ביאור:משלי כח ז

משלי כח ז: "נוֹצֵר תּוֹרָה בֵּן מֵבִין, וְרֹעֶה זוֹלְלִים יַכְלִים אָבִיו."

תרגום מצודות: הנוצר (השומר) את התורה, יאמרו עליו שהוא בנו של איש מבין, ובעבור הבינה הזהיר את בנו לשמור התורה, אם-כן מכבד את אביו במעשיו; אבל הרועה (המחבר עצמו) לזוללים (מרבים באכילה) לרדוף אחר התאוה ויעזוב בזה את התורה, הנה בזה יכלים את אביו, כי יאמרו הבריות: אביו היה סכל ולא למדו מעולם דעת התורה.

תרגום ויקיטקסט: בן שהוריו חינכו אותו בתבונה, מבין דבר מתוך דבר, ונוצר (משגיח מטפח ומגדיל) את תורת ה' שלמד מהוריו; ולעומתו, בן המתרועע עם אנשים זוללים, בטלנים ורודפי תענוגות, מכלים (מבייש) את אביו, כי נסחף בעדר ואינו מחדש כלום משל עצמו.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כח ז.

דקויות

אחת התכונות שהורים צריכים לפתח אצל ילדיהם היא העצמאות המחשבתית - לא רק ללכת בתלם אלא גם להבין דבר מתוך דבר, לפתח רעיונות חדשים.

הפועל נוצר עניינו שומר באופן פעיל, מטפח; הביטוי תורה בספר משלי מציין לרוב את הוראותיהם והנחיותיהם של ההורים, שיש לשמור היטב, כמו ב(משלי א ח): "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ"*; מבין הוא היודע לחשוב ולהסיק מסקנות; ומכאן נוצר תורה בן מבין - ילד שהוריו פיתחו בו את תכונת הבינה, יודע לחשוב ולהסיק מסקנות, לשמור ולקיים את הוראותיהם של הוריו, וגם לטפח אותן ולהוסיף עליהן, להתאים אותן למציאות המשתנה.

ומצד שני:

רועה כאן אין משמעו כמו "רועה צאן" אלא כמו "רֵעַ" - מתרועע, מתחבר, מצטרף לעדר; זוללים הם אנשים זולים, חסרי תועלת, בטלנים; ומכאן רועה זוללים יכלים אביו - ילד שאין לו בינה, אינו יודע לחשוב בעצמו, בהכרח יצטרף לעדר של אנשים זוללים, ייסחף אחרי העדר ויתרחק מדרכם של הוריו, וכך יגרום להם צער ובושה.

מדוע בן מבין מנוגד לרועה זוללים?

1. זוללים הם אנשים שאוהבים לאכול בשר, רודפי תענוגות חומריים; בן מבין הוא אדם הנהנה מתענוגות רוחניים, מהבנה של סוגיה קשה או פתרון של תרגיל מאתגר.

2. זוללים הוא כינוי כללי לגברים רעים. הגברים הרעים בספר משלי הם נוכלים ורמאים, וכדי להינצל מהם צריך להיות נבון, להבין את תכסיסיהם ולא להילכד ברשתם. בן מבין מצליח להיות נוצר תורה ולהינצל מחברתם של אותם נוכלים זוללים.

3. זוללים הם אנשים 'זולים', חסרי ערך עצמי, אשר "נסחפים עם העדר"; בן מבין הוא אדם היודע לחשוב בעצמו.

4. "גם, רוצה לומר שכל מי שנוצר את התורה, שאינו זז מלימודה, נעשה בן מבין בכל העניינים שבעולם, כי בתורה נכלל כל דק ועמוק מן החכמות. אבל מי שרועה זוללים, שהם הספרים החיצוניים... והוא המאכל הרוחני של המושכלות החיצוניות, בוודאי שיכלים את אביו, לפי שפורש מן התורה ויוצא לתרבות רעה" (רמ"ד ואלי).

יכלים - יש מפרשים מלשון "כלום", שום דבר: "ונשאר בלא כלום, שמזה באה הכלימה" (רמ"ד ואלי).

הקבלות

בתורה מדובר על בן שהוא עצמו זולל, והוריו מביאים אותו למשפט, (דברים כא כ): "וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ: בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, זוֹלֵל וְסֹבֵא". הפסוק שלנו מדבר על בן שאינו זולל בעצמו אך הוא מתחבר עם זוללים, ולכן גם הוא יביא בסופו של דבר כלימה על משפחתו.

רעיו של הבן

הצד השני של המטבע נמצא ב(משלי כט ג): "אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו, וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן"*:- שם מדובר על חכמה שהיא לימוד מאחרים והליכה בתלם, ואצלנו מדובר על בינה שהיא מחשבה עצמאית. בכל ספר משלי ישנה הבחנה בין בינה וחכמה, שהן שתי תכונות משלימות:

בינה היא הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות, עצמאות מחשבתית: בן מבין, שיודע לחשוב בעצמו, יהיה נוצר תורה, ישמור ויפתח את התורה שלימדו אותו הוריו, ולא ייסחף אחרי "עדר" של זוללים.
חכמה היא הכישרון ללמוד מאחרים, מחוייבות לערכי העבר: איש אוהב חכמה, שאוהב את מה שלמד מהוריו ומרגיש מחוייבות כלפיהם, ישמח את הוריו, ולא יאהב נשים זונות.

- שם מדובר על נשים מפתות (זונות) וכאן מדובר על גברים מפתים (זוללים). בכל ספר משלי ישנה הבחנה בין גברים מסוכנים ונשים מסוכנות:

זוללים הם גברים מסוכנים, שעלולים למשוך את הילד להצטרף לכנופיה שלהם, ולעסוק במעשי פשע שיביאו כלימה עליו ועל משפחתו.
זונות הן נשים מסוכנות, שעלולות לפתות את הילד לבזבז עליהן את ההון של משפחתו.

- המושגים זוללים ו זונות מייצגים גם תכונות נפשיות:

זוללים - זולים וחסרי ערך; מייצגים את העצלנות המחשבתית, ההליכה אחרי העדר, המציבה את האדם במעמד חברתי נמוך וללא השפעה, ומביאה עליו בושה וכלימה. כדי להתמודד עם תכונה זו יש לפתח בילד עצמאות מחשבתית - נוצר תורה בן מבין.
זונות - מייצגות את התאוות וההנאות הרגעיות, ללא מחוייבות לבית ומשפחה, הגורמות לאדם לאבד הון רוחני, מסורת הדורות הקודמים. כדי להתמודד עם תכונה זו יש לפתח בילד מחוייבות ואהבה לערכים שהוא לומד - איש אוהב חכמה ישמח אביו.

פסוקים נוספים בספר משלי מדברים על חובתם החינוכיות של ההורים, לוודא שילדיהם יתחברו עם חברים ראויים:

(משלי כח כד): "גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע - חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית": אדם שגוזל מאביו ואמו וחושב שאין בכך פשע, הוא כנראה חבר של איש רע שהשחית אותו עד שהגיע לשפלות כזו*.
ההורים המדברים בספר משלי מקיימים הנחיה זו כבר מתחילת הספר, (משלי א י): "בְּנִי! אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים - אַל תֹּבֵא!... בְּנִי! אַל תלך בדרך אתם, מנע רגלך מנתיבתם!"*.

פסוקים אלה משתלבים בגישה החינוכית העקרונית של ספר משלי, לפיה תפקידם של ההורים הוא להנחות את הילדים לבחור נכון.

ייתכן שגם הפסוק הקודם מדבר על חברות, (משלי כח ו): "טוֹב רָשׁ - הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם - וְהוּא עָשִׁיר" - עדיף להתחבר עם אדם עני בעל מידות טובות ושלמות, מאשר עם אדם עשיר בעל אופי עקום וקשה*.

-

כשהחינוך מסתמך על הבנה, הנבנית בילדים בהדרגה, יש סיכוי רב יותר שהילדים יזכרו אֶת התורה וינצרו בליבם אֶת המצוות. כך נרמז גם ב(משלי ג א): "בְּנִי! תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח, וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ"*.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/28-07