תולדות תנאים ואמוראים/ר/רבה בר נחמני
רבה (סתם) בר נחמני (הכהן)[עריכה]
זה דבר מוסכם מכל רבותינו הראשונים שסתם רבה הוא בר נחמני, וכן מפורש באגרת דרש"ג ח"ג פ"ג, וברש"י ב"מ פו. דרבה בר נחמני הוא בר פלוגתיה דרב יוסף, וכן הוא בהליכות עולם.
אביו נחמני לא נזכר בשום מקום בפני עצמו ואך זאת ידוע לנו שהיה לו ארבעה בנים רבה, רב חנניה ורב אושעיא וכייליל (אבי אביי).
ושני בניו רב חנניה ורב אושעיא הלכו לא"י ולמדו שם לפני ר' יוחנן, וכבר בארתי במקום אחר שנזכר נחמני בירושלמי פאה פ"ח ה"ח, וכייליל מת עוד טרם שנולד אביי, ורבה נשאר בבבל.
מתי נולד רבה, מפורש מו"ק כח. שרבה חיה ארבעין שנין.
וכן מפורש ר"ה יח. רבה ואביי מדבית עלי קא אתו (שהיו כהנים) רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובג"ח חיה שיתין שנין.
ולפום ריהטא אין לך מפורש יותר מזה, וידוע מאגרת דרש"ג ח"ג פ"ג שרבה נפטר תרל"א לשטרות א"כ ידוע לנו שנולד תקצ"א, אבל דבר זה אי אפשר לומר בשום אופן, כי ידוע שאביי בן אחיו תלמידו ישב לפניו בעודו נער קטן כברכות מח., פסחים קטו:, ואביי נפטר תרמ"ט לשטרות כדמובא באגרת דרב שרירא גאון ח"ג פ"ג, אם כן לפי זה שאביי חי ששים שנה נולד תקפ"ט היינו ב' שנים קודם רבה ודודו רבה?
ב) מפורש שרבה שקיל וטרי עם עולא עד שקרא לרבה "רבי" כחולין קלא: וידוע שעולא נפטר בחיי ר' אלעזר כמפורש כתובות קיא., ור"א נפטר בשנה אחת עם ר' יוחנן כמפורש באגרת דרב שרירא גאון ח"ג פ"ב, ור' יוחנן נפטר תק"ץ ולפי חשבון הזה היה רבא אז בן שנה, ואף אם נאמר כאשר בארנו בערכו שר"י נפטר תקצט, גם אז היה רבה אך בן עשר שנים, ועוד מפורש כתובות קיא: ששלחו אחי רבה רבה שיעלה לא"י וא"ת אין לך רב, יש לך רב ומנו ר' יוחנן, ועוד ידוע שרבה היה תלמידו המובהק דר"ה וכאשר נבאר וידוע שר"ה נפטר תר"ח לשטרות א"כ היה אז רבה אך כבן טז שנה? ועוד ידוע שר' זירא היה חבירו ושניהם למדו לפני רב יהודה, ואח"כ עלה ר"ז לא"י ולמד שנים הרבה לפני ר' יוחנן, ולפי החשבון עדיין לא נולד רבה.
אך האמת יורה דרכו כדעת הגאון בעל דוה"ר ח"ב ריט. שטעות קטן נפל בספרים וצ"ל שרבה חיה ששים שנה כשנות אביי, וזה שאמרו ר"ה יח. אף ששניהם היו מבית עלי שמתים בקוצר ימים אך רבה ע"י שלמד תורה חי ששים שנה, ואביי עסק בתורה וגם בג"ח וחי גם כן ששים שנה.
ונשתבש מאת המעתיקים הראשונים שחשבו שאביי שעסק בתורה ובג"ח חי ששים שנה ורבה שעסק אך בתורה חי ארבעים שנה, ולא ראו שאם רבה חי אך מ' שנה א"כ מה הועילה לו עסקו בתורה?
ונראה לי ברור שהאמת כן כי טוב יותר לשבש דברי אגדה מלשבש בכל המקומות שהבאנו לומר שר"י כבר נפטר קודם רבה או שהיה ילד קטן אז ולשבש שלא דיבר עם עולא וכדומה.
ולכן בע"כ צריכים אנו לומר שרבה חי ג"כ ששים שנה וא"כ נולד תק"עא לשטרות, ור' יוחנן שנפטר תקצ"ט היה בפטירתו כבן כ"ח שנה, ולכן שפיר כתבו לו אחיו שיבוא ללמוד תורה מר' יוחנן.
וכפי הנראה עלה לזמן קצר לא"י, וראיה קצת מנדרים נט. שא"ל רב חסדא לרבה מאן ציית לך "ולר' יוחנן רבך".
וכן מצינו רבה אר"י כב"ב עה. (כ"פ) עה:, סנהדרין קד. קד: (י"ג פעמים), ע"ז כז:, מכות טז:.
וכן הוא דעת התוס' ב"ב קנה. ד"ה איתמר.
וזה שמצינו שאמר רבה לאביי כתובות ו: לא כהללו כבבליים שאין בקיאין בהטייה, וזה היה אחר שחזר לבבל, ואפשר שמשם הביא הלכות ר' חייא כמדצינו רבה אמר ר' חייא כשבת קכז., עירובין עח. פח., כתובות פז.
אבל מה שמצינו עירובין נט., גיטין לח: רבה אמר רב זה מה שקבל מרבותיו, ובנדרים עז. רב שרי ליה לרבה נדרא בקיטונא דבי רב, שם צ"ל שרי לרב חננאל כגרסת היוחסין, כי רבה נולד עשרות בשנים אחר פטירת רב.
ורבו המובהק היה רב הונא, בעי מיניה כעירובין יז., ואמר מנחות ל. רב הונא אסברא לי, ובכורות יז. א"ל רב הושעיא לרבה כי עיילת לקמיה דר"ה בעי מיניה.
וכן אמר כי הוינן בי ר"ה כעירובין מ. מ:, רבה אמר רב הונא כנזיר מב:.
והיה גדול כל כך בעיני רב הונא עד שא"ל רב חסדא כמה פעמים פוק עיין בה דלאורתא בעי לך ר"ה מינך כיבמות מא:, גיטין כז., ב"ב קעב:, ומזה אנו רואין שהיה כמו יד ימינו.
וכשנפטר רב הונא תר"ח לשטרות וכל תלמידי דר"ה באו לרב יהודה לפומבדיתא ישב גם רבה לפניו וזה שאמר רבה עירובין מ: כי הוינן בי רב הונא – כי אתאי בי רב יהודה אמר וכו'.
בעי מרב יהודה כעירובין ז., רבה אמר רב יהודה כשבת לד:, יומא עט.,
ובגיטין טז: רב"בח חלש עול לגביה רב יהודה ורבה.
וכן קבל מרב נחמן כמדצינו יבמות כו: יתיב רבה ורב יוסף בשילהי פרקיה דרב נחמן.
רבה אר"נ כפסחים קו:, יבמות סד:, נדרים עז:.
ואף ששניהם נפטרו בשנה אחת כמדובא בסדר תו"א אבל ר"נ היה זקן הרבה מרבה, שר"נ הכיר עוד את שמואל והרביץ תורה במחוזא ובנהרדעא זמן רב קודם רבה.
אבל ר"נ החשיבו מאוד כפסחים מ. שאמר ר"נ על רבה מאן דציית ליה לאבא וכו' (והוא לשון רבנות).
וכן מצינו שישב לפני רב ששת כעירובין סה:, רבה אמר רב ששת כקידושין כג:.
וכן מצינו רבה אמר רב אידי כעירובין נז:.
רבה אמר ר' אמי כשבת קכה.
רבה אמר זעירא כנדרים מו.
רבה אמר ר' יצחק כפסחים צו.
רבה א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא כמגילה טז:.
רבה א"ר כהנא כיבמות קב.
ולדעת רש"י ב"מ מ.. ד"ה וכן שגם רב חסדא היה רבו, ואף שלא מצינו שיאמר רבה בשמו, אבל מצינו ב"מ ו: שא"ל רב אושעיא לרבה כי אזלת לקמיה דרב חסדא לכפרי בעי מיניה.
ובאמת היה רב חסדא זקן הרבה ממנו כי ר"ח נפטר תר"ך לשטרות וחי צב שנה א"כ נולד תקכ"ח, והיה קשיש מרבה מג' שנה, ולכן אף ששניהם ישבו לפני ר"ה אעפ"כ נחשב ר"ח כרבו, ולכן אף כשמלך רבה בפומבדיתא תיכף אחרי פטירת רב יהודה אף על פי כן היה הולך לרב חסדא וכאשר נבאר הלאה.
וכן קבל מעולא כשבת לא:, פסחים נו: צג: שהקשה לעולא ועולא תירץ לו.
וכן פסחים לז: שא"ל רבה לר"ז בעי מיניה מעולא, וכן מו"ק כז. שהקשה לעולא.
חבריו היו[עריכה]
רב אושעיא כב"מ ו:, בכורות יז.
רב המנונא כב"מ ו: סנהדרין סא.
רב יוסף בר אבא ורבה דאמרי תרוייהו כשבת קח:.
רב יוסף בר חמא (אבי רבא) רמי לרבה כב"מ נח.
מרי בר מר שדר לרבה ביד אביי מנות בפורים כמגילה ז:.
מר יהודה בזמנו וקראו רבה פלגאה כקידושין נח.
רב מתנה בגיטין נט: אמר לרבה הא דאמרת וכו', וב"ק נו: רבה א"ר מתנה.
רב נחומי חולק עם רבה כעירובין עא: ועיין ערכו.
רב עמרם הקשה לרבה, ורבה קראו תרדא ופקע ארזא דבי רב כב"מ כ:.
רמי בר חמא בזמנו כעירובין צ.
רבה בר בר חנא גיטין טז:.
רבה בר מרי ביבמות סה: שאלו רבה, ונראה שצ"ל שאלו רבא.
ושני חברים גדולים היו לו אחד בימי נעוריו ואח"כ נפרד ממנו והוא ר"ז, ואחד שהיה עמו כל ימיו והוא רב יוסף כחולין מו. כשבא פולמוסא לפומבדיתא וערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר"ז א"ל ערוקאי (וזה היה עוד טרם שהלך ר"ז לא"י וישבו כולם לפני רב יהודה, כי אח"כ כשעלה ר"ז לא"י לא שב עוד לבבל כמבואר בערכו).
וכן רבה ור"ז איקלעו לבי ריש גלותא כברכות מב., שבת מח.
ושניהם ישבו לפני עולא בפסחים לז:.
וקראו זה לזה מר כברכות מב, שבת מח., מגילה ז.
יתיב רבה ור"ז כעירובין צב.
רבה ור"ז דאמרי תרוייהו כשבת עד:.
ויסופר במגילה ז: שעבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסים רבה ושחטיה לר"ז, ואח"כ בעי רחמי ואחיי, לשנה האחרת בקשו לסעוד ביחד ולא ר"ז וא"ל שלא בכל שעתא מתרחיש ניסא.
ורב יוסף היה חבירו מנוער כדמובא לעיל שהיו ביחד בעוד היות ר' זירא בפומבדיתא.
ושניהם ישבו לפני ר"נ כיבמות סו:, לפני עולא כפסחים לז:, לפני רב ששת כעירובין סה:, ורב יוסף קראו מר כשבת יח., ומחלקותן בכל הש"ס יגיעו למאות.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כדמובא בערך רב יוסף.
וכפי הנראה גם טרם שמלך רבה היה לו איזה התמנות בבית הריש גלותא עוקבן בר נחמיה וכדמצינו ברכות מב., שבת מח. רבה ור"ז איקלעו לבי ריש גלותא.
וב"ב נה. אמר רבה הני תלת מילי אישתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל.
ובסוכה לז. א"ל רבה להנהו דמגדלי הושענא דבי ריש גלותא וכו'.
ובחולין פד: דרש רב עינא אפתחא דבי ריש גלותא – א"ל רבה אשתומא קא אמר לישמטיה לאמוריה מיניה.
וכשנפטר רב יהודה בשנת תר"י יסופר סוף ברכות וסוף הוריות שבני הישיבה לא ידעו את מי להושיב בריש אם רבה שהיה חריף, או רב יוסף שהיה סיני, ושלחו לא"י לשאול מי קודם, והשיבו שסיני עדיף, אך רב יוסף לא רצה לקבל עליו את משרת הריש מתיבתא מפני המעשה שיסופר שם, ולכן מלך רבה וישב על כסא רב יהודה, וכמפורש גיטין ס. שהשיפורא (הוא שופר לש נדבה שהיו נותנין לתוכו נדבות השלוחות לבני הישיבה אגרת דרש"ג ח"ג פ"ג) הוי בי רב יהודה ואח"כ בי רבה.
ורב יוסף לא מש ממנו כל הימים ואף ששניהם הרביצו תורה אבל כבוד הריש מתיבתא היה לרבה, ורב יוסף אפילו אומנא לביתו לא קרא.
וזה שמצינו עירובין עח. שבעי רב יוסף מרבה, ובשבת יח. קרא לרבה מר.
ורבינו ש"ג באגרתו ח"ג רפ"ג (שכל דבריו דברי קבלה אמיתית שהעתיק מספרי הזכרונות שהיו לפניו) יאמר שרבה ורב יוסף דהוה בפומבדיתא בתריה דרב יהודה כל חד וחד אמר לחבריה מליך את – וכיון דכל חד וחד מדחי לגבי חבריה קמת מלותהון והוה אזיל לגבי רב חסדא לסורא כמה שנין ובסוף יומא דר"ה כד חזא רבה דאצטריכא ליה מלתא טובא קביל עליה ראשונתה ומלך כב' שנין ומת תרל"א ושמענא מן רבוותא דילנא דהנהו שני דבתר רב יהודה דלא קביל ראשונתה מלך רב הונא בר חייא בפומבדיתא, והוה לי התם מדרש גדול, וכד שכיב ואיצטריך ליה מלתא לרבה למהוי רישא קביל עליה ראשונתה כי היכי דלא תבטל תורה במתיבתא בפומבדיתא וכו'.
ושם יאמר הגאון ר' שלמה שולם תימא לדבריהם דאמרינן בגיטין ס. ההוא שיפורא דהוה בי רב יהודה ולבסוף בי רב יוסף – ואם איתא דר"ה בר חייא מלך בפומבדיתא היה לו לתלמוד להזכירו ולומר שאחר רב יהודה היה השיפורא אצלו והוא בעצמו מזכיר המימרא עכ"ל.
אבל רבינו שרירא אמת וקבלתו אמת, כי זה דבר בלתי ספק שתיכף אחר פטירת רב יהודה מלך רבה, כי רבינו אומר בפירוש שרבה יהודה נפטר תר"י, ורבה נפטר תרל"א, ומפורש בגמרא שרבה מלך כב' שנים א"כ בע"כ צריכין אנו לומר שתיכף אחר רב יהודה מלך רבה שאם לא כן לא יהיה כב שנים לרבה, והיינו שצריכין אנו לחשוב גם שנת תר"י לרבה, ובל"ס נפטר רב יהודה בתחלת השנה, ורבה נפטר בסוף שנת תרל"א ואז יהיו כב' שנים.
וכן מפורש בגמרא ע"ז יט. שאמר רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מלתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו – שבקוהו ואזול קמיה דרבה.
וכן עירובין מג. אמרו הני שב שמעתא דאתאמרון בצפרא בשבתא קמיה דר"ח בסורא, בהדי פניא קמיה דרבה בפומבדיתא.
וכן מה שמביא בעצמו מגיטין ס. שהשיפורא אחר רב יהודה היה תחת רבה, אך הענין כך הוא, כשנפטר רב יהודה היה אז רבה אך בן לח' שנה (שנולד תקע"א ומלך תר"י), וזה שאמרו סוטה כב: והא רבה אורי קודם ארבעים.
ורב חסדא היה אז זקן גדול בן שמונים ושתים שנה, ולכן אף שרבה היה חריף גדול, ואפשר שידע שראוי הוא לאותה איצטלא, וגם בל"ס צוה רב יהודה לפני מותו שאחד משני תלמידיו הגדולים (רבה או רב יוסף) ימלוך תחתיו ולא תתבטל ישיבתו הגדולה אשר אך מעשי ידיו יסדוה, אעפ"כ נתן כבוד להזקן שבדור ואשר היה כמו רבו בשבתם אצל ר"ה, ולכן לא קבל השררות הראשית עליו ואך היה נכנע תחת רב חסדא.
ואף שלא מצינו בגמרא שהיה הולך רבה אצל רב חסדא, אבל בל"ס שכן היה, ואז אירע המעשה אשר יסופר בכורות לא. שרבנן הוצרכו לבא לפני ר"ה בר חייא לשאול ממנו הלכות ובאו אליו רבה ורב יוסף ורבנן ומצאוהו שנעשה גבאי המלך ורצו לפרוש ממנו א"ל הדרי בי, אך רב יוסף לא עייל, אבל רבה (שמבלי זה לא קבל עליו הראשית מפני כבודו דרב חסדא) עייל, וזה כונת רבינו באגרתו שהיה לו בקבלה מפי רבותיו שכל השנים שלא קבל רבה עליו הראשית והיה נכנע תחת רב חסדא אז הרביץ ר"ה בר חייא תורה הרבה בפומבדיתא והיה לו [בית] מדרש גדול, ורבה שמח ע"ז שבתוך כך תתרבה תורה הרבה בפומבדיתא, אבל בית מדרש דר"ה בר חייא אינה שייכה למתיבתא דרב יהודה ורבה והשיפורא, והנהגת המתיבתא היה תחת יד רבה שמלך תיכף אחר רב יהודה, אבל להיות ריש מתיבתא דכל הדור זה לא רצה כ"ז שר"ח ור"ה בר חייא היה קיים, ליקח תחת ידו, ואך אח"כ כשנפטרו ובסורא לא הוקם ריש מתיבתא אז קבל רבה הראשית ואז היה ריש הדור כולו ומישיבתו יצאה תורה לכל בנ"י בבבל, וזה ברור.
והחכם שפ"ר בח"ב צד 406 יאמר שאחר רב יהודה מלך ר"ה בר חייא עשר שנים ואחריו רבה כב שנה, ובמחילה טעה טעות גדול בזה ומכחיש דברי רש"ג בלי שום ראיה.
וכשמלך רבה בפומבדיתא התקבצו אליו למאות ולאלפים תלמידים עד שאמרו שבחדשי הכלה (אדר ואלול) התקבצו אליו שנים עשר אלף תלמידים. ובכתובות קו. כי היו מפטרי רבנן מבי רבה הוו פיישי ד' מאה רבנן.
ונהג נשיאותו ברמה כשבת ל: רבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מלתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא.
וברכות ל: אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דקא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב.
ועמלו בתורה גדלה כ"כ עד שהיה ישן ביום אך כשינת הסוס סוכה כו:.
והיה בקי גדול בדינים עד שנקרא בשם שבור מלכא כב"ב קט:.
ומצינו שהוא בעצמו היה מצלח ציבי לכבוד שבת, שבת קיט.
מגדולי תלמידיו מצינו הראש והראשון היה אביי בן אחיו אשר גדלו בביתו והעניקו מטובו כי נשאר יתום בלי אב ואם, וכדמצינו שישב לפניו בעודו קטן כברכות מח., פסחים קטו:, וקבל כל תורתו מממנו וקראו תמיד בשם מר בין בפניו בין שלא בפניו כמבואר בערכו.
וכן אביי בר אבין תלמידו ולמד אצלו מס' תרומות כפסחים לד.
רב אחא בר הונא תני שבועות ביה רבה כשבועות לו:, ורב חסדא שלח ע"י לרבה הלכות כפסחים מז., יבמות פט:, הקשה לרבה כמנחות פד: (כצ"ל).
ר' חנינא בר אבין למד תרומות בי רבה כפסחים לד.
רב יצחק בר אבדימי אמר רבה בזבחים כח. לגרסת שיטה מקובצת ודק"ס.
רב יצחק בריה דרב יהודה תני שבועות בי רבה כשבועות לו:.
רב כהנא ורב ספרא תנו שבועות בי רבה כסנהדרין מא:, ולא שהיה תלמידו כי מצינו שבת קכד. שקרא רב ספרא לרבה חברין, אך יען שהיה מהנחותי לכן כשהיה בא לבבל ישב לפני רבה ולמד ממנו מס' שבועות.
ור' נחמיה בר ברוך בעי מרבה כיבמות קב. לגרסת התוס'.
רב נחמן בר רב חסדא שלח שאלה לקמיה דרבה כגיטין פו:.
רבא מצינו ברכות מח. שישב לפני רבה בקטנותו, אבל שם צ"ל רבא בר רב חנן שהיה באמת תלמידו כשבת קנג., עירובין צב., אבל מצינו שרבא היה בפטירת רבה וכאשר נברא.
רב שמואל בריה דרבב"ח תני שבועות בי רבה כשבועות לו:.
רב שיזבא בעי מרבה כב"ק נא:.
אבל כאשר אמרנו שהיו לו תלמידים לאלפים.
ואחרי כל גדולתו בתורה ובחכמה לא העניקה לו ההשכחה העליונה את טובה וכמעט כל ימיו היה לו כעס ומכאובים והיה עני מדוכה ביסורין כעדות רבא מו"ק כח. שאמר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, דהא רבה ורב חסדא תרווייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מטרא ומר מצלי ואתי מטרא, (ומה שמצינו תענית כד. שרבה גזר תענית ובעי רחמי ולא אתי מטרא צ"ל שם ר"פ כברכות כ.), רב חסדא חיה צב' שנין, רבה חיה ארבעין (צ"ל שיתין) שנין, בי רב חסדא שיתין הלולי, בי רבה שיתין תיכלי, בי ר"ח סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח.
וכן מפורש עירובין סח. כששאל רבה בר רב חנן לאביי למה לא יעשו לא עירוב ולא שיתוף, ומתשובת אביי משמע שלא היה לרבה ככר לחם לעשות עירוב, וכפי הנראה הוקל מעט העוני ממנו מיום שישב על כסא רב יהודה כמגילה ז: ששדר למרי בר מר ביד אביי בפורים טסקא דקשבא ומלא כסא קמחא דאבשונא, ואביי א"ל בדרך בדיחותא השתא אמר מרי אי חקלאי מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית, (ופירש"י אתה נעשית מלך וראש בפומבדיתא ואינך שולח לו אלא דברים המצויין לכל).
וכן ע"ז טו: שפ"א זבין חמרא לישראל החשוד למכור לעכ"ום ואביי רמז לו שאסור לעשות כן ורדף אחריו ג' פרסאות ליקח ממנו החמור בחזרה.
ובגיטין לז: שרבה הלוה כסף לאבא בר מרתא, אך בתר עניא אזלא עניותא שאירע שהשיבה לו חובו בשנת השמיטה, ורבה עשה כדין וא"ל משמט אני, ומצאו אביי עצב על רוע מזלו אז הלך אביי לאבא בר מרתא שיביא לו הכסף שנית ויאמר לו אעפ"כ קח ממני וכן עשה.
ועל הכל סבל מאוד מאנשי עירו שהיו רמאים גדולים כב"מ מו., וגנבים כגיטין כז., והוא שלא נשא פנים והוכיחם תמיד שנאוהו מאוד כשבת קנג. ששאלו אביי כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתא מאן אחים הספידא, א"ל מיסתיא את ורב בר חנן, וזה שאמר אביי כתובות קה: האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.
וזה אמר בל"ס כשראה שאנשי פומבדיתא שונאין הן לרבו ודודו הקדוש יען שהוא מוכיח להו.
ושנאתם גדלה כ"כ עד שהלשינו עליו למלכות כב"מ פו. שאמרו איכא חד גברי ביהודאי דקא מבטל יב' אלפי גברי מישראל ירחא בקייטא וירחא בסתוא מכרגא דמלכא.
והחכם גרעץ בח"ב צד 411 יאמר "בימי שבור מלכא נשבתה הידידות בין בית המלוכה והיהודים – ומדברי הרדיפה הזאת נודע רק דברים מקוטעים לומר כשנכנס פולמוס לפומבדיתא ערקו רבה ורב יוסף חולין מו. וילשינו על רבה לפני המלך כי יבטל מכרגא דמלכא ב"מ פו." עכ"ל.
והר"ר אה"ו בח"ג רפט"ז יאמר "קנאת הסופרים הרבתה חכמה במלא רוחב ארץ בכל – האבות הקדישו בניהם לת"ת אף אשר היו חסרים כל הכנות ואין תקוה לאחריתם (ממש כמו עד ראיה ינבא), והבנים ממאסים לעבוד עבודה בחרו הבטלנות – לא יאומן כי יסופר – בימי רבה היו יושבין לפניו כשני חדשי השנה "ניסן ותשרי" יב' אלף, ממראה כזאת לא יכלה הממשלה להתעלם כי מספר גדול כזה יבטלו ממלאכתם ב' חדשים אשר הם עתות המלאכה" עכ"ל.
וכמו נבואה נזרקה מפיו לאמר "לא יאומר כי יסופר" כי כל דבריהם טעות גדול כי החכם גרעץ ערבב ב' מעשיות ביחד מה שהיו באמת אשה מאת רעותה כמה עשרות בשנים. המעשה דאתא פולמוסא וערקו רבה ורב יוסף זה היה בימי נעורי רבה שישב אז לפני רב יהודה, ור"ז שהלך אח"כ לא"י בחיי ר"י היה אז עדיין עמהם כמפורש שם, והמעשה שהלשינו על רבה זה היה בסוף ימי רבה כדמפורש שם שנפטר עי"ז.
וזאת שנית שלא הרגיש שפולמוסא אינה חיל האויב הבא לבוז בז ולהרוג, אך חיל המלך העוברים ממקום למקום בשעת שלום ומוטל אך על בני העיר להכין עבורם אוכל אשר ישלמו עבור זה ואך הטורח מוטל על בני העיר כפסחים ה: דאמר רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא, ופירש"י חיל המלך ומטילין תיקון טורח מזונותיהן על העירות.
וכן ביצה כא. אמרו בלשת באה לעירנו – ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום.
וכן ברכות ל. שבימי שמואל (וידוע ששבור מלכא היה מאוהביו) באה פולמסא דמלכא למתא ואטרידו רבנן, וכן עירובין לד: ההוא פולמוסא דאתא לנהרדעא ופירש"י חיל המלך היה מקום דחוק לתלמידים מפני אנשי החיל.
ולכן לא ברח ר"ז כי היה שעת שלום. והרב ראה"ו טעה עוד ביותר וחשב ששני החדשים המה ניסן ותשרי שהמה באמת חדשי השנה העיקרים אשר יעשה בהם מלאכה, בניסן לקצור ובתשרי לאסוף התבואה, אבל כבר ידוע שחדשי הכלה שהיו מתקבצין כל התלמידים לבית המתיבתא ולסדר ספקיהן לפני הריש מתיבתא והוא יבחין אותם אם הצליחו בלמודם כל אחד ואחד בעירו ובישיבתו הפרטית, היה אך ורק חודש אדר ואלול והמה שני החדשים בשנה שבטלין ממלאכתם, וכן מפורש באגרת דרש"ג ח"ג פ"ג שהלשינו עליו על ב' ירחי דכלה אדר ואלול, ולהיפוך חדשי ניסן ותשרי בהם היה הדין שלא לזמן שום איש לדין כדי שלא יבטל ממלאכתו כמפורש ב"ק קיג.
וכן ברכות לה: שא"ל רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומא ניסן ותשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא.
ואיה מצא שהכניס ממאסם לעבוד עבודה בחרו הבטלנות, האם שכח שכמעט כולם היו עובדי אדמה, ואביי בעצמו אמרו גיטין ס: שהיה לומד כל היום ובלילה היה משקה שדותיו, וכן אמרו הוריות י. גבי ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע? ואיה מצא בטלנים? הלאנשים היקרים האלו שעבדו עבודתם כשרה וגם קבעו עתים לתורה ובשני חדשי השנה שהיו בטלים ממלאכתם הלכו לראש הדור לקבל ממנו הכרעתו הלזה אדם בטל יקרא?
וכן מה שכתב החכם גרעץ בח"ב צד 409 ויאמר שמספר המקשיבים לקח מרבה הגיע להמספר אלף ומאתים איש, ושם צד 414 יאמר שבימי אביי נתמעטו מספר התלמידים ונשארו אך שני מאות, במחילה טעה בשני דברים, א) שהמספר אלף ומאתים נאמר אך על רב, כמפורש כתובות קו., ב) שכל מה שאמרו שם אין הכונה על כל התלמידים שקבלו תורה מרבם, אך מפורש שם כי הוו מפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי אלפא ומאתן, ואצל רבה ורב יוסף ד' מאה, ואצל אביי בי' מאות, ומפורש שבשני חדשי הכלה היו מתקבצין לאלפים להמתיבתא וכאשר הלשינו על רבה שאליו יתקבצו יב' אלף, אבל אח"כ כשעבר חדש אדר ואלול והיו צריכין לילך לבתיהם ולעירם ולעבודתם, גם אז הוו פיישי אצל רב יב מאות ואצל רבה ד' מאות, ואצל אביי ב' מאות, כי בלי שום ספק היו כמה מהן שהקדישו כל ימיהם לתורה ולתעודה, ויש מהן שאבותיהם היו עשירים והספיקו לבניהם די והותר שהיו יכולין לישב תמיד לפני ה', והחכמים האלו לא שמו לב לכל הדברים האמיתים האלה.
והבריוני דפומבדיתא שלא יכלו נשא את מוסר תוכחתו ולכן מסרו אותו למלכות.
ויסופר ב"מ פו. שברח רבה לאקרא, ומאקרא לאגמא ומאגמא לשחין, ומשחין לצריפא, ומצריפא לעינא דמים ומעינא דמים לפומבדיתא, ושם מצאו שליח המלך וערק שנית לאגמא והיה יתיב אגירדא דדקולא וקא גריס, קא מיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קודמת לשער לבן טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק, הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא ואמרי מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני דאמר אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות, שדרו שליחא בתריה, לא הוי מצי מלאך המות למקרב ליה דלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה, אדהכי נשב זיקא והוא סבר שחיל המלך רצין אחריו אמר תינח נפשיה ולא ימסר בידא דמלכותא, כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור, יצאת ב"ק ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור, נפל פתקא מרקיע בפומבדיתא שרבה נפטר, נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לעסוקי ביה, לא הוו ידעי דוכתיה אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי, אמרי ש"מ התם הוא, ספדוהו – שבעה ימים, וההוא יומא היה זעף בעולם והיה רוח סערה.
והניח אחריו בן גדול בתורה בשם רבא שהיה תלמידו דרב יוסף וחבר דאביי ורבא כשבת קכג. וכמבואר בערכו, אך לא ירש את כסא אביו כי רב יוסף חבירו האהוב מנוער שהיה אז כבר זקן גדול וגם עוד נתמנה לריש מתיבתא בשנת תרל"א עד שנת תרל"ד.