ביאור:איכה א ט
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:איכה א ט.
טומאתה בשוליה
[עריכה](איכה א ט): "טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ; וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ; 'רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי, כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב!'"
טומאת העוונות שלה היתה דבוקה בשולי בגדיה, היא הציגה אותם בגאווה ולא התביישה בהם; חטאה שוב ושוב, ולא זכרה מה קרה לה אחרי שחטאה בפעם הקודמת; לכן ירדה והתדרדרה במהירות מפליאה , ואף אחד לא ניחם אותה, כי הבינו שרק היא אחראית לירידתה; ובתחתית הירידה, ירושלים נזכרה בה' וזעקה " ראה, ה' , כמה אני עניה ומושפלת, כי האויב הגדיל - מתגאה בפשעים שהוא מבצע כלפיי!".
---
בפסוק זה ירושלים מגיעה אל הנקודה הנמוכה ביותר בשפלותה ועונייה, ומתחילה סוף-סוף לזעוק אל ה'.
טומאתה בשוליה
[עריכה]שוליים הם קצות הבגדים, כמו (שמות כח לג): "וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי... פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב".
בכמה פסוקים בתנ"ך נזכר "גילוי שוליים" כמשל לביזיון, כמו אישה שמרימים את שולי שמלתה כדי להשפיל אותה, (ירמיהו יג כב): "וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ 'מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה?' בְּרֹב עונך נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ , נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ"( פירוט ), (ירמיהו יג כו): "וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ, וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ", (נחום ג ה): "הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְגִלֵּיתִי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ, וְהַרְאֵיתִי גוֹיִם מַעְרֵךְ וּמַמְלָכוֹת קְלוֹנֵךְ".
אבל בפסוקנו יש משל אחר - הטומאה נמצאת בשולי-הבגדים. מה פירוש משל זה? כמה פירושים:
1. הטומאה היא דם הנידה של האישה, בהמשך לפסוק הקודם, שנאמר בו "על כן לנידה היתה": "דם נדותה ניכר בשולי בגדיה, כלומר: חטאותיה גלויין הרבה, עשאתן בגלוי" ( רש"י ) .
2. הטומאה היא זרע האיש. משל לאישה נואפת השוכבת עם איש זר על בגדיה, וזרעו נשאר על שולי הבגד.
בין כך ובין כך, הנמשל הוא שהיא לא התביישה בחטאיה: "חטאותיה גלויין הרבה, עשאתן בגלוי" ( רש"י ) . כמו איש המתגאה במשכב זכר, או אישה המתגאה ברומן עם איש נשוי; זו היתה האוירה בירושלים, ומכאן התחילה הירידה.
הקבלות
[עריכה]השוליים נזכרו בתנ"ך עוד פעם אחת, בהקשר אחר לגמרי: שולי גלימתו של ה', כביכול, הממלאים את בית המקדש, (ישעיהו ו א): "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת ד' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל". האם יש קשר בין הדברים?
לא זכרה אחריתה, ותרד פלאים, אין מנחם לה
[עריכה]אחרית היא תקופה מאוחרת , עתידית. רש"י פירש לא זכרה אחריתה - "כשהיו חוטאין - לא נתנו לב מה תהיה אחריתם" ( רש"י ) - לא חשבו על העתיד. אבל זיכרון מתייחס לעבר. איך אפשר לזכור את העתיד? - אולי הכוונה, שהיא חטאה שוב ושוב (כמו בפסוק הקודם: "חטא חטאה ירושלים") , ובכל פעם נענשה על חטאיה, אבל בפעם הבאה שהתעורר בה הרצון לחטוא, היא לא זכרה אחריתה - לא זכרה מה קרה לה אחרי שחטאה בפעם הקודמת.
וכיוון שחזרה שוב ושוב על אותן טעויות, ותרד פלאים - היא ירדה והתדרדרה יותר ויותר, במהירות מפליאה, עד שגם היא עצמה התפלאה , איך הגיעה למצב כזה? וגם העמים האחרים שראו אותה התפלאו על כך: "ירידתם נפלאת פלאים הרבה, שהכל פליאים שאירע לה מה שלא אירע לכל עיר" ( רש"י ) . אבל אין מנחם לה - אף אחד לא ניחם אותה - כי הבינו שהיא עצמה גרמה לה את רעתה בכך ש"לא זכרה אחריתה".
ראה ה' את עניי, כי הגדיל אויב
[עריכה]1. כאן, לראשונה מאז תחילת הספר, ירושלים מדברת בעצמה. כל אוהביה ורעיה עזבו אותה, כל מחמדיה נשדדו ונהרסו, כל כבודה ירד עד לתחתית - ואז היא נזכרת בה'. והיא זועקת אליו מתחתית הירידה: ראה, ה', את עניי - ראה לאיזה עוני והשפלה הגעתי!
2. ולפי הסוד, הדוברת כאן היא השכינה, "לעורר את רחמיו ית', שיעשה למענו אם לא למעננו. והשכינה היא שמדברת בעדה, שהרי הקטנות שלה היא הגורמת את הגדלות אל הס"א, בסוד: לא נבנית צור אלא בחורבנה של ירושלים. ומה תועלת בכך אל אדון הכל, שתגדל הס"א בקטנות הקדושה, אם הגדלות שלה אינו אלא להרבות קלקולים בעולם?... אלא שה' יתברך הניחה להתגדל, כדי שתתמלא סאתה ותיפול בלא תקומה, בסוד: לפני שבר גאון, והכל לתיקון כמו שפירשנו" (רמ"ד ואלי) .
הקבלות
[עריכה]1. הפועל הגדיל נזכר כמה פעמים במשמעות של אדם או עם, אשר בדיבורו מגדיל את עצמו (מתגאה, מתייהר), ומחרף את הזולת ואת ה':
- (ירמיהו מח כו): "הַשְׁכִּירֻהוּ, כִּי עַל ה' הִגְדִּיל ; וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ, וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם הוּא".
- (ירמיהו מח מב): "וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם, כִּי עַל ה' הִגְדִּיל".
- (יואל ב כ): "וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם... וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ, כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת".
- (תהלים לח יז): "כִּי אָמַרְתִּי 'פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי', בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ"
- (תהלים מא י): "גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, אוֹכֵל לַחְמִי, הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב"
- (תהלים נה יג): "כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא, לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ"
- (דניאל ח ד): "רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ, וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל"
- (דניאל ח ח): "וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד מְאֹד, וּכְעָצְמוֹ נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם"( פירוט )
- דניאל ח יא: "וְעַד שַׂר הַצָּבָא הִגְדִּיל , וּמִמֶּנּוּ הרים[הוּרַם] הַתָּמִיד וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ"
ירושלים בוכה ומתלוננת על כך שהאויב מגדיל - מתגאה במעשיו הרעים כלפיה. הוא לא רק עושה פיגועי שוד ורצח - הוא גם מפרסם אותם בגאווה בכל מקום.
ויש כאן מידה כנגד מידה: ירושלים התגאתה בחטאיה, ונענשה באויב המתגאה בפשעיו כלפיה.
2. הפועל הגדיל נזכר בתנ"ך כמה פעמים במשמעות חיובית, לדוגמה:
- תהלים קכו ב: " "אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה," "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים" " ( פירוט ).
- (ישעיהו כח כט): "גַּם זֹאת מֵעִם ה' צְבָאוֹת יָצָאָה, הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה"
- (יואל ב כא): "אַל תִּירְאִי אֲדָמָה גִּילִי וּשְׂמָחִי, כִּי הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת"
האם יש קשר בין הדברים?
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:טומאתה בשוליה
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2021-07-18.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/ei-01-09