סמ"ג עשה רלו
שתי מצות עשה יש במצורע כשיטהר, דין טהרתו ודין תגלחתו, שנאמר "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע צרעת מן הצרוע. וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים. את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את הצפור החיה על פני השדה.
וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים. והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר."
שנינו במס׳ נגעים בפ׳ אחרון [ריש פירקא כל הסוגיא ע״ס] כיצד מטהרין את המצורע מביא מזרק קרוי בלשון משנה פיילי של חרס חדשה. השותי׳ במזרקי יין תרגם דשתיין בפיילי חמר ובערוך [בערך פייל] פי׳ לשון לעז פיילא. וטעם חדש מפ׳ בסוטה [דף ט״ו] דומיא דמים חיים שלא נשתנו ונותן לתוכו רביעית של מים חיים ומביא שתי צפרי דרור ומפרש בתוספתא [פ״ח דנגעים ור״ש הביאה בפי׳ משנה זו] אלו הן הדרות בבתים ושוחט הברורה שבשתיהן כך מפרש בת״כ [שם פ״א] על המים החיים שבכלי חרס וממצה עד שיהא הדם ניכר במים וחופר וקובר את הצפור השחוטה בפניו שהיא אסורה בהנאה. ונוטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת שנ׳ יקח קיחה אחת לשלשתן שכורך האזוב עם הארז בלשון זהורית ומקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של צפור החיה וזהו שנ׳ וטבל אותם ואת הצפור החיה וטובל ארבעתן במים שבכלי ובדם שעליהם ומזה שבע פעמים על גב ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו וטהרת נגעי בתים כתוב בהן עניין זה רק שהי׳ מזה על המשקוף של בית מבחוץ [במתניתין דלעיל] בא לו לשלח את הצפור החיה אינו הופך את פניו לא לים ולא לעיר ולא למדבר אלא אחר הזאה חוזר לעיר ועומד בעיר זורקו חוץ לחומה שנאמר ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה וקודם שלוח אסורה בהנאה. שהרי שנינו המקדש בצפורי מצורע אינה מקודשת משמע בשתי הצפרים. אבל לאחר השלוח מותרת לא אמרה תורה שלח לתקלה כדאיתא בקידושין [דף נ״ז והמשנה שם בדף נ״ו].