מתני':ו_א§שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן ו_ב§וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה ו_ג§ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומר ו_ד§אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב.
📖 באר משה — דף כד עמוד א
ירושלמי נזיר דף כד
אנחנו לומדים ירושלמי מסכת נזיר, דף כד. נתחיל מהדף הקודם, שורה אחרונה, תחילת המשנה, פרק שמיני, אחד.
אז אומרת המשנה: היו מהלכין בדרך ואחר בא כנגדן. אמר אחד מהם הריני נזיר שזה איש פלוני, ואחר אמר הריני נזיר שאינו הוא. אז אחד אמר שהריני נזיר שאחד מכם נזיר, ואחד אמר שאין אחד מכם נזיר, ואחד אמר ששניכם נזירים ואחד אמר שכולכם נזירים. אז בית שמאי היו אומרים כולן נזירים כיוון שהם הוציאו את המילה נזירות מפה שלהם. ובית הלל אומרים אין נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. כן, הגמרא תגיד אחר כך שהכוונה מי שיתקיימו דבריו.
ורבי טרפון אומר: אין אחד מהן נזיר, כן? כי רבי טרפון סובר שלא ניתנה נזירות אלא לאטרייה, כן, כתוב בבבלי. הירושלמי פה אומר ש... אה, רק נזירות שניתנה לאטרייה, כן? כלומר, שאפשר לאתרות לה רק היא נזירות. ואם זה ספק, אטריית ספק, כנ"ל, שאין שמה אטרה. לכן בעצם אין אחד מהם נזיר. הרתיע לאחוריו אינו נזיר, כן? כלומר, אם אותו אדם לא הגיע אליהם אז אינו נזיר.
רבי שמעון אומר: זה ספק, אז לכן הוא יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה. ראה את הכוי ואמר הריני נזיר שזה חיה, והשני אמר הריני נזיר שאין זה חיה, והשלישי אמר הריני נזיר שזה בהמה, והרביעי אמר הריני נזיר שאין זה בהמה, והחמישי אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה, והשישי אמר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה, והשביעי אמר הריני נזיר שאחד מכם נזיר, והשמיני אמר שאין אחד מכם נזיר.כ ן, ששניכם נזירין ואחד אמר שכולכם נזירין. אז הרי כולן נזירין.
משנה - בית הלל אומרים אין נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. כן, נכון, זה לא מובן. בית הלל אומר כן, אם כך צריך לגרוס מי שנתקיימו דברים. כן, אין נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו. לשון הפוך הוא, ברה, כמו שאנשים שכילות לשוות ולומר, לא תגבור את בנה - אם היא משקרת, היא לא תגבור את בנה. הכוונה שהיא תגבור את בנה.
תני רבי יהודה אומר משום רבי טרפון, אין אחד מהן נזיר כיוון שאין נזירות אלא על התרייה, במקום ודאי, כלומר רק אם יטעו בו, רק אם יטעו בו הוא יהיה חייב ולא במקום ספק, כי אטרייה ספק לא שמיעתה. וכיוון שכאן הרי אי אפשר לטעות בו, כן, אם הוא ישתה יין אי אפשר לטעות בו כי זה רק ספק נזירות. אז לכן אומר רבי טרפון שאף אחד מהם לא נזיר. הדא היא דאמר רבי יהודה ספק נזירות מותר.
תנן, הרתיע לאחוריו אינו נזיר. מה נן קיימין? איך מדובר? אם בשביל זה אומר זה ראובן וזה אומר אינו ראובן, אז מה נפשך? הרי אחד מהם ודאי צריך להיות נזיר. כי אם נמצא שהוא ראובן, אז זה שאמר ראובן נזיר. נמצא שהוא שמעון, זה שאמר שאינו ראובן הוא נזיר, אז אחד מהם ודאי נזיר. כן? אז אם כן, יביאו קורבן יחד ויתנו. כן, יביאו קורבן אחד יחד ויתנו, שאם אני נזיר אלה קרבנותיי, אם אתה נזיר אלה קרבנותיך.
אלא כי נן קיימין בשזה אומר ראובן וזה אומר שמעון. כל אחד מהם אמר מישהו. עכשיו, כיוון שהרתיע לאחוריו, נמצא זה לא ראובן ודאי ולא שמעון ודאי. לכן יש ספק אולי אף אחד לא נזיר, לכן הם לא יכולים להביא ככה, הם לא יכולים להביא אחד, כן? הדרך היחידה, הדא היא דאמר רבי שמעון אינו מביא קרבן ואינו יוצא מידי ספק עד שמתנה ואומר אם כדברי הרי נזיר חובה ואם לאו הרי נזיר נדבה. כן, הדרך היחידה שלו לצאת מהספק זה שכל אחד מהם יביא ויתנה.
תני: ראה את הכוי ואמר הריני נזיר שזה חיה, הריני נזיר שאין זה חיה, הריני נזיר שזה בהמה, הריני נזיר שאין זה בהמה, הריני נזיר שזה חיה ובהמה, הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה, הריני נזיר שאחד מכם נזיר, שאין אחד מכם נזיר, ששניכם נזירין, שכולכם נזירין - הרי כולן נזירין. תני וכולן מונין תשעה נזיריות, והא אינון עשר. אי איפשר שלא נתקיימו דברי אחד מהן. כן? כלומר, לכן זה שאמר שאף אחד מהם לא נזיר אז הוא ודאי אינו נזיר.
אמר רבי יסא: ד'בית שמאי היא, ד'בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש. וכיוון שהוא הזכיר את המילה נזיר אז הרי מייד חלה עליו נזירותו. אבל אם זה בית שמאי, לכאורה צריך להיות לו עשרה, כי הרי עשרה אנשים אמרו שהם נזירים. כן, לפי בית שמאי צריך להיות עשרה.
הדרן עלך פרק בית שמאי.
פרק ו', הלכה א'. ואומרת המשנה: שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן, וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. משנה ראשונה אמרה עד שישתה רביעית יין. רבי עקיבה אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב. כלומר, אפילו עם הלחם ביחד, כן? כתוב "כל משרת ענבים". אז אפילו הלחם שאם הוא מרתיח אותו ביין אז הוא מצטרף לכזית.
תני: הטומאה דכתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא. תגלחת דכתיב כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו. היוצא מן הגפן דכתיב כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין וגומר.
גמ': הטומאה דכתיב (במדבר נשא ו ו) כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא. תגלחת דכתיב (במדבר נשא ו ה) כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו. היוצא מן הגפן דכתיב (במדבר נשא ו ד) כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין וגומר. תני רבי זכאירבי זכאי תנא · דור ה׳רבי זכאי°י קומי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ו_ה§זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. אמר לו רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בבליא עברת בידך תלתא נהרין ואיתבדת וטעיתה, אינו חייב אלא אחת. כתיב ועשה מאחת מהנה, ועשה אחת, ועשה הנה, ועשה מהנה, ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת בזדון שבת ושגגת מלאכות, ועשה הנה לחייב על כולהן אחת בזדון מלאכות ושגגת שבת, ועשה מהנה לחייב על התולדות, מנין שהפסוק מדבר על איסורי שבת אולי נימר שבעבודת כוכבים ומזלות הכתוב מדבר דתנירבי זכאירבי זכאי תנא · דור ה׳רבי זכאי°קומירבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת כבר נדחו דבריו דאמר ליהרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואיתבדת טעיתה ואינואינו חייב אלא אחת. אף ללא דחיתרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה דעד דלאלא יתברינה רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בידיה יש כאן אחת שהיא הנה כפי שסבררבי זכאירבי זכאי תנא · דור ה׳רבי זכאי°שחייב על כל אחת ואחת ואין כאן הנה שהיא אחת שחייב אחת על כולם. מן דתברה בידיה יש כאן הנה שהיא אחת כפי שסובררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא וחייב אחת על כולם ואין כאן אחת שהיא הנה שיהיה חייב על כל אחת ואחת. רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° בעא קומי רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: ויהא חייב על כל אחת ואחת כמה דתימאדאת אמר גביבשבתשבת (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה כלל (שמות כי תשא לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם פרט. והלא הבערה בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד לומר מה הבערה מיוחדת מעשה יחידיםיחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה ומעשה שיש בו לחייבחייב עליו בפני עצמו. וכאאף הכאכתיב (שמות יתרו כ ה) לא תעבדם כלל, לא תשתחוה להם פרט, והלא השתחויה בכלל היתה ולמה יצאת מן הכלל, ללמד על הכלל לומר לך מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידיםיחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה ומעשה שיש בה לחייבחייב עליו בפני עצמו. אמר לךלו בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר ואין דנים אותו בכלל ופרט, אלא בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא ובעבודת כוכבים ומזלות כלל שהוא בצד הפרט ואתה דן אותו בכלל ופרט אמר לו: והכתיב (שמות כי תשא לד יד) לא תשתחוה לאל אחר כלל וכתיב (שמות משפטים כב יט) זובח לאלהים יחרם פרט הרי שכללכלל במקום אחד ופרט במקום אחר. אמר ליהלומכיוןכיוןשאיןשפעם אחת התורה כתבה את הפרט בצמוד לכלל גילתה התורה שאת לומד מצידומצדובכלל ופרטואפילו אם חזרה תורה וכתבה כללממקוםבמקום אחר אי אתה למד ממנו אלא בכלל ופרט. חברייא אמרי לא שנייא היא בין שכלל במקום אחד והפרט במקום אחר בין שכלל והפרט במקום אחד כלל ופרט הוא. בשבת כלל ואחר כך פרט ובעזבעבודת כוכבים ומזלות פרט ואחר כך כלל. רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא אומר לא שנייא בין שכלל ואחר כך פרט בין שפרט ואחר כך כלל בין כלל ופרט וכלל הוא בשבת כלל בעבודתה ופרט הוא ואפשר ללמוד בדבר שיצא ללמד על הכלל כולו והחילוק הוא שבשבת הכלל בעבודתה באיסור מלאכה שנאמר לא תעשה כל מלאכה והפרט בעבודתה שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותכים ובעבודה זרה כלל בעבודתה המיוחדת לה דכתיב לא תעבדם והפרט למלאכתבעבודת הגבוה אמרדכתיב לא תשתחוה להם והשתחויה זו עבודת גבוה. רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה אמר הבערה שלא לצורך יצאת השתחויה לצורך יצאת ללמד על עצמה שאף שאינה מעשה
📖 באר משה — דף כד עמוד ב
תני רבי זכאי קומי רבי יוחנן: זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד, לעבודה זרה, חייב על כל אחת ואחת. אמר לו רבי יוחנן: בבליא עברת בידך תלתא נהרין ואיתבדת, עברת שלוש נהרות, כן, פרת, החידקל ואת הירדן, והתבלבלת, טעית. אינו חייב אלא אחת.
אמר גמר הכתיב "ועשה מאחת מהנה". כן? מכאן למדו חז"ל, אז כתוב "ועשה מאחת מהנה", אז היה יכול לכתוב "ועשה אחת" או "ועשה מהנה". "ועשה מאחת" - אז לומדים מזה לחייב על כל אחד ואחד. כלומר פעמים שהוא חייב על כל עבירה ועבירה. כן, כדוגמה בזמן שבת ושגג במלאכות, כי הוא ידע שהיא שבת, רק הוא שגג במלאכות, אז הוא חייב על כל מלאכה ומלאכה, מתוך למד את המלאכות. מה שכתוב "מהנה" זה לחייב על כולם אחת. באיזה מקרה זה מתקיים? בזמן ששגג במלאכות ושגג בשבת. כלומר, אם הוא לא ידע ששבת, הוא ידע את המלאכות האסורות, הוא מכיר את למוד תלמוד המלאכות, אבל הוא לא יודע שהיום שבת. אז על כל המלאכות יחד הוא חייב רק אחת. ו"ועשה מאחת", כלומר בעצם משהו שהוא מאחת האבות, אז זה בא לחייב את התולדות.
ואתה אומר מניין שפשוט מדבר על איסורי שבת, אולי נאמר שהוא מדבר בעצם על עבודה זרה, כן? תני רבי זכאי אומר רבי יוחנן: זבח וקיטר וניסך בעלם אחד חייב על כל אחד ואחת. כן, אז גם פה יש מציאות שהוא עשה הרבה מלאכות וחייב על כל אחת ואחת. אמר לו רבי יוחנן: בבליא עברת בידך תלתא נהרין ואיתבדת, הרי טעית, אז לא חייב אלא אחת.
אומרת הגמרא: אפילו לדעת רבי יוחנן הרי אי אפשר להביא את הפסוק בעבודה זרה. למה? דהא לא איתבעי אינה. כלומר, כל שרבי יוחנן לא שבר את הסברא של רבי זכאי, אז יש כאן אחת שהיא אינה, כן, כמו שרבי זכאי סבר שהוא חייב על כל אחד ואחת, אבל אין כאן "אינה" שהיא אחת, שהוא חייב אחת על כולן. ומן דתברה בידיה, כלומר שרבי יוחנן שבר את הסברא של רבי זכאי, כן, אז יש כאן "אינה" שהיא אחת כמו שסובר רבי יוחנן שהיא חייב אחת על כולם, אבל אין כאן "אחת" שהיא "אינה", שהוא חייב על כל אחת ואחת. אז לכן בעצם אי אפשר להעמיד את הפסוק הזה בעבודה זרה.
רבי אבא בר ממל בעא קומי רבי זעירא: ויהא חייב על כל אחת, כלומר אפשר להביא את זה עדיין בעבודה זרה. למה? כמו שאמר גם בשבת. כתוב לא תעשה כל מלאכה - זה כלל. אחרי זה כתוב לא תבערו אש בכל מושבותיכם - זה פרט. והלא הבערה בכלל היה ויצא מן הכלל ללמד, לומר מה הבערה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה ומעשה שיש בו חיוב, שיש בו, כלומר בשבת, חייב עליו בפני עצמו. כן, אז בעצם הבערה יצאה לחלק.
אחר כך כתוב לא תעבדם - כלל, לא תשתחוה - פרט, והלא השתחויה בכלל היה, למה יצא מן הכלל? ללמד, לומר לך מה השתחויה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה ומעשה שיש בה, חייב על ידי עצמו.
יש הבדל בין שבת - הכלל במקום אחד והפרט במקום אחר, אז לכן לא דנים אותו בכלל ופרט, אלא בדבר שהיה בכלל ויוצא מן הכלל - לא למד מה שהוא יצא, אלא למד הכלל כולו יצא. אבל בעבודה זרה הכלל שהוא בצד הפרט, אז חייבים לדון אותו בכלל ופרט ולא בדבר שיוצא מן הכלל.
אמר לו: והכתיב לא תשתחוה לאל אחר, זה כלל, וכתוב זובח לאלהים יחרם, זה פרט. אז יש עכשיו כלל במקום אחד, פרט במקום אחר. אז אם כן, שוב פעם תלמד, כן, בדבר שיצא מן הכלל למד הכלל כולו יצא. הרי לא, כיוון שפעם אחת התורה כתבה את הפרט בצד הכלל, התורה גילתה לנו שאתה לומד מזה בכלל ופרט, ואפילו אם התורה חזרה וכתבה אותו במקום אחר, את הכלל, אתה לומד ממנו בכלל ופרט. כן, לכן אי אפשר ללמוד מזה בדבר שיוצא מן הכלל.
חבריא אמרי: לא שנייא בין שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד, כלל ופרט הוא. אבל בשבת הכלל ואחר כך פרט. כן, בשבת זה כתוב כלל ורק אחרי זה פרט, ואילו בעקום כתוב גם פרט ואחר כך כלל.
רבי יוסי אומר: לא, גם זה לא זה החילוק. לא שנייא בין שכלל ואחר כך פרט בין שפרט ואחר כך כלל, כלל ופרט. בכל מקרה דנים את זה בתור כלל ופרט, ואפשר ללמוד בדבר שיוצא מן הכלל, ללמוד דבר שיצא מן הכלל למד על הכלל. אבל החילוק הוא שבשבת הכלל בעבודתה, כלומר הכלל הוא באיסור מלאכה, כתוב "לא תעשה כל מלאכה", והפרט בעבודתה, נאמר "לא תבערו אש בשבתותיכם". ואילו בעבודה זרה הכלל בעבודתה המיוחדת לה, נכתב "לא תעבדם" - עבודה שמיוחדת להם, ואילו הפרט הגבוה, נכתב "לא תשתחוה" להם. יש כאן השתחויה שהיא עבודת גבוה, כלומר, אפילו אם זו לא עבודה שלה - מרקוליס לא משתחווים לו, אבל אם הוא השתחווה למרקוליס הוא עובר איסור כי השתחויה זה עבודת גבוה. אז כיוון שהכלל הוא בעבודתה והפרט הוא עבודת גבוה, לכן אתה לא לומד את זה בדבר שיוצא מן הכלל.
רבי מנא אמר: הבערה שלא לצורך יצאת, לכן אתה יכול להגיד שיצא למד על הכלל. השתחויה לצורך יצאת, ללמד על עצמה, שלמרות שהיא לא מעשה חייב עליה.
ותייאחייב עליה. אתיאכהדאכההוא דתני חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° (שמות משפטים כב יט) זובח לאלהים יחרם יצאת זביחה ללמד על הכל יצאת השתחויה ללמד על עצמה שאף שאינה מעשה חייב עליה או חילוף נאמר שזביחה יצאה ללמד על עצמה והשתחויה ללמד על הכלל דבר שהוא מעשה מלמד דבר שאינו מעשה אינו מלמד. והבערה שלא לצורך יצאת והא אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינין שלא יהו יושבין ודנין בשבת ומה טעמא? נאמר כאן (שמות כי תשא לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ונאמר להלן (במדבר מטות ל ה כט) והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבותיכם שנאמר להלן בתי דינין אף מושבות שנאמר כאן בבתי דינין הכתוב מדבר. אמר רבי שמואל בר אבדימארבי שמואל בר אבדימא°מכיוןאפילודתימרתימר לצורך יצאת כמי שיצאת שלא לצורך שהרי יכל לאמר לא תעשו כל מלאכה בכל מושבותכם ודבר שיצא שלא לצורך מלמד. והכא חרצנין וזגין בכלל כל היוצא מגפן היין היו ויצאו מן הכלל ללמד שחייבים על כל אחד ואחד בעצמו ויחלקו ולא יצטרפו. אלאולמה שנינו שכל היוצאתמןמןהגפן מצטרפין זה עם זה אמר לו: בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר וכאואין דנים אותו בכלל ופרט, אלא בדבר שהיה בכלל ויצא, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, ובנזיר כלל שהוא בצד הפרט ואתה דן אותו בכלל ופרט. במקום אחד והא חברייא אמרין לא שנייא בין כלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד, כלל ופרט הוא. אלא תמן כלל ואחר כך פרט והכא פרט ואחר כך כלל. והא רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא אמר לא שנייה בין כלל ואחר כך פרט בין פרט ואחר כך כלל, כלל ופרט הוא. אלא תמן שלא לצורך יצאו הכא לצורך יצאוולמהולאיזהצורך יצאו ו_ו§למעט העלים והלולבים. והא תני משום °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס (במדבר נשא ו ד) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל אף העלים והלולבים במשמע. אלא תמן לצורך נכללו שהכלל נאמר ללמד על כל מלאכות שבת ברם הכא שלא לצורך נכללו שהרי הכל נאמר בפרטים ולמה נאמר הכלל מכל אשר יעשה מגפן היין לצירופין. אזהרה לאוכל נבילות מניין כתיב (דברים ראה יד כא) לא תאכלו כל נבילה עד כדון נבילה טריפה מניין. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא יכל לכתוב נבילה וכתב וכל נבילה לרבות הטריפה. האוכל אבר מן החי מטריפה רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי אמר אתפלגון רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר ו_ז§חייב שתים. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר אינו חייב אלא אחת. מה טעמא? דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אחת משום לא תאכל כל נבילה ואחת משום ולא תאכל הנפש עם הבשר. מה טעמא? דרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמרו חברין קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא אתייא דרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° כהדא דתני °רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקבכתיב (שמות משפטים כב ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, אל תהא תולש ואוכל מן הבהמה כדרך שאתה תולש מהקרקע ואוכל מה טע מכאן שטרפה ואבר מן החי נאמרו בלאו אחד דר שמעון בן לקיש חברייה קומי. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°לא סבר בטריפהשטריפהנלמדת מכל נבלה כרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דאין יסבור כן שיהאיהא חייב שתים, אחת משום אבר מן החי ואחת משום טרפה, שהרי הוא עובר על שני לאוים.
📖 באר משה — דף כה עמוד א
זובח לאלהים יחרם יצאת זביחה ללמד על הכל. בדף הקודם ראינו שרבי מנא אומר שההבדל בין שבת לעבודה זרה, שבעבודה זרה עברה יצא שלא לצורך, אז לכן יצא ללמד על האחרים. אבל בעבודה זרה, השתחוויה יצא לצורך כיוון שזה אין בה מעשה ולכן לא הייתי יודע שהיא חייבת.
ואומרת הגמרא: אל תהי קלות, לעני חזקיה, זובח חולין לכאורה, יצאת זביחה ללמד על הכל. יצאת השתחוויה ללמד על עצמה, כי שלמרות שאין בה מעשה חייב עליה. כן, כי בלי זה הייתי חושב שפטור.
ואומרת הגמרא: אולי חילוף. אולי נגיד זה דווקא השתחוויה באה ללמד על הכל, על כל העבודה, כל סוגי עבודה זרה. אז מה? אומרת הגמרא: דבר שהוא מעשה מלמד. כלומר זביחה שזה מעשה, יש בו מעשה, אז היא יכולה ללמד על הכלל. אבל השתחוויה שאין בו מעשה לא יכול ללמד על הכלל.
שואלת הגמרא: ועברה שלא לצורך יצאת? איך אתה אומר שיצא לו לצורך? ואמר רבי ירמיה: הבערה לצורך יצאת, ללמד על בתי דינין שלא יהו יושבין בשבת. ומה היא טעמא? נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. אז מה מושבות שנאמר להלן בתי דינין אף מושבות שנאמר כאן בבתי דינין הכתוב מדבר.
אמר רבי שמואל בר אבדימא: אפילו תאמר לצורך יצאת, כי מי זה יצאת שלא לצורך? גם אם תגיד זה בא ללמד על הבתי דינים, אני יכול להגיד לך זה נחשב לא לצורך. למה? כי הרי לא היה חייב להגיד עברה. היה יכול סתם להגיד לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכם. ולמה כתב דווקא עברה? אז זה שלא לצורך. אז זה כמי שיצאת שלא לצורך ודבר שיצא שלא לצורך מלמד.
ואתה אומר: חרצנין וזגין בכלל היו ויצאו מן הכלל ללמד שיש חייבים על כל אחד ואחד בעצמו להחלק, ולא יצטרפו. כן, למה שאני אומר שכל היוצאים מן הגפן מצטרפים זה עם זה? הרי לכאורה כתוב כל היוצא מן הגפן — זה כלל. לאחר מכן כתוב חרצנים וזגים, אז זה פרט. אז הם יצאו והרי שיצאו ללמד על הכלל כולו, שכל אחד חייב עליו בפרט בנפרד ואז לא יצטרפו.
אמר ליה: בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר — כלל ופרט, אלא דבר שהיה בכלל ויצא לא למד על עצמו יצא, אלא למד על הכלל כולו יצא. אבל בנזיר הכלל הוא בצד הפרט ואתה דן אותו מכלל ופרט.
שואלת הגמרא: הרי כבר אמרנו, דנו על זה כבר קודם, והא חברייא אמרי לא שנייא בין כלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד, כלל ופרט הוא. אלא תמן כלל ואחר כך פרט ו כא פרט ואחר כך כלל. אני אומר גם זה כבר אמרנו קודם. והא רבי יוסי אמר לא שנייה בין כלל ואחר כך פרט בין פרט ואחר כך כלל, כלל ופרט הוא. אלא תמן שלא לצורך יצאו והכא לצורך יצאו.
אז למה, על איזה צורך יצאו? כלומר למה יצאו החרצנים והזג? יצאו למעט העלים והלולבים. והא תני משום רבי אליעזר: מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל — אף העלים והלולבים במשמע. מה אתה אומר שלא למדנו אותם? ואתה אומר אלא תמן לצורך נכללו. כלומר בכלל הם מופיעים לצורך, שהכלל נאמר ללמד על כל מלאכות שבת. כלומר ה"לא תבערו", עברה, היא גם הייתה חלק מהכלל, ואת הכלל היה צריך, כי הוא בא ללמד על כל הפרטים. אז העברה הייתה בתוך הכלל והכלל היה לצורך. אבל לגבי נזיר, הכלל הוא מיותר. הרי כבר נאמר הכל, נאמר חרצנים, נאמר זג. אז למה צריך "כל אשר יעשה מגפן היין"? הרי אמרת הכל. אז כנראה זה בא ללמד לצירופין. כלומר הכלל בעצם בא לומר שהם מצטרפים.
ואומרת הגמרא: אזהרה לאוכל נבילות מניין — לא תאכלו כל נבילה. עד כדון נבילה, טריפה מניין. אמר רבי יוחנן: יכול היה לכתוב "נבילה", כתב נבילה וכל נבילה לרבות הטריפה.
האוכל אבר מן החי מטריפה — כלומר יש פה בעצם לכאורה איסור בתוך איסור, איסור שחל על איסור. רבי יסא אמר: אתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר חייב שתים. רבי שמעון בן לקיש אמר אינו חייב אלא אחת.
עכשיו מה טעמא דרבי יוחנן? הוא אומר: אחת משום לא תאכל כל נבילה ואחת משום לא תאכל הנפש עם הבשר. כן, זה שני לאווים נפרדים. עכשיו למה אין פה עניין של איסור חל על איסור? כיוון שאיסור טריפה הרי הוא חל על כל הבהמה, אז ממילא הוא חל גם על אותו איבר. בעצם זה לא הבעיה, אלא כל השאלה אם הוא חייב משום לאו אחד או משום שני לאווים. אז רבי יוחנן אמר יש פה שני לאווים ולכן הוא חייב שתים. ולפי ריש לקיש אינו חייב אלא אחת.
למה, מה טעמא דרבי שמעון בן לקיש? אמרו חברין קומי רבי יוסי אתייא דרבי שמעון בן לקיש כהדא דתני רבי אליעזר בן יעקב: ובשר בשדה טרפה לא תאכלו — אל תהא תולש ואוכל מן הבהמה כדרך שאתה תולש מהקרקע ואוכל. זאת אומרת עניין של איבר מן החי נלמד מאותו לאו של טריפה. יוצא טריפה ואיבר מן החי נאמרו בלאו אחד, לכן יהיה חייב רק אחת. כלומר, בעצם רבי שמעון בן לקיש הוא לא סובר כמו רבי יוחנן שטריפה נלמדת מכל נבלה. כי אם הוא יסבור כמו רבי יוחנן אז זה יהיה חייב שתיים, על איבר מן החי ועל נבלה, כיוון שאיבר מן החי נלמד מ"בשר בשדה טרפה לא תאכלו" וטריפה נלמד מ"כל נבלה", ולכן הוא לא לומד ככה.
אומרת הגמרא: אמר לון: אפי' דיסבור כן — כלומר גם אם הוא יסבור כמו רבי יוחנן שלמדו טריפה גם מ"כל נבילה" — גם כן לא יהא חייב אלא אחת. שנייא היא שחזר וכלל. הרי התורה כתבה אחר כך "בשר בשדה טרפה לא תאכלו", ובשר טרפה כולל גם טריפה וגם איבר מן החי. אז כיוון שזה נכלל ולא חייבים אלא בכללות, אז לכן בעצם הוא יהיה חייב רק אחת, כלומר יהיה פטור. הלאו הזה של הכללות שמופיע "בשר בשדה טרפה לא תאכלו" לא יהיו חייבים עליו, והם חייבים רק על "כל נבלה".
אומרת הגמרא: התיבון: חלב לא תאכלו וכתיב לא תאכלו וכתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו. אז לפי דבריך, אם התורה חזרה וכללה אותם אז זה לאו שבכללות ולא יהיה חייב אלא אחת. אז גם כן כאן, אם הוא יאכל חלב ודם לא יהיה חייב אלא אחת?
אמר לון: אילו היה כתיב חלב ודם יאות — אתה צודק, בעצם זה היה לאו שבכללות, אבל לית כתיב אלא כל חלב וכל דם, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
והא כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה וכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל. אז מה, אתה אומר שהוא חזר וכלל אותם, לא יהיה חייב אלא אחת? אמר לון: הוה כתיב מחרצנים וזג יאות — אילו היה כתיב כך, אתה צודק, היה חייב רק אחת. לית כתיב אלא מחרצנים ועד זג, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. שהפסוק הקודם היה צריך להיות "מכל אשר יצא מגפן היין", ואחרי זה החרצנים והזג הם בכלל "כל אשר יצא מגפן היין".
בכל אופן אומרת הגמרא: רבי אסי אומר לחברייא: הוו ידעין דאיתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש אבר מן החי שחלקו ואכלו. כן, אם הוא חתך את האיבר מן החי ואכל אותו — דברי הכל פטור, כי זה כבר לא איבר. מה פליגין? בשחלקו בפיו ואכלו. כלומר אם הוא חילק את זה בשיניים בפה. רבי יוחנן עבד פיו כלפנים, כלומר כאילו זה לא מתחלק בתוך הבטן, ואז בעצם הוא יהיה חייב. רבי שמעון בן לקיש עבד פיו כלחוץ, ואז בעצם הוא פטור כי זה כבר לא איבר.
אמרין ליה את מה אמר? מה אתה סובר? אמר לון: אנא אמרי לכון, הרי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש עולם פליגין ואתון אמרין אכן. הרי עמודי עולם חולקים, ואתם אומרים לי מה אתה אומר? מה זה משנה מה אני אומר?
רבי יוחנן אפילו חלקו בחוץ יהא חייב דרך אכילה היא. כלומר לפי רבי יוחנן העיקר זה שהגרון שלו נהנה מאיבר שלם, אז לא משנה שהוא חילק אותו בתוך הפה. אז אם כך, גם אם חילק אותו בחוץ — שם את שני החלקים בפה, בבת אחת הוא נהנה מאיבר שלם — אז גם יהיה חייב. למה הוא אומר שפטור? זה נקרא דרך אכילה, לכן הוא נחשב כאילו שזה שלם. אבל אם חילק אותו בחוץ אז זה כבר פטור.
נמלה שחלקה בפיו ואכלה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. שוב פעם לפי רבי יוחנן אז הוא יהיה חייב כי הוא אכל בריה. רבי שמעון בן לקיש שהוא לא אכל בריה.
רבי מיישא שאל לרבי זעירא: ענבה שחלקה בפיו ואכלה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש? אמר לו: יש חילוק בין. תמן דבר שיש בו איסור וטומאה, ריש לקיש סובר: מקום שבטלה טומאתו בטלה איסורו. כן, גם מתוך שבטלה טומאתו גם בטלה איסורו. אבל ברם הכא יש כאן איסור ואין כאן טומאה — בענב יש כאן רק איסור, אין טומאה, אז גם ריש לקיש סובר שנשאר בו דין בריה.
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת נזיר, דף כ"ו. אומרת הגמרא: כזית מצה שחלקו בפיו ואכלו - תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. שאלים גם במצה הם חולקים? אמר רבי יוסי בי רבי בון: אפילו לריש לקיש מקום לא נהנה חיכו כזית. אבל במצה צריך שחיכו איננה מכזית, אז גם אם זה לא שלם אין בזה שום בעיה כי הרי חיכו אינה מכזית.
רבנן דקיסרין תיקשי סליקו נמי: רבי ניסא שאל, פרידה של רימון של ערלה שחלקו בפיו ואכלו - האם גם בזה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש? מה אנן קיימין? אי משום משקה, כבר תנינן: אין מטמא משם משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים, כיוון שלמשקה היוצא מן הרימון אין חשיבות, וכאילו אינו, כך שאפילו לרבי יוחנן זה כבר לא נחשב בריה אחרי שהוא חילק אותו ויצא ממנו מעט משקה, כיוון שעכשיו הוא חסר. רבנן דקיסרין אמרי: תיפתר שבלען, או שחילקו בפיו ולא יצא ממנו משקה, כלומר או שהוא בלע את זה שלם, או שכשהוא חילק את זה לא יצא משקה וממילא אחרי זה הוא בלע את זה, ואז בעצם אין מקום למחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש.
טריפה שעשאה נבילה - זה היה בעל חיים כשהוא טריפה, ולאחר מכן הוא הרג אותו, מת. רבי יסא בר ברתיה דרבי יסא בשם רבי ירמיה: איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר: אינו חייב אלא אחת, כיוון ששניהם לימדו פסוק אחד גם נבלה וגם טריפה, ורבי שמעון בן לקיש אמר: חייב שתיים. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: ודא מסייעא לרבי יוחנן שחייב רק אחת, דכתיב וכל נפש אשר תאכל כל נבילה וטריפה, ואכלת בבהמה וטמאה עד הערב. מה תלמוד לומר וטריפה? עכשיו, אם מדובר בטריפה שעדיין חיה - הלא כבר נאמר נבילה, נבלה מטמאה ואין חיה מטמאה. ואם מדובר בטריפה שמתה - הרי היא בכלל נבילה, ויימר נבילה היא. כן, אז רואים מכאן שבעצם טריפה שמתה היא נעשית נבלה.
אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה: טעמא דרבי יוחנן, דכתיב: לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף, ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא. עכשיו לטומאה - והלא אין לך מטמא אלא שמונה שרצים בלבד. כן, בר מסים יש רק שמונה שרצים שמטמאים. אז למה נאמר בכל אשר תרמוש האדמה? אלא פתח באכילה וסיים בטומאה, לומר כשיעור טומאותיהן כך הוא שיעור אכילתן, זה כזית. הכוונה, שהרי כיוון שיש גם שרצים שהם לא מטמאים, אז בהם אין את העניין של טומאה, אז שם זה בכזית, אז כוונת התורה - לא חילקה בין כל הנבלות, גם של השרצים, תמיד אכילתם בכזית.
התיב רבי אלעזר: הרי איברי בהמה טהורין שנתלשו מן החי הם מטמאין כל שהן, ואף על פי כן אכילתן כזית. רואים מכאן שאין קשר בין השיעור לטומאה לשיעור איסור אכילה. וקבלה, מה אתה אומר לומר הוא קבלה? כאיניש דאמר בעל דינא קבליה, והוא שומע ולא מגיב. מה קבלה? לא הכוונה שהוא הסכים איתו להלכה, אלא הכוונה ששמע, שמע ולא הגיב. כמו בעל דין ששומע את הדברים, הוא לא בהכרח מסכים עם התובע, אבל הוא מקשיב.
התיב רבי חנינה: הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה, ולאכילת בשר מהם - כזית בין לדם בין לבשר. משמע שאין קשר בין שיעור טומאתם לשיעור אכילתם. אז איך אתה אומר שכשיעור אכילה כך שיעור טומאתם? חייה בר אבא אמר: לא כל נבילה - התורה השוות כל האכילות שבתורה כאחת. כן, כלומר כיוון שיש גם שרצים שלא מטמאים ושם זה בכזית, והתורה באה ואמרה שכל האכילות של נבלות יהיה בכזית, יהיה בשיעור אחד.
רבי שמואל בר סוסרטירבי שמואל בר סוסרטי° בעי אם הפסוק הזה בא ליתן לאו נוסף על אכילת כל מה שמטמא טמאת נבלה מעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין שאף הם מטמאים טמאת נבלה יהא חייב שתים משום (דברים ראה יד כא) לא תאכלו כל נבילה ומשום (דברים ראה יב כג) לא תאכל הנפש עם הבשר. ומשיבין מטהורין על הטמאים אולי רק גבי שרצים מדמינן מגזרת הכתוב אכילה לטומאה, וכיון דאבר מן החי של שרץ מטמא טומאת נבילה צריך להיות איסור אכילתו כשיעור כל נבילה, אבל במין טהורים מנא לן דמדמינן איסור אכילה לטומאתו, אולי רק לענין טומאה מטמא אבר מן החי שלו כנבילה, אבל האוכלו אינו עובר משום אוכל נבילה. וכי °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס לא השיב טהורין על הטמאים שהרי°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס שאל הרי איברי בהמה טהורין שנתלשו מן החי מטמאין כל שהן ואכילתן כזית, אם גזרת הכתוב שאיסור אכילה כאיסור טומאה נאמר רק לענין שרצים למה°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס שאל מאבר מן החי של טהורים. מעתה האוכל אבר מן החי מן הטמאין יהא חייב שלש, משום לא תאכל כל נבילה, ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר, ומשום (דברים ראה יד ח) מבשרם לא תאכלו. אמררבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוסי בן חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°: אכל ה' נמלים כאחת בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת משום ברייה, רססן ואכלן אינו חייב אלא אחת, והוא שיהא בהן כזית. ו_טז§אכל מן הריסוסין ויש בהן כזית חייב. אכל מן הריסוסין כזית ונמלה חייב שתים, אין כיני אכל מן הריסוסין פחות מכזית והשלים להם נמלה חייב שתים, אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים. ואף בצירופי נזיר כן. ו_יז§אכל מן הצירופין ויש בהן כזית חייב, אכל מן הצירופין כזית וענבה חייב שתים, אין כיני אכל ענבה שיש בה כזית חייב שתים. אמררבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית. אכל כזית איסור ונמלה חייב שתים, אין כיני אכל מן האיסורין פחות מכזית והשלים להן נמלה חייב שתים, אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים. אמררבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: ולאיסור אם התבשל מן במינו שאי אפשר לבדוק על ידי טעימת טבח גוי משערין אותו כאילו האיסור היהבבצלבצל כאילו הואבקפלוטקפלוט. ואתייא כיי דאמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוסי בן חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°ו_יח§דנבילה שביטלה בשחוטה כגון שהתערבבה חתיכה נבלה בשתי חתיכות כשרות בטל טומאת מגעה דבר תורה שאף נבלה יכולה להעשות כשחוטה דלכי מסרחת פרחה טומאה ממנה, והוה לה כמין במינו הרי זה בטל. אמררבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כל נותני טעמים אין לוקין עליהן ו_יט§עד שיטעום
📖 באר משה — דף כו עמוד ב
רבי שמואל בר סוסרטי בעי: מעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין יהא חייב שתים, משום לא תאכלו כל נבילה ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר. שואלת הגמרא: ומשיבין טהורין על הטמאים? כן, אולי בעצם כל הפסוק הזה דן רק לגבי בעלי חיים טמאים, לגבי שרצים, ששם מדמים גזירת הכתוב אכילה לטומאה. וכיוון שאיבר מן החי של שרץ מטמא טומאת נבלה, אז גם איסור האכילה שלו כשיעור נבלה. אבל במין טהורים, מנא לן דמדמינן איסור אכילה לטומאה? אולי בכלל זה משהו אחר, אולי רק לעניין טומאה מטמא איבר מן החי, אבל מי שאוכל אותו אולי לא חייב משום נבלה.
וכי רבי אלעזר לא השיב טהורין על הטמאים? הרי אם רבי אלעזר שאל - מה הוא אמר? הוא אמר הרי איברי בהמה טהורין שנתלשו מן החי מטמאין בכל שכן, ואכילתן בכזית. כלומר הוא השיב מטהורים על טמאים. כלומר אם אתה רואה שמזאת הכתוב שאיסור אכילה כשיעור טומאתו נאמר רק לעניין שרצים או בעלי חיים טמאים - אז למה רבי אלעזר שאל מאיבר מן החי של טהורים? אתה רואה בעצם שזה שייך לכל דבר.
מעתה האוכל אבר מן החי מן הטמאין יהא חייב שלש, משום לא תאכל כל נבילה, ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר, ומשום מבשרם לא תאכלו.
רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה: אכל ה' נמלים כאחת בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת - כי כל אחת זה בריה. רססן ואכלן אינו חייב אלא אחת - כלומר זה לא בריה לו, ריסק אותן ואכל אותן, אז אינו חייב אלא אחת, בתנאי והוא שיהא בהן כזית. כלומר, אם בכולן יחד יש כזית, רק אז הוא חייב.
אכל מן הריסוסין ויש בהן כזית חייב. אכל מן הריסוסין כזית ונמלה חייב שתים - כלומר, אם הוא ריסק הרבה נמלים, הגיע לכזית והוסיף עוד נמלה אחת שלמה ואכל שתיהן, חייב שתים - על הריסוק הוא חייב משום נבלה, ועל הנמלה משום בריה. אין כיני, אכל מן הריסוסין פחות מכזית והשלים להם נמלה חייב שתים - כלומר, לא צריך לאכול גם כזית וגם עוד נמלה, יכול להיות שהנמלה עצמה משלימה לה כזית, ואז הוא יהיה חייב שתים. אין כיני, אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים.
אף בצירופי נזיר כן. אנחנו יודעים שבנזיר הכול מצטרף - ענבים וחרצנים וזגים, הכול מצטרף לשיעור. אכל מן הצירופין ויש בהן כזית חייב. אכל מן הצירופין כזית וענבה חייב שתים - כי ענבה זה בריה, אז חייב בנפרד על זה שאכל כזית צירופין וחייב על זה שאכל בריה, ענבה. אין כיני, אכל ענבה שיש בה כזית חייב שתים.
רבי אבהו בשם רבי יוחנן: כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית. עכשיו, אם הוא אכל כזית איסור והצטרפה עליו הנמלה, חייב שתים. אין כיני, אכל מן האיסורין פחות מכזית והשלים להן נמלה, חייב שתים. אין כיני, אכל נמלה שיש בה כזית, חייב שתים.
רבי אבהו בשם רבי יוחנן: ולאיסור משערין אותו כאילו - אם התבשיל זה מין במינו, אז בעצם אי אפשר לבדוק על ידי טעימת טבח גוי, אז משערים אותו כאילו האיסור היה בצל, כאילו הוא קפלוט, כי חכמים שיערו שהם נותנים הכי הרבה טעם.
ואתייא כי הא דאמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה: נבילה שביטלה בשחוטה בטל מגעה דבר תורה - כלומר נניח ומתערבבת חתיכת נבלה בשתי חתיכות כשרות, זה בטל ברוב, אז בטל טומאת מגע מן התורה. כלומר בעצם מגע לא מטמא, כיוון שאם הוא נושא את שתיהן, אז הוא עדיין נושא את הנבלה, אבל בהתערבבן - אני אומר אולי הוא נגע בטהורה. למה זה בטל? כיוון שגם נבלה יכולה להיזדכות משחיטתה, היא יכולה להיות כאילו טהורה. איך? כי מה סריחה פוחתת טומאה ממנה? כלומר, אם הנבלה תסריח, אז בעצם בטל ממנה הטומאה, היא בטלה מדין האוכל, בטל ממנה הטומאה, וממילא היא כמו מין במינו, טהורה, ולכן בטל. זה לא כמו דעת רבי יהודה, שהוא סובר שמין במינו לא בטל, אבל לפי הדעה הזאת זה כן בטל.
רבי אבהו בשם רבי יוחנן: כל נותני טעמים אין לוקין עליהן עד שיטעום.
טעם ממשו של איסור. הותיבהתיברבי חייא בר יוסףרב חיא בר יוסף אמורא, אמוראים — דור שנירב חיא בר יוסף° קומי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא הרי בשר בחלב והריולאלא טעם טעם ממשו של איסור שהחלב נבלע בבשר ואינו ניכר לעיןו_כ§ואת אמר לוקה. וקבלה ואמר רבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° קומי רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° מאי וקבלה כאינש דאמר בעל דיניה קבליה והוא שותק, אבל אין זו קושיה שהרי גזרת הכתוב שהבשר עצמו נעשה חתיכה דאיסורה ולא רק טעם איסור. אמררבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעמים של נזיר. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°כוונתרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא לומר שכל נותן טעם אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור, ונזיר אפילו לא טעם טעם ממשו של איסור. אמר רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל°לא זו כוונתרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא שהרי טעם כעיקר אסור בכל האיסורים, והחידוש בנזיר שהתר מצטרף לאיסור, שכל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין והנזיר איסור והיתר מצטרפין. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעה לרבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°דתני כזית יין שנפל לקדירה ואכל ממנה הנזיר כזית פטור עד שיאכל כולה. על דעתיה דרבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° מכיון שאכל ממנה כזית יהאהיהצריך להיות חייב שהרי לשיטתו ההיתר מצטרף לאיסור. מתניתא מסייעה לרבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל°דתנן: ממשמע שנאמר (במדבר נשא ו ג) וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל, וכי מה הניח הכתוב שלא אמר, אלא לפי שנאמר (במדבר נשא ו ד) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל וכתיב (במדבר נשא ו ג) מיין ושכר יזיר מה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה ו_כא§אלא שאם שרה ענבים במים ושרה פיתו בהובהן ויש בהן כדי לצרף כזית חייב. מיכן את דן לכל האיסורין שבתורה, ומה היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנייה ויש לו היתר אחר איסורו עשה בו טעם כעיקר, שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה ואין להן היתר אחר איסורן אינו דין הוא שנעשה בהן טעם כעיקר. מיכן למדו חכמים לכל נותני טעמים שהן אסורין. וקשיא על דרבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°שהרי אמר שבכל אתר את אמר עד שיטעום ממשו של איסור חוץ מנזיר והכא את אמר שמנזיר לומדים לכל התורה כולה שאפילו לא טעם ממשו של איסור אסור, וזה כרבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל°שטעם כעיקר אסור בכל התורה, והחידוש בנזיר הוא רק שכל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין והנזיר איסור והיתר מצטרפין. תנןו_כב§משנה ראשונה סברו שאין הנזיר לוקה עד שישתה רביעית יין דהוון דרשין שכר שנאמר בנזיר משכר שנאמר בשתויי יין שניכנס למקדש מה שכר שנאמר להלן אינו חייב עד שיתה רביעית אף כאן רביעית. חזרו לומר שבמקום ללמוד מגזרה שוה נלמד מהפסוק עצמו דכתיב כל היוצא מן הגפן לא יאכל וכל משרת ענבים לא ישתה מקיש אכילה לשתיה מה אכילה כזית אף שתייה כזית. °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב. אמר רבי חנניהרבי חנניה דציפורין אמורא א״י · דור ה׳רבי חנניה דציפורין°: והוא דשרייה בכזית יין. אמררבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כוס מזוג עםמשום משרהמים לוקין עליו משום משרה. הדא דאת אמר בשלאשהואלוקה על המזוגבשהתרו בו משום משרה אבל אם לא התרו בו משום משרה לאאינו לוקה. בדא כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה, אין לי אלא משרת ענבים, משרת חרצנים מניין, תלמוד לומר
ואומרת הגמרא אמר רבי אבא בר ממל בשם רבי יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור. איתמר, רבי חייא בר יוסף אמר בפני רבי יוחנן: הרי בשר בחלב טעם טעם ממשו של איסור, הרי חלב נבלע בבשר, הוא לא ניכר, ואתה אומר שלוקה. וקיבלה. אז אתה רואה מכאן שרבי יוחנן סובר שלא צריך שיהיה את הממשות של האיסור.
ואמר רבי בון בר חייה בשם רבי זעירא: מאי "וקבלה"? כמו אדם שאומר "בעל דיניה קבליה" - כמו אדם שנמצא בדין, הוא שומע את הבעל דין שלו, כמו שתובע אותו, והוא שותק - הוא חשוב כמסכים איתו. עכשיו למה הוא שתק? כי הוא סובר שזה בכלל לא קושיה - כי רבי יוחנן סובר שבבשר בחלב הבשר עצמו נעשה חתיכת איסורא, כי חתיכה נעשית נבלה. אז אין פה רק טעם איסור, יש פה איסור ממש. לכן הוא שתק.
אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעמים של נזיר. הוא אומר מאמר כללי, שנותני טעמים לא לוקין עליהם חוץ מנותני טעמים של נזיר. ואמר רבי זעירא - כלומר רבי זעירא בא והסביר את זה - הוא אומר שכוונת רבי יוחנן: כל נותן טעם אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור. כלומר בשאר הדברים צריך לא רק שיטעם את הטעם, אלא צריך שיהיה טעם ממשו של איסור. אבל בנזיר אפילו לא טעם טעם ממשו של איסור - נזיר זה חידוש, שאפילו טעם טעמו ולא ממשו גם כן חייב.
אמר רבי אבא בר ממל, בשם רבי יוחנן - כלומר רבי אבא בא עם גישה אחרת. הוא אומר לא כוונת רבי יוחנן, כי הרי טעם כעיקר אסור בכל האיסורים - זה איסור כללי בכל האיסורים. ואילו החידוש בנזיר, מה שמיוחד רק בנזיר, זה שההיתר מצטרף לאיסור: כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין והנזיר איסור והיתר מצטרפין.
ואומרת הגמרא מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעה לרבי זעירא - שאומר שבעצם בכל מקום צריך גם טעם וגם ממשות, ורק בנזיר אפילו טעמו ולא ממשו חייב. ותני: כזית יין שנפל לקדירה ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל כולה. כלומר צריך שיאכל את הכל כדי שיהיה שם כזית - צריך שיאכל כזית מהאיסור. אבל על דעתיה דרבי אבא בר ממל מכיון שאכל ממנה כזית חייב - מכיוון שההיתר מצטרף לאיסור, אז גם אם הוא יאכל רק כזית מהתערובת כבר יהיה חייב. אז רואים מכאן שבעצם לא אומרים שהיתר מצטרף לאיסור בנזיר, אפילו בנזיר.
מתניתא מסייעה לרבי אבא בר ממל שכן מצטרף, דתני: ממשמע שנאמר וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל, וכי מה הניח הכתוב שלא אמר? אלא לפי שנאמר מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל, וכתוב מיין ושכר יזיר, מה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה? אלא ללמד שאם שרה ענבים במים ושרה בהם פיתו, ויש בהם כדי לצרף כזית - חייב. זה בעצם העניין של משרת ענבים - ללמד שחייב, שההיתר מצטרף לאיסור.
מיכן את דן לכל האיסורין שבתורה, ומה היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנייה - הרי זה איסור שהוא לא איסור עולם, כי הנזירות זה זמן מסוים, וגם אין איסורו איסור הנאה - מותר לנזיר ליהנות ממה שיוצא מהגפן, הוא יכול למכור את זה וכדומה. ויש לו היתר אחר איסורו כמו שאמרנו, עשה בו טעם כעיקר. שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה ואין להן היתר אחר איסורן דין שנעשה בהן טעם כעיקר. מיכן למדו חכמים לכל נותני טעמים שהן אסורין. אז רואים מכאן שבעצם הטעם כעיקר קיים בכל האיסורים.
אז קשה על רבי זעירא, שהרי הוא אמר שבכל מקום אתה אומר עד שיטעום טעם ממשו של איסור חוץ מנזיר - הוא אמר שצריך גם את הממשות, כמו שמענו שאם נפל לו כזית יין בתוך תבשיל הוא צריך לאכול את הכל כדי לקיים מצוות שיאכל את כל הכזית, ולא די שיש את הטעם של האיסור. אז זה קשה לרבי זעירא, כי הרי פה כתוב במפורש שלמדו מנזיר לכל התורה כולה, שאפילו לא טעם ממשו של איסור אסור. אז זה בדיוק כמו רבי אבא בר ממל, שהוא סובר שטעם כעיקר אסור בכל התורה, והחידוש בנזיר זה רק שכל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין, ואילו בנזיר איסור והיתר מצטרפין.
אז בעצם ראינו פה מחלוקת בין רבי זעירא לרבי אבא. לפי רבי זעירא החידוש בנזיר שאפילו טעמו ולא ממשו חייב, אבל בשאר האיסורים צריך את טעמו וממשו, צריך לטעום כזית מהאיסור. ולפי רבי אבא החידוש בנזיר שההיתר מצטרף לאיסור, אבל טעם כעיקר זה בכל התורה, בכל האיסורים כולם.
אבל משנה ראשונה סברו שאין נזיר לוקה עד שישתה רביעית יין. למה? כי הם דרשו את מה שכתוב "שכר". כתוב בנזיר "יין ושכר יזיר", ונאמר לענין הנכנס למקדש שאם שתה יין - כתוב גם כן שלא ישתה יין ושכר. אז מה השכר שנאמר, שאינו חייב עד שישתה רביעית - אם הוא נכנס למקדש חייב עד שישתה רביעית, אז גם כאן בנזיר אינו חייב עד שישתה רביעית.
אז חזרו לומר - במקום ללמוד בגזירה שווה, למדו בפסוק עצמו. הכתוב לא יאכל על כל היוצא מן הגפן, ולא ישתה על ענבים - התורה מקישה אכילה לשתייה: מה אכילה כזית אף שתייה כזית. אז רואים מכאן שנזיר מתחייב כבר בכזית אפילו על שתייה.
רבי עקיבה אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב. אמר רבי חנניה: והוא דשרייה בכזית יין - כלומר, דווקא אם הוא שרה את זה בכמות של יין שהיה בו איסור, ואז אם הוא יאכל כזית מהשרייה הוא יהיה חייב, אבל צריך שבמקור היה איסור.
רבי אימי בשם רבי יוחנן: כוס מזוג לוקין עליו - כלומר אם מזג יין במים ובסוף היה בכל התערובת כזית ששתה, לוקים עליו משום משרה. הדא דאת אמר התרו בו משום משרה - אני אומר שלוקים על המשרה דווקא אם התרו בו משום משרה, אבל אם לא התרו בו משום משרה - לא. בדא כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה, אין לי אלא משרת ענבים, משרת חרצנים מניין, תלמוד לומר משרת - התורה יכלה לכתוב "משרת" וכתבה "כל משרת", לרבות כל המשריות ששייכות למשרה.
משרת וכל משרת לרבות כל המשריות. למשרה משרת יין במשרתבייןיין כגון ששרה מים ביין ודבר אחר ביין מצטרפין משרת ענבים במשרתבענביםענבים מצטרפין משרת ענבים במשרתבייןיין מהו שיצטרפו. נשמעינה מהא דתני אכל חצי זית יין וחצי יין זית משרה אינו חייב, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו פטור, מפני שצירף חייב. אכל כזית יין וכזית משרה אינו חייב אלא אחת, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו חייב שתים, מפני שצירף לא יהא חייב אלא אחת הרי לכל אחד יש לאו ובכל אחד יש שיעור אז למה לא התחייב שתים.
מתני':ו_כג§וחייב על היין בפני עצמו, ועל הענבים בפני עצמן, ועל החרצנים בפני עצמן, ועל הזגין בפני עצמן. °רבי אלעזר בן עזריהרבי אלעזר בן עזריה תנא · דור ג׳רבי אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנין וזוגן. אילו הן החרצנים ואילו הן הזגין החרצנים אילו החיצונים והזגין אילו הפנימיין דברי °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר ו_כד§שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי עינבול.
גמ': כתיב (במדבר נשא ו ג) וענבים לחים ויבשים לא יאכל ממשמע שנאמר ענבים אין אנו יודעין שהן לחין ויבשים מה תלמוד לומר ענבים לחים ויבשים, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ואתייא כהדא דתני חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° מה אם במקום ו_כה§שלא עשה פסולת פרי כפרי היינו בערלה דדריש פרי פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים עשה לחים כיבישים כאן שעשה פסולת פרי כפרי דכתיב ענבים יין וחומץ אינו דין שנעשה לחין כיבשין, מה תלמוד לומר לחים ויבשים, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. ואתייא כההיא דאמר רבי הילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא (דברים כי תצא כד ו) לא יחבול ריחים ורכב, ממשמע שנאמר רכב אין אנו יודעין שהריחים בכלל, מה תלמוד לומר ריחים ורכב ו_כו§לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. לחים ו_כז§לרבות את הבוסר לחים לרבות את הסמדר. מתניתא ד°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא ד°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אמר סמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי. יש אוכל אשכול וחייב משום ענבים לחים ויבישים וחרצנים וזגין שרייו אף לשם משרה סחטו אף לשם יין ואםוהתרוהתרו בו משום (במדבר נשא ו ד) מכל אשר יצא מגפן היין וגומרלוקה אף עליו. אמר רבי אבא בר אחארבי אבא בר אחא אמורארבי אבא בר אחא°תנן°רבי אלעזר בן עזריהרבי אלעזר בן עזריה תנא · דור ג׳רבי אלעזר בן עזריהאומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנין וזוגן טעמא ד°רבי אלעזר בן עזריהרבי אלעזר בן עזריה תנא · דור ג׳רבי אלעזר בן עזריה משום ביריה דדמי לענב שלם. ותני מחרצנים וזגיןועד זג להביא את השלש שבנתיים היינו שני חרצנים וזג. ויש אומרים שהכוונה לגוף הענב. והא תני בשם °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס: מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג אף העלין והלולבין במשמע ואם כך חרצנים ועד זג אינו מיותר שצריך לגופו, שאחרת לא הייתי יודע שחייב אף על העלין והלולבין, אז מניין לרבות את השלוש. °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס כ°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע ד°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע אמר כלל ו פרט וכלל הכל בכלל וכד רבהורבה מן ד°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע ד°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע אמר אפילו כלל ופרט הכל בכלל אם כך על הכל חייב לאיזה דבר נאמר חרצנין וזגין להביא השלש שבינתיים.
📖 באר משה — דף כז עמוד ב
עכשיו למשרה משרת יין מצטרפין - אם הוא שרה יין במים ולאחר מכן שתה אותם ביחד עם עוד יין, מצטרפים. משרת ענבים מצטרפין - אם הוא שרה ענבים במים ושתה את המים האלה ביחד עם אכילת ענבים, מצטרפים. משרת ענבים ביין מהו שיצטרפו - אם הוא שרה ענבים במים ושתה את המים ביחד עם יין, מהו שיצטרפו?
אכל חצי זית יין וחצי זית משרה חייב, זה בפני עצמו וזה בפני עצמו פטור, מפני שצירף חייב. רואים מכאן שאם הוא צירף אותם, אפילו שזה משרת ענבים וזה משרת יין, הוא חייב. אכל כזית יין וכזית משרה אינו חייב אלא אחת, אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו חייב שתים, מפני שצירף לא יהא חייב אלא אחת. למה? הרי לכל אחד יש שיעור נפרד, אז למה שיהיה חייב שתיים? שואלת הגמרא בשאלה.
תלמוד המשנה: וחייב על היין בפני עצמו, ועל הענבים בפני עצמן, ועל החרצנים בפני עצמן, ועל הזגין בפני עצמן. רבי אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנין וזוגן. כן, שני חרצנים עם הקליפה שלהם. אילו הן החרצנים ואילו הן הזגין - החרצנים אילו החיצונים והזגין אילו הפנימיין דברי רבי יהודה - הגמרא סובר ההפך ממה שאנחנו רגילים לקרוא, שדווקא החרצנים זה הקליפה והזגין זה החלק הפנימי. רבי יוסי אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי עינבול - כמו שאנחנו מכירים.
אומרת הגמרא: כתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל. ממשמע שנאמר ענבים אין אנו יודעין שהן לחין - הרי בענבים יש גם לחים וגם יבשים. מה תלמוד לומר ענבים לחים ויבשים, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
ואתייא כהדא דתני חזקיה: מה אם במקום שלא עשה פסולת פרי כפרי - כן, בעורלה, שם הוא חייב רק על הפרי, לא על הפסולת של הפרי - עשה לחים כיבישים, כאן שעשה פסולת פרי כפרי - כתוב "ענבים, יין וחומץ" - הכל כתוב שם - אינו דין שנעשה לחין כיבשין, מה תלמוד לומר לחים ויבשים, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו - כלומר מי שאוכל ענבים לחים וענבים יבשים חייב שתיים.
ואתייא כההיא דאמר רבי הילא: לא יחבול ריחים ורכב, ממשמע שנאמר רכב אין אנו יודעין שהריחים בכלל - הרי זה הכל כלי טחינה - מה תלמוד לומר ריחים ורכב לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו - מי שחובל ריחים ורכב חייב שתיים.
אומרת הגמרא: לחים לרבות את הבוסר, לחים לרבות את הסמדר. סמדר זה הפרי כשהוא מתחיל - יש מחלוקת האם זה נקרא פרי בכלל, אבל הפסוק פה בא לרבות שגם הוא, למרות שלא נקרא פרי, יהיה חייב עליו. מתניתא דרבי יוסי, דרבי יוסי אמר סמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי - זה רק לפי רבי יוסי שסובר שסמדר נקרא פרי ולכן אסור בנזיר.
אומרת הגמרא: אם זה ככה, יש אוכל אשכול וחייב משום ענבים לחים ויבישים וחרצנים וזגין - ואם הוא שרייו לשם משרה חייב אף על זה, סחטו לשם יין חייב משום יין, ואם התרו בו משום מכל אשר יצא מגפן היין - חייב גם על זה. יוצא שבעצם על אכילה אחת של אשכול אחד יכול להתחייב על הרבה מאוד לאווין.
אמר רבי אבא בר אחא, ובמשנה רבי אלעזר אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזוגן - שני חרצנים ואת הקליפה שלהם. טעמא דרבי אלעזר בן עזריה משום ביריה - כלומר שדבר כזה דומה לענב, שכשהוא מתייבש נשאר רק הקליפה והחרצנים - זה כמו בריה, ולכן יהיה חייב.
ותני חרצנים להביא את השלש שבנתיים - רוב הפרשנים מסבירים שהכוונה לשליש המתווך, שגם אם יאכל רק את מה שבאמצע, בין הבשר של הענב, גם הוא יהיה חייב. או שהכוונה לומר שאם אכל רק את הקליפה ושתי החרצנים, גם הוא יהיה חייב מדין בריה.
והא תני בשם רבי אליעזר: מכל אשר יעשה מגפן היין אף העלין והלולבין במשמע. אם כך, "חרצנים והזג" לא מיותר - כי צריך לגופו, שאחרת איך נדע שהוא חייב על העלים ועל הלולבים אם לא נלמד מחרצנים והזג?
אמרה הגמרא: רבי אליעזר כרבי ישמעאל, דרבי ישמעאל אמר פרט הכל בכלל מן - כיוון שיש פה פרט וכלל, אז בעצם הכל בכלל. לכן לא צריך את החרצנים והזג ללמד על העלים והלולבים, ולכן הם נשארים מיותרים, ונוכל ללמוד מזה את מה שאמרנו - או לפי דעה אחת שהכוונה לגוף הענב, שאם לוקח רק את הבשר של הענב ואוכל אותו לבד, בלי הקליפה ובלי החרצנים, יהיה חייב; או שהכוונה לחייב אם אכל את הקליפה ואת החרצנים מדין בריה.
אומרת הגמרא: ורבי אליעזר כרבי ישמעאל, דרבי ישמעאל אמר אפילו כלל ופרט הכל בכלל - השיטה הזאת אמנם כמו רבי ישמעאל שאומר שפרט וכלל הכל בכלל, אבל היא יותר חזקה, שאומרת שאפילו כלל ופרט הכל בכלל. אז אם כך, גם העלים וגם הלולבין במשמע. אז למה נאמר "חרצנין וזגין"? להביא השלש שבינתיים, כמו שאמרנו - או שהכוונה לבשר של הענב, או שהכוונה שאם אכל את הקליפה עם החרצנים כבר חייב, מדין בריה.
מתני':ו_כח§סתם נזירות ל' יום. ו_כט§גילח או שגילחוהו ליסטין סותר שלשים יום. ו_ל§נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שסיפסף עם האצבעות כל שהוא חייב. ו_לא§נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע אומר ו_לב§לא יחוף באדמה מפני שהיא משרת את השער.
גמ':תנן: נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שסיפסף עם האצבעות כל שהוא חייב. כתיב (במדבר נשא ו ה) תער לא יעבור על ראשו הא עבר חייב. מנין שאם גילח סותר שלשים יום דכתיב (במדבר נשא ו ה) גדל פרע שער ראשו כמה הוא גידול שיער שלשים יום עד כדון למדנו שנזיר טהור שגילח סותר נזיר טמא מנין שאם גילח בתוך שבעת ימי הטומאה שהוא סותר דכתיב (במדבר נשא ו ט) וגלח ראשו ביום טהרתו מה תלמוד לומר ביום השביעי יגלחנו מיכן שאם גילח קדם שהוא חוזר ומגלח אחר שבעה ימים בכדי שיהיה בשער כדי לכוף ראשו לעיקרו כתיב וגילח את ראשו כולו ולא מקצתו מיכן ו_לג§שאם שייר שתי שערות לא עשה כלום. כתיב תער לא יעבר על ראשו, אין לי אלא תער, מניין לרבות את המספסף ואת המספרים כבתער, תלמוד לומר לא יעבור על ראשו
📖 באר משה — דף כח עמוד א
לפניכם התמלול המתוקן והמעובד:
לכו תלמוד ירושלמי מסכת נזיר דף כ"ח. לדבריו, לטענת רבי יוסי, שהוא אמר ש-- הרי לנו במשנה מחלוקת מה זה חרצנים, מה זה זגים. אז לשיטת רבי יוסי שהוא סובר שחרצנים זה הגרעינים והזג זה הקליפה, בעצם אפשר להסביר שרבי אלעזר מחייב משום בריה. כלומר, הסיבה שהוא מחייב אם אכל קליפה ושני גרעינים, אז הוא חייב משום שזה בריה, כן? זה דומה בין ענב שענב מתייבש, בעצם מה שנשאר זה רק הקליפה והגרעינים, אז זה כמו ענב, אז לכן הוא חייב משום בריה, כן? אז לכן אם אכל חצי זית אפילו, כלומר אין שום, כן? הוא לא אכל כזית, אכל חרצנים וזגים מענב אחד. כלומר, אכל בעצם את הזג - את הקליפה של הענב - ואת השני חרצנים שלו, אז הוא חייב. על דעתיה דרבי אלעזר בן עזריה חייב, כמו ששמענו, כי זה דין בריה, אבל על דעתיה דרבנין פטור כיוון שהוא לא אכל כזית, וכן לא נמצאת כזית.
עכשיו אבל למה דרבי יהודה שהוא סובר שחרצנים זה דווקא הקליפה והזג זה הגרעינים, אז איך שרבי אלעזר בעצם - זה לא משום בריה, כי הרי בריה זה לא ככה, כן? אין בה שני קליפות וחרצן. אז לכן אם הוא אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות, אז על דעתיה דרבי אלעזר בן עזריה אינו חייב אלא אחת, כן? כלומר, למרות שזה אכל שני ענבים, אבל כיוון שהיה פה רק שתי קליפות וחרצן זה חייב רק אחת. כלומר, על דעתיה דרבנן חייב שתים, כי הרי רבנן הם כנראה סוברים שאפשר להגיד שהם סוברים שחייב משום בריה. אז כל ענב זה בריה בנפרד לכן חייב שתיים.
אמר רבי אבון: אתייא דרבי אלעזר בן עזריה כרבי יוסי. יכולים להגיד שרבי אלעזר בן עזריה הפשט הוא כמו רבי יוסי. למה? אין תימר כרבי יהודה, אז היה צריך לומר אינו חייב עד שיאכל שני זוגין וחרצן, כן? אם הוא אומר שהחרצן זה הקליפה והזג זה הגרעינים, אז היה צריך להגיד עד שיאכל שני זוגין וחרצן. כשהוא אמר הפוך, כנראה הוא סובר כמו רבי יוסי שהזג זה הקליפה והחרצנים זה הגרעינים.
כלפי המחלקין. אמרה המשנה סתם נזירות ל' יום. גילח או שגילחוהו ליסטין סותר שלשים יום. עכשיו נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שסיפסף כל שהוא חייב. נזיר חופף ומפספס, כלומר שהוא חופף ואחר כך גם מפספס עם האצבעות, אבל לא סורק כי זה ודאי תולש. רבי ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שהיא משרת את השער, כן? כלומר דבר שהוא לא פסיקתא, שלא וודאי יקרה, אז זה יהיה מותר כמו לחפוף ולפספס. אבל דבר שיקרה כמו ממסרק או מהאדמה זה אסור.
למדנו במשנה נזיר שגילח בין בזוג בין בתער, או שספסף עם אצבעותיו כל שהוא חייב. ואתה אומר כתיב תער לא יעבור על ראשו. משמע שאם הוא העביר הוא חייב. עכשיו מניין שאם הוא גילח או שהותה שלושים יום? דכתיב גדל פרע שער ראשו. עכשיו כמה זה גידול שיער? שלושים יום, כן? עד כדון נזיר טהור, נזיר טמא מניין? שאם הוא גילח בתוך שבעת ימי, אבל הוא צריך לספור שבעה ימים ואז יגלח. מניין? שאם הוא גילח בתוך שבעת ימי הטומאה שהוא סותר, הוא צריך עוד פעם שבעה, דכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו. מה תלמוד לומר ביום השביעי יגלחנו. הרי כתוב אחרי זה ביום מה בשבילכם? הרי טהרתו זה ביום השביעי. אז למה כתוב בתורה ביום השביעי יגלחנו? מיכן שהוא חוזר ומגלח אחרי שבעה ימים, צריך לתת איזה זמן כדי שיהיה בשיער כדי לכוף את ראשו לעיקרו. זה למדו בעצם ממצורע. הוא מגלח פעמיים ובין תגלחת לתגלחת שבעה ימים כדי ששוב פעם יגדל השיער כדי שהוא יוכל לכוף את ראשו לעיקרו.
ואתה אומר כתיב וגילח כולו ולא מקצתו, צריך לגלח את כל ראשו. מיכן שאם שייר שתי שערות לא עשה כלום. כתוב תער לא יעבר על ראשו. אין לי אלא תער, מניין לרבות את המספסף ואת המספרים כבתער. אתה אומר לא יעבור על ראשו כל המעבירין במשמע. אז אמרת להם - אם ככה למה כתוב תער? מיכן שאינו סותר בו אלא תער בלבד, כלומר רק תער סותר, אבל כל השאר לא סותר, ועל זה הוא עובר על איסור.
כל המעבירין במשמע. מה תלמוד לומר תער מיכן שאינו סותר בו אלא תער בלבד. רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° ורבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא בעון קומי רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי לא יסתרו בו שאר דברים חוץ מתער שלשים אבל יסתרו בו שבעה, לאעל כרחךבשאינואינו סותר בו לא שבעה ולא שלשים, דאין תימר לא יסתרו בו שלשים אבל יסתרו בו שבעה אם כן מה בין נזיר טהור מה בין לנזיר טמא דתני קל וחומר בנזיר טהור תני קלוקל וחומר בנזיר טמא קל בנזיר טהור ו_לד§שאינו סותר אלא בתער וחומר שהוא סותר בו שלשים, קל בנזיר טמא שהוא סותר בו שבעה וחומר שלא רק תער אלאשבכולןבכולן סותרין בו. אין תימר לא יסתרו בו שאר דברים בנזיר טהור שלשים אבל יסתרו בו שבעה מה שני בין נזיר טהור לנזיר טמא. אית דבעי מימר שכך ענה לורבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי אין זו קושיה שאם כן אפשר לשאול מה שני בין במספרים לבתער ונזירבנזיר טהור שגילח לאחר מלאת ל°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס הרי גם אם גילח בתער אינו סותר אלא שבעה. תמן תנינן: שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה ו_לה§הנזיר ו_לו§והמצורע והלוים ו_לז§וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום. אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: מתניתא שאמרה שאם שייר שתי שערות לא עשה כלום בנזיר טמא אבל בנזיר טהור כיון שגילח רוב ראשו אפילו שלא בתער יצא. רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן בעי עלבהדאהדאדאמררבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת בן עזריה בעי כל עצמו אינו קרוי כתוב בקרא תער אלא בנזיר טהור דכתיב תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימים הא אם השלים צריך תער ואיך אמרתה שיכול לגלח בכל דבר דילמא לא איתאמרת אלא שבנזיר טמא אם שיירבשתישתי שערות לא עשה כלום, אבל נזיר טהור אם גילח רוב ראשו יצא, אבל חייב לגלח בתער. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא לרבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° נהיר את דהויתון קיימין זוכר אתה שעסקתם בנזיר ואמרינן לא שנייה בין מספרים לבתער ואמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת מתניתא שאמרה שאם גילח שלא בתער לא עשה כלום זה דווקא בנזיר טמא בנזיר טהור למה תער לא מעכב נזיר טהור מגלח לאחר זריקה כיון שקדש נזרו על ידי זריקת הדם שלמה נזרו ברם כנשורוכנשור הוא לכן אין הקפדה שיגלח בתער דווקא אבל נזיר טמא עדיין לא נשלמה נזירותו שהרי צריך לחזור ולמנות לכן תער מעכב. את אמר בנזיר טהור רוב ראשו מעכב בו גילח שלישו
📖 באר משה — דף כח עמוד ב
ואתה אומר רבי אבא בר ממל ורבי אילא בעון קומי רבי יסא: לא יסתרו בו שלשים אבל יסתרו בו שבעה. כן, למה אמרת שהתער סותר שלושים ימים אבל שאר הדברים לא סותרים כלום? למה שיסתרו לפחות שבעה. ואתה אומר, אי אפשר להגיד כך - על כורחינו סותר בו לא שבעה ולא שלשים. למה? אין תימר לא יסתרו בו שלשים אבל יסתרו בו שבעה, אז אם כן, מה בין נזיר טהור נזיר טמא? כן, יצא שאין הבדל ביניהם.
תני - למדו בעניית השאלה, קל וחומר בנזיר טהור וחומר בנזיר טמא, וכל אחד יש לו קולה וחומרה. קל בנזיר טהור שאינו סותר אלא בתער, אבל דברים אחרים לא סותרים בו, וחומר שהוא סותר בו שלשים. קל בנזיר טמא שהוא סותר בו שבעה, אבל חומר סותרין בו - כולם סותרים בו, לא רק תער. עכשיו אם תאמר שלא יסתרו בטהור שאר הדברים בשלושים יום אבל יסתרו בשבעה, אז אם כך מה בין נזיר טהור לנזיר טמא? כן, הרי בשניהם יש סתירת שבעה בשאר הדברים.
אית דבעי מימר רבי יסא: הוא אומר זו קושיא, כי אם ככה אז אתה יכול לשאול גם מה שני בין במספרים לבתער בנזיר טהור שגילח לאחר מלאת, לרבי אליעזר. כן? הרי נזיר שגילח אחר המלאות, לפי רבי אלעזר אז הוא שוטר, הוא שוטר שבעה. כן? אז הרי אין הבדל שם בין אם גילח בתער, בין גילח במספריים. אז שוב פעם, אם באמת זה היה הבדל, זה נקרא קושיה, יכולתי לשאול גם שם מה ההבדל? הרי אחרי מלאות אין שום הבדל ביניהם, בין גילח בתער, בין גילח בשאר הדברים. אז אתה רואה מכאן שבעצם הדבר הזה - שצריך להיות הבדל - זה לא בהכרח.
תמן תנינן: שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום. אמר רבי אלעזר: מתניתא שאמרה שאם השאיר שתי שערות לא עשה כלום, זה בנזיר טמא דווקא, אבל בנזיר טהור כיון שגילח רוב ראשו אפילו שלא בתער יצא. כן? כלומר, דווקא כל היישום שצריך לגלח את כל ראשו, לא להשאיר אפילו שתי שערות זה רק בנזיר טמא. נזיר טהור, רוב ראשו ואפילו לא בתער מספיק.
רבי אמי - כן, רבי אמי קשה על מה שאמר רבי אלעזר. הוא אומר, כל עצמו אינו קרוי תער אלא בנזיר טהור. הרי אתה אומר שבעצם אפילו גילח בכל דבר, אבל הרי כלל הציווי להיגלח בתער לא נאמר אלא בנזיר טהור, דכתיב תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימים. הא אם השלים צריך תער. כלומר, בעצם במלאת הימים צריך לגלח עם תער. אז איך אתה אומר שיכול לגלח בכל דבר? דילמא לא איתאמרת אלא - אולי הכוונה שהתרגם - בנזיר טמא - שערות, אלא שבנזיר טמא אם הוא השאיר שתי שערות לא עשה כלום, אבל נזיר טהור אם גילח את רוב ראשו יצא, אבל בכל מקרה חייב לגלח בתער. כלומר, אתה רואה שכל העניין של המספריים, כל העניין הוא רק לגבי העניין של להשאיר שתי שערות - שבנזיר טמא אם הוא השאיר שתי שערות לא עשה כלום, נזיר טהור אפילו מספיק שיגלח את רוב ראשו.
אמר רבי יוסי לרבי יעקב בר אחא: נהיר את - אתה זוכר דהויתון קיימין בנזיר, שלמדתם הלכות נזיר, ואמרינן לא שנייה בין מספרים לבתער. הרי אמרנו ככה, שאין הבדל בין מספריים לתער, ועל זה אמר רבי אלעזר מתניתא בנזיר טמא - שאם גילח שלא בתער לא עשה כלום, זה דווקא בנזיר טמא, אבל נזיר טהור למה לא? כן? כלומר תער לא מעכב. אני שואל באמת למה בנזיר טהור תער לא מעכב? אז באמת אתה אומר נזיר טהור מגלח לאחר זריקה, כן? כיון שקדש שלמה נזרו - הוא כבר סיים את הנזירות שלו, וכל מה שנשאר זה כן השערות. בעצם התורה הקפידה רק שיגלח את השערות, כן? אז לכן אין הקפדה שיגלח בתער דווקא. אבל נזיר טמא, שעדיין בעצם לא נשלמה הנזירות שלו, כי הרי הוא צריך לחזור למנות אחר כך, אז לכן תער מעכב.
לא הספיק לגלחו עד שגדל כולו מגלח השאר שחסר להשלים לרוב ודייו או צריך לגלח את כולו רובו מחדש. את אמר בנזיר טמא ו_לח§שתי שערות מעכבות בו ואם גילח בתוך שבעת ימי טמאה שתי שערות סותרות בו וצריך להמתין שבעה. ו_לט§ודכותה בנזיר טהור למי שסובר שתי שערות מעכבות בו שתי שערות סותרות בו. אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: וכן הוא ותני כן °רבי שמעון בן יהודהרבי שמעון בן יהודה תנא · דור ה׳רבי שמעון בן יהודה אומר משם °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי כשם ששתי שערות מעכבות בו כך שתי שערות סותרות בו. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בעי וגילח את כולו ושייר בו שתי שערות, והיה בהן כדי לכוף ראשו לעיקרו שני פעמים וגלח מהן אורך של כדי לכוף ראשו פעם אחת מאחר שגילח כדי סימן יצא או מאחר ששייר כדי סימן לא יצא. רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא אמר קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא ו_מ§למלכותלמלקותאפילו אם גילח שערה אחת לוקהו_מא§לעיכוב בתגלחת טמאה או בסיום נזרו שתים לסתירה אם גילח בתוך נזרו שלש אמר לו: אף למלקות בעינן שתי שערות. מתניתא פליגא על רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא שסובר שבשתי שערות עובר איסור דתנן והוא שסיפסף כל שהוא חייב משמע אפילו שערה אחת. אמר רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל°: פתר ליה רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי כל שהוא מזה וכל שהוא מזה מכל שערה קצת ובלבד שתי שערות. מתניתא פליגא על רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא שאמר שבשערה אחת מתחייב דתנן יש תולש שתי שערות וחייב עליהן משם ארבעה לאוים משם נזיר משם מצורע משם יום טוב משם מקיף רואים שרק על שני שערות הוא עובר בלאו ללאוים אתינן מיתני אבל למלקות לוקין אפילו על אחת. אית תניי תני מפספסין בקליקין שערות שהתחברו ואית תניי תני אין מפספסין. אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: מאן דאמר מפספסין בבריא שלא פסיק רישא שיתלשו מאן דאמר אין מפספסין בתש.
מתני':ו_מב§נזיר שהיה שותה ביין כל היום אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת. ו_מג§היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חייב על כל אחת ואחת. ו_מד§היה מיטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תיטמא אל תיטמא והוא מיטמא חייב על כל אחת ואחת.
גמ': נזיר שקיבל נזירותו והוא בבית הקברות רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר ו_מה§מתרין בו על היין ועל התגלחת. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אומר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין. גרסינן שם כולא הילכתא לעילבפרקפרק ג' הלכה ה' היו לפניו צלוחיות שתים אחת של מים ואחת של יין, נטל ושתה אותה של מים, אמרו לו הוי יודע מהמשאתשאתה שותה של מים אם אתה שותה של יין וישיש בה עשרה זתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות, אינו מקבל התרייה בדעת הזאת שאין זו התראה עד שיתרו בזמן שעושה איסור או בא לעשות איסור. אבל אם היתה צלוחית אחת של יין והתחיל לשתות בה, אמרו לו תהא יודע אם תשתה את כולה יש בה עשרה זתים ותתחייב עשרה מלקיות, מקבל התרייה בדעת
📖 באר משה — דף כט עמוד א
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת נזיר, דף כ"ט. נתחיל מהדף הקודם, שורה אחרונה. אומרת הגמרא, אתה אומר בנזיר טהור רוב ראשו מעקר בו, כלומר שהוא חייב לגלח את רוב ראשו בסוף הנזירות. עכשיו מה הדין אם הוא גילח שלישו, גילח רק שליש ולא הספיק לגלח הכל, כלומר לא הספיק לגלחו עד שגדל כולו. האם מגלח את השאר, כלומר את מה שחסר כדי להשלים לרוב, ודיו? שאני אומר לא, עכשיו יש ראש שלם, צריך לגלח את כולו. זה שאלה ראשונה.
אומרת הגמרא עוד שאלה, את אמר בנזיר טמא שתי שערות מעכבות בו, הוא צריך לגלח את כל ראשו ואם נשארו שתי שערות זה מעכב, הרי עכשיו גילח, שהתגלח. כן? עכשיו ואותו דין גם הפוך. כן? אם גילח בתוך שבעת ימי הטומאה שתי שערות סותרות בו, כן, הוא צריך להמתין שבעה. כן, הרי שהוא נטמא, הוא צריך לגלח ולהמתין שבעה ימים. עכשיו, אם נשתהו, אם נניח הוא גילח לפני כן שתי שערות, אז הוא צריך עוד פעם להמתין שבעה ימים. כן, כי צריך שהם יגדלו עד שהם ראשן מגיע לעיקרן.
עכשיו השאלה אם כוותיה בנזיר טהור. כן? מי סובר ששתי שערות מעכבות בו, אז שתי שערות סותרות בו? כלומר אם אדם נזיר טהור יגלח שתי שערות, יצטרך להוסיף עוד שלושים יום? כן, נראה אם זה היה לקראת הסוף. אמר רבי יוסי בי רבי בון: וכן הוא, כן, באמת זה ככה. ותני כן, רבי שמעון בן יהודה אומר משם רבי שמעון, כשם ששתי שערות מעכבות בו כך שתי שערות סותרות בו.
רבי ירמיה בעי: גילח את כולו ושייר בו שתי שערות, כן, אבל לפי דעה שאומרת שצריך לגלח את הכל. והיה בהן כדי לכוף ראשו לעיקרו שני פעמים. כן, אמרנו השיעור המינימלי זה שיש בו כדי לכוף את ראשו לעיקרו, אבל זה שערות ארוכות. היה בו פעמיים כדי לכוף את ראשו לעיקרו. עכשיו וגלח מהן פעם אחת, אורך שכדי לכוף ראשו פעם אחת. אז אם מאחר שגילח כדי סימן יצא, או שאני אומר לא, צריך לגלח הכל, ואני אומר בעצם מאחר ששייר כדי סימן לא יצא. כן, זו השאלה.
רבי אילא אמר קומי רבי יוסי: אחת לעיכוב, שתים לסתירה, שלש — אמר קאמר רבי יוסי למלקות אפילו אם גילח שערה אחת לוקה, אבל לעיכוב בתגלחת טומאה או בסיום הנזירות צריך שתיים, ולסתירה, כלומר אם הוא גילח בתוך הנזירות, אז זה נחשב סתירה, כי אם הוא גילח שלוש.
מתניתא פליגא על רבי יוסי, זה שהוא סובר שיש שתי שערות הוא עובר איסור בכלל, דתנן, והוא שספסף כל שהוא חייב. כן, אמרנו נזיר שספסף עם הידיים אז הוא חייב. משמע שאפילו שערה אחת כי אתה אומר כלשהו. אמר רבי אבא בר ממל: פתר ליה רבי יסא, כל שהוא מזה וכל שהוא מזה. כלומר לא הכוונה כלשהו לגמרי, אלא הכוונה ששתי שערות נתלשו, אבל אפילו אם חלק משתי שערות נתלשו זו הכוונה — מכל שערה קצת, אבל בלבד שתי שערות.
מתניתא פליגא על רבי אילא שהוא אמר ששערה אחת מתחייב, דתנן: יש תולש שתי שערות חייב עליהן משם ארבעה לאוין, משם נזיר משם מצורע משם יום טוב משם מקיף. רואים מכאן שרק על שתי שערות הוא עובר בלאו. אז אומרת הגמרא, לל וים אתינן מיתני אבל למלקות לוקין אפילו על אחת. כלומר, מה שאמרנו שיש לו לאו על זה זה באמת שתי שערות, אבל מלקות גם אחת. לכן אין קושיה, הוא דיבר על מלקות.
אית תניי תני מפספסין בקליקין. כלומר אם יש לו שערות שהתחברו אז מותר לנזיר לפספס עם הידיים, להפריד ביניהם. ואית תניי תני אין מפספסין. אמר רב חסדא: מאן דאמר מפספסין בבריא, כלומר אם השערות שלו חזקות אז זה לא פסיק רישא שזה יתלשו, אז זה מותר לו. אבל מאן דאמר אין מפספסין בתש, כלומר אם השערות שלו חלשות ואם הוא יפספס בהם אז זה יתלש, אז זה אסור כי זה פסיק רישא.
מתני': נזיר שהיה שותה ביין כל היום אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת. היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חייב על כל אחת ואחת. היה מיטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תיטמא אל תיטמא והוא מיטמא חייב על כל אחת ואחת.
אומרת הגמרא נזיר שקיבל נזירותו והוא בבית הקברות, רבי יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת אבל לא על הטומאה. רבי שמעון בן לקיש אומר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין. גרסינן שם — זה בעצם חזרה על המשנה שלמדנו בפרק ג' הלכה א'. ולכן הירושלמי לא מביא את זה בגלל שזה באותה מסכת, אז כל אחד יכול להסתכל אם הוא רוצה.
אומרת הגמרא היו לפניו צלוחיות שתים אחת של מים ואחת של יין, נטל ושתה של מים, אמרו הוי יודע שותה של מים את שותה של יין בה עשרה זתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות, אינו מקבל התרייה בדעת הזאת. כי התראה זה רק בזמן שהוא עושה את האיסור או שהוא בא לעשות איסור, ולא שהוא עושה דבר היתר. אז לכן זה לא נקרא התראה. אבל אם היתה צלוחית אחת של יין והתחיל לשתות בה, אמרו לו תהא יודע אם תשתה את כולה יש בה עשרה זתים ותתחייב עשרה מלקיות, מקבל התרייה בדעת הזאת. כן, זה באמת ככה, זה התראה טובה. הוא ילקה על זה אם הוא באמת ימשיך לשתות.
הזאת. היו לפניו שני שפודין אחת של שחוטה ואחת של נבילה, נטל לאכול אותה של שחוטה, אמרו לו תהא יודע מה שאתה אוכל של שחוטה אבל אם אתה אוכל את הנבילה וישיש בה עשרה זיתים ואתה מתחייב עליה עשרה מלקיות, אינו מקבל התרייה בדעת הזאת. אבל אם היה שפוד אחד של נבילה והתחיל לאכול בו, אמרו לו תהא יודע משאת אוכל כולו ויש בה עשרה זתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות, מקבל התרייה בדעת הזאת.
מתני':שלשה מינים אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן. חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן ו_מו§שהטומאה ו_מז§והתגלחת סותרים והיוצא מן הגפן ו_מח§אינו סותר. חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ומבתגלחת שהיוצא מן הגפן ו_מט§לא הותר מכללו והטומאה והתגלחת הותרו מכללן ו_נ§בתגלחת מצוה ובמת מצוה. חומר בטומאה מן התגלחת ו_נא§שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן ו_נב§והתגלחת אינה סותרת אלא עד שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן.
גמ':תנן: שלשה מינים אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן הטומאה דכתיב (במדבר נשא ו ו) כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא. תגלחת דכתיב (במדבר נשא ו ה) כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו. היוצא מן הגפן דכתיב (במדבר נשא ו ד) מכל אשר יעשה מגפן היין וגומר. חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרים הטומאה דכתיב כל ימי הזירו לה והתגלחת דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו והתגלחת דכתיב כל ימי הזירו לה' וכו' כי נזר אלוקיו על ראשו. חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו שמהפסוק מיין ושכר יזיר, למדנו לאסור יין מצוה כיין הרשות. אבל טמאה הותרה למת מצווה, ותגלחת הותרה בצרעת הוון בעיי מימר שמה שלא הותר לשתות יין לצורך מצווה הכוונה למצווה דרבנן כגון שלא הותר בארבעה כוסות שהם מדרבנן של מים או של יין אבל אםכשחייב לשתות מדאוריתא כגון מישאמר שבועה שאשתה יין זה והפךונזירנזירהייתי חושבאשתהשישתהולא חלה הנזירות אתא מימר לא ישתה והנזירות חלה תנן הותר בתגלחת מצוה לא סוף דבר שמתגלח כדי לטהר ליתן סימןלנגעומנגעו שהתגלחת היא חלק מהפעולות לטהרת המצורע ו_נג§אלא אפילו כדי ליתן סימן לנתקו ולידעומותר לגלח סביב הנתק כדי שיהיה ברור אם פשה ואם לא פשה. ובמת מצוה הדא היא דתנינן (משנה נזיר ז א) כהן גדול ונזיר שהיו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר, וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול, אבל פשיטא שאם הנזיר לבד הוא יטמא. חומר בטומאה מבתגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן דכתיב והימים הראשונים יפלו והביא כבש בן שנתו לאשם. חומר בתגלחת ו_נד§שעשה בה המגלח כמתגלח והטמא ו_נה§לא עשה בה המטמא כמיטמא.
מתני':תגלחת הטומאה כיצד ו_נו§היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני, ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום, דברי °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא. אמר לו °רבי טרפוןרבי טרפון תנא · דור ב׳רבי טרפון מה בין זה למצורע שאם גילח בשמיני מביא בתשיעי אמר לו ו_נז§שזה הנזיר טהרתו תלויה בימיו ולא בתגלחתו_נח§וזה המצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ואחר תגלחתו טובלו_נט§ואינו מביא את קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש לכן אינו יכול להביא קרבנותיו עד למחרת.
📖 באר משה — דף כט עמוד ב
עוד מקרה דומה. היו לפניו שני שפודין אחת של שחוטה ואחת של נבילה, נטל לאכול אותה של שחוטה, אמרו לו תהא יודע מה שאתה אוכל של שחוטה אם את אוכל את הנבילה בה עשרה זיתים ואתה מתחייב עליה עשרה מלקיות, אינו מקבל התרייה בדעת הזאת. אבל אם היה שפוד אחד של נבילה התחיל לאכול בו, אמרו לו תהא יודע משאת אוכל כולו ויש בה עשרה זתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות, מקבל התרייה בדעת הזאת. במקרה כזה באמת זה התראה טובה.
פרק חדש. אומרת המשנה שלשה מינים אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן. חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרים והיוצא מן הגפן אינו סותר. הוא עובר איסור אמנם, אבל הוא ממשיך את הנזירות רגיל. כן, ואילו בתגלחת וטומאה הם בעצם סותרים חלק לפחות. טומאה סותרת את הכל, ותגלחת, כמו שאמרנו, שלושים יום, אם זה אחרי עומלות זה רק שבעה ימים וכולי.
חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ומבתגלחת שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו — אין שום היתר לשתות יין — והטומאה והתגלחת הותרו מכללן בתגלחת מצוה ובמת מצוה. כלומר מצורע מגלח, ומת מצווה שמותר להיטמא. נזיר מותר להיטמא למת מצווה, אז הותר מכללו.
חומר בטומאה מן התגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן והתגלחת אינה סותרת אלא עד שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן.
גמ': הטומאה דכתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא. תגלחת דכתיב כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו. היוצא מן הגפן דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין וגומר.
עכשיו חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן — הטומאה דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו.
עכשיו חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת — הוון בעיי מימר בארבעה כוסות, אבל אמר שבועה שאשתה, אתא מימר לא ישתה. התלמידים בישיבה חשבו לומר שמה שלא הותר לשתות יין מתוך מצווה הכוונה למצווה דרבנן, כגון ארבע כוסות של פסח, שזה רק דרבנן. אבל אם הוא חייב לשתות מדאורייתא, כגון מי שאמר שבועה שאשתה יין, ואחרי זה הוא נהיה נזיר, היית יכול לחשוב שבמקרה כזה שיש לו חובה מדאורייתא לשתות, אולי ישתה ולא חלה הנזירות. אתינן מימר לא ישתה והנזירות חלה.
הותר בתגלחת מצוה — כמו שאמרנו במצורע מותר לגלח, שבעצם התגלחת זה חלק מהפעולות של טהרת מצורע. הדין במקרה כזה זה ודאי שמותר. באמת אמר לא, יותר מזה, אלא כדי ליתן סימן לנתקו אם פשה ואם לא פשה. הרי כשהכהן רוצה לדעת האם הנגע פשה, כשהוא מסגיר אותו מגלחים סביב הנתק ואז רואים אחרי זה אם הנתק התקדם או לא, אז גם את זה מותר.
אמרנו שלגבי טומאה גם כן הותר מכללא במת מצוה, הדא היא דתנינן: היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה, רבי אליעזר אומר יטמא כהן גדול ויטמא נזיר, וחכמים אומרים יטמא נזיר או יטמא כהן גדול. כן, אבל כל המחלוקת זה רק כשיש שניים, כהן גדול מול נזיר, אבל בפשוט כשיש עם הנזיר לבדו הוא נטמא. אז רואים מכאן שהטומאה הותרה מכללא.
עכשיו חומר בטומאה מבתגלחת הטומאה דכתיב והימים הראשונים יפלו והביא כבש בן שנתו לאשם. כלומר אם אדם נזר עשר שנים, נטמא באמצע, יום אחד לפני הסוף, מתחילים מחדש עשר שנים, וחייב עליה קרבן.
עכשיו חומר בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח, כלומר גם מי שמגלח עובר איסור כמו מתגלח, והטמא לא עשה בה המטמא כמיטמא.
פרק חדש. אומרת המשנה תגלחת הטומאה כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני. זה הנוהל הרגיל. עכשיו, ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום, דברי רבי עקיבה. כלומר אין בעיה, יכול להתגלח ביום השמיני ולהביא את הקורבן ביום השמיני.
אמר לו רבי טרפון מה בין זה למצורע? הרי מצורע אם הוא גילח בשמיני מביא בתשיעי, אז למה כאן לא? אמר לו שזה טהרתו תלויה בימיו וזה טהרתו תלויה בתגלחתו. כלומר הנזיר ביום השלישי והשביעי מזים עליו, טובל ביום השביעי, בלילה עושה ערב שמש והוא כבר טהור, ולמחרת מגלח — יכול להתגלח, לא להתגלח. ברגע שהוא מגלח באותו יום, הוא מביא את הקורבנות. אבל המצורע טהרתו תלויה בתגלחת, כתוב "ואחר יגלח ובא", אחרי שהוא מתגלח הוא טובל ולא יכול להביא קורבנות אלא אם כן יהיה ערב שמש. אז אם הוא גילח ביום השמיני אבל טובל רק אחרי זה, הוא צריך ערב שמש, אז רק ביום התשיעי הוא יכול להביא. הוא לא יכול להביא ביום השמיני. זה ההבדל, אינו מביא את קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש.
מתני':תגלחת הטהרה כיצד ו_סא§היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים שוחט אתהאתהשלמים ומגלח עליהן דברי °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. °רבי אלעזררבי אלעזר בן שמוע תנא · דור ד׳רבי אלעזר בן שמוע בן עזריה אומר לא היה מגלח אלא עלהעלהחטאת ו_סב§שהחטאת קודמת בכל מקום. ו_סג§ואם גילח על אחת משלשתן יצא.
📖 באר משה — דף ל עמוד א
אנחנו בתו"ר ירושלמי מסכת נזיר, דף למ"ד, תחילת הגמרא. אומרת הגמרא: "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש, וקידש את ראשו בימיו, והזיר לה' את ימי נזרו ...מיום הבאת קרבנותיו". כלומר, זה בעצם רק מהיום השמיני, כן? תראה, קודם נאמר וכיפר, ואחרי זה כתוב, כן? והזיר לה' את ימי נזרו. כלומר, מתחיל את הנזירות אחרי שמסיים את הבאת הקורבנות. זה דברי רבי. כלומר לפי רבי הוא מתחיל לחזור ולהתחיל את ימי הנזירות אחרי-- כלומר, מדובר בנזיר שנטמא. נטמא, הוא סופר שבעה ימים וכו', נטהר, מגלח, כן? מביא קורבנות ורק אז מתחיל את הספירה. רבי יוסי בי רבי יהודה אומר משעת תגלחתו. כלומר, אם הוא מתגלח, כן? הוא מתחיל למנות אחרי שהוא נטהר כמובן, אבל את הקורבן גם מביא אחר כך זה בסדר.
רבי זעירא בשם רבי הושעיה ורבי חייה בשם רבי יוחנן: מה פליגין? בשגילח בשביעי והביא קורבנותיו בו ביום, כן? בזה בעצם מחלוקת. אבל אם גילח בשביעי והביא קורבנותיו בשמיני, כל עמא מודה ביום הבאת קרבנותיו, כן? מתחיל נזירותו ביום הבאת קורבנותיו.
אמר רבי יוסי: והוא שטבל בשביעי. כלומר, זה בעצם ודאי מעכב, כן? כלומר, אם הוא טבל בשביעי והיה לו ערב שמש, אז בעצם יכול להתחיל את הספירה בשמיני, לפי דעה מסוימת, כן? או אחרי שהוא מביא את הקורבנות. אבל אם טבל בשמיני נעשה שביעי שמיני, כי הרי הוא צריך ערב שמש והתשיעי נעשה שמיני. כלומר, לרבי שהוא סובר שהוא מתחיל לספור רק אחרי הבאת הקורבנות, אז הוא לא מונה אלא מן... ולרבי יוסי בי רבי יהודה שהוא סובר שהוא מתחיל מהתגלחת, אז בעצם יתחיל מהשמיני.
ניטמא וחזר וניטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד. אמר רבי זעירא, הדין הזה שאמרנו עכשיו, שאם הוא ניטמא וחזר וניטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד, זה אפשרי רק כרבי יוסי בי רבי יהודה, כן? שהוא סובר שהנזירות החדשה מתחילה ביום השביעי. עכשיו, לכן יש אפשרות שהוא יטמא אחר כך לפני שהוא יביא את הקורבנות, כן? הרי ברגע שהוא סיים את התגלחת ביום השביעי, אז מאותו רגע מתחילה נזירות חדשה, ואם הוא ניטמא בה אז הוא יהיה חייב עוד קורבן, כן? אמנם כרבי הוא עומד בנזירות, בנזירות הטומאה שלו עד שהוא מביא את קורבנותיו. אבל גם אם הוא יטמא פעם נוספת, הוא מביא רק קורבן אחד כי זה הכל אותה נזירות, אותה טומאת נזירות. כן, לא מתחילה נזירות חדשה.
אמר רבי אילא: אף כרבי, אתיא. מה פליגין רבי ורבי יוסי בי רבי יהודה?למנות לנזירות בטהרה. כן, זה המחלוקת שלהם. מתי מתחילים את הספירה לנזירות טהרה, כן? דכתיב והזיר לה' את ימי נזרו והביא. רבי אמר עד שיביא ממש. רבי יוסי בי רבי יהודה אומר אפילו נראה להביא, כן? אפילו לא הביא. אבל קרבן טומאה כל עמא מודיי? אם נטמא ביום השמיני בבוקר לפני שהביא קרבן טומאה, אז כולם מודים שזה טומאה חדשה ומביא קרבן טומאה חדש, כן? כלומר, שהגיע הזמן להביא, ביום השמיני שהוא יכול להביא את הקורבן, אז בזה כולם מודים שאפילו אם עדיין לא הביא, ואם הוא נטמא אז הוא חייב - זה כאילו נזירות חדשה וטומאה חדשה, לכן חייב להביא קורבן.
ותני כן: ניטמא וחזר וניטמא בשמיני מביא קרבן לכל אחד ואחד. יש לנו גם ברייתא כזאת שאומרת: נטמא בשמיני וחזר וניטמא בשמיני, לאחר שספר את השבעה לטומאתו, אז מביא קורבן לכל אחד ואחד.
על דעתיה דרבי זעירא, שהוא סובר שלרבי רק אחר הבאת הקרבנות מתחילה נזירות שניה, ואפילו כשנטמא בשמיני קודם הבאת הקרבנות, עדיין הוא בנזירות טומאה, וכטמאה אריכתא דמיא, ואינו מביא אלא קרבן טמאה אחד. אז אם הפריש קורבן, אז הקורבן נדחה - כלומר אם הפריש קורבן ולאחר מכן נטמא אז הקורבן הראשון נדחה והוא צריך להביא קורבן שני, כן? כי זה בעצם אותה נזירות, אבל הקורבן הראשון שהוא הביא הוא בעצם רק על חלק מהטומאה, אז לכן הקורבן הזה יידחה והוא יביא קורבן אחר שהוא ילך בעצם על כל הטומאה.
אבל על דעתיה דרבי יוסי בי רבי יהודה נדחה קרבן ראשון... שהוא סובר שכבר ביום השביעי אחרי שהוא מתגלח מתחילה נזירות טהרה, ואם הוא ניטמא אז לא נדחה הקורבן הראשון, כן? רק הוא צריך להביא עוד קורבן.
על דעתיה דרבי הילא דברי הכל לא נדחה ומביא אחר. המשנה מדברת בשנטמא בשמיני קודם הבאת קורבנות, ודברי הכל לא נדחה והוא מביא קורבן אחר, כן? זאת אומרת, בעצם יש לנו שלוש אפשרויות. אם אני אומר שמדובר שהוא נטמא ביום השביעי, אז אם הוא הפריש קורבן אז הקורבן הזה בעצם נדחה על פי דעת רבי זעירא, כיוון שבעצם הקורבן הזה היה רק על חלק מהטומאה, ולכן הקורבן הזה יידחה והוא צריך להביא קורבן אחר. אבל על דעת רבי יוסי ורבי יהודה, שהוא סובר שכבר ביום השביעי הוא יכול להביא קורבן כי מתחילה נזירות טהרה, אז בעצם הקורבן הראשון לא נדחה כי הוא היה על טומאת נזירות הראשונה, והוא צריך להביא קורבן נוסף על החלק השני. אבל על דעת רבי הילא שהוא סובר שאם ביום השמיני בבוקר הוא נטמא, אז בעצם גם רבי מודה שמתחילה נזירות חדשה וצריך להביא קורבן אחר, אז דברי הכל לא נדחה ומביא קורבן אחר.
פרק ו' הלכה א'. מתני': תגלחת הטהרה כיצד? היה מביא שלש בהמות, חטאת, עולה ושלמים. שוחט שלמים ומגלח עליהן, דברי רבי יהודה. רבי אלעזר אומר לא היה מגלח אלא חטאת, שהחטאת קודמת בכל מקום. ואם גילח על אחת משלשתן יצא.
גמ':תנן: שוחט את השלמים ומגלח עליהן דברי°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי מאי טעמא? ד°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. רבי יהושע בן לוי° אמר דכתיב (במדבר נשא ו יז) ועשה את חטאתו ואת עולתו ואת האיל יעשה על סל המצות וגו מה תלמוד לומר יעשה הקדים בו מעשה התיב רבי חיננא קומי ר מנא והא כתיב ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו מה תלמוד לומר יעשה דהיה יכול לכתב ועשה את חטאתו ואת עולתו ואת האיל זבח שלמים למה נוספה המלה יעשה אלא להקדים בו עשיה שישחוט את השלמים תחלה התיברבי חיננארבי חיננא אמורא א״י · דור ג׳רבי חיננא°קומירבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה והא כתיב (במדבר נשא ו טז) והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עלתו מעתה ועשה להקדים בו מעשה ואף את החטאת והעולה צריך להקדים מאי כדון. כי אתא רבי חיננארבי חיננא אמורא א״י · דור ג׳רבי חיננא°אמר בשם רבי יהושע בן לוי°בכולם כתוב ועשה ללמד שאם גילח על אחת משלשתן יצא ובשלמים כתוב גם יעשה ללמד שהוא קדם. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעא קומי רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: מאן תנא ו_סד§כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות. °רבי אלעזררבי אלעזר בן שמוע תנא · דור ד׳רבי אלעזר בן שמוע בן עזריה דתנן°רבי אלעזררבי אלעזר בן שמוע תנא · דור ד׳רבי אלעזר בן שמוע בן עזריה אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום. אמר ליה דברי הכל היא כלהלא אמר אלא שכלהחטאות שבתורה קודמות לאשמות וכאן בנזירות טהרה שאין אשם שלמים קדמים.
מתני':°רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר ו_סה§הביא שלש בהמות ולא פירש, הראויה לחטאת תיקרב חטאת, לעולה תיקרב עולה, לשלמים תיקרב שלמים. ו_סו§היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד, ואם גילח במדינה משלח תחת הדוד, במה דברים אמורים בתגלחת הטהרה, אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה לבד.
גמ':תנן°רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאלאומר הביא שלש בהמות ולא פירש, הראויה לחטאת תיקרב חטאת, לעולה תיקרב עולה, לשלמים תיקרב שלמים הוון בעיי מימר בשלאשלא פירש כשהביאן לעזרה הא בתוך ביתו פירש אמריןאבל אם לא פרש גם בביתו יכול לשנותם למה שירצה חזרו ואמרו אפילו אם גם בתוך ביתו לא פירש הוקבעו למה שהן שבהמה אין עליה הלכות סתומות בתחילהכמו במעות לפי שניכר למה היא מיועדת איל לשלמים כבש לעולה וכבשה לחטאת אמררבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו ו_סז§טובלו לשער ברוטב שופך על השיער מהרוטב מה טעמא דכתיב ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים שאף הזבח יהא באש. תני הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא שגילחשבגבוליןבגבולין הטמא שגילחשבמקדשבמקדשמביא את שערו שגילח ומשלחו תחת הדוד של אשם מביא דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר ו_סח§הטהור בין כך וביןוכךכך מביא. ו_סט§הטמא בין כך וביןוכךכך אינו מביא. וחכמים אומרים הטמא אף אם גילחשבמקדשבמקדש והטהור שגילחשבגבוליןבגבולין אינו מביא אין לך משלח תחת הדוד אלא המגלח בטהרה במקדש דכתיב וגילח הנזיר פתח אוהל מועד. רבנין אמרין עד שיהא ראוי וסמוך ולא משלח אלא טהור שהוא ראוי לבא למקדש וסמוך שגלח במקדש ו°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר ראוי אף על פי שאינו סמוך סמוך אף על פי שאינו ראוי ומשלח אם היה טהור אף אם גילח במדינה והטמא דווקא אם גילח במקדש.
אומרת המשנה שאם הוא שוחט שלמים מגלח עליהם, דברי רבי יהודה. רבי יהודה מאי טעמא? למה רבי יהודה סובר שמגלחים על השלמים? רבי יהושע בן לוי אמר דכתיב ואת האיל יעשה ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו. שאלתי מה טעמו לומר יעשה? כלומר יש פה לכאורה המילה "יעשה" מיותרת, הרי יכול לכתוב "ואת האיל" - "ועשה". אז למה נוספה המילה יעשה? אלא להקדים בו עשייה, כן? שישחט השלמים תחילה, שיהיה ראשון.
רבי חיננא, רבי מנא, וכתוב גם כן ועשה הקדים בו מעשה. שוב פעם יש פה מילה "ועשה" מיותרת. אז גם פה נגיד "מעתה ועשה" להקדים במעשה, ואז גם את החטאת ואת העולה צריך להקדים? אז מה העיקרון? למה אתה אומר שצריך להקדים את השלמים ולא את האחרים?
אתא רבי חיננא בשם רבי יהושע בן לוי: בכולם כתוב "ועשה". למה? ללמד שאם גילח על אחת משלשתן יצא. אז בעצם הגמרא אומרת שעל כל אחד מהם כתוב "ועשה", זה בא ללמד שבאמת על כל אחד מהם שהוא עשה יכול לגלח. כן, כלומר אחרי שהוא עשה אחד מהקורבנות, לא משנה איזה, הוא יכול לגלח, יכול לשתות יין, כן, הוא מבחינתו סיים את הנזירות. אבל בשלמים כתוב "יעשה" - זה מלמד שהוא קודם.
רבי זעירא בעא קומי רבי מנא: מאן תנא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות? מי סובר את זה? רבי אלעזר. אצלנו במשנה כתוב, רבי אלעזר אומר לא היה מגלח אלא חטאת, שהחטאת קודמת בכל מקום. אמר דברי הכל היא חטאות שבתורה קודמות לאשמות. כלומר מה שהברייתא אמרה שכל החטאות קודמות, הכוונה קודמות לאשמות. כלומר אם יש גם אשם וגם חטאת, אז החטאת קודמת לאשם. אבל כאן בנזירות, כיוון שבנזירות טהרה אין אשם, במקרה כזה השלמים קודמים.
פרק ו' הלכה ח'. אומרת המשנה רבן שמעון בן גמליאל אומר הביא שלש בהמות ולא פירש, הראויה לחטאת תיקרב חטאת, לעולה תיקרב עולה, לשלמים תיקרב שלמים. היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד, ואם גילח במדינה משלח תחת הדוד. במה דברים אמורים - בתגלחת הטהרה, אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד. רבי מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה לבד. כלומר אם טמא גילח במדינה רק אז הוא לא צריך לשלח את השער תחת הדוד. אבל אם הטמא גילח במקדש אז הוא כן משלח תחת הדוד.
אומרת הגמרא: רבן שמעון בן גמליאל הוון בעיי מימר - בישיבה רצו לומר שהוא לא פירש כשהביא להזאה, אבל בתוך ביתו כן פירש. כלומר מה שכתוב שלא פירש הכוונה שהוא לא פירש במקדש - מה יהיה לעולה, מה יהיה לחטאת, מה יהיה לאשם. אבל בבית הוא כן אמר. אבל אם הוא לא פירש גם בבית - אפילו בתוך ביתו לא פירש - אז יכול לשנות מה שירצה.
חכמים אמרו לא, אפילו אם בתוך ביתו לא פירש, כבר הובאו למה שהן. למה? כיוון שבהמה אין עליה הלכות סתומות. בהמות אמרנו שהן לא סתומות, כי אין פה אפשרות לטעות - הרי איל זה לשלמים, כבש זה לעולה, וכבש זה לחטאת. אז זה כאילו מוגדר מעצמו מצד עצמו.
אמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רב: טובלו ברוטב. כן, כלומר צריך לשפוך מעט מהרוטב על השיער. מה טעמא? דכתיב ונתן על האש. רואים מכאן שגם קצת מהזבח צריך להיות באש. אז לכן טובלים את השיער ברוטב ואת זה שורפים.
תני הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא - הטמא תחת הדוד של אשם, דברי רבי מאיר. כן, לפי רבי מאיר הטמא הרי הוא מביא קורבן אשם בין היתר, אז את השערות הוא ישים תחת הדוד של האשם. רבי יהודה אומר הטהור כך מביא, הטמא כך אינו מביא. כלומר, בין אם הוא גילח במדינה, בין אם גילח במקדש, הוא מביא את השיער ושם תחת הדוד, והטמא בין כך ובין כך לא מביא. וחכמים אומרים הטמא והטהור אינו מביא. כלומר טמא לעולם לא מביא, וטהור אם הוא גילח במקדש הוא מביא, בגבולין לא מביא.
אין לך משלח תחת הדוד אלא המגלח בטהרה פתח אוהל מועד. רבנין אמרין עד שיהא ראוי וסמוך. כן, הוא רוצה שהוא בעצמו יהיה ראוי, כלומר שהוא יהיה טהור, ויהיה במקום - סמוך, כלומר שהוא גילח במקדש. ורבי מאיר אומר ראוי אף על פי שאינו סמוך, סמוך אף על פי שאינו ראוי. כן, אם היה טהור אף אם גילח במדינה, כיוון שהוא ראוי לא צריך להיות סמוך, והטמא שהוא לא ראוי להיכנס למקדש, אז דווקא אם גילח במקדש רק אז את השיער צריך לשרוף.
מתני':ו_ע§היה מבשל את השלמים או שולקן. ו_עא§וכהןהכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וחלהוחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד, ונתן על כפי הנזיר ומניפן, ואחר כך הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים.
גמ': מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל דתנינןדגבי נזיר כתיב ולקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל ותנינן היה מבשל את השלמים או שולקן. וקרייה אמרה שהצלי קרוי מבושל דכתיב (דברי הימים ב' ל"ה, י"ג) ויבשלו את הפסח באשוגו' אין תימר אולי באמת בישלו ממש ועשו שלא כהלכה האמררבי יונה בוצרייארבי יונה בצריה אמורא א״י · דור ה׳רבי יונה בצריה°האמרכתיב כמשפט ללמד שעשו כהלכה. ומתניתאמתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל והאוקרייא אמר שהצלי קרוי מבושלוהתנינן ו_עב§הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ו_עג§הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם. רבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה° אמר ר יאשיה הלכו בנדרים אחר לשון תורה. מה נפיק מןמביניהוןביניהון אמר קונם יין שאיני טועם בחג על דעתיה דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ו_עדאסור ביום טוב האחרון של סוכות שדרך בני אדם לקרא חג לכל שמונת הימים על דעתיה דרבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה° מותר אוףשרק לשבעת הימים קראה תורה חג ולא היא דאףרבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה°א מודה שהוא אסורשאסורביום השמינישלא אמר רבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה°: אלא לחומרין. אמררבי חייה בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°אמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אכל חליטא ואמר לא טעמית מזון בהדין יומא, והתנן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח משמע שכל דבר חוץ ממים ומלח נקרא מזון ואיךרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר שלא טעם מזון. פתר לה לבריתא שאמרה שרק מים ומלח אינם נקראים מזון כרבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה° דאמר הילכו בנדרים אחר לשון התורה. מניין שבלשון תורהשכלכל הדברים קרויין מזון אמר רבי אחא בר עולארבי אחא בר עולא°דכתיב (בראשית ויגש מה כג) ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון, וגומר מה תלמוד לומר ומזון, אלא מיכן שכל הדברים קרויין מזון. כתיב (במדבר נשא ו יט) ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל אי בשלה יכול שמבשלה בפני עצמה תלמוד לומר מן האיל הא כיצד חותכה לפני בישולה עד שהוא מניח בה רק כשעורה מחובר ונמצאו שני הכתובים מתקימים ולא הקודש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקודש. חילפיי שאל לרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ולרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° טבל מהו שיוסרשיאסר ביותר ממאתים. אמר ליה: אין טבל ביותר ממאתים. והא תנינן כל המחמץ והמטבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור אין תימר שהכוונה שהם אוסריםולמאהלמאה ולמאתים הרי סתם תרומה אוסרת במאה וסתם ערלה אוסרת במאתים אפילו לא חימץמחמץ אפילו לא טיבלמטבלולמה אמרה המשנה המחמץ והמטבל אלא מה שאמרו לחילפי שאין נותן טעם ביותר ממאתים זה רק בענבים
📖 באר משה — דף לא עמוד א
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת הנזיר, דף ל"א, תחילת המשנה, פרק ו' הלכה ט'. אומרת המשנה: "היה מבשל את השלמים או שולקן", אז הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וכרת מצה אחת מן הסל וירק מצה אחת ונותן ליד כפי הנזיר ומניפן ואחר כך הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא על המתים. ורבי שמעון אומר: "כיוון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים". לא משנה מה הקורבן הראשון שהקריבו לשחט, באותו רגע הנזיר יכול להיטמא, לשתות יין והכול.
ואומרת הגמרא: "מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל". כי הרי גבי נזיר כתיב "היה מבשל השלמים או שולקן" — דווקא בשלה. ותנינן אם היה מבשל את השלמים או שולקן, רואים מכאן שגם שלוק נקרא מבושל. כלומר, בלשון חז"ל שלוק זה מבושל. "וקרייה אמרה שהצלי קרוי מבושל" — דכתיב "ויבשלו את הפסח" באש, והרי התורה אמרה "כי אם צלי" יש. אז רואים מכאן שהתורה, הפסוקים, קוראים לצלי מבושל.
עכשיו, "אין תימר" — אולי באמת שמה בישלו אותו ועשו שלוק שלא כהלכה? אמר רבי יונה בוצרייא: "כמשפט" — למד שאסור כהלכה. אז אתה לא יכול להגיד שהם עשו שלוק שלא כהלכה. אז לכאורה קשה: מתניתא אמרה ששלוק קרוי מבושל, וקרייה אמרה שצלי קרוי מבושל. "והתנינן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק". כלומר, לכאורה סתירה — אם הפסוק קורא לצלי מבושל, ובני אדם קוראים גם לשלוק מבושל, אז למה הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק?
אמר רבי יוחנן: "הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם". כלומר, בני אדם רגילים להפריד בין המילה צלי לבין המילה מבושל לבין המילה שלוק, אז לכן אם הוא נודר מן המבושל, הוא יהיה מותר בצלי ובשלוק. אלא רבי יאשיה אמר: "הלכו בנדרים אחר לשון תורה".
שואלת הגמרא: "מה נפיק" מיניה — מאיזה צד יוצא הבדל ביניהם? אם הוא אמר "קונם יין שאיני טועם בחג" — על דעתיה דרבי יוחנן הוא יהיה אסור ביום טוב האחרון, כי דרך בני אדם לקרוא חג לשבעת הימים גם לשמיני עצרת. אבל על דעתיה דרבי יאשיה, שהולכים אחר לשון תורה, יהיה מותר, כי רק שבעת הימים קראה התורה חג. "רבי יאשיה מודה" — גם רבי יאשיה מודה שיהיה אסור גם ביום השמיני. למה? "לא אמר רבי יאשיה אלא לחומרין" — הוא רק להחמיר. באמת גם הוא מודה שהולכים אחר לשון בני אדם, רק הוא סובר שהולכים גם אחר לשון תורה.
אמר רבי חייה בר אבא: "רבי יוחנן אכל חליטא ואמר לא טעמית מזון בהדין יומא" — אכל חליטה ואמר שהוא לא אכל באותו יום מזון. שואלת הגמרא: לכאורה קשה. "והתנן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח" — משמע שרק מים ומלח לא נקראים מזון, אבל שאר כל דבר נקרא מזון. אז איך רבי יוחנן אומר שהוא לא טעם מזון? ואומרת הגמרא: רבי יוחנן פתר לה כרבי יאשיה, "דאמר הלכו בנדרים אחר לשון התורה". עכשיו, מנין שבלשון תורה כל הדברים קרויים מזון חוץ ממים ומלח? אמר רבי אחא בר עולא: דכתיב "ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון". מה תלמוד לומר "ומזון"? אלא מכאן שכל הדברים קרויים מזון. אז רבי יוחנן דיבר בלשון בני אדם — בלשון בני אדם באמת גם חליטה לא נקרא מזון, אבל מה שרבי יאשיה אמר, הוא דיבר בלשון תורה — בלשון תורה כל אוכל נקרא מזון.
ואומרת הגמרא: כתיב "ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל". עכשיו, אם "בשלה" — יכול שבשלה בפני עצמה, כלומר חותך אותה ומבשל אותה בפני עצמה, תלמוד לומר "מן האיל" — צריך להיות מחובר. הא כיצד? "חותכה עד שהוא מניח בה כשעורה", כלומר בעצם הוא חותך את זה אבל לא לגמרי, משאיר משהו כחוט שערה, ומבשל את זה יחד. לאחר מכן הוא תולש גם את החתיכה הזאת. אבל בעצם נמצאו שני הכתובים מתקיימים — "ולא הקודש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקודש". כי אם זה יהיה מחובר לגמרי, אז הרי הזרוע שהיא קודש טובלת מהחלק שהוא משאר הבהמה.
ואומרת הגמרא: חילפיי שאל את רבי יוחנן ואת רבי שמעון בן לקיש: טבל, מהו שיאסור ביותר ממאתיים? אמר ליה: "אין טבל ביותר ממאתיים" — אין דבר כזה. שואלת הגמרא: "והתנן כל המחמץ והמטבל והמדמע" — בתרומה ובעורלה וכלאי הכרם אסור. כלומר, כל דבר שגורם לחימוץ, לכאורה אין שיעור. שאם תרומה, הכוונה שהם מוסיפים למאה או למאתיים, זה לא יכול להיות, הרי סתם תרומה עולה במאה, סתם עורלה עולה במאתיים. "אין תימר... אפילו לא" חימץ, "אפילו לא" טיבל — אז אם זה ככה, רואים מכאן שזה בכל שהוא. ואומרת הגמרא: אלא מה שאמר חילפיי שאין טבל נותן טעם ביותר ממאתיים, זה "אלא בענבים" — כל מה שהוא דיבר זה רק בענבים, אבל באמת בתבלינים וכדומה יכולים לתת טעם אפילו יותר ממאתיים.
אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן: גם בענבים, מה שאמרנו שלא נותן טעם ביותר ממאתיים, דווקא "בשלא" צימקו, אבל אם צימקו, הצימוקים עצמם יש בהם טעם ביותר ממאתיים, כי נותנים טעם מאוד חזק. ורבי חייה אמר בשם רבי יוחנן: "בשלא" — "אבל אם בישלו יש טבל ביותר ממאתיים". כל זה דווקא אם לא בישלו אותם יחד, אבל אם בישלו יש טעם ביותר ממאתיים.
אבל תבלנים נותנים טעם אף ביותר ממאתים אמר אנן קיימיןרבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אף בענבים דווקא בשלא צימיקוצימקו אבל אם צימיקוצימקו יש טבל ביותר ממאתים. ורבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°אמר בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: בשלא יבשלובישלו ביחד אבל אם בישלו יש טבל ביותר ממאתים. רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי ורבי יהושע בן לוי°אמרו בשם בר פדייהבר פדא אמורא א״י · דור ב׳בר פדא°ו_עה§כל נותני טעמים עולים באחד ממאה. ורבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°אמר בשם רבי יהושע בן לוי°יה בשם בר פדייהבר פדא אמורא א״י · דור ב׳בר פדא°: כל נותני טעמים עולים באחד מששים. אמר רבי שמואל בר רב יצחקרב שמואל בר יצחק אמורא א״י · דור ג׳רב שמואל בר יצחק° לרבי חייה בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן° הא רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי פליג עלך ואמר באחד ומאה והא מתניתא פליגא על תריכון שניכם דתנן: כל המחמץ מטבל מדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור אין תימר למאה ממאתיםלמאתים אפי' לא חימץ אפי' לא טיבל אלא ביותר אנן קיימין. אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: תיפתר שמה שאמרובשרבשםבר פדיהבר פדא אמורא א״י · דור ב׳בר פדא°שבטל בשישים או במאה מדובר בבשר אמראיסור שהתערב בבשר כשר. רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא אמר הוא בשר בבשר הוא שאר כלהכלהאיסורין דאמררבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אם נתערבולאיסוראיסורמן במינו ואי אפשר לעמוד עליו משערין אותו כאילו האיסור היה בצל כאילו קפלוט. מאידכוןמאי כדון אהן אמר נותני טעמים אחד ממאה ואהן אמר נותני טעמים אחד מששים, ושניהן למידין מאיל נזיר. מאן דאמר נותני טעמים אחד ממאה את עושה את הזרוע אחד ממאה לאיל. ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים את עושה את הזרוע אחד מששים לאיל. מאן דאמר נותני טעמים אחד ממאה את מוציא מהזרוע את הזרוע העצמות. ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים אין את מוציא מן הזרוע את הזרוע מן העצמות. אם כךוכשםכשם שאת מוציא את העצמות מן הזרוע כך תוציא מן את מוציאהעצמות מין האיל ולא יהיה שישים. לית יכיל דתני ו_עו§אין טינופת של תרומה כגון הסובין והמורסן מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין, אבל טינופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. רב ביבירב ביבי אמורא בבל · דור ד׳רב ביבי° בעי טינופת של תרומה מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה. מן מה דאמר רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°ו_עזקליפיןקליפי איסור מצטרפין להתירלהיתר הדא אמרה: טינופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. תני חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° כל מה שאסרתי לך בתערובת איסורבכמקוםבמקום אחר התרתי לך כאן באיל לפי שבכל מקום מאה אסור מאה ועוד מותר והכא אפילו מאה מותר. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר תנופה מעכבת בנזיר. והתני ו_עח§זאת תורת הנזיר בין שיש לו כנפיםכפים בין שאין לו כנפיםכפים. מה דאמר רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו שתנופה מעכבת בנזיר שיש לו כפים. ותני כן הראוי לתנופה תנופה מעכבת בו שאין ראוי לתנופה אין תנופה מעכבת בו. שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר
📖 באר משה — דף לא עמוד ב
רבי יסא ורבי יהושע בן לוי אמרו בשם בר פדייה: "כל נותני טעמים אחד ממאה". ורבי חייה אמר בשם רבי יהושע בן לוי בשם בר פדייה: "כל נותני טעמים אחד מששים" — כמו שאנחנו מקובלים היום. אמר רבי שמואל בר רב יצחק לרבי חייה בר אבא: הא רבי יסא פליג עלך — הרי רבי יסא חולק עליך, הוא אומר עולה באחד ומאה. "והא מתניתא פליגא על תריכון" — חולקת על שניהם, כי למדנו: "כל המחמץ מטבל מדמע" — ותרומה שעלתה בכלאי הכרם, אסור. המחמץ אפילו בפחות מזה אסור. למה? "אין תימר למאה, אפילו לא חימץ, אפילו לא טיבל", אלא ביותר אנן קיימין — כלומר שאם הוא מחמץ אפילו ביותר ממאה הוא אסור. אז זה חולק עליך.
אמר רבי ירמיה: תיפתר בר פדייה בבשר — מדובר בבשר איסור שהתערב בבשר כשר. במקרה כזה אני אומר שעולה בשישים או במאה. "רבי יוסי הוא" — לא, "בשר בבשר הוא", "שאר איסורין" — רבי יוסי מדבר על שאר האיסורים. מה הראיה? דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "משערין אותו כאילו בצל כאילו קפלוט" — משערים איסור מין במינו כאילו היה בצל או קפלוט. אז עכשיו מה קיימת? מה המחלוקת שלהם? "אהן אמר נותני טעמים אחד ממאה ואהן אמר נותני טעמים אחד מששים" — כולם מודים שנותן טעם אסור, כמו שאמרנו שרבי יוחנן אומר שמשערים את זה כבצל וקפלוט, שזה הדבר הכי חזק שנותן טעם, אבל אחד אמר שנתינת הטעם היא בשישים ואחד אמר במאה.
"ושניהן למידין מאיל נזיר" — שניהם דרשו את זה מאותו פסוק. הרי כתוב: "ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל" — לוקחים את הזרוע אחרי שהתבשלה עם האיל, אז הרי הזרוע נתנה טעם באיל, אבל זה מותר. למה? כי כנראה יש שיעור לבטל את זה. "מאן דאמר נותני טעמים אחד ממאה את עושה את הזרוע אחד ממאה לאיל" — הוא סובר שהזרוע היא אחד ממאה לאיל, ולכן זה מותר. "ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים את עושה את הזרוע אחד מששים לאיל" — וגם כן אחד מששים לא נותן טעם.
"מאן דאמר נותני טעמים אחד ממאה את מוציא את העצמות" — הבשר עצמו הוא מאה כנגד כל האיל. "ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים אין את מוציא את העצמות" — אתה לא מוציא מן הזרוע את העצמות, אלא משערים את הזרוע עם העצמות כנגד האיל, ויש רק אחד מששים. "שאת מוציא את העצמות מן הזרוע כך את מן האיל" — אז אם זה ככה, כיוון שאתה מוציא את העצמות מן הזרוע, תוציא את העצמות מן האיל, ואז לא יהיה מאה. ואתה אומר: "לית יכיל" — לא. "דתני אין טינופת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין" — הרי אם יש לך תרומה שיש בה סובין ומורסן, הסובין והמורסן לא מצטרפים עם התרומה לאסור את החולין, "אבל טינופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה" — הסובין ומורסן של החולין כן מצטרפים להעלות את התרומה. אז גם כאן העצמות של האיל מצטרפות כדי לבטל את הבשר של הזרוע.
רב ביבי בעי: טינופת של תרומה, מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה? כלומר, אם הסובין ומורסן של התרומה עצמה יצטרפו גם לחולין? ולכאורה במקרה שלנו אולי העצמות של הזרוע יצטרפו לאיל. "מן מה דאמר רב הונא איסור מצטרפין" להיתר, "הדא אמרה: טינופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה".
תני חזקיה: "כל מה שאסרתי לך אחר התרתי לך כאן" — כלומר, ברייתא זו אומרת שבאיל הקלו יותר מאשר בשאר האיסורים. למה? "לפי שבכל מקום מאה אסור, מאה ועוד מותר, וכאן אפילו מאה מותר" — באיל אפילו מאה מותר. כלומר, הזרוע היא אחד ממאה, אבל זה מותר. אז רואים שבאיל הקלו יותר מאשר בשאר האיסורים.
"רב אמר תנופה מעכבת בנזיר". שואלת הגמרא: "והתני תורת הנזיר בין שיש לו בין שאין לו" — כלומר אפילו אם אין לו ידיים הרי הוא לא יכול להניף, אז איך אתה אומר שתנופה מעכבת? ואתה אומר: "דאמר רב בנזיר שיש לו" כפיים. "ותני כן: הראוי לתנופה תנופה מעכבת בו, שאין ראוי לתנופה אין תנופה מעכבת בו" — אבל זה הפוך ממה שאנחנו רגילים. אנחנו תמיד רגילים שכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת. פה הוא אומר הפוך — אם זה לא ראוי לתנופה, אין תנופה מעכבת; אם אין לו ידיים, אז גם הוא לא יניף וזה בסדר, אבל אם יש לו ידיים הוא חייב להניף.
שיער מעכבתמעכב בנזיר כתנופות ו_עט§וכבהונות של מצורע שאם אין לו ידים להניף או בהונות אין לו טהרה עולמית. והתני זאת תורת המצורע בין שיש לו בהונות בין שאין לו בהונות. פתר לה כ°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס דאמר נותן על מקומן ושמאל כתנא קמא שאם אין לו בהונות אין לו טהרה עולמית.
מתני':ו_פ§גילח על זבהזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו שהקריב אחר כך לא עלו לאלו. כגון גילח על החטאת שלא לשמה ואחר כך הביא קרבנותיו לשמה ו_פא§תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. ו_פב§גילח על העולה ועל השלמים שלא לשמן אף שאינם נפסלים אלא שלא עלו לבעלים ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר אותו הזבח לא עלה לו לחובה ושאר כל הזבחים עלו לו. ו_פג§ואם גילח עלאחר שהקריב שלשתן ונמצא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה ויביא שאר הזבחים.
מתני':מי שנזרק עליו אחד מן הדמים וניטמא °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר סתר את הכל וחכמים אומרים ו_פד§יביא שאר קרבנותיו ויטהר. אמרו לו מעשה במרים התדמורית שנזרק עליה אחד מן הדמים, ובאו ואמרו לה על בתה שהיא מסוכנת והלכה ומצאתה שמתה, ואמרו חכמים תביא שאר קרבנות ותטהר.
גמ':תנן: מי שנזרק עליו אחד מן הדמים וניטמא°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר סתר את הכל מחלפא שיטתיה ד°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא תמן הוא אמר שאם נטמא ביום מלאת לא סתר אלא לשלושים והכא הוא אמר אכן שסותר את הכל. אמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמראין הכוונהשסותר את כל הימים אלא שסותר כל קרבנותיו. פשיטא דא בלא דאדאם גילח אחר קרבן אחד ולאניטמאנטמאשאר קרבנות כשרים שהמגלח אחר קרבן אחד יצא והשאר למצוה הן ולא לעכב ולמה לא הוא הדין בדא אם גילח אחר קרבן אחד כשר ואחר כך ניטמא וכי לא הוי זה הנזיר כמי שכבר סיים נזירותו ונטמא אחר כך ואמאי סותר הקרבן שהקריב. אמר רבי חיננארבי חיננא אמורא א״י · דור ג׳רבי חיננא°
📖 באר משה — דף לב עמוד א
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת נזיר דף ל"ב. נתחיל מהמשנה פרק ו' הלכה י'. אומרת המשנה, גילח על זבח ונמצא פסול, אז תגלחתו פסולה וזבחיו - שמה שהוא יקריב אחר כך לא עלו לו. כלומר לא עלו לשם חובה, כיוון שבעצם הוא גילח לפני הקורבנות.
עכשיו גילח על החטאת שלא לשמה, אנחנו יודעים שחטאת שלא לשמה היא פסולה. אז אם אחר כך הביא קרבנותיו לשמה, אז תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. כן, כי בעצם אם הוא גילח אחרי החטאת שהייתה פסולה, אז מילא תגלחת היא פסולה, ממילא הקורבנות אחר כך לא עלו לשם חובה.
גילח על העולה ועל השלמים שלא לשמן, כן, ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן, אז תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. כלומר לפי תנא קמא, כיוון שהזבחים לא עלו לשם חובה, כן, הם כשרים אומנם, אנחנו יודעים שכל הזבחים שנשחטו שלא לשמה חוץ מהחטאת, כן, אז הם כשרים רק לא עלו לשם הבעלים. אז כיוון שהם לא עלו לשם הבעלים, אז ממילא הוא לא יכול לגלח עליהם. ואם הוא גילח זה תגלחת פסולה ושאר הקורבנות לא עלו לו.
ורבי שמעון אומר אותו הזבח לא עלה לו לחובה, אבל תגלחת כן תופסת ושאר כל הזבחים עלו לו. כן, כיוון שהוא גילח אחרי קורבן אז שאר הקורבנות עלו לו.
עכשיו אם גילח שלשתן ונמצא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה. כלומר, גם תנא קמא מודה שאם הוא זבח את כל הקורבנות, כל השלושה, מספיק שאחד מהם היה כשר אז התגלחת כשרה, כי אם לא, מה זה יכול להביא את שאר הזבחים? כיוון שאם הוא גילח בדיעבד על קורבן אחד, גם תנא קמא מודה שהתגלחת כשרה.
אומרת הגמרא, °רבי שמעון - עלת לו, הכוונה לאו דווקא זבחיו. הכוונה אפילו תגלחתו עלתה לו, כן? כלומר, בעצם ודאי התגלחת היא כשרה. שאם לא, אין תגלחתו, תגלחתו כשרה? אז גם שאר זבחיו לא עלו לו. כן, הרי למדנו ברישא, דתנן ברישא, אם גילח על זבח פסול, זבחיו לא עלו לו, וזה גם רבי שמעון מודה, הוא לא חולק על זה. כן, כלומר כולם מודים שאם הוא גילח לפני הקורבנות אז הקורבנות לא עלו לו. כן, ואם הוא גילח אחרי קורבן פסול גם התגלחת לא עלתה לו, ממילא הקורבנות אחר כך לא עלו לו.
אומר רבי יוחנן° בעי ל°רבי שמעון מהו על שלמי חגיגה או שלמי נדבה? כלומר, למרות שבעצם לא קשורים לנזירות שלו, שוחט לו לקורבן כלשהו, לא לנזירות שלו. האם הוא יכול לגלח עליו?
אומר ולא מתניתא היא - הרי כתוב במשנה רבי שמעון אומר אותו הזבח לא עלה לו לשם חובה. כלומר, אם הוא שחט את העולה או את השלמים שלא לשמן, כן, אז הזבח לא עלה לו לשם חובה, אבל שאר כל הזבחין עלו לו. כן? משמע מכאן שהתגלחת עלתה לו, כי אחרת שאר הזבחים לא היו עולים לו. והרי אפילו אם שחטן לא כשלמי נדבה הן, הרי בעצם כיוון שלא עלו לשם חובה, הוא הרי שחט שלא לשמה, אז זה כמו שלמי נדבה. אז רואים מכאן שאף על כן הגילוח תפס, כן, כי אחרת אם הגילוח לא היה תפס, שאר הזבחים לא היו עולים לו. אם אתה רואה שאר זבחים עולים, אז סימן שהתגלחת כן תופסת, כן עולה לו. אז הדא אמרה שהוא מגלח על שלמי נדבה ל°רבי שמעון.
אומרת הגמרא, רבי יוסי בר אבון° אמר רב אדא בר אחא° ורבי יוחנן° ורב אדא בר אחוה° - צריכא ליה, כי אם הוא הסתפק האם מי שמגלח על שלמי נדבה יצא, ורבי יוחנן° פשיטא ליה שיצא.
פרק ו' הלכה י"א. אומרת המשנה, מי שנזרק עליו אחד מן הדמים וניטמא, כלומר שחטו עליו קורבן אחד וזרקו ואחרי זה הוא נטמא, אז רבי אליעזר אומר סתר את הכל. וחכמים אומרים יביא שאר קרבנותיו ויטהר. כן, הגמרא תגיד שהכוונה שיטהר ואחרי זה יביא שאר קורבנותיו.
כן, אמרו לו מעשה במרים התדמורית שנזרק עליה אחד מן הדמים, ובאו ואמרו לה על בתה שהיא מסוכנת והלכה ומצאתה שמתה. ואמרו חכמים תביא שאר קרבנות ותטהר. אז שוב פעם הכוונה תטהר ותביא שאר קורבנות. הגמרא תגיד את זה.
אומרת הגמרא, מה למדנו במשנה, מי שנזרק עליו אחד מן הדמים וניטמא, רבי אליעזר אמר סתר את הכל. שואלת הגמרא °רבי אליעזר מחלפא שיטתיה - הרי תמן הוא אמר לא סתר - שם הרי מדובר שאם הוא נטמא ביום מלאת לא סתר לשלושים יום, כן, הרי פה מדובר אחרי הכל, אחרי שהוא מביא את הקורבנות. כן, אז שם הוא אומר לא סתר לשלושים יום, ו כא הוא אמר אכן סותר הכל.
אמר רבי יוחנן° סותר כל קרבנותיו, לא הכוונה סותר את הכל, אלא הכוונה סותר קורבנותיו, לא את הימים.
פשיטא דא כשר - כלומר ברור לנו שאם הוא גילח אחר קורבן אחד ולא נטמא, כן, השאר קורבנות כשרים למרות שהוא כבר גילח, כי התגלחת מספיק קורבן אחד, כיוון שאם מגלח אחר קורבן אחד יצא והשאר בעצם זה למצוות ולא לעיכוב. עכשיו, למה לא הדין כאן, כשר ואחר כך ניטמא, כשגילח אחר קורבן אחד כשר ונטמא, כן, למה שאר הקורבנות לא יהיו כשרים? וחלוק והלוא הנזיר כמי שכבר סיים נזירותו ונטמא אחר כך? אז למה הוא סותר את הקורבנות שהוא הקריב? כלומר למה שאר הקורבנות פסולים?
אמר רבי חיננא° ולא °רבי אליעזר היא - למה אתה צודק בדין, אבל פה זה רבי אליעזר, ו°רבי אליעזר שמותי הוא, מבית שמאי. והרי לבית שמאי תגלחת מעכבת. כן, אז בעצם הוא סובר שלא רק אם נטמא אז זה פסול, אלא גם אם גילח זה פסול. כי הוא סובר שתגלחת מעכבת.
ול°בית שמאי דתני נזיר °בית שמאי אומרים צריך להעביר תער על ראשו. כן? וכיוון שהוא לא יכול אז אין לו תגלחת עולמית. °בית הילל אומרים אין צריך להעביר תער על ראשו. כן, אז רואים מכאן שלפי בית שמאי הגילוח עצמו מעכב, ומבחינתו גילוח זה כמו טומאה, ובעצם אין הבדל, כן, בין אם גילח או נטמא, בכל מקרה שאר הקורבנות הם פסולים. חייב עד שרק אחרי שהוא מקריב את כל הקורבנות, רק אז לגלח. אחר כך מותר לו לגלח, ואחר כך אם הוא נטמא הוא לא פוסל את הקורבנות.
ולא °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס היא ו°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס שמותי הוא ול°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאיתגלחת מעכבת דתני נזיר ומירטממורט°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים צריך להעביר תער על ראשו וכיוון שאינו יכול אין לו טהרה עולמית. °בית היללבית הילל אומרים ו_פה§אין צריך להעביר תער על ראשו. תנן: וחכמים אומרים יביא שאר קרבנותיו ויטהר כן היא מתניתא כך כוונת המשנה יטהר ויביא שאר קרבנו. תנן: ואמרו חכמים תביא שאר קרבנות ותטהר כן היא מתניתא כך כוונת המשנה תטהר ותביא שאר קרבנה.
