לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נזיר/פרק שישי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שישי – שלשה מינין

[עריכה]

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה א

[עריכה]

מתני': ו_אשלשה מינין אסורין בנזיר. הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן. ו_בוכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה. ו_גואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, ו_דאפילו שרה פיתו ביין, ויש בה כדי לצרף כזית חייב.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד ב] גמ’: טומאה דכתיב (במדבר נשא ו ו) כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא. תגלחת דכתיב (במדבר נשא ו ה) כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו. היוצא מן הגפן דכתיב (במדבר נשא ו ד) כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין וגומר. תנא רבי זכאי רבי זכאי° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. ו_הזיבח קיטר וניסך בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת. אמר לו רבי יוחנן רבי יוחנן°, בבליא. עברת בידך תלתא נהרין, ואיתבדת וטעיתה. אינו חייב אלא אחת. כתיב ועשה מאחת מהנה. ועשה אחת, ועשה הנה, ועשה מהנה. ועשה אחת, לחייב על כל אחת ואחת. בזדון שבת ושגגת מלאכות. ועשה הנה, לחייב על כולהן אחת. בזדון מלאכות ושגגת שבת. ועשה מהנה, לחייב על התולדות. מנין שהפסוק מדבר על איסורי שבת, אולי נימר שבעבודת כוכבים ומזלות הכתוב מדבר? דתני רבי זכאי רבי זכאי° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת, חייב על כל אחת ואחת. כבר נדחו דבריו. דאמר ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°, בבלייא, עברת בידך תלתא נהרין ואיתבדת טעיתה אינו חייב אלא אחת. אף ללא דחית רבי יוחנן רבי יוחנן° אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה. דעד לא יתברינה רבי יוחנן רבי יוחנן° בידיה, יש כאן אחת שהיא הנה. כפי שסבר רבי זכאי רבי זכאי° שחייב על כל אחת ואחת, ואין כאן הנה שהיא אחת שחייב אחת על כולם. מן דתברה בידיה. יש כאן הנה שהיא אחת כפי שסובר רבי יוחנן רבי יוחנן° וחייב אחת על כולם. ואין כאן אחת שהיא הנה שיהיה חייב על כל אחת ואחת. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°. ויהא חייב על כל אחת ואחת. כמה דאת אמר גבי שבת (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה כלל. (שמות כי תשא לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם פרט והלא הבערה בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד לומר. מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה. אף כל מעשה ומעשה שיש בו חייב, עליו בפני עצמו. אף הכא כתיב (שמות יתרו כ ה) לא תעבדם כלל. לא תשתחוה להם פרט. והלא השתחויה בכלל היתה, ולמה יצאת מן הכלל? ללמד על הכלל לומר לך. מה השתחויה מיוחדת, מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה ומעשה שיש בה חייב, עליו בפני עצמו. אמר לו. בשבת כלל במקום אחד, ופרט במקום אחר. ואין דנים אותו בכלל ופרט אלא בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל. לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ובעבודת כוכבים ומזלות, כלל שהוא בצד הפרט. ואתה דן אותו בכלל ופרט. אמר לו והכתיב (שמות כי תשא לד יד) לא תשתחוה לאל אחר, כלל. וכתיב (שמות משפטים כב יט) זובח לאלהים יחרם, פרט. הרי כלל במקום אחד ופרט במקום אחר. אמר לו. כיון שפעם אחת התורה כתבה את הפרט בצמוד לכלל. גילתה התורה שאת לומד מצדו בכלל ופרט, ואפילו אם חזרה תורה וכתבה כלל במקום אחר, אי אתה למד ממנו אלא בכלל ופרט. חברייא אמרי לא שנייא בין שכלל במקום אחד והפרט במקום אחר, בין שכלל והפרט במקום אחד. כלל ופרט הוא. בשבת כלל ואחר כך פרט. בעבודת כוכבים ומזלות פרט ואחר כך כלל. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר לא שנייא בין שכלל ואחר כך פרט, בין שפרט ואחר כך כלל. בין כלל ופרט וכלל, כלל ופרט הוא. ואפשר ללמוד בדבר שיצא ללמד על הכלל כולו. והחילוק הוא שבשבת הכלל בעבודתה באיסור מלאכה שנאמר לא תעשה כל מלאכה, והפרט בעבודתה שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותכים ובעבודה זרה כלל. בעבודתה המיוחדת לה דכתיב לא תעבדם. והפרט בעבודת הגבוה דכתיב לא תשתחוה להם. והשתחויה זו עבודת גבוה. רבי מנא רבי מנא° אמר. הבערה שלא לצורך יצאת. השתחויה לצורך יצאת. ללמד על עצמה שאף שאינה מעשה,

-----------------------------------דף כה

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר כה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד א] חייב עליה. אתיא כההוא דתני חזקיה חזקיה בן רבי חייא° (שמות משפטים כב יט) זובח לאלהים יחרם. יצאת זביחה ללמד על הכל. יצאת השתחויה ללמד על עצמה שאף שאינה מעשה חייב עליה או חילוף? נאמר שזביחה יצאה ללמד על עצמה והשתחויה ללמד על הכלל? דבר שהוא מעשה מלמד דבר. שאינו מעשה אינו מלמד. והבערה שלא לצורך יצאת? והא אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, הבערה לצורך יצאת. ללמד על בתי דינין שלא יהו יושבין ודנין בשבת. ומה טעמא? נאמר כאן (שמות כי תשא לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם. ונאמר להלן (במדבר מטות ל ה כט) והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. מה מושבותיכם שנאמר להלן בתי דינין אף מושבות שנאמר כאן, בבתי דינין הכתוב מדבר. אמר רבי שמואל בר אבדימא רבי שמואל בר אבדימא°. אפילו תימר לצורך יצאת, כמי שיצאת שלא לצורך. שהרי יכל לאמר לא תעשו כל מלאכה בכל מושבותכם. ודבר שיצא שלא לצורך מלמד. והכא, חרצנין וזגין בכלל כל היוצא מגפן היין היו, ויצאו מן הכלל, ללמד שחייבים על כל אחד ואחד בעצמו. ויחלקו ולא יצטרפו. ולמה שנינו שכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה? אמר לו. בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר. ואין דנים אותו בכלל ופרט אלא בדבר שהיה בכלל ויצא. לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ובנזיר, כלל שהוא בצד הפרט. ואתה דן אותו בכלל ופרט. והא חברייא אמרין. לא שנייא בין כלל במקום אחד ופרט במקום אחר, בין שכלל ופרט במקום אחד, כלל ופרט הוא? אלא תמן כלל ואחר כך פרט והכא פרט ואחר כך כלל והא רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר לא שנייה, בין כלל ואחר כך פרט, בין פרט ואחר כך כלל כלל ופרט הוא? אלא תמן שלא לצורך יצאו, הכא לצורך יצאו. ולאיזה צורך יצאו? ו_ולמעט העלים והלולבים. והא תני משום °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס (במדבר נשא ו ד) מכל אשר יעשה מגפן היין, מחרצנים ועד זג לא יאכל. אף העלים והלולבים במשמע? אלא תמן לצורך נכללו. שהכלל נאמר ללמד על כל מלאכות שבת, ברם הכא שלא לצורך נכללו, שהרי הכל נאמר בפרטים. ולמה נאמר הכלל מכל אשר יעשה מגפן היין? לצירופין. אזהרה לאוכל נבילות מניין? כתיב (דברים ראה יד כא) לא תאכלו כל נבילה. עד כדון נבילה. טריפה מניין? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° יכל לכתוב נבילה. וכתב וכל נבילה לרבות הטריפה. האוכל אבר מן החי מטריפה. רבי יסא רבי אסי° אמר, אתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר ו_זחייב שתים. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, אינו חייב אלא אחת. מה טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן°? אחת משום לא תאכל כל נבילה ואחת משום ולא תאכל הנפש עם הבשר. מה טעמא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? אמרו חברין קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אתייא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כהדא. דתני °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב כתיב (שמות משפטים כב ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. אל תהא תולש ואוכל מן הבהמה, כדרך שאתה תולש מהקרקע ואוכל. מכאן שטרפה ואבר מן החי נאמרו בלאו אחד. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לא סבר שטריפה נלמדת מכל נבלה כרבי יוחנן רבי יוחנן°. דאין יסבור כן יהא חייב שתים אחת משום אבר מן החי ואחת משום טרפה. שהרי הוא עובר על שני לאוים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד ב] אמר לון. אפי' דיסבור כן, לא יהא חייב אלא אחת. שנייא היא שחזר וכלל שבשר בשדה טרפה כולל גם איסור טרפה וגם איסור אבר מן החי ללמד ששניהם חייבים אחת אף שקדם נאמרו כל אחד לבד. התיבון (ויקרא צו ז כג) כתיב חלב לא תאכלו וכתיב (ויקרא צו ז כו) וכל דם לא תאכלו. וכתיב (ויקרא ויקרא ג יז) כל חלב וכל דם לא תאכלו. מעתה, מכיון שחזר וכלל לא יהא חייב אלא אחת? אמר לון, אילו היה כתיב חלב ודם, יאות. לית כתיב אלא, כל חלב וכל דם. לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. והא כתיב (במדבר נשא ו ג) וכל משרת ענבים לא ישתה. וכתיב (במדבר נשא ו ד) מחרצנים ועד זג לא יאכל. מעתה, מכיון שחזר וכלל לא יהא חייב אלא אחת? אמר לון, אילו הוה כתיב מחרצנים וזג, יאות. לית כתיב אלא מחרצנים ועד זג. ו_חלחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. רבי אסי רבי אסי° אומר לחברייא. הוו ידעין דאיתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, אבר מן החי שחלקו ואכלו, דברי הכל פטור. מה פליגין? בשחלקו בפיו ואכלו. רבי יוחנן רבי יוחנן° עבד פיו כלפנים. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° עבד פיו כלחוץ. אמרין ליה, את מה את אמר? אמר לון, אנא אמרי לכון, הרי רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° עמודי עולם פליגין ביה, ואתון אמרין אכן מה אני אומר? וקשיא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דאמר דלא קפדינן אלא שיהנה גרונו באבר שלם, אם כן ו_טאפילו חלקו מבחוץ ונתן שני החלקים בפיו בבת אחת נמי יהא חייב? שניא כשחילקו בפה, שדרך אכילה היא. נמלה שחלקה בפיו ואכלה. תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי מיישא רבי מיישא° שאל לרבי זעירא רבי זעירא°, ענבה שחלקה בפיו ואכלה. תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? אמר ליה, תמן באבר מן החי דבר שיש בו איסור וטומאה, כשנחתך אפילו בפה בטלה טומאתו. ריש לקיש ריש לקיש° סבר מקום שבטלה טומאתו בטלה איסורו. ברם הכא, יש כאן איסור ואין כאן טומאה. ואף ריש לקיש ריש לקיש° סובר שנשאר בו דין בריה. רבי אבא בן רבי מלל רבי אבא בן רבי מלל° בעי

-----------------------------------דף כו

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר כו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד א] כזית מצה שחלקו בפיו ואכלו, תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. אפילו לריש לקיש ריש לקיש° יצא, שמכל מקום וכי לא נהנה חיכו מכזית? רבנין דקיסרין אמרי, רבי ניסא רבי ניסא° שאל, פרידה של רימון של ערלה, שחלקו בפיו ואכלו, תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? מה אנן קיימין? אי משום משקה. כבר תנינן,ו_י דאין מטמא משם משקה, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. כך שלמשקה היוצא מן הרימון אין חשיבות וכאילו אינו כך שאפילו לרבי יוחנן רבי יוחנן° כבר אינו נחשב בריה אחר שחילקו ויצא ממנו משקה כיוון שהוא חסר . רבנן דקיסרין אמרין, תיפתר שבלען או שחילקן בפיו ולא יצא מיץ ובלען. טריפה שעשאה נבילה. רבי יסא בר ברתיה דרבי יסא רבי יסא בר ברתיה דרבי יסא° אמר בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°. איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אומר אינו חייב אלא אחת ששניהם נלמדו מפסוק אחד. ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר חייב שתים. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי°, קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ודא מסייעא לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן כתיב (ויקרא אחרי מות יז טו) וכל נפש אשר תאכל כל נבילה וטרפה ורחץ במים וטמא עד הערב. מה תלמוד לומר וטריפה? אם מדבר בטריפה שעדין חיה. והלא כבר נאמר נפש אשר תאכל כל נבילה. נבלה מטמא ואין חיה מטמא. אם מדובר בטרפה שמתה, הרי היא בכלל נבילה, ויימר נבילה היא, מכאן שטרפה שמתה נעשת נבלה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן° דכתיב (ויקרא קדושים כ כה) לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא. והלא ו_יאאין לך מטמא ברמש, אלא שמונה שרצים בלבד, ולמה נאמר בכל אשר תרמוש האדמה? אלא פתח באכילה וסיים בטמאה ללמדך, שכשיעור טומאותיהן, ו_יבכך הוא שיעור אכילתן בכזית. התיב רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, הרי איברי בהמה טהורין שנתלשו מן החי, ו_יגמטמאין כל שהן, ואכילתן כזית משמע שאין קשר בין שיעורם לטמאה לשיעור איסור אכילתם? וקבלה. מהו וקבלה האם הוא הסכים איתו? כאיניש, דאמר בעל דינא קבליה והוא שומע ואינו מגיב אבל לא הסכים איתו. התיב רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה, ואכילת בשר מן החי מהם בכזית, בין לדם בין לבשר משמע שאין קשר בין שיעורם לטמאה לשיעור איסור אכילתם? חייה בר אבא חייה בר אבא° אמר באמת כשיעור טמאתם כך שיעור אכילתם. ולכן נבלה שמטמאה בכזית איסור אכילתה בכזית. ולא קשה למה בשרצים ו_ידשטמאתם בכעדשה שיעור איסור ו_טואכילתם בכזית, משום דכתיב, לא תאכל כל נבילה. התורה השוותה כל האכילות של המטמאים טמאת נבלות שבתורה כאחת. ואף שרצים בכלל ואף איסור אכילתם בכזית

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד ב] רבי שמואל בר סוסרטי רבי שמואל בר סוסרטי° בעי, אם הפסוק הזה בא ליתן לאו נוסף על אכילת כל מה שמטמא טמאת נבלה מעתה, האוכל אבר מן החי מן הטהורין שאף הם מטמאים טמאת נבלה, יהא חייב שתים? משום (דברים ראה יד כא) לא תאכלו כל נבילה. ומשום (דברים ראה יב כג) לא תאכל הנפש עם הבשר. ומשיבין מטהורין על הטמאים? אולי רק גבי שרצים מדמינן מגזרת הכתוב אכילה לטומאה, וכיון דאבר מן החי של שרץ מטמא טומאת נבילה, צריך להיות איסור אכילתו כשיעור כל נבילה. אבל במין טהורים, מנא לן דמדמינן איסור אכילה לטומאתו? אולי רק לענין טומאה מטמא אבר מן החי שלו כנבילה, אבל האוכלו אינו עובר משום אוכל נבילה. וכי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס לא השיב טהורין על הטמאים? שהרי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שאל הרי איברי בהמה טהורין שנתלשו מן החי, מטמאין כל שהן, ואכילתן כזית. אם גזרת הכתוב שאיסור אכילה כאיסור טומאה נאמר רק לענין שרצים, למה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שאל מאבר מן החי של טהורים? מעתה האוכל אבר מן החי מן הטמאין יהא חייב שלש? משום לא תאכל כל נבילה, ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר, ומשום (דברים ראה יד ח) מבשרם לא תאכלו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. אכל ה' נמלים כאחת בהעלם אחד. חייב על כל אחת ואחת. משום ברייה. רססן ואכלן. אינו חייב אלא אחת. והוא שיהא בהן כזית. ו_טזאכל מן הריסוסין ויש בהן כזית, חייב. אכל מן הריסוסין כזית, ונמלה. חייב שתים. אין כיני, אכל מן הריסוסין פחות מכזית, והשלים להם נמלה חייב שתים, אין כיני, אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים. ואף בצירופי נזיר כן. ו_יזאכל מן הצירופין ויש בהן כזית, חייב. אכל מן הצירופין כזית, וענבה, חייב שתים. אין כיני, אכל ענבה שיש בה כזית, חייב שתים. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית. אכל כזית איסור ונמלה חייב שתים. אין כיני, אכל מן האיסורין פחות מכזית, והשלים להן נמלה חייב שתים אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ולאיסור אם התבשל מן במינו שאי אפשר לבדוק על ידי טעימת טבח גוי משערין אותו כאילו האיסור היה בצל, כאילו הוא קפלוט. ואתייא כיי דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° ו_יחדנבילה שביטלה בשחוטה כגון שהתערבבה חתיכה נבלה בשתי חתיכות כשרות, בטל טומאת מגעה דבר תורה. שאף שנבלה יכולה להעשות כשחוטה, דלכי מסרחת פרחה טומאה ממנה והוה לה כמין במינו. הרי זה בטל. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל נותני טעמים אין לוקין עליהן, ו_יטעד שיטעום

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

10 ו_י מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ד':

11 ו_יא מיי' פ"ד מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א':

12 ו_יב מיי' פ"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה ז':

13 ו_יג מיי' פ"ד מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג', מיי' פ"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג', מיי' פ"ה מהל' מאכלות אסורות הלכה ג':

14 ו_יד מיי' פ"ד מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב':

15 ו_טו מיי' פ"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה ח':


[ע"ב]

16 ו_טז מיי' פ"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ב:

17 ו_יז מיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה ג':

18 ו_יח מיי' פ"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ז:

19 ו_יט מיי' פט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', מיי' פט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ג':


-----------------------------------דף כז

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר כז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד א] טעם ממשו של איסור. התיב רבי חייא בר יוסף רבי חייא בר יוסף° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. הרי בשר בחלב. והרי לא טעם טעם ממשו של איסור, שהחלב נבלע בבשר ואינו ניכר לעין, ו_כואת אמר לוקה? וקבלה. ואמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° קומי רבי זעירא רבי זעירא°. מאי וקבלה? כאינש דאמר בעל דיניה קבליה והוא שותק אבל אין זו קושיה שהרי גזרת הכתוב שהבשר עצמו נעשה חתיכה דאיסורה ולא רק טעם איסור. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל נותני טעמים אין לוקין עליהן. חוץ מנותני טעמים של נזיר. אמר רבי זעירא רבי זעירא° כוונת רבי יוחנן רבי יוחנן° לומר שכל נותן טעם אין לוקין עליהן, עד שיטעום טעם ממשו של איסור. ונזיר, אפילו לא טעם טעם ממשו של איסור. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. לא זו כוונת רבי יוחנן רבי יוחנן° שהרי טעם כעיקר אסור בכל האיסורים. והחידוש בנזיר שהתר מצטרף לאיסור. שכל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין. והנזיר, איסור והיתר מצטרפין. מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעה לרבי זעירא רבי זעירא° דתני, כזית יין שנפל לקדירה, ואכל ממנה הנזיר כזית, פטור. עד שיאכל כולה. על דעתיה דרבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° מכיון שאכל ממנה כזית היה צריך להיות חייב שהרי לשיטתו ההיתר מצטרף לאיסור . מתניתא מסייעה לרבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° דתנן, ממשמע שנאמר (במדבר נשא ו ג) וכל משרת ענבים לא ישתה, וענבים לחים ויבשים לא יאכל. וכי מה הניח הכתוב שלא אמר? אלא לפי שנאמר (במדבר נשא ו ד) מכל אשר יעשה מגפן היין, מחרצנים ועד זג לא יאכל. וכתיב (במדבר נשא ו ג) מיין ושכר יזיר. מה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה? ו_כאאלא שאם שרה ענבים במים, ושרה פיתו בהן ויש בהן כדי לצרף כזית, חייב. מכאן את דן לכל האיסורין שבתורה. ומה היוצא מן הגפן, שאין איסורו איסור עולם. ואין איסורו איסור הנייה. ויש לו היתר אחר איסורו. עשה בו טעם כעיקר. שאר איסורין שבתורה, שאיסורן איסור עולם. ואיסורן איסור הנייה. ואין להן היתר אחר איסורן. אינו דין שנעשה בהן טעם כעיקר? מיכאן למדו חכמים, לכל נותני טעמים שהן אסורין. וקשיא על דרבי זעירא רבי זעירא°. שהרי אמר שבכל אתר את אמר עד שיטעום ממשו של איסור חוץ מנזיר. והכא את אמר שמנזיר לומדים לכל התורה כולה שאפילו לא טעם ממשו של איסור, אסור. וזה כרבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, שטעם כעיקר אסור בכל התורה והחידוש בנזיר הוא רק שכל נותני טעמים, אין איסור והיתר מצטרפין. והנזיר, איסור והיתר מצטרפין. תנן, ו_כבמשנה ראשונה סברו שאין הנזיר לוקה עד שישתה רביעית יין. דהוון דרשין, שכר שנאמר בנזיר משכר שנאמר בשתויי יין שניכנס למקדש. מה שכר שנאמר להלן אינו חייב עד שיתה רביעית, אף כאן רביעית. חזרו לומר שבמקום ללמוד מגזרה שוה נלמד מהפסוק עצמו דכתיב, כל היוצא מן הגפן לא יאכל וכל משרת ענבים לא ישתה. מקיש אכילה לשתיה. מה אכילה כזית, אף שתייה כזית. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית, חייב. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, והוא דשרייה בכזית יין. אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כוס מזוג עם מים, לוקין עליו משום משרה. הדא דאת אמר שהוא לוקה על המזוג, בשהתרו בו משום משרה. אבל אם לא התרו בו משום משרה, אינו לוקה. כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה. אין לי אלא משרת ענבים. משרת חרצנים מניין? תלמוד לומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד ב] משרת, וכל משרת. לרבות כל המשריות למשרה. משרת יין במשרת יין כגון ששרה מים ביין ודבר אחר ביין מצטרפין. משרת ענבים במשרת ענבים מצטרפין. משרת ענבים במשרת יין מהו שיצטרפו? נשמעינה מהא דתני, אכל חצי זית יין וחצי זית משרה, חייב. זה בפני עצמו וזה בפני עצמו פטור. מפני שצירף חייב. אכל כזית יין וכזית משרה אינו חייב אלא אחת. זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, חייב שתים. מפני שצירף לא יהא חייב אלא אחת? הרי לכל אחד יש לאו ובכל אחד יש שיעור אז למה לא התחייב שתים?

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה ב

[עריכה]

מתני': ו_כגוחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן. °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אומר, אינו חייב עד שיאכל שני חרצנין וזוגן. אילו הן החרצנים ואילו הן הזגין? החרצנים אילו החיצונים. והזגין אילו הפנימיין דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר ו_כדשלא תטעה, כזוג של בהמה. החיצון זוג והפנימי עינבול:


גמ’: כתיב (במדבר נשא ו ג) וענבים לחים ויבשים לא יאכל. ממשמע שנאמר ענבים, אין אנו יודעין שהן לחין ויבשים. מה תלמוד לומר ענבים לחים ויבשים? לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ואתייא כהדא, דתני חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, מה אם במקום ו_כהשלא עשה פסולת פרי כפרי היינו בערלה דדריש פרי. פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים, עשה לחים כיבישים. כאן שעשה פסולת פרי כפרי דכתיב, ענבים יין וחומץ, אינו דין שנעשה לחין כיבשין? מה תלמוד לומר לחים ויבשים? לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ואתייא כההיא דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, (דברים כי תצא כד ו) לא יחבול ריחים ורכב. ממשמע שנאמר רכב, אין אנו יודעין שהריחים בכלל? מה תלמוד לומר ריחים ורכב? ו_כולחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. לחים, ו_כזלרבות את הבוסר. לחים, לרבות את הסמדר. מתניתא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר, סמדר אסור בנזיר, מפני שהוא פרי. יש אוכל אשכול, וחייב משום ענבים לחים, ויבישים, וחרצנים, וזגין. שרייו, אף לשם משרה. סחטו, אף לשם יין. ואם התרו בו משום (במדבר נשא ו ד) מכל אשר יצא מגפן היין, לוקה אף עליו. אמר רבי אבא בר אחא רבי אבא בר אחא°. תנן, °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אומר, אינו חייב עד שיאכל שני חרצנין וזוגן. טעמא ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה, משום ביריה, דדמי לענב שלם. ותני מחרצנים ועד זג להביא את השלש שבנתיים, היינו שני חרצנים וזג. ויש אומרים שהכוונה לגוף הענב והא תני בשם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג, אף העלין והלולבין במשמע. ואם כך חרצנים ועד זג אינו מיותר שצריך לגופו, שאחרת לא הייתי יודע שחייב אף על העלין והלולבין, אז מניין לרבות את השלוש?. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל. ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר, פרט וכלל, הכל בכלל. ורובה מן ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר. אפילו כלל ופרט, הכל בכלל. אם כך על הכל חייב, לאיזה דבר נאמר חרצנין וזגין? להביא השלש שבינתיים.

-----------------------------------דף כח

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר כח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד א] לטעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שאמר שחרצנים זה הגרעינים והזג זה הקליפה ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב משום בריה אם אכל חצי זית חרצנים וזגין מענבה אחת. על דעתיה ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה חייב, על דעתיה דרבנין פטור שלא אכל כזית. לטעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, שחרצנים זה הקליפה והזג זה הגרעינים כך של°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אינו חייב מדין בריה. לכן אם אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות, על דעתיה ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אינו חייב אלא אחת. על דעתיה דרבנן חייב שתים שכל ענב נחשב כבריה. אמר רבי אבון רבי אבין°, אתייא ד°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. דאין תימר כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, היה צריך לאמר אינו חייב עד שיאכל שני זוגין וחרצנן.

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה ג

[עריכה]

מתני': ו_כחסתם נזירות ל' יום. ו_כטגילח או שגילחוהו ליסטין, סותר שלשים יום. ו_לנזיר שגילח. בין בזוג, בין בתער, או שסיפסף עם האצבעות כל שהוא, חייב. ו_לאנזיר חופף ומפספס, אבל לא סורק. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר. ו_לבלא יחוף באדמה, מפני שהיא משרת את השער:

גמ’: תנן, נזיר שגילח. בין בזוג, בין בתער, או שסיפסף עם האצבעות כל שהוא, חייב. כתיב (במדבר נשא ו ה) תער לא יעבור על ראשו. הא עבר, חייב. מנין שאם גילח סותר שלשים יום? דכתיב (במדבר נשא ו ה) גדל פרע שער ראשו. כמה הוא גידול שיער? שלשים יום. עד כדון למדנו שנזיר טהור שגילח סותר . נזיר טמא מנין שאם גילח בתוך שבעת ימי הטומאה שהוא סותר? דכתיב (במדבר נשא ו ט) וגלח ראשו ביום טהרתו. מה תלמוד לומר ביום השביעי יגלחנו? מיכאן שאם גילח קדם, שהוא חוזר ומגלח אחר שבעה ימים, בכדי שיהיה בשער כדי לכוף ראשו לעיקרו. כתיב וגילח את ראשו. כולו ולא מקצתו. מיכאן ו_לגשאם שייר שתי שערות, לא עשה כלום. כתיב תער לא יעבר על ראשו. אין לי אלא תער. מניין לרבות את המספסף ואת המספרים כבתער? תלמוד לומר, לא יעבור על ראשו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד ב] כל המעבירין במשמע. מה תלמוד לומר תער? מיכאן שאינו סותר בו, אלא תער בלבד. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בעון קומי רבי יסא רבי אסי°, לא יסתרו בו שאר דברים חוץ מתער שלשים, אבל יסתרו בו שבעה? על כרחך אינו סותר בו, לא שבעה ולא שלשים. דאין תימר לא יסתרו בו שלשים, אבל יסתרו בו שבעה. אם כן מה בין נזיר טהור לנזיר טמא? דתני קל וחומר בנזיר טהור. וקל וחומר בנזיר טמא. קל בנזיר טהור, ו_לדשאינו סותר אלא בתער. וחומר, שהוא סותר בו שלשים. קל בנזיר טמא, שהוא סותר בו שבעה. וחומר, שלא רק תער אלא כולן סותרין בו. אין תימר לא יסתרו בו שאר דברים בנזיר טהור שלשים, אבל יסתרו בו שבעה, מה בין נזיר טהור לנזיר טמא? אית דבעי מימר שכך ענה לו רבי יסא רבי אסי°, אין זו קושיה שאם כן אפשר לשאול מה שני בין במספרים לבתער בנזיר טהור שגילח לאחר מלאת ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? הרי גם אם גילח בתער אינו סותר אלא שבעה. תמן תנינן, שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה. ו_לההנזיר, ו_לווהמצורע, והלוים. ו_לזוכולן שגילחו שלא בתער, או ששיירו שתי שערות, לא עשו כלום. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מתניתא שאמרה שאם שייר שתי שערות לא עשה כלום, בנזיר טמא. אבל בנזיר טהור, כיון שגילח רוב ראשו, אפילו שלא בתער, יצא. רבי אמי רבי אמי° בעי על הדא דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כל עצמו אינו קרוי כתוב בקרא תער, אלא בנזיר טהור. דכתיב תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימים. הא אם השלים צריך תער, ואיך אמרתה שיכול לגלח בכל דבר ? דילמא לא איתאמרת אלא שבנזיר טמא אם שייר שתי שערות לא עשה כלום. אבל נזיר טהור אם גילח רוב ראשו יצא אבל חייב לגלח בתער . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לרבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. נהיר את דהויתון קיימין  זוכר אתה שעסקתם בנזיר. ואמרינן, לא שנייה בין מספרים לבתער. ואמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° מתניתא שאמרה שאם גילח שלא בתער לא עשה כלום, זה דווקא בנזיר טמא. בנזיר טהור למה תער לא מעכב? נזיר טהור מגלח לאחר זריקה. כיון שקדש נזרו על ידי זריקת הדם, שלמה נזרו וכנשור הוא. לכן אין הקפדה שיגלח בתער דווקא. אבל נזיר טמא, עדיין לא נשלמה נזירותו, שהרי צריך לחזור ולמנות, לכן תער מעכב. את אמר בנזיר טהור רוב ראשו מעכב בו. גילח שלישו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

28 ו_כח מיי' פ"ג מהל' נזירות הלכה א', סמ"ג לאוין רמג,סמ"ג לאוין רמד,סמ"ג לאוין רמה,סמ"ג לאוין רמו,סמ"ג לאוין רמז,סמ"ג לאוין רמח,סמ"ג לאוין רמט,סמ"ג לאוין רנ :

29 ו_כט מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה א':

30 ו_ל מיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה י"א:

31 ו_לא מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה י"ד:

32 ו_לב מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה י"ד:

33 ו_לג מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ו':


[ע"ב]

34 ו_לד מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה א':

35 ו_לה מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ו':

36 ו_לו מיי' פי"א מהל' טומאת צרעת הלכה א', סמ"ג עשין רלו,סמ"ג עשין רלז :

37 ו_לז מיי' פי"א מהל' טומאת צרעת הלכה ג', מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ו':


-----------------------------------דף כט

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר כט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד א] לא הספיק לגלחו, עד שגדל כולו. מגלח השאר שחסר להשלים לרוב ודייו? או צריך לגלח את כולו רובו מחדש? את אמר בנזיר טמא ו_לחשתי שערות מעכבות בו. ואם גילח בתוך שבעת ימי טמאה שתי שערות, סותרות בו. וצריך להמתין שבעה. ו_לטודכותה בנזיר טהור למי שסובר ששתי שערות מעכבות בו, שתי שערות סותרות בו? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° וכן הוא, ותני כן °רבי שמעון בן יהודה רבי שמעון בן יהודה אומר משם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כשם ששתי שערות מעכבות בו כך שתי שערות סותרות בו. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, גילח את כולו ושייר בו שתי שערות, והיה בהן כדי לכוף ראשו לעיקרו שני פעמים. וגלח מהן אורך של כדי לכוף ראשו פעם אחת. מאחר שגילח כדי סימן, יצא? או מאחר ששייר כדי סימן, לא יצא? רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ו_מלמלקות, אפילו אם גילח שערה אחת לוקה. ו_מאלעיכוב בתגלחת טמאה או בסיום נזרו, שתים. לסתירה אם גילח בתוך נזרו, שלש. אמר לו אף למלקות בעינן שתי שערות. מתניתא פליגא על רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שסובר שבשתי שערות עובר איסור, דתנן והוא שסיפסף כל שהוא חייב, משמע אפילו שערה אחת. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. פתר ליה רבי יסא רבי אסי°, כל שהוא מזה וכל שהוא מזה מכל שערה קצת ובלבד שתי שערות. מתניתא פליגא על רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° שאמר שבשערה אחת מתחייב דתנן, יש תולש שתי שערות וחייב עליהן משם ארבעה לאוים. משם נזיר, משם מצורע, משם יום טוב, משם מקיף. רואים שרק על שני שערות הוא עובר בלאו. ללאוים אתינן מיתני. אבל למלקות, לוקין אפילו על אחת. אית תניי תני, מפספסין בקליקין שערות שהתחברו. ואית תניי תני אין מפספסין. אמר רב חסדא רב חסדא°. מאן דאמר מפספסין, בבריא שלא פסיק רישא שיתלשו. מאן דאמר אין מפספסין, בתש

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה ד

[עריכה]

מתני': ו_מבנזיר שהיה שותה ביין כל היום, אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תשתה, אל תשתה, והוא שותה. חייב על כל אחת ואחת. ו_מגהיה מגלח כל היום, אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תגלח, אל תגלח, והוא מגלח, חייב על כל אחת ואחת. ו_מדהיה מיטמא למתים כל היום, אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תיטמא, אל תיטמא, והוא מיטמא, חייב על כל אחת ואחת:


גמ’: נזיר שקיבל נזירותו והוא בבית הקברות. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ו_מהמתרין בו על היין ועל התגלחת. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אומר, מאחר שאין מתרין בו על הטומאה, אין מתרין בו על היין. גרסינן שם כולא הילכתא לעיל פרק ג' הלכה ה'. היו לפניו צלוחיות שתים. אחת של מים ואחת של יין. נטל ושתה של מים. אמרו לו הוי יודע, מה שאתה שותה, של מים. אם אתה שותה של יין, יש בה עשרה זתים, ואתה מתחייב עשרה מלקיות. אינו מקבל התרייה בדעת הזאת שאין זו התראה עד שיתרו בזמן שעושה איסור או בא לעשות איסור . אבל אם היתה צלוחית אחת של יין. והתחיל לשתות בה. אמרו לו, תהא יודע אם תשתה את כולה, יש בה עשרה זתים ותתחייב עשרה מלקיות. מקבל התרייה בדעת

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד ב] הזאת. היו לפניו שני שפודין אחת של שחוטה ואחת של נבילה. נטל לאכול אותה של שחוטה. אמרו לו, תהא יודע,מה שאתה אוכל, של שחוטה. אבל אם אתה אוכל את הנבילה, יש בה עשרה זיתים, ואתה מתחייב עליה עשרה מלקיות. אינו מקבל התרייה בדעת הזאת. אבל אם היה שפוד אחד של נבילה והתחיל לאכול בו. אמרו לו, תהא יודע משאת אוכל כולו, ויש בה עשרה זתים, ואתה מתחייב עשרה מלקיות. מקבל התרייה בדעת הזאת

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה ה

[עריכה]

מתני': שלשה מינים אסורין בנזיר. הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן. חומר בטומאה ובתגלחת, מביוצא מן הגפן. ו_מושהטומאה ו_מזוהתגלחת סותרים. והיוצא מן הגפן ו_מחאינו סותר. חומר ביוצא מן הגפן, מבטומאה ומבתגלחת. שהיוצא מן הגפן, ו_מטלא הותר מכללו. והטומאה והתגלחת הותרו מכללן ו_נבתגלחת מצוה ובמת מצוה. חומר בטומאה מן התגלחת, ו_נאשהטומאה סותרת את הכל, וחייבין עליה קרבן. ו_נבוהתגלחת אינה סותרת אלא עד שלשים יום, ואין חייבין עליה קרבן:

גמ’: תנן, שלשה מינים אסורין בנזיר. הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן. הטומאה דכתיב (במדבר נשא ו ו) כל ימי הזירו לה', על נפש מת לא יבוא. תגלחת דכתיב (במדבר נשא ו ה) כל ימי נדר נזרו, תער לא יעבר על ראשו. היוצא מן הגפן דכתיב (במדבר נשא ו ד) מכל אשר יעשה מגפן היין וגומר. חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן. שהטומאה והתגלחת סותרים. הטומאה דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. והתגלחת דכתיב כל ימי הזירו לה' וכ"ו כי נזר אלוקיו על ראשו. חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת. שהיוצא מן הגפן, לא הותר מכללו שמהפסוק מיין ושכר יזיר, למדנו לאסור יין מצוה כיין הרשות. אבל טמאה הותרה למת מצווה, ותגלחת הותרה בצרעת הוון בעיי מימר שמה שלא הותר לשתות יין לצורך מצווה הכוונה למצווה דרבנן כגון שלא הותר בארבעה כוסות שהם מדרבנן. אבל כשחייב לשתות מדאוריתא כגון מי שאמר שבועה שאשתה יין זה והפך נזיר, הייתי חושב שישתה ולא חלה הנזירות, אתא מימר לא ישתה והנזירות חלה. תנן, הותר בתגלחת מצוה. לא סוף דבר שמתגלח כדי לטהר מנגעו, שהתגלחת היא חלק מהפעולות לטהרת המצורע, ו_נגאלא אפילו כדי ליתן סימן לנתקו, ומותר לגלח סביב הנתק כדי שיהיה ברור אם פשה ואם לא פשה. ובמת מצוה. הדא היא דתנינן, (משנה נזיר ז א) כהן גדול ונזיר שהיו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול. אבל פשיטא שאם הנזיר לבד, הוא יטמא. חומר בטומאה מבתגלחת. שהטומאה סותרת את הכל, וחייבין עליה קרבן. דכתיב, והימים הראשונים יפלו והביא כבש בן שנתו לאשם. חומר בתגלחת. ו_נדשעשה בה המגלח כמתגלח. והטמא ו_נהלא עשה בה המטמא כמיטמא

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה ו

[עריכה]

מתני': תגלחת הטומאה כיצד? ו_נוהיה מזה בשלישי ובשביעי, ומגלח בשביעי. מביא קרבנותיו בשמיני. ואם גילח בשמיני, מביא קרבנותיו בו ביום דברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. אמר לו °רבי טרפון רבי טרפון, מה בין זה למצורע שאם גילח בשמיני מביא בתשיעי? אמר לו, ו_נזשזה הנזיר , טהרתו תלויה בימיו ולא בתגלחת. ו_נחוזה המצורע, טהרתו תלויה בתגלחתו. ואחר תגלחתו טובל ו_נטואינו מביא את קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש, לכן אינו יכול להביא קרבנותיו עד למחרת

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

38 ו_לח מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ו':

39 ו_לט מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ו':

40 ו_מ מיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה י"א:

41 ו_מא מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ו':

42 ו_מב מיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה י', סמ"ג לאוין רמג,סמ"ג לאוין רמד,סמ"ג לאוין רמה,סמ"ג לאוין רמו,סמ"ג לאוין רמז,סמ"ג לאוין רמח,סמ"ג לאוין רמט,סמ"ג לאוין רנ :

43 ו_מג מיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה י"ג, סמ"ג לאוין רמג,סמ"ג לאוין רמד,סמ"ג לאוין רמה,סמ"ג לאוין רמו,סמ"ג לאוין רמז,סמ"ג לאוין רמח,סמ"ג לאוין רמט,סמ"ג לאוין רנ :

44 ו_מד מיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה ט"ז, מיי' פ"ג מהל' אבל הלכה ד':

45 ו_מה מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ז', מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ח':


[ע"ב]

46 ו_מו מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ג':

47 ו_מז מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה א', מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ב':

48 ו_מח מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה א':

49 ו_מט מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה י"א:

50 ו_נ מיי' פ"ז מהל' נזירות הלכה י"א:

51 ו_נא מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ג':

52 ו_נב מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה א', מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ב':

53 ו_נג מיי' פ"ח מהל' טומאת צרעת הלכה ג':

54 ו_נד מיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה י"א:

55 ו_נה מיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה כ', מיי' פ"ג מהל' אבל הלכה ה':

56 ו_נו מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה י"א, סמ"ג עשין קכז :

57 ו_נז מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ה':

58 ו_נח מיי' פי"א מהל' טומאת צרעת הלכה ד':

59 ו_נט מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה י"ג:


-----------------------------------דף ל

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר ל


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד א]

גמ’: כתיב (במדבר נשא ו יב) וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש. וקידש את ראשו ביום ההוא. והזיר לה' את ימי נזרו. והביא כבש בן שנתו לאשם, והימים הראשונים יפלו. ומתחיל למנות ו_סמיום הבאת קרבנותיו שזה ביום השמיני. שקודם נאמר וכיפר ואחר כך והזיר, דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר, משעת תגלחתו. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, ורבי חייה רבי חייא רבה° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מה פליגין? בשגילח בשביעי, והביא קרבנותיו בשמיני. אבל אם גילח בשמיני, והביא קרבנותיו בו ביום. כל עמא מודה שמתחיל נזירותו ביום הבאת קרבנותיו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, והוא שטבל בשביעי. אבל אם טבל בשמיני. נעשה שמיני שביעי, ותשיעי שמיני. ול°רבי רבי יהודה הנשיא אינו מונה אלא מן התשיעי, ול°רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה מהשמיני. ניטמא, וחזר וניטמא, מביא קרבן על כל אחד ואחד. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. הדין הזה כ°רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה שסובר שהנזירות החדשה מתחילה ביום השביעי, ואם נטמא אחר כך הרי זה נזירות אחרת וחייב קרבן אחר. ברם כ°רבי רבי יהודה הנשיא, הרי הוא עומד בנזירות הטומאה עד שיביא קרבנותיו. וגם אם נטמא פעם נוספת אינו מביא אלא קרבן אחד. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אף כ°רבי רבי יהודה הנשיא אתיא, דבמה פליגין °רבי רבי יהודה הנשיא ו°רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה? למנות לנזירות בטהרה. דכתיב והזיר לה' את ימי נזרו והביא את אשמו. °רבי רבי יהודה הנשיא אמר עד שיביא ממש. °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר, אפילו ביום השביעי שנראה להביא. אבל לעניין חיוב קרבן טומאה, אם נטמא ביום השמיני בבקר לפני שהביא קרבן טמאה, כל עמא מודיי שזו טומאה חדשה ומביא קרבן טומאה חדש. ותני כן, ניטמא בשמיני, וחזר וניטמא בשמיני אחר שספר שבעה לטומאתו, מביא קרבן לכל אחד ואחד. על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא°, של°רבי רבי יהודה הנשיא רק אחר הבאת הקרבנות מתחילה נזירות שניה, ואפילו כשנטמא בשמיני קדם הבאת הקרבנות עדיין הוא בנזירות טמאה וכטמאה אריכתא דמיא ואינו מביא אלא קרבן טמאה אחד. אם הפריש קרבן נדחה הקרבן הראשון ומביא קרבן שני. על דעתיה ד°רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה שכבר ביום השביעי אחר הגלחו מתחילה נזירות טהרה ואם נטמא, לא נדחה קרבן ראשון וצריך להביא עוד קרבן. על דעתיה דרבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, המשנה מדברת כשנטמא בשמיני קדם הבאת הקרבנות ודברי הכל לא נדחה ומביא אחר

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה ז

[עריכה]

מתני': תגלחת הטהרה כיצד? ו_סאהיה מביא שלש בהמות. חטאת עולה ושלמים. שוחט את השלמים ומגלח עליהן, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אומר, לא היה מגלח אלא על החטאת, ו_סבשהחטאת קודמת בכל מקום. ו_סגואם גילח על אחת משלשתן יצא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד ב] גמ’: תנן, שוחט את השלמים ומגלח עליהן, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מאי טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר דכתיב (במדבר נשא ו יז) ועשה את חטאתו ואת עולתו ואת האיל יעשה על סל המצות, ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו. מה תלמוד לומר יעשה? דהיה יכול לכתב ועשה את חטאתו ואת עולתו ואת האיל זבח שלמים. למה נוספה המלה יעשה? אלא להקדים בו עשיה. שישחוט את השלמים תחלה. התיב רבי חיננא רבי חיננא° קומי רבי מנא רבי מנא° והא כתיב (במדבר נשא ו טז) והקריב הכהן לפני ה’ ועשה את חטאתו ואת עלתו? מעתה ועשה להקדים בו מעשה, ואף את החטאת והעולה צריך להקדים. מאי כדון? כי אתא רבי חיננא רבי חיננא° אמר בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. בכולם כתוב ועשה ללמד שאם גילח על אחת משלשתן יצא. ובשלמים כתוב גם יעשה ללמד שהוא קדם. רבי זעירא רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°. מאן תנא ו_סדכל החטאות שבתורה קודמות לאשמות? °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע דתנן, °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אומר, לא היה מגלח אלא על החטאת, שהחטאת קודמת בכל מקום. אמר ליה, דברי הכל היא. לא אמר אלא שכל החטאות שבתורה קודמות לאשמות. וכאן בנזירות טהרה שאין אשם. שלמים קדמים

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה ח

[עריכה]

מתני': °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, ו_סההביא שלש בהמות ולא פירש. הראויה לחטאת תיקרב חטאת, לעולה תיקרב עולה, לשלמים תיקרב שלמים. ו_סוהיה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד. ואם גילח במדינה, משלח תחת הדוד. במה דברים אמורים? בתגלחת הטהרה. אבל בתגלחת הטומאה, לא היה משלח תחת הדוד. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, הכל משלחין תחת הדוד, חוץ מן הטמא שבמדינה לבד:

גמ’: תנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, הביא שלש בהמות ולא פירש. הראויה לחטאת תיקרב חטאת, לעולה תיקרב עולה, לשלמים תיקרב שלמים. הוון בעיי מימר, שלא פירש כשהביאן לעזרה, הא בתוך ביתו פירש. אבל אם לא פרש גם בביתו יכול לשנותם למה שירצה. חזרו ואמרו, אפילו אם גם בתוך ביתו לא פירש, הוקבעו למה שהן, שבהמה אין עליה הלכות סתומות כמו במעות, לפי שניכר למה היא מיועדת, איל לשלמים כבש לעולה וכבשה לחטאת. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב רב (אמורא)°, ו_סזטובלו לשער ברוטב שופך על השיער מהרוטב. מה טעמא? דכתיב ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים. שאף הזבח יהא באש. תני, הכל משלחין תחת הדוד, חוץ מן הטמא שגילח בגבולין. הטמא שגילח במקדש מביא את שערו שגילח ומשלחו תחת הדוד של אשם, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ו_סחהטהור בין כך ובין כך מביא. ו_סטהטמא בין כך ובין כך אינו מביא. וחכמים אומרים, הטמא אף אם גילח במקדש, והטהור שגילח בגבולין, אינו מביא. אין לך משלח תחת הדוד, אלא המגלח בטהרה במקדש. דכתיב וגילח הנזיר פתח אוהל מועד. רבנין אמרין, עד שיהא ראוי וסמוך, ולא משלח אלא טהור שהוא ראוי לבא למקדש, וסמוך, שגלח במקדש. ו°רבי מאיר רבי מאיר אומר, ראוי אף על פי שאינו סמוך. סמוך אף על פי שאינו ראוי. ומשלח אם היה טהור אף אם גילח במדינה, והטמא דווקא אם גילח במקדש

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה ט

[עריכה]
עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

60 ו_ס מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה י"ב:

61 ו_סא מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה א', סמ"ג עשין קכז :

62 ו_סב מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ב', מיי' פ"ט מהל' תמידין ומוספין הלכה ו':

63 ו_סג מיי' פ"ט מהל' תמידין ומוספין הלכה ב':


[ע"ב]
64 ו_סד מיי' פ"ט מהל' תמידין ומוספין הלכה ח':

65 ו_סה מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה א', מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ב':

66 ו_סו מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה א', מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ב':

67 ו_סז מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ב':

68 ו_סח מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ג':

69 ו_סט מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה י"ד:


-----------------------------------דף לא

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר לא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד א] מתני': ו_עהיה מבשל את השלמים או שולקן. ו_עאהכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל, וחלת מצה אחת מן הסל, ורקיק מצה אחד. ונתן על כפי הנזיר, ומניפן. ואחר כך הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים, הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים:


גמ’: מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל. דגבי נזיר כתיב ולקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל ותנינן, היה מבשל את השלמים או שולקן וקרייה אמרה שהצלי קרוי מבושל דכתיב (דברי הימים ב ל"ה, י"ג) ויבשלו את הפסח וגו'. אין תימר אולי באמת בישלו ממש ועשו שלא כהלכה. האמר רבי יונה בוצרייא רבי יונה בוצרייא° כתיב כמשפט, ללמד שעשו כהלכה. מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל וקרייא אמר שהצלי קרוי מבושל. והתנינן ו_עבהנודר מן המבושל, מותר בצלי ובשלוק? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ו_עגהלכו בנדרים אחר לשון בני אדם. רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° אמר, הלכו בנדרים אחר לשון תורה. מה נפיק מן ביניהון? אמר קונם יין שאיני טועם בחג. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° ו_עדאסור ביום טוב האחרון של סוכות. שדרך בני אדם לקרא חג לכל שמונת הימים. על דעתיה דרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° מותר שרק לשבעת הימים קראה תורה חג. ולא היא דאף רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° מודה שאסור ביום השמיני. שלא אמר רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° אלא לחומרין. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, רבי יוחנן רבי יוחנן° אכל חליטא ואמר לא טעמית מזון בהדין יומא. והתנן, הנודר מן המזון מותר במים ובמלח? משמע שכל דבר חוץ ממים ומלח נקרא מזון. ואיך רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר שלא טעם מזון? פתר לה לבריתא שאמרה שרק מים ומלח אינם נקראים מזון, כרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° דאמר, הילכו בנדרים אחר לשון התורה. מניין שבלשון תורה כל הדברים קרויין מזון? אמר רבי אחא בר עולא רבי אחא בר עולא° דכתיב, (בראשית ויגש מה כג) ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון. מה תלמוד לומר ומזון? אלא מיכן שכל הדברים קרויין מזון. כתיב (במדבר נשא ו יט) ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל. אי בשלה, יכול שמבשלה בפני עצמה? תלמוד לומר מן האיל. הא כיצד? חותכה לפני בישולה עד שהוא מניח בה רק כשעורה מחובר. ונמצאו שני הכתובים מתקימים. ולא הקודש בולע מן החול. ולא החול בולע מן הקודש. חילפיי שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן° ולרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. טבל, מהו שיאסר ביותר ממאתים? אמר ליה, אין טבל ביותר ממאתים. והא תנינן כל המחמץ והמטבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור . אין תימר שהכוונה שהם אוסרים למאה ולמאתים, הרי סתם תרומה אוסרת במאה. וסתם ערלה אוסרת במאתים, אפילו לא מחמץ אפילו לא מטבל, ולמה אמרה המשנה המחמץ והמטבל? אלא מה שאמרו לחילפי שאין נותן טעם ביותר ממאתים, זה רק בענבים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד ב] , אבל תבלנים נותנים טעם אף ביותר ממאתים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אף בענבים דווקא בשלא צימקו. אבל אם צימקו, יש טבל ביותר ממאתים. ורבי חייה רבי חייא רבה° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. בשלא בישלו ביחד, אבל אם בישלו יש טבל ביותר ממאתים. רבי יסא רבי אסי° ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמרו בשם בר פדייה בר פדייה°. ו_עהכל נותני טעמים עולים באחד ממאה. ורבי חייה רבי חייא רבה° אמר בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° בשם בר פדייה בר פדייה°. כל נותני טעמים עולים באחד מששים. אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° לרבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. הא רבי יסא רבי אסי° פליג עלך ואמר באחד ומאה. והא מתניתא פליגא על תריכון  שניכם. דתנן כל המחמץ מטבל מדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור . אין תימר למאה למאתים,אפי' לא חימץ אפי' לא טיבל. אלא ביותר אנן קיימין. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, תיפתר שמה שאמרו בשם בר פדיה בר פדיה° שבטל בשישים או במאה, מדובר בבשר איסור שהתערב בבשר כשר. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר, הוא בשר בבשר , הוא שאר כל האיסורין. דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם נתערב איסור מן במינו, ואי אפשר לעמוד עליו. משערין אותו כאילו האיסור היה בצל כאילו קפלוט. מאי כדון? אהן אמר נותני טעמים אחד ממאה. ואהן אמר נותני טעמים אחד מששים. ושניהן למידין מאיל נזיר. מאן דאמר נותני טעמים אחד ממאה. את עושה את הזרוע אחד ממאה לאיל. ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים, עושה את הזרוע אחד מששים לאיל. מאן דאמר נותני טעמים אחד ממאה. את מוציא מהזרוע את העצמות. ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים, אין את מוציא מן הזרוע את העצמות. אם כך. כשם שאת מוציא את העצמות מן הזרוע, כך תוציא מן את העצמות מין האיל ולא יהיה שישים? לית יכיל, דתני, ו_עואין טינופת של תרומה כגון הסובין והמורסן מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין. אבל טינופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. רב ביבי רב ביבי° בעי, טינופת של תרומה. מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה? מן מה דאמר רב הונא רב הונא°, ו_עזקליפי איסור מצטרפין להיתר . הדא אמרה, טינופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. תני חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. כל מה שאסרתי לך בתערובת איסור במקום אחר, התרתי לך כאן באיל. לפי שבכל מקום, מאה אסור, מאה ועוד מותר. והכא אפילו מאה מותר. רב רב (אמורא)° אמר, תנופה מעכבת בנזיר. והתני, ו_עחזאת תורת הנזיר. בין שיש לו כפים בין שאין לו כפים? מה דאמר רב רב (אמורא)° שתנופה מעכבת, בנזיר שיש לו כפים. ותני כן, הראוי לתנופה, תנופה מעכבת בו. שאין ראוי לתנופה, אין תנופה מעכבת בו. שמואל שמואל (אמורא)° אמר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

70 ו_ע מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ב':

71 ו_עא מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ד':

72 ו_עב מיי' פ"ט מהל' נדרים הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף א', סמ"ג לאוין רמב :

73 ו_עג מיי' פ"ט מהל' נדרים הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף א', סמ"ג לאוין רמב :

74 ו_עד טור ושו"ע יו"ד סי' ר"כ סעיף כ':


[ע"ב]

75 ו_עה מיי' פט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' צ"ח סעיף א':

76 ו_עו מיי' פי"ג מהל' תרומות הלכה ז':

77 ו_עז טור ושו"ע יו"ד סי' צ"ט סעיף א':

78 ו_עח מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ה':


-----------------------------------דף לב

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר לב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד א] שיער מעכב בנזיר, כתנופות ו_עטוכבהונות של מצורע, שאם אין לו ידים להניף או בהנות אין לו טהרה עולמית. והתני, זאת תורת המצורע. בין שיש לו בהונות, בין שאין לו בהונות? פתר לה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, דאמר. נותן על מקומן, ושמאל כתנא קמא שאם אין לו בהונות אין לו טהרה עולמית.

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה י

[עריכה]

מתני': ו_פגילח על זבח ונמצא פסול. תגלחתו פסולה, וזבחיו שהקריב אחר כך לא עלו לו. כגון גילח על החטאת שלא לשמה, ואחר כך הביא קרבנותיו לשמה. ו_פאתגלחתו פסולה, וזבחיו לא עלו לו. ו_פבגילח על העולה ועל השלמים שלא לשמן אף שאינם נפסלים אלא שלא עלו לבעלים, ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן. תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אותו הזבח לא עלה לו לחובה, ושאר כל הזבחים עלו לו. ו_פגואם גילח אחר שהקריב שלשתן, ונמצא אחד מהן כשר. תגלחתו כשרה, ויביא שאר הזבחים:

גמ’: הא דאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאר זבחיו עלו. לאו דוקא זבחיו, אלא אפי' תגלחתו עלתה לו. דאי סלקא דעתך אין תגלחתו כשרה, אף שאר זבחיו לא יעלו. דהא תנן ברישא אם גילח על זבח פסול אף שאר זבחיו לא עלו לו. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי, ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מהו לגלח על שלמי חגיגה או שלמי נדבה אף שלא הביאם לנזירותו? ולא מתניתא היא? °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אותו הזבח לא עלה לו לשם חובה, ושאר כל הזבחין עלו לו. והרי אפילו שחטן, לא כשלמי נדבה הן שהרי לא עלו לו לשם חובה? הדא אמרה, שהוא מגלח על שלמי נדבה ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. רבי יוסי בר אבון רבי יוסי ברבי בון° אמר. פליגי בא רב אדא בר אחא רב אדא בר אחא° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. ורב אדא בר אחוה רב אדא בר אחוה° צריכא ליה האם מי שגילח על שלמי נדבה יצא ורבי יוחנן רבי יוחנן° פשיטא ליה שיצא,

ירושלמי נזיר, פרק ו, הלכה יא

[עריכה]

מתני': מי שנזרק עליו אחד מן הדמים וניטמא. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, סתר את הכל. וחכמים אומרים, ו_פדיביא שאר קרבנותיו ויטהר אמרו לו, מעשה במרים התדמורית, שנזרק עליה אחד מן הדמים. ובאו ואמרו לה על בתה שהיא מסוכנת, והלכה ומצאתה שמתה. ואמרו חכמים, תביא שאר קרבנות ותטהר:

גמ’: תנן, מי שנזרק עליו אחד מן הדמים וניטמא. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, סתר את הכל. מחלפא שיטתיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס  האם רבי אליעזר חזר בו? תמן הוא אמר, שאם נטמא ביום מלאת לא סתר אלא שלושים. והכא הוא אמר אכן שסותר את הכל? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, אין הכוונה שסותר את כל הימים אלא שסותר כל קרבנותיו. פשיטא דא, דאם גילח אחר קרבן אחד ולא נטמא, שאר קרבנות כשרים. שהמגלח אחר קרבן אחד יצא, והשאר למצוה הן ולא לעכב. ולמה לא הוא הדין בדא אם גילח אחר קרבן אחד כשר ואחר כך ניטמא? וכי לא הוי זה הנזיר כמי שכבר סיים נזירותו ונטמא אחר כך? ואמאי סותר הקרבן שהקריב? אמר רבי חיננא רבי חיננא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד ב] ולא °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס היא ? ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שמותי הוא. ול°בית שמאי בית שמאי תגלחת מעכבת. דתני, נזיר ממורט °בית שמאי בית שמאי אומרים צריך להעביר תער על ראשו וכיוון שאינו יכול אין לו טהרה עולמית. בית הילל אומרים, ו_פהאין צריך להעביר תער על ראשו. תנן, וחכמים אומרים, יביא שאר קרבנותיו ויטהר כן היא מתניתא  כך כוונת המשנה, יטהר ויביא שאר קרבנו. תנן, ואמרו חכמים, תביא שאר קרבנות ותטהר כן היא מתניתא  כך כוונת המשנה, תטהר ותביא שאר קרבנה

הדרן עלך פרק שלשה מינין אסורין

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_נזיר/פרק_שישי"