים טהורים שיעשו. על מה נחלקו? על הטמאים. ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר לא יעשו. ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר יעשו. וענבים בין טהורות בין טמאות יעשו. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא מודה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בזיתים טהורים שיעשו. וענבים טמאות וזתים טמאים שלא יעשו. ועל מה נחלקו, על ענבים טהורות. ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר שלא יעשו. ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר שיעשו. כל עמא רביין _חלקו על ד°רבי מאיר רבי מאיר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף נו עמוד ב] בענבים טהורות שיעשו. ולמה אמר שלא יעשו. ש°רבי מאיר רבי מאיר סובר שחשובות הן לאוכל יותר מן המשקה. כל עמא רביין _חולקים על דרבי יודן רבי יודן° בענבים טמאות שלא יעשו. ולמה אמר יעשו? בשביל ליהנות מן החרצנים ומן הזגין. זיתים טמאים, °רבי רבי יהודה הנשיא ו°רבי מאיר רבי מאיר בדעה חדא שלא יעשו . רבי יעקב רבי יעקב° ורבי יודן רבי יודן° בדעה חדא שיעשו. היאך עבדין עובדא? תנן, עוקצי תאנים, והגרוגרות, והכלוסים, והחרובים של תרומה, אסורין לזרים. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מתניתין במובלעות באוכל _{אבל כשהם נפרדים אין בהם קדושה.} כל מה שאמר רבי זעירא רבי זעירא° בתרומות וטהרות, אמרם משמועה בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°:

ירושלמי תרומות, פרק יא, הלכה ד

מתני’: ^יא_כב גרעיני תרומה בזמן שהן מכנסן, אסורות. ואם השליכן, מותרות. וכן עצמות של קדשים. בזמן שהוא מכנסן, אסורות. ואם השליכן, מותרות. המורסן מותר. ^יא_כג סובין של חדשות אסורות, ושל ישנות מותרות. ^יא_כד נוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין. המסלת קב או קביים לסאה. לא יאבד את השאר, אלא יניחנה במקום המוצנע. ^יא_כהמגורה שפינה ממנה חיטי תרומה. אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת, אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכו חולין. ^יא_כווכן חבית של שמן שנשפכה. אין מחייבים אותו להיות יושב ומטפח, אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין. ^יא_כזהמערה מכד לכד, נוטף שלש טיפין ונותן לתוכו חולין. ^יא_כחואם הרכינה ומיצת, הרי זו תרומה. וכמה יהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן? ^יא_כטאחד משמונה לשמינית הלוג:

גמ’: תנן, גרעיני תרומה. בזמן שהן מכנסן, אסורות. ואם השליכן, מותרות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° . בגלעיני אגסים וקרוסטומלין שראוים קצת לאכילה היא מתניתא. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. אפילו תימא בשאר גרעינים , ^יא_לבגלעיני הרוטב, במחוסרין למצמץ. וכיון שיכול למצוץ את הלחות, אסורים לזרים . והא תנינן וכן עצמות הקודש. אית לך למימר במחוסרות למצמץ אם השליכן מותרות? אלא על כרחך בראשי כנפים והסחוסין שראוים קצת לאכילה, והוא הדין בגרעינים שראוים קצת לאכילה . אתא רבי אבהו רבי אבהו° ואמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, בראשי כנפים הסחוסין היא מתניתא. תנן, סובין. של חדשות אסורות, ושל ישנות מותרות. ^יא_לאואלו הן החדשות, כל זמן שהבריות רגילין לחבוט _{ולא להוליכה לטוחן שעדין לא יבשה מספיק.} רבי אחא רב אחא° אמר, עד שלשים יום. תנן, המסלת קב או קביים לסאה. לא יאבד את השאר, אלא יניחנה במקום המוצנע. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כן היא שיעורה, שרק אם מסלת קב או קבים מסאה מותר, פחות מכאן אסור. והתני , מסלת בחיטין כל שהוא רוצה. ומקנב בירק כל שהוא רוצה? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. במעמידו על תרומתו _{כמות סולת שרגיל לעשות בחולין.} רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. כאן בשני רעבון, כאן בשני שובע. תמן תנינן. מיעי אבטיח _מלון וקניבת ירק של תרומה. רבי דוסא רבי דוסא° מתיר לזרים, וחכמים ^יא_לבאוסרים. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^יא_לגלא שנו אלא בקניבת ירק של גננין שמורידים הרבה כדי ליפות את הירק למכירה . אבל בקניבת ירק של בעלי בתים שמדקדקים להסיר רק את הפסולת , אף רבנן מודיין שמותר. אמר רבי בון רבי אבין° . מסתברא בתרומה גדולה שניטלת מאומד וחיטה אחת פוטרת את כל הכרי דין תורה, אז אומרים שמותר לזרים שבשעה שקרא להן שם תרומה לא היה בדעתו על הפסולת . אבל בתרומת מעשר שצריך להפריש בדיוק, שהעלין

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 יא_טו מיי' פי"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ו':

16 יא_טז מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ד':

17 יא_יז מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ב', מיי' פ"ג מהל' מעשר שני הלכה י"א, מיי' פ"ט מהל' מעשר שני הלכה ג':

18 יא_יח מיי' פ"י מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ב:

19 יא_יט מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה ד':

20 יא_כ מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ד':

21 יא_כא מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י':

[ע"ב]

22 יא_כב מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"א:

23 יא_כג מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ב:

24 יא_כד מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ה':

25 יא_כה מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ד:

26 יא_כו מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ד:

27 יא_כז מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ט"ו:

28 יא_כח מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ט"ו:

29 יא_כט מיי' פ"ג מהל' תרומות הלכה ט"ז:

30 יא_ל מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"א:

31 יא_לא מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ב:

32 יא_לב מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י':

33 יא_לג מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י':

-----------------------------------דף נז

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת תרומות דף נז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף נז עמוד א] תרומה על העלין, והקלחים תרומה על הקלחים. וכשהוא מודד את הירק, עם הפסולת הוא מודד, אף הפסולת בכלל תרומה תנן, המערה מכד לכד. נוטף שלש טיפין, ונותן לתוכו החולין. ואם הרכינה ומיצת, הרי זו תרומה . תמן תנינן ^יא_לד הרכינה ומיצת, הרי היא של מוכר. והכא את אמר הכין? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, לית כאן של מוכר אלא של לוקח. אמר רבי יצחק בן אלעזר רבי יצחק בן אלעזר°, הרי היא של מוכר, משום יאוש. אף בקודש כן? _{שדי שינטוף שלש טיפין.} אתא רבי אבהו רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ואף בקודש כן. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° . לא שנו אלא בקדשים שיש להן מתירין. כגון מנחה שהקומץ מתיר את השריים באכילה. השריים הללו אם מיצה שלוש טיפין דיו . אבל בקדשים שאין להן מתירין כגון היין של הנסכים , אפילו כל שהוא צריך להחזיר, שאם לא כן חסר מהמידה . רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° בעי. הדין לוג שמן של מצורע _{שמביא מביתו ושופכו לתוך כלי קדש חלק נותנים על תנוך אזן המצורע הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית והשאר אכלים הכהנים} . צריך להחזיר, או אינו צריך להחזיר? אין תימר צריך להחזיר. אם לא החזיר עובר משום חסרון? אין תימר אינו צריך להחזיר, אם החזיר עובר משום יתרון? בי חיננא בי חיננא° לא אמר כן. אלא אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° . לא שנו אלא בקדשים שיש להם מתירין. אבל בקדשים שאין להם מתירין, אפילו כל שהוא צריך להחזיר. והדין לוג שמן של מצורע, לא ^יא_לה כקדשים שיש להן מתירין הן, ואת אמר צריך להחזיר? מזה שהם שאלו ככה, הדא אמרה, צריך להחזיר ולא החזיר, עובר משום חסרון. תני רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול°. קדירה חרס שבישל בה תרומה, מגעילה בחמין ג' פעמים ודיו. אמר רבי אבא רבי אבא° ואין למידין ממנה לעניין נבילה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . קשייתה קומי רבי אבא רבי אבא°. ^יא_לו תרומה בעון מיתה, ^יא_לז ונבילה בלא תעשה. ואת אמר הכין? אמר לו. כמאן דאמר ^יא_לח מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות. רבי יוסטי בר שונם רבי יוסטי בר שונם° בעי קומי רבי מנא רבי מנא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף נז עמוד ב] תנינן. אם הרכינה ומיצת, הרי זה תרומה. ואת אמרת הכין שכלי חרס שבלע תרומה מגעילו שלוש פעמים ודיו? הרי כלי חרס פולט תמיד? אמר לו, כאן על ידי האור אפילו כלי חרס נגעל ויוצא. ^יא_לט שמרים של תרומה שנתן עליהם מים . הראשון והשני אסור והשלישי מותר. ^יא_מ במה דברים אמורים? בשנתן לתוכן מים. אבל לא נתן לתוכן מים אלא שאר משקין , אפילו שלישי אסור. ^יא_מא שמרים של מעשר שני. ראשון אסור ושני מותר. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אף השני אסור בנותן טעם. ^יא_מב אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי שמעון בן יוצדק רבי שמעון בן יהוצדק. _{שמרים שנתן בהם מים} הקודש במינויין _{כמו שמונין בהקדש עד רביעי לעניין טומאה} ראשון ושני ושלישי אסור ורביעי מותר. °רבי מאיר רבי מאיר אומר רביעי בנותן טעם. חרסו של זב שמטיל בו מים . ^יא_מג ראשון טמא, ושני טהור. במה דברים אמורים? בשנתן לתוכן מים. אבל לא נתן לתוכן מים, אפילו עשירי טמא. תנן, וכמה יהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן? אחד משמונה לשמינית הלוג. אמר רבי יודן בר אחתיה דרבי יוסי בר חנינא רבי יודן בר אחתיה דרבי יוסי בר חנינא° בשם ^יא_מדרבי יוסי בר חנינא רבי יוסי בר חנינא°. פחות מכאן, נותנו בנרו. אמר רבי ינאי רבי ינאי° בשם רבי יודן רבי יודן° . באוכל, כדי לבשל ביצה קלה. ^יא_מההדא דתימר בטמא שעומד לשרפה . אבל טהור, אפילו כל שהוא צריך להחזיר. וכל זה שחילקנו בין טמא לטהור זה רק בדמאי אבל בודאי בין טמא בין טהור בין רוב בין מועט צריך להחזיר:

ירושלמי תרומות, פרק יא, הלכה ה

מתני’: כרשיני תרומה, מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולתרנגולין. ^יא_מוישראל ששכר פרה מכהן, מאכילה כרשיני תרומה. וכהן ששכר פרה מישראל. אף על פי שמזונותיה עליו, לא יאכילנה כרשיני תרומה. ^יא_מזישראל ששם פרה מכהן, לא יאכילנה כרשיני תרומה. וכהן ששם פרה מישראל, מאכילה כרשיני תרומה. ^יא_מחמדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובמבואות אפילין, ועל גבי החולים, ברשות כהן. ^יא_מטבת ישראל שנשאת לכהן, והיא לימודה לבא אצל אביה, אביה מדליק ברשותה. מדליקין בבית המשתה, אבל לא בבית האבל, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, בבית האבל, אבל לא בבית המשתה. °רבי מאיר רבי מאיר אוסר כאן וכאן. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ^יא_נמתיר כאן וכאן:

גמ’: תנן, ישראל ששם פרה מכהן, לא יאכילנה כרשיני תרומה . מניין לפרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל, שאינה מאכילה בתרומה? תלמוד לומר (ויקרא אמור כב יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו. הם אוכלים ואין בהמתו אוכלת . יכול לא יאכילנה בכרשינין? תלמוד לומר נפש

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

34 יא_לד טור ושו"ע חו"מ סי' רל"א סעיף ו':

35 יא_לה מיי' פ"ד מהל' מחוסרי כפרה הלכה ג':

36 יא_לו מיי' פ"י מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ט:

37 יא_לז מיי' פ"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה א':

38 יא_לח מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ"ו:

[ע"ב]

39 יא_לט מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ג:

40 יא_מ מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ג:

41 יא_מא מיי' פ"ג מהל' מעשר שני הלכה י"ב:

42 יא_מב מיי' פי"ג מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ז:

43 יא_מג מיי' פ"ב מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ח'

44 יא_מד מיי' פ"ג מהל' תרומות הלכה ט"ז:

45 יא_מה מיי' פ"ג מהל' תרומות הלכה ט"ז:

46 יא_מו מיי' פ"ט מהל' תרומות הלכה ז':

47 יא_מז מיי' פ"ט מהל' תרומות הלכה ח':

48 יא_מח מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ח:

49 יא_מט מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ט:

50 יא_נ מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ט:

-----------------------------------דף נח

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת תרומות דף נח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף נח עמוד א] אית תניי תנא, יכול לא תאכל בכרשינין ובתלתן? תלמוד לומר נפש . חזקיה חזקיה בן רבי חייא° רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי חייא רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לית כאן תלתן, שתרומת תלתן דבר תורה שהיא מאכל אדם. תנן, כהן ששם פרה מישראל, מאכילה בתרומה . לא כן תני, ^יא_נא מניין לכהן שקנה עבד, ולישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה בו. שאינו מאכילו בתרומה? תלמוד לומר, (ויקרא אמור כב יא) וכהן כי יקנה והרי גוף הבהמה של ישראל ודינו כשותף ואיך מאכילה תרומה? תני בר קפרא בר קפרא°. אחד זו ואחד זו, לא תאכל בתרומה. שכן בין אם הפרה של כהן, ושומא אצל ישראל. בין אם הפרה של ישראל ושומה אצל כהן, יש לישראל שותפות ואסורה לאכול. תנן, מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובמבואות אפילין , ועל גבי החולים, ברשות כהן. רבי שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° . כן היא מתניתא כך כוונת המשנה. ^יא_נב ועל גבי החולים ברשות כהן. הא מתניתא קדמייתא, ^יא_נג אפי' שלא ברשות כהן, כיוון שהכהנים מצויים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואף הם נהנים . תני רבי חייא רבי חייא רבה°. ^יא_נד ביקור החולים אין לו שיעור. אמר רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא°. מתניתא אמרה כן, דתנן. ועל גבי החולים ברשות כהן. והרי הכהן ביקר כבר והלך אז איך מותר? אלא מכאן שאין שיעור לביקור חולים, שבכל רגע תולים שאולי הכהן יחזור . רבי ירמיה רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°. עד כדון התרנו להדליק בבתי כנסיות , בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן. האם מותר אפילו בתרומת גורנו אף שלא קיים מצוות נתינה לכהן? אמר לו מאן יימר לך שמותר בתרומת גורנו? רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסי. רבי יונה רבי יונה° כרבי ירמיה רבי ירמיה° שמדובר גם בתרומת גרנו , ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° כדאמר רבי זירא רבי זירא° שמדובר דווקא בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן. מאן דאמר בתרומה שנפלה לו מבית אבי אימו, אתי שפיר מה שמדליקים. אלא למאן דאמר אפילו בתרומת גרנו , בלא כן אינו צריך לזכותו לכהן? אמר לו במזכה לו על ידי אחר. תני ^יא_נה ישראל וכהן שהיו שותפין בחנות. ממלא ישראל את הנר שמן שריפה, ועולה לעלייה ויורד לחנות לעשות צרכיו של כהן, אבל לא של ישראל. כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון, ^יא_נו מדליק על גביו שמן שריפה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף נח עמוד ב] אף על פי שלא זיכה לכהן? במזכה להן על ידי אחר. תני ^יא_נזבת ישראל שנכנסה לעשות צרכיו של כהן אבל לא של ישראל תני ^יא_נח בת ישראל שנכנסה להדליק מכהנת, טובלת פתילה שמן שריפה ומדלקת. אמר רבי חונא רב הונא° בשם דבי רבי ינאי רבי ינאי°. שעת משלחת זאיבים היתה. ומפני הסכנה התירו לבת ישראל להדליק נר משמן שרפה. ואף שהסכנה חלפה, לא עמד בית דין וביטל. תנן התם שדה שניטייבה לא תיזרע למוצאי שביעית, קנס הוא שקנסו את המטייב. רבי ינאי רבי ינאי° התיר לחרוש חרישה ראשונה בשביעית, שעת סכנה היתה שהרומאים היו אונסים את החקלאים לשלם מסים גבוהים. וגם שם אמרו שאף שהסכנה חלפה ההיתר של רבי ינאי רבי ינאי° לא בטל, דכמה דתימר תמן לא עמד בית דין וביטל. אף הכא לא עמד בית דין וביטל. בקרו של כהן שהיה מאכיל אצל ישראל. וכן בגדו של כהן שהיה נארג אצל ישראל. מדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש. כהן שבא לעשות חשבון עם ישראל. והדליק על גביו שמן שריפה, ועמד לו והלך לו. אף על פי כן, אין מחייבין אותו לכבותו, עד שיכבה מאיליו. רבי חנניא בר עכברי רבי חנניא בר עכברי° הוה עבד עבידתא גבי רבי חייא ציפוריא הכהן רבי חייא ציפוריא הכהן°. מי אזיל ליה כשבא ללכת, מלי ליה בוצינא שמן שריפה. ולא כן שבקין מימר, לעשות צרכיו של כהן. אבל לא של ישראל? אמרין דאי לא הוה עביד ליה כן, לא הוה אתי לא היה בא. סברין מימר, כד ימטי בייתיה הוה מטפי לה חשבו שכשיגיע לביתו הוא צריך לכבות את הנר. אמר רבי חיננא רבי חיננא° . אינו חייב לכבות שבזכות שהיה לו אור בבית על ידי כן הוה שחר, ועל ידי כן הוה קרץ משכים שיכול היה להתכונן ולהשכים לעבודה. אדא שמשא רצה להדליק נר שבת בשמן שריפה. וסבר כמאן דאמר שאף שאין מדליקין בשמן שרפה, אם הוסיף מעט שמן חולין לנר מותר. לכן שאל לרבי אימי רבי אמי°. בגין דאנא צבע _מרטיב את הפתילה מן חולין האם די בזה להתיר? אמר לו, בטל הוא על גב פתילות. הורי רבי יודא בן פזי רבי יהודה בן פזי° לאילין דבי נחמיה שמותר להדליק בשמן שרפה אם טובל את הפתילה בשמן חולין . רבי אימי רבי אמי° נסב לקח פתילה. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° לא נסב פתילה. לית ליה לרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° הדא דרבי אימי רבי אמי°? סבר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° משום גזל. לא מן הדין אלא שחשש שמשא מבזבזא בה קדושה שחשש שהמשרת יזלזל ולא ינהג בקדושה. גמליאל זוגא שאל לרבי יסא, מהו להוסיף שמן חולין ולהדליק? אמר לו לא תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, אין מחייבין אותו למצותו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° . שנה לי יונתן בן עכמאי. בת כהן שהיתה עומדת ערב שבת עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה, הרי זו מוספת לתוכו שמן של חולין ומדלקת. אמר לו רבי זירא רבי זירא° . מה טיבו של אותו יונתן בן עכמאי? אמר לו אדם גדול היה, ובקי במשנתינו היה. פרשיה רבי חייא דכפר תחומין רבי חייא דכפר תחומין° להאי ברייתא קומי רב רב (אמורא)°, ומניתיה חכים.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

51 יא_נא מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה י"ז:

52 יא_נב מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ח:

53 יא_נג מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ח:

54 יא_נד מיי' פי"ד מהל' אבל הלכה א', מיי' פי"ד מהל' אבל הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' של"ה סעיף ב', סמ"ג עשין עשה דרבנן ב}}:

55 יא_נה מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ט"ז, מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ז:

56 יא_נו מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ט"ז, מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ז:

[ע"ב]

57 יא_נז מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ז:

58 יא_נח מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ז:

-----------------------------------דף נט

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת תרומות דף נט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף נט עמוד א] תנן. מדליקין בבית המשתה, אבל לא בבית האבל, דברי °רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. בבית האבל, אבל לא בבית המשתה. °רבי מאיר רבי מאיר אוסר כאן וכאן. ורבי שמעון מתיר כאן וכאן. מה טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? בבית המשתה על ידי דמניהון שבגדיהם נקיים, לא מתעסקין ביה. ואין חשש שהישראל יקח את הנר עם שמן שריפה לשימוש פרטי שלו. שאינו רוצה ללכלך את בגדיו . בבית האבל על ידי דמניהון שבגדיהם צואין, מתעסקין ביה. מה טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? בית האבל. על ידי דאינון כניעין, לא מתעסקין ביה. בית המשתה. על ידי דאינון פחיזין, מתעסקין ביה. מה טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר ? בבית האבל. על ידי דמניהון צואין, מתעסקין ביה. בית המשתה. על ידי דאינון פחיזין, מתעסקין ביה. מה טעמא דרבי שמעון? ^יא_נט בית האבל. על ידי דאינון כניעין, לא מתעסקין ביה. ^יא_ס בית המשתה. על ידי דמניהון נקיים, לא מתעסקין ביה. אמרין דבי רבי ינאי רבי ינאי°, ^יא_סא הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי . רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°, הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי . רבי יוסי צירניא רבי יוסי צירניא° בעי קומי רבי ירמיה רבי ירמיה°. דלא כן, מה אנן אמרין, °רבי מאיר רבי מאיר ורבי שמעון אין הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? אמר לו. השאלה הזאת של כת קודמין היא, שכבר נשאלה לפניך. והתשובה היא ש°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ו°רבי מאיר רבי מאיר לא יחידים במחלוקת שהרי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בא להכריעה ואומר מעין שניהן. ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בא להכריעה ואומר מעין שניהן. והיתי אומר ש°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, הלכה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. לכן בא ללמד אותנו שהלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה? אמרין דבי רבי ינאי רבי ינאי°. ^יא_סב מדליקין בשמן שריפה בחנוכה. אמר רבי ניסא רבי ניסא° . אנא לא אנא חכים לאבא, _{לא הכרתי את אבא שמת בקטנותו.} אימא הוה אמרה לי. אבוך הוה אמר. ^יא_סג מי שאין לו שמן של חולין מדליק שמן שריפה בחנוכה:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

59 יא_נט מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ט:

60 יא_ס מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ט:

61 יא_סא מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ט:

62 יא_סב מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ח:

63 יא_סג מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה י"ח:

[ע"ב]

הדרן עלך פרק אין נותנין דבילה וסליקא לה מסכת תרומות

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תרומות וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תרומות וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת תרומות וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת תרומות כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)