מ"ג תהלים עח כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים עח · כה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֶ֣חֶם אַ֭בִּירִים אָ֣כַל אִ֑ישׁ
  צֵידָ֬ה שָׁלַ֖ח לָהֶ֣ם לָשֹֽׂבַע׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לחם אבירים" - לחמם של מלאכים ד"א אבירים איברים שהיה נבלע בכל האברים ולא היו צריכים לנקביהם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לחם אבירים אכל איש", שהמן היורד במדבר אינו מאכל בריאים לשובע רק נותנים אותו לחולים, והוא היה לחם הנאות לאנשים אבירים, זאת שנית שהמן היורד בטבע אינו משביע, ואינו יורד רק מעט, וא"א שיהיה מספיק לכל איש ואיש שהיו ששים רבוא, ופה "לחם אבירים אכל כל איש", וגם "ששלח להם צידה לשובע", שזה א"א במן הטבעי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לשובע" - ר"ל להשביעם מכל מה שירצו כי טעמו במן כל המטעמים ושאלו א"כ הבשר שלא כהוגן

"אכל איש" - כאומר הלא דבר תימה הוא שאיש נברא מהאדמה אכל לחם שמים

"לחם אבירים" - לחם מן השמים הקרואים אבירים שהוא ענין חוזק וכן נאמר עליהם חזקים כראי מוצק (איוב לז)

מצודת ציון

"אבירים" - חזקים

"צידה" - מזון

<< · מ"ג תהלים · עח · כה · >>