קטגוריה:תהלים עח כה
לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
לֶ֣חֶם אַ֭בִּירִים אָ֣כַל אִ֑ישׁ
צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָהֶ֣ם לָשֹֽׂבַע׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
לֶ֣חֶם אַ֭בִּירִים אָ֣כַל אִ֑ישׁ צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָ/הֶ֣ם לָ/שֹֽׂבַע׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
לחם אבירים - הם השחקים.
וטעם איש – שהוא בן אדם נברא מהאדמה.
והטעם צידה - בעבור היותם תמיד הולכים.מלבי"ם (כל הפרק)
"לחם אבירים אכל איש", שהמן היורד במדבר אינו מאכל בריאים לשובע רק נותנים אותו לחולים, והוא היה לחם הנאות לאנשים אבירים, זאת שנית שהמן היורד בטבע אינו משביע, ואינו יורד רק מעט, וא"א שיהיה מספיק לכל איש ואיש שהיו ששים רבוא, ופה "לחם אבירים אכל כל איש", וגם "ששלח להם צידה לשובע", שזה א"א במן הטבעי:
אלשיך (כל הפרק)
(כה) "לחם אבירים"ששוחקים מלאכים בשחקים "אכל" הנקרא "איש"כמשה ודומה לו, אבל לשאר "צידה שלח להם"כו' שהוא כדבר מבושל שמכין הסיר אותו לנאכל, כצידה שהיא דבר מבושל נתן להם לכלל "לשובע", כי אין ההמון שבעים בדבר רוחני עד יתגשם. ולרמוז כי בני עלייה הם מועטים אמר "אכל איש"לשון יחיד, או שעל פי דרכו רמז כי היה מה שאכל האיש משה במרום שאינו לא לחם ולא מים, (כי שמה) [כי אם שמלאכי השרת] נהנים ממנו (יומא עה ב):
[כג - כה] או יאמר "ויצו" כו', לומר ראו כי רעה נגד פניהם כתאות עריות, כי הלא לאחד מז' טעמים אדם רוצה לשנות מאכלו,
א' לבקש מאכל קל (האיכול) [האכילה] ממנו מפני העיכול,
ב' להיות השני קרוב המציאות מהראשון,
ג' להיות בלתי צריך טורח להכינו ליאכל כבישול וכיוצא,
ד' להנאת העין שהשני טוב למראה והעינים נהנים ממנו,
ה' להיות השני מחזיק מהראשון,
ו' אם (הראות) [הראשון] הוא נא והאדם תאב למבושל,
ז' שהראשון אינו משביע כשני. אמר הנה מכל זה לא היה גם אחד,
כי על הא', הנה המן היה רוחני כי "ויצו שחקים" כו' למעלה מעולם הגלגלים שאין קל העיכול כמוהו.
ועל הב' אמר "וימטר עליהם" שהוא קרוב, שעליהם הוא כמו "ועליו מטה מנשה" (במדבר ב, כ),
ועל הג' אמר "מן לאכול" שהוא מוכן מעצמו לאכול כמות שהוא.
ועל הד' אמר "ודגן שמים" שהוא שכהפרש שבין דגן הארץ לגוון הארץ שנתהוה בה כך לדגן שמים ספיריות במן על גוון עצם השמים:
ועל הה' אמר "לחם אבירים" כו' שעושה לאוכליו "אבירים".
ועל הו' אמר "צידה שלח להם" שבמה שנתן להם יש טעם כל מבושל כצידה שאדם עושה מכל בישול שתאב.
ועל הז' אמר "לשובע".
אך אין זה כי אם שתואנה היו מבקשים. כלל הדברים כי כל אלה יורו שרעה בלבבם על דבר העריות כמדובר, ועתה חוזר אחר הראיה מהמן אל הענין הראשון מקברות התאוה ואמר:מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"לשובע" - ר"ל להשביעם מכל מה שירצו כי טעמו במן כל המטעמים ושאלו א"כ הבשר שלא כהוגן
"אכל איש" - כאומר הלא דבר תימה הוא שאיש נברא מהאדמה אכל לחם שמים
"לחם אבירים" - לחם מן השמים הקרואים אבירים שהוא ענין חוזק וכן נאמר עליהם חזקים כראי מוצק (איוב לז)
מצודת ציון
"אבירים" - חזקים
"צידה" - מזון
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "תהלים עח כה"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.