רמב"ם הלכות תרומות ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זרעים · הלכות תרומות · פרק תשיעי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), hebrewbooks.org , alhatorah.org

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

האשה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה או ליד שלוחה שעשתה לקבלה וכל שהיא ספק גרושה הרי זו לא תאכל:

האשה שעשתה שליח לקבל לה גיטה אסורה לאכול בתרומה מיד ואם אמרה קבל לי גיטי במקום פלוני אינה אסורה עד שיגיע שליח לאותו מקום שלחה שליח להביא לה גיטה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה האומר לאשתו ה"ז גיטיך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד.

הלכה ב[עריכה]

עיר שהקיפוה כרקום וספינה המטרפת בים והיוצא לידון הרי אלו בחזקת קיימין ואין צריך לומר מפרש ויוצא בשיירא אבל עיר שכבשוה כרכום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג מבתי דיני עכו"ם ומי שגררתו חיה או נפלה עליו מפולת או שטפו נהר נותנין לו חומרי מתים וחומרי חיים לפיכך אם היו נשותיהן בת כהן לישראל או בת ישראל לכהן הרי אלו לא יאכלו אבל מי שנגמר דינו בב"ד והניחוהו בבית הסקילה ליהרג ה"ז בחזקת מת ולא תאכל אשתו.

הלכה ג[עריכה]

הניחה בעלה גוסס במדינה אחרת בין שהיתה כהנת אשת ישראל או ישראלית אשת כהן לא תאכל שרוב גוססין למיתה אחד אומר מת ואחד אומר לא מת הרי זו לא תאכל.

הלכה ד[עריכה]

אמרה לה צרתה או אחת מהחמש נשים שאינן נאמנות להעידה שמת בעלה הואיל ואינה נישאת על פיהן הרי זו אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים עד שיעיד לה מי שהוא נאמן להשיאה על פיו.

הלכה ה[עריכה]

המשחרר את עבדו משיזכה לו בגט שחרור פסלו מלאכול בתרומה וכל עבד שיצא לחירות ועדיין הוא מעוכב גט שחרור כמו שיתבאר בהלכות עבדים אע"פ כן הרי הוא אסור לאכול בתרומה.

הלכה ו[עריכה]

הכותב נכסיו לאחר וזכה לו על ידי אחר והיו בהן עבדים ושתק זה שנתנו לו ואחר כך צווח ה"ז ספק אם זה שצווח הוכיח סופו על תחילתו ועדיין לא יצאו מרשות ראשון או זה שצווח אחר ששתק חזר בו לפיכך אין אוכלין בתרומה בין שהיה רבו שני ישראל והראשון כהן בין שהיה רבו ראשון ישראל והשני כהן.

הלכה ז[עריכה]

ישראל ששכר בהמה מכהן מאכילה תרומה וכהן ששכר בהמת ישראל אף על פי שהוא חייב במזונותיה לא יאכילנה תרומה מפני שאינה קניין כספו.

הלכה ח[עריכה]

ישראל ששם פרה מכהן לפטמה ולהיות השבח ביניהן לא יאכילנה בתרומה אע"פ שיש לכהן חלק בשבחה אבל כהן ששם פרה מישראל לפטמה אף על פי שיש לישראל חלק בשבח הואיל וגופה לכהן שהרי שמה על עצמו ה"ז מאכילה תרומה.

הלכה ט[עריכה]

פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילו תרומה שהבכור לכהנים ואוצר אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו ואינו חושש שמא יבואו היונים שלו ויאכלו אותן.

הלכה י[עריכה]

יראה לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אע"פ שעדיין לא משך הלוקח ה"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר ואם מכר ישראל לכהן אף על פי שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.