ספר השרשים (רד"ק)/אות החית

אות החית

"עד כי חָדַל לספר" (בראשית מא מט). "חָדְלוּ גבורי בבל להלחם" (ירמיהו נא ל). "חָדְלוּ רגז" (איוב ג טז). "הקלות יֶחְדָּלוּן" (שמות ט כט). "חָדַל שאון עליזים" (ישעיהו כד ח). "כי לא יֶחְדַּל אביון מקרב הארץ" (דברים טו יא). "חֲדַל ממנו ונעבדה את מצרים" (שמות יד יב). "חִדְלוּ לכם מן האדם" (ישעיהו ב כב). "מֵחֲדֹל להתפלל בעדכם" (שמואל א יב כג). והתאר: חָדֵל. "וַחֲדַל אישים" (ישעיהו נג ג). והפעל הכבד: "הֶחֳדַלְתִּי את דשני" (שופטים ט ט). וקמץ החי"ת לתפארת הענין, ידוע.
"עם יושבי חָדֶל" (ישעיהו לח יא). פירוש: יושבי הזמן, והוא כמו הפוך. "ממתים מֵחֶלֶד" (תהלים יז יד). והתאר ממנו: "מה חָדֵל אני" (תהלים לט ה). ויש מפרשים מזה: "שעה מעליו וְיֶחְדָּל" (איוב יד ו).

"אֲחַוֶּה דעי אף אני" (איוב לב י). "אֲחַוְךָ שמע לי" (איוב טו יז). ונפל ממנו הדגש. "כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ" (איוב לו ב). והשם באל"ף נוספת "וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם" (איוב יג יז).

"חַוֹּת יאיר, ואת חַוֹּתֵיהֶם" (במדבר לב מא) נפרש בשרש חיה.

"חַלָּה תרימו תרומה" (במדבר טו כ). "על חַלַּת לחם חמץ" (ויקרא ז יג). ידוע, ויתכן ששרשם חלל.

ואשר הם בני ארבע אותיות

"חֲבַצֶּלֶת השרון" (שיר השירים ב א). התי"ו - תי"ו הנקבה, כתי"ו של "שׁוֹשַׁנַּת העמקים", והיא הנקראת ורד בלשון רבותינו ז"ל (שביעית פ"ז, מ"ז). רוז"א בלע"ז.