סמ"ג עשה ריח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · עשה · ריח · >>


מצות עשה ריח - שתקריב הזבה קורבן כשתתרפא מזובה

הלכות קרבן המטהרים
מצוות ריח–רכא:

מצות עשה שתקריב הזבה קרבן כשתטהר. וכן מצות עשה שיקריב הזב קרבן כשיטהר. וקרבן כל אחד מהם כתוב בתורה בפ׳ זאת תהי׳ שהוא "שתי תורים או שני בני יונה", אחד עולה ואחד חטאת. וכן מצות עשה שתקריב היולדת קרבן כשתטהר. וכן מצות עשה שיקריב המצורע קרבן כשיטהר. וכבר בארנו [לעיל במ״ע רט״ז] קרבן יולדת ומצורע בעניין עולה ויורד. שנינו בפ״ב דכריתות [בריש פירקא דף ח׳] ד׳ מחוסרי כפרה: הזב והזבה והיולדת והמצורע. ונקראו מחוסרי כפרה אע״פ שטבלו והעריב שמשן, והרי הן מותרין לאכול בתרומה [כדאיתא בפר׳ הערל דף ע״ד], שנאמר "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים" (ויקרא כב, ז). אע״פ כן אסורין לאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן, שנאמר "וכפר עליה הכהן וטהרה" (ויקרא יב, ח).

הזב וזבה והמצורע, מביא כל אחד ואחד משלשתם כפרה ביום השמיני לטהרתן. שכל אחד מהם סופר שבעה ימי טהרה וטובל ביום השביעי, ומעריב שמשו ומביא קרבנותיו ביום השמיני. והיולדת אינה מביאה קרבנה ביום ארבעים לזכר או ביום שמונים לנקבה, אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום אחד וארבעים לזכר ויום אחד ושמנים לנקבה, והוא היום שנאמר בו "ובמלאת ימי טהרה". [בת״כ פרשה תזריע פ״ג] והחטאת מעכבתה מלאכול בקדשים, אבל העולה והאשם אין מעכבין. גרסינן בפ״ב דכריתות תני תנא קמיה דרב ששת: "זאת תורת היולדת", מלמד שמביאה קרבן אחת על ולדות הרבה. יכול תביא על לידה שלפני מלאת ועל לידה שלאחר מלאת? תלמוד לומר "זאת", מיעט שצריך שיהו כל הולדות בתוך ימי מלאת. ובפרק ראשון [דף ז׳] שנינו המפלת אור לשמנים ואחד, פי׳ ליל שמנים ואחד, בית שמאי פוטרין מן הקרבן ובית הילל מחייבין שחושבין אותו אחר מלאת. ובגמרא [שם דף ח׳] תניא אמרו להם בית הילל לבית שמאי, הרי הוא אומר או לבת לרבות המפלת אור לשמנים ואחד.

שנינו במסכת קינין [ספ״ב דף כ״ג] האשה שהביאה חטאתה ומתה, יורשין מביאין עולתה. עולתה ומתה, לא יביאו יורשין חטאתה. החטאת שמתו בעליה היא אחת מחטאות המתות. [כדאיתא בפרק שני דתמורה דף ט״ז וברפ״ד דף כ״א] האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות הקינין ונותנת בשופר ואוכלת בקדשים לערב חזקה אין בית דין של כהנים עומדין משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ויקריבו כנגדן קינין כדאיתא בירושלמי דמסכת שקלים [פ״ו]. שנינו בפ״ה דכריתות [דף ח׳ ע״ב] האשה שיש עליה ספק חמש לידות, ספק חמש זיבות, מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה. חמש לידות ודאית, חמש זיבות ודאות, מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה. מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינרי זהב אמר רשב״ג המעון הזה לא אלין הלילה הזה בירושלים עד שיהא בדינרין נכנס לבית המדרש ולימד שהאשה שיש עליה ה׳ לידות ודאות ה׳ זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה לגירסת רבינו שלמה משום עת לעשות לה׳ וגו׳ ועמדו קינין בו ביום ברבעתים. [בפ״ק דמס׳ זבין וכן מזה בפ׳ בתרא דנידה שלהי דף ע״ב]

ואיזה זבה? זו שזב דמה שלשה ימים זה אחר זה בלא עת נדתה, וזו היא זבה גדולה שצריכה ספירת שבעה וחייבת בקרבן. תניא בפ׳ בנות כותים [דף ל״ה] הזב האמור בתורה הוא שיצא ממנו לחה הדומה למי בצק של שעורין, ודחויה ודומה ללובן ביצה המוזרת, אבל שכבת זרע לבנה, קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת. רק שלובן ביצה סולד מן האור, פירוש מתייבש ומגליד, ושכבת זרע דוחה מן האור, כלומר נבלע בבגד ואינו מתייבש ומגליד, כדאיתא בפרק הניזקין [דף נ״ז].

כתוב בפרשת זאת תהיה "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו היא". ותניא בת״כ [שם פ׳ זבים דף ל״ז כל הסוגיא עד סוף] בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה. ואע״פ שאין מטמאין בזיבה, מטמאין כזבין, כדמסקינן בפרק אין מעמידין [דף ל״ו ול״ז]. גוי בן תשע וגויה בת שלשה שנים, שורפין עליהן את התרומה, כלומר על מגע גופן ולא על זיבתן, כדאיתא בפרק בנות כותים [דף ל״ד]. ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש. מניין לרבות את הגרים ואת העבדים? ת״ל ואמרת אליהם. מניין לרבות את האשה ואת הקטן? ת״ל איש איש, דברי ר׳ יהודא. ר׳ ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר הרי הוא אומר והזב את זובו לזכר ולנקבה. זכר כל שהוא זכר בין גדול בין קטן, נקבה כל שהיא נקבה בין גדולה בין קטנה.

(המשך במצוות הבאות)