אברבנאל על ישעיהו ג
<< · אברבנאל על ישעיהו · ג · >>
מבנה הנבואה
הנבואה השלישית, תחילתה (ישעיהו ג א): "כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה" וגומר, עד (ישעיהו ה א): "אשירה נא לידידי". ויש בה חמש פרשיות:
- האחת (ישעיהו ג א): "כי הנה האדון ה' צבאות"
- השנית (ישעיהו ג יג): "נצב לריב ה'"
- השלישית (ישעיהו ג טז): "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון"
- הרביעית (ישעיהו ג יח): "ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים"
- החמישית (ישעיהו ד ב): "ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד".
השאלות
והנה, שאלתי בנבואה הזאת ששת השאלות:
השאלה הראשונה
למה ייעד בעונש יהודה וירושלים שהקדוש ברוך הוא יסיר משם (ישעיהו ג א): "כל משען לחם וכל משען מים, גיבור ואיש מלחמה וגו'", ושייתן נערים שריהם וגומר?
- ולא זכר למה יעשה ה' ככה לארץ ההיא, מה חרי האף הגדול הזה? כי הנה לא זכר הנביא כאן חטאת יהודה וירושלים שבעבורו נתחייבו לכל העונש הזה, וזכר העונש ולא זכר החטא!
- כל שכן שיאמר "כי הנה האדון", ומילת "כי" היא נתינת טעם, והוא מאמר נקשר ונסמך אל המאמר הקודם!
השאלה השנית
באמרו (ישעיהו ג ז): "ישא ביום ההוא לאמור לא אהיה חובש", והוא, שהתשובה הזאת לא תסכים עם מה ששאלו ממנו, לפי שהשאלה היתה (ישעיהו ג ו): "לך קצין תהיה לנו", והיה אם כן ראוי להשיבם "לא אהיה קצין", באותו לשון שדיברו לו; אבל "לא אהיה חובש" הוא זולת הקצין, כי הקצין הוא השופט, וחובש הוא הממונה על האסורים בבית הסוהר!
השאלה השלישית
באמרו (ישעיהו ג י): "אמרו צדיק כי טוב כי פרי וגומר", כי הנה:
- "אמרו צדיק כי טוב" ו"אוי לרשע רע" לא היה ראוי למקום הזה, כי הוא מדבר בעונשם, ומה לו עם הצדיק שטוב לו?
- כל שכן שאמר "אמרו צדיק כי טוב" בלשון יחיד, ואמר "פרי מעלליהם יאכלו" בלשון רבים, ולא אמר כן ברשע, אלא "כי גמול ידיו יעשה לו" בלשון יחיד!
השאלה הרביעית
באמרו (ישעיהו ג יג): "נצב לריב ה' ועומד לדין עמים", כי:
- אם ה"עמים" שזכר כאן הם האומות, יקשה הפסוק כולו, שיהיה בזולת מקומו; וכבר נזכר למעלה, שהאל ידין אפסי ארץ, ומה לו להודיע שנית במקום הזה?
- ואם אמר "עמים" על ישראל, יהיה, אם כן, כפל ומותר אמרו (ישעיהו ג יד): "ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו", אחרי שכבר אמר "ועומד לדין עמים"!
השאלה החמישית
באמרו (ישעיהו ג טז): "יען כי גבהו בנות ציון וגו'", כי סגנון הפרשה מורה, שבעבור שגבהו בנות ציון תבואו עליהן כל הצרות אשר זכר, וגם מה שאמר מייד (ישעיהו ג כה): "מתייך בחרב יפולו... ואנו ואבלו פתחיה", ויקשה זה מאד:
- לפי שאין העונש העצום הזה מתייחס עם החטא, כי היה החטא קל מאד, שבנות ציון גבהו בסכלותן והיו הולכות לאט ו"ברגליהם תעכסנה", ואיך נאמר שבעבור זה תשומם ירושלים ויהודה ויפלו אנשיה בחרב, עד אשר (ישעיהו ד א): "יחזיקו שבע נשים בכנף איש אחד"?!
- גם, שיהיה ראוי שיחול העונש על הנשים שחטאו, לא על האנשים שלא חטאו!
השאלה השישית
באמרו (ישעיהו ד ה): "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן, ונוגה אש להבה לילה וגומר, וסוכה תהיה לצל יומם וגומר":
- ובין שיהיה הייעוד הזה לחרש ולמסגר ולדניאל וחביריו שהלכו לבבל, או לזרובבל ואנשי בית שני, או לימי חזקיהו כדעות המפרשים, הנה, לא מצאנו עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ולא סוכות ממש ולא ענני כבוד שחפפו עליהם!
- ואף שנפרשו על ימות המשיח, כפירוש יונתן, הנה, לא זכרו חכמים ז"ל שכן יהיה בימים ההם!
ומתי ואנה, אם כן, נתקיים או יתקיים הייעוד הזה?
אף כי, פעמים קורא אותו "ענן" ופעמים "סוכה"!
והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
הפירוש
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא, לייעד בעונשי בני יהודה וירושלים על שתי אשמות שנאשמו בהם:
- האחת, מרשעת המנהיגים;
- והשניה, מגבהות הנשים השאננות וסכלותן.
וייעד אחר זה בטובות והשמירות שיהיו להם בימי חזקיהו, וכמו שיתבאר בפירוש הפסוקים.
<< · אברבנאל על ישעיהו · ג · >>
פסוק א
וכפי דעת המפרשים, הנה היתה התחלת הנבואה הזאת בזה הלשון, (ישעיהו ג א): "כי הנה", לפי שהיא מדובקת וסמוכה עם מה שלמעלה, שזכר עוונות מלכות ישראל וחורבנן על חטא העבודה זרה ועל הגאה וגאון ודרך רע שהיה ביניהם, וחתם הדברים באמרו (ישעיהו ב כב): "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו", שפירשו בו, שלא ישימו בטחונם בבשר ודם, כי הם קצרי ימים ושבעי רוגז, לכן באה הנבואה הזאת, להוכיח בה גם כן את בני יהודה. וידמה שהיתה בימי עוזיהו ויותם בנו, ולכן לא הוכיחם על ענייני העבודה זרה כי אם על רוע ההנהגה ורשעת המושלים, לפי שהם היו בוטחים בשריהם והיו נסמכים הקטנים על הגדולים, ולכך אמר "כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה", כלומר, בעבור שלא תשימו בטחוניכם באדוני הארץ ושריה, לכן "האדון ה' צבאות", שהוא בעצם ואמת האדון, ולא השרים אשר אתם בוטחים בהם, הוא יסיר מירושלים משען ומשענה מאותם השרים, כמו שיזכור.
והראב"ע כתב, שהפרשה הזאת היא פירוש נפילת הארזים וההרים שזכר למעלה.
והנכון אצלי, שבנבואות תבוא פעמים רבות הסיבה קודם זכרון המסובב ממנה, כאלו תאמר, סיפור רשעת העם ופשעיהם ראשונה, ואחר-כך סיפור עונשו; ופעמים תבוא בהיפך זה, שיספר ראשונה העונש, ואחר-כך יבאר סיבתו, וכמו שאמר שלמה (משלי א כז): "בבוא כשואה פחדכם ואידכם כסופה יאתה, בבוא עליכם צרה וצוקה", ואחר שסיפר העונש ביאר הסיבה באמרו "תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו";
ובזה הדרך עשה הנביא ישעיהו כאן, שהתחיל לספר פורענותם ועונשם באמרו "כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים וגו'", ואחר זה ביאר סיבתו, באמרו (ישעיהו ג יד): "ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו", וביאר פשעיהם באומרו "ואתם ביערתם הכרם, גזילת העני בבתיכם", שהוא הסיבה למה שייעד שיסיר מהם כל מיני המנהיגים; והותרה בזה השאלה הראשונה.
והנה, אמר "משען ומשענה" בלשון זכר ולשון נקבה, להגיד, שיסיר מהם כל משען אמיתי חזק, ולכן כינה אותו בלשון זכר "משען", וגם יסיר מהם ה"משענה", שהוא המשען הרפה, החלוש, שתשש כוחו כנקבה.
וכן המשיל המשען החזק ללחם באמרו "כל משען לחם", שהרצון בו מאכל, כמו (דניאל ה א): "לחם רב", מפני שהמאכל כוחו גדול בהזנת האדם, והמשין המשען הרפה במים, לפי שכוחן חלוש ובטל ההזנה.
וכן תרגם יונתן: "כל סמך מיכל וכל סעיד משתי", שקרא "סמך" למאכל להיותו מזון, ולמים קרא "סעד" ועוזר, לפי שאינן מזינים, אבל עוזרים בהזנה בהיותם מדקדקים המאכל ומעבירים אותו במעברים הצרים.
והיה כל זה משל למנהיגים החזקים והרפים.
ולפי שהאנשים אשר יבטחו בהם העם במדינה הם:
- אם מפני שלימותם בטבעם, וזה:
- אם בגבורה,
- ואם בתורה והקדושה,
- ואם בשלימות השכלי וטוב הסברא,
- כי אלו כולם, מפני שלימותם הטבעי, אף על פי שלא יהיה להם מינוי ולא שררה, הם נכבדים בעיני העם;
- והמין השני מהם הוא, שכבודם ומעלתם בהנחה מפני המינוי שמינו אותם במדינה, אף על פי שלא יימצא להם שלימות ומעלה בטבע כי אם במלאכה מפאת המינוי;
לכן קרא הפן הראשון "משען לחם", שהוא משען אמיתי כפי הטבע, והפן השני קרא "משען מים", מפני חולשתו בטבעו.
פסוק י
...ולכן סמך לזה (ישעיהו ג י): "אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו", והוא נמשך עם המאמר הקודם, ועניינו, שידיעת ההפכים אחת, כי בעבור שאמר ברשעים (ישעיהו ג ט): "אוי לנפשם כי גמלו להם רעה", הוציא מזה כלל אחד, והוא "אמרו צדיק כי טוב", רוצה לומר, אמרו אם כן והאמינו מהו רב הטוב הצפון לצדיק והמיועד לנפשו בגן עדן, כיוון שהרשעים אשר זכרתי "פרי מעלליהם יאכלו", ולכן אמר "אמרו צדיק כי טוב" בלשון יחיד ו"פרי מעלליהם יאכלו" בלשון רבים, לפי שחוזר אל הרשעים שזכר למעלה.
ועל דרך זה אמר המשורר (תהלים נח יב): "ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אלקים שופטים בארץ".
ואפשר לפרש "אמרו צדיק כי טוב" מלשון גדולה ורוממות, כמו (דברים כו יז): "את ה' האמרת היום", וקרא "צדיק" לאותו האיש שאמרו לו (ישעיהו ג ו): "קצין תהיה לנו" והוא בצדקתו לא רצה לקחת הקצינות, ועליו אמר הנביא: האיש אשר אלה לו, שיאמרו לו "קצין תהיה לנו" והוא ישיב דברים נכוחים, כמו שזכר, ויבעט בשררה, הַשְלִיטוּ והַגְדִילוּ את הצדיק הזה, כי הוא באמת איש טוב, כיוון שאמר שאם תהיה ההנהגה בידו "פרי מעלליהם יאכלו" רשעי הדור...
פסוק יא
...ויהיה (ישעיהו ג יא): "אוי" ואבוי לרשע רע, לפי שגמול ידיו ייעשה לו אם היה הוא הקצין.
וכפי כל אחד מהדרכים האלה בפירוש הכתובים, הותרה השאלה השלישית.
ובפרק קמא דקידושין אמרו: (קידושין מ.): "וכי יש צדיק שאינו טוב ויש רשע שאינו רע?! אלא, טוב לשמים וטוב לבריות...", וכפי דרכם:
- הצדיק הזה יאכל בעולם הזה פרי מעשיו הטובים, והקרן קיימת לעולם הבא;
- והרשע, שהוא רע לשמים ורע לבריות, לא אמר בו "פרי מעלליו", לפי שהעבירה היא עקרה ואינה עושה פירות;
וכן אמרו חכמים ז"ל: הזפת יש לה קרן ויש לה פירות, עבירה יש לה קרן ואין לה פירות.
ובבראשית רבה אמרו:
- (תהלים לו ז): "צדקתך כהררי אל" - מה ההרים האלה נזרעים ועושים פירות, כך מעשיהן של צדיקים נזרעין ועושין פירות, שנאמר "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו";
- "משפטיך תהום רבה" - מה התהום הזה אינו נזרע ולא עושה פירות, כך אין הרשעים עושים פירות, שאם היו עושים פירות, היו מחריבין את העולם.
פסוק יד
ואומרו אחר כן "ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו", רוצה לומר, להענישם באותם העונשים שזכר, כי אין ראוי שיהיה מנהיג ומושל, מי שיפשע במינויו וימצא גזלן מפורסם.
ולכן יאמר אליהם: "וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם", רוצה לומר: אתם, הזקנים והשרים, שהיה מוטל עליכם להציל עני מחזק ממנו, ואביון מגוזלו, אתם גוזלים אותם!
והמשיל ישראל לכרם, כמו שיאמר אחר זה. וביערתם הוא לשון ביעור, כמו (דברים כו יג): "ביערתי הקודש מן הבית". או הוא לשון אכילה, כמו (שמות כב ד): "וביער בשדה אחר". והעניין, שאותם שהיו ממונים להציל את העשוקים, הם עצמם היו אוכלים אותם.
והנה, לא יוכלו להכחישו, כי גזלת העני תימצא בבתיכם, בפרסום.
<< · אברבנאל על ישעיהו · ג · >>