עם טעמים:
כִּֽי־אָ֭מַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִ֑י בְּמ֥וֹט רַ֝גְלִ֗י עָלַ֥י הִגְדִּֽילוּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"כי אמרתי פן ישמחו לי" - לכך אנו שותקים כי אומרים אנו בלבנו אם נשיבם עזות שמ' יראו במפלתנו וישמחו לנו במוט רגלינו ויגדילו עלינו לומר הלא הייתם מתפארים בתשועתכם
"כי אמרתי" - ר"ל הנה לא חפצתי אני להשיב מה להם כי אמרתי פן יתגבר עלי העונש וישמחו עוד יותר כי בעת מטה רגלי לבד הגדילו עצמם להתגאות עלי ומה אם אהיה נלקה בכל גופי
(יז-יח) "כי אמרתי", זה מוסב עמ"ש בפסוק כ"ב אל תעזבני ה' כי ראוי שלא יעזבנו "כי אמרתי" שאם תעזבני "פן ישמחו לי", כי "במוט רגלי עלי הגדילו כי אני לצלע נכון" שפעם אחד מט רגלי קצת, והם הגדילו את הדבר לאמר שע"י המטת הרגל נעשיתי בעל מום ואני נכון לצלוע תמיד על ירכי, ושיהיה "תמיד מכאובי נגדי" עי"ז, מזה מבואר איך הם מקוים למפלתי ואיך ישמחו עתה בשאני חולה באמת:
ביאור המילות
"הגדילו". את הדבר, שאמרו שעל ידי מוטת רגלי אהיה צולח ופסח:
