רמב"ם על תמיד ב
ראו גם נוסח המשנה תמיד ב רמבם
תמיד פרק ב
[עריכה]מגריפות - שם ידוע.
וצינורות - שפודין.
סונקין - שעושין כמין כרי.
ומה שאמר בסובב על הכבש - עניינו ועל הכבש כנגד הסובבת וכשנצייר הכבש והמזבח יתבאר לך איך הוא הסובב וזולתו:
אחר שעולין הכהנים לראש המזבח, מסירין החלבין והאברים שלא נשרפו כל הלילה באותן השפודין, ונותנין אותן בצדדי המזבח או מורידין אותן על הכבש כמו שזכר, שבין ומושכין האפר במגריפות שבידיהם, ומעלים אותו על האפר הצבור באמצע המזבח והיא הנקרא תפוח, ועושין מן הכל כמין כרי באמצע מקום המערכה כדמות תפוח, ולפיכך נקרא תפוח.
ואחר כן גורפין מהכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן עד שמבערין האפר מן המזבח, והוא הנקרא "דישון המזבח" על האמת, זולתי במועדים שאין מוציאין האפר מן המזבח אלא מקבצין אותו באמצע המזבח, עד שיתקבץ ממנו שיעור הרבה.
ולעניין הריבוי נתכוין כשאמר שלש מאות כור, לא שיהא שלש מאות כור בצמצום אלא רוצה לומר גוזמא, וכן ביאר התלמוד, אמרו "בשלשה מקומות דברו חכמים בלשון הבאי, גפן תפוח פרוכת", והבאי הוא לשון גוזמא כמו שביארנו בשלישי בנדרים. ומה שאמר "פרוכת" רומז מה שזכר ממלאכת הפרכת וגדולתה במסכת שקלים, וכבר זכרנו זה שם. ו"הגפן" להבא נגיד עניינה במסכת מידות:
גזירין - הם גזירי עצים המפוצלים.
וכבר נתבאר בשני מכפורים שעל כל פנים מעריכין העצים בכל יום על המזבח בתמיד של שחר ושל בין הערבים, וכתוב בסיפרא "וערכו עצים על האש"(ויקרא א, ז), אף על פי שהאש היה יורד מן השמים, מצווה להביא מן ההדיוט".
וסדור המערכה - הוא סדור העצים, שנאמר "ובער עליה הכהן, עצים בבקר בבקר"(ויקרא ו, ה).
ולא היו בוערים עצי זיתים ולולבי גפנים משום ישוב ארץ ישראל, ועוד שהם ממהרים לעשות אפר.
ומה שאמר שהיו בוערים בו עצי תאנים - על מנת שיהיו תאנים מדבריות שאינן ראויות לאכילה, מפני ישוב ארץ ישראל גם כן.
וכבר ביאר התלמוד ואמר, "מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסדור מערכה ובשני גזירי עצים". ושני גזירי עצים הן שקרבים עם תמיד של בין הערבים כמו שבארנו בשני מכפורים, וכן עם תמיד של שחר כמו שנתבאר במסכתא זו:
וכבר בארנו ברביעי מכפורים שהכל מודים שאי אפשר למזבח בכל יום פחות משתי מערכות של אש, האחת היתה מערכה גדולה ששורפין עליה התמיד, ושניה פחותה ממנה והיא הנקראת מערכה של קטרת, לפי שממנה נוטלין אש במחתה לקטרת שמקטירין בכל בוקר ובין הערבים, אמרו "על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה, ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת".
וכבר הקדמנו בתחילת בתרא "עושה לו חזית", ובארנו שעניינו שיעשה בראש הכותל אות שיורה על הכותל בשעה שמביטין אל האות ההוא, וגם כן בכאן בשניה שמסדרין עצי המערכה במזרחו של מזבח, נותנין על מערכת העצים אות לצד מזרח שיורה שמצד המזרח מתחילין לסדר המערכה.
ואליתא - היא הגחלת שמסיקין בה מערכה שניה של קטרת:
עומד ואומד אחד הוא, והוא שמשערין בקרוב.
ולפי שזכר מערכה שניה שהיא גדולה בשבת משאר הימים מגיד מפני מה צריכין לזה, ואמר שמערכה שניה שורפין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, ששורפין בכל יום שבת, כמו שהקדמנו ביאור זה העניין באחד עשר ממנחות.
וכבר בארנו ברביעי מכפורים שאברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב נשרפין בצידי המערכה הגדולה, ואין הלכה כרבי מאיר שאמר שעושין לה מערכה שלישית.
ושם נתבאר שעושין מערכה שלישית בכל יום שאין שורפין בה מאומה אלא לקיום האש, אמרו "והאש על המזבח תוקד בו זו מערכה שלישית של קיום האש", וזו דעת רבי יוסי והוא הודאי:
משנה תמיד, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב