משנה תמיד ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ב · משנה ה | >>

[עריכה]

בררו משם עצי תאנה טו יפין, לסדר המערכה שניה טז לקטורת מכנגד קרן מערבית דרומיתיז, משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמותיח.

בעומד חמש סאים גחלים. ובשבת בעומד שמונת סאין גחלים, ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים.

האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב, מחזירין אותן למערכה.

הציתו שתי יט המערכות באש, וירדו ובאו להם ללשכת הגזית.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בָּרְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְּאֵנָה יָפִין,

לְסַדֵּר הַמַּעֲרָכָה שְׁנִיָּה לַקְּטֹרֶת,
מִכְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית,
מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת,
בְּעֹמֶד חָמֵשׁ סְאִים גֶּחָלִים.
וּבְשַׁבָּת בְּעֹמֶד שְׁמוֹנַת סְאִין גֶּחָלִים,
שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים.
הָאֵבָרִים וְהַפְּדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב,
מַחֲזִירִין אוֹתָן לַמַּעֲרָכָה.
הִצִּיתוּ שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת בָּאֵשׁ,
וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית.

נוסח הרמב"ם

בררו משם עצי תאנה יפים,

לסדר את המערכה השניה לקטורת -
מכנגד קרן מערבית דרומית,
משוך מן הקרן כלפי צפון - ארבע אמות,
כעומד חמש סאין גחלים,
ובשבת - כעומד שמונת סאין גחלים,
ששם - היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים.
האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב - מחזירין אותן למערכה.
הציתו שתי מערכות באש,
וירדו - ובאו להן ללשכת הגזית.

פירוש הרמב"ם

עומד ואומד אחד הוא, והוא שמשערין בקרוב.

ולפי שזכר מערכה שניה שהיא גדולה בשבת משאר הימים מגיד מפני מה צריכין לזה, ואמר שמערכה שניה שורפין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, ששורפין בכל יום שבת, כמו שהקדמנו ביאור זה העניין באחד עשר ממנחות.

וכבר בארנו ברביעי מכפורים שאברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב נשרפין בצידי המערכה הגדולה, ואין הלכה כרבי מאיר שאמר שעושין לה מערכה שלישית.

ושם נתבאר שעושין מערכה שלישית בכל יום שאין שורפין בה מאומה אלא לקיום האש, אמרו "והאש על המזבח תוקד בו זו מערכה שלישית של קיום האש", וזו דעת רבי יוסי והוא הודאי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בררו משם - מבין מקום העצים:

בעומד חמש סאים - היה באותה מערכה של קטורת כמו חמש סאים גחלים שמהם היה חותה לצורך הקטורת:

בעומד - כמו באומד:

ובשבת בעומד שמונה סאים - לפי שצריך עוד גחלים לשני בזיכי לבונה של לחם הפנים שהיו מקטירים משבת לשבת:

מחזירים אותן למערכה - ונשרפים שם בצדי המערכה הגדולה:

ובאו להם ללשכת הגזית - לעשות פייסות כ:

פירוש תוספות יום טוב

עצי תאנה. ואי נמי של אגוז. ושל עץ שמן. אלא חד מתלת נקט. כך נ"ל. ומצאתי ברפ"ו דזבחים (דף נ"ח) שכתב רש"י וז"ל עצי תאנה בשל תאנה היו רגילים. וטעם אגדה הוא שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות ע"כ.

לסדר המערכה שניה של קטורת. דמערכה גדולה כפרתה מרובה הלכך אקדמוה. וא"א אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה. גמרא דיומא ד' ל"ג.

מכנגד קרן מערבית דרומית. שכל הניטל בחוץ [מעל מזבח החיצון] לינתן בפנים. אינו ניטל אלא בסמוך שאין לפנים ממנו [במקום שהוא סמוך לפנים. שאין מקום בכל מזבח החיצון סמוך ממנו] דגמרינן מגחלים של יוה"כ דכתיב בהו (ויקרא ט"ז) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' [מצד המערכה] [צ"ל המערב] ושני בזיכי לבונה שנוטלין בפנים לינתן בחוץ גמרי משירים דכתיב בהו (שם ד') אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד. גמ' רפ"ו דזבחים:

משוך מן הקרן כלפי צפון ד"א. טעמא מפרש התם בגמ' דקסברה מתני' כוליה מזבח בצפון קאי ופתח ההיכל באמצע העזרה רוחב י' אמות. נמצא שאין מן המזבח לפני הפתח. אלא ה' צפוניות ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה מקום הלוך רגלי הכהנים. ולהכי קאמר משוך ד' אמות ללמדך שיסדרה חוצה מאלו הד' אמות יסוד וסובב וקרן והלוך. שתהא המערכה כנגד הפתח דכי מסגי לצפון טפי. תו ליכא פתח. א"נ ס"ל דמזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה וקסבר קדושת ההיכל ואולם חדא מלתא היא [עמ"ש במשנה ג' פ"ד דיומא] ופתחה של אולם כ' אמות ול"ב אמות היו לו למזבח כ' אמות כנגד פתחה של אולם ושש מכאן ושש מכאן. והני ד"א דתנינן בר מאמה יסוד ואמה סובב. כל זה מהגמרא רפ"ו דזבחים. ולפי זה מתני' דלא כספ"ה דמדות. ודלא כמשנה ט' פ"ג דיומא. ושם כתבתי דדעת הר"ב והרמב"ם דמזבח בצפון נמי קאי. ולפום חושבנא שכתבתי שם להרמב"ם בפ"ה מהלכות בית הבחירה קאי מזבח בצפון ז' אמות ונמצא שהמזבח כנגד כל פתח של היכל ושתי אמות לצפון וכ' אמות לדרום. ואפשר נמי דלאותה סברא מערכה זו משוכה כלפי צפון ד' אמות. והיינו האמות של יסוד סובב וקרן ומקום הלוך. כך נ"ל מאחר שהרמב"ם העתיקה למשנתינו דהכא בפ"ב מה"ת:

הציתו שתי המערכות באש. ואכתי הוה חדא לקיום האש. כמ"ש הר"ב במשנה דלעיל ולא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו. תוס' פ"ד דיומא ד' מ"ה:

ובאו להם ללשכת הגזית. פירש הר"ב לעשות פייסות. ובעזרה א"א לפייס דאין נכון לעמוד בעזרה בלא מצנפת כדאמר [ביומא פ"ב ד' כ"ה] הממונה בא. ונוטל מצנפת של אחד מהם ויודעים כולם שממנו פייס מתתיל. א"נ משום דהוו קיימי [כבוכלייאר] מסביב. א"א דהוו אחוריים לבית. כ"כ המפרש בפ"ק [מ"ב] . וכ"כ התוס' דיומא [שם ד"ה והוא] :

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) תאנה. ואי נמי של אגוז ושל עץ שמן. אלא חד מתלת נקיט. ורש"י כתב, בשל תאנה היו רגילים. וטעם אגדה הוא, שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות:

(טז) (על המשנה) שניה. דמערכה גדולה כפרתה מרובה הלכך אקדמוה. ואי בעית אימא, אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה. גמרא:

(יז) (על המשנה) מכנגד כו'. שכל הניטל מעל מזבח החיצון לינתן בפנים אינו ניטל אלא בסמוך שאין לפנים ממנו. כדגמרינן להו בגמרא ריש פרק ו' דזבחים:

(יח) (על המשנה) משוך כו'. טעמא, דקסברה מתניתין כוליה מזבח בצפון קאי, ופתח ההיכל באמצע העזרה רוחב י' אמות, נמצא שאין מן המזבח לפני הפתח אלא ה' צפוניות, ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה מקום רגלי הכהנים, ולהכי קאמר משוך ארבע אמות, ללמדך שיסדרה חוצה מאלו הארבע אמות יסוד וסובב וקרן והלוך, שתהא המערכה כנגד הפתח, דכי מסגי לצפון טפי, תו ליכא פתח כו'. גמרא שם. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) הציתו כו'. ואכתי הוה חדא לקיום האש כמ"ש הר"ב במשנה דלעיל. ולא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו. תום':

(כ) (על הברטנורא) ובעזרה א"א לפייס, דאין נכון לעמוד בעזרה בלא מצנפת, כדאמר ביומא דף כ"ה הממונה בא ונוטל מצנפת של אחד כו'. א"נ משום דהוו קיימי [כבכוליאר] מסביב, אי אפשר דהוו אחורים לבית. תום' והמפרש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בררו משם עצי תאנה יפים:    כך צ"ל. ואיתה בפרק טרף בקלפי (יומא דף מ"ה) בתוספות. ובגמרא בזבחים ר"פ קדשי קדשים. והתם פליגי אמוראי איכא מאן דמוקי למתניתין דקתני משוך מן הקרן כלפי צפון ד' אמות כר' יוסי דבעי לפני הפתח וקסבר כוליה מזבח בצפון עזרה קאי כמו שמכריח שם וצפון עזרה מתחיל באמצע פתח ההיכל שהיה רוחב הפתח עשר אמות והיו חמש אמותיו של המזבח כנגד הפתח ואחת מהן יסוד דרומי ואשתכח דכי נפק מן הפתח רואה יסוד דרומי לפניו מכוון באמצע הפתח ורגילות הוא לצאת באמצע הפתח ומש"ה קרי פתח אהל מועד אמה של יסוד דרומי טפי מד' אמות הנשארות והתם מפרש מהו הסימן הזה שהוקבע להם למערכה שניה ולהקטרת הבזיכין קרן מערבית דרומית ומשך ד' אמות מן הקרן ולצפון משום דבעינן שתהא מכוונת כנגד הפתח דס"ל לר' יוסי וכ"ע נמי מודו ליה בהא דכל הניטל מבפנים לינתן בחוץ דהיינו שני בזיכי לבונה של לחם הפנים הניטלין בשבת מן השלחן לינתן על מזבח התיצון צריך לתתם בצד שכנגד הפתח דגמרי משירים הפנימיים דכתיב בהו בהדיא ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח. וכל הניטל מעל מזבח החיצון לינתן בפנים אינו ניטל אלא ממקום שהוא סמוך לפנים פירוש שאין בכל המזבח החיצון מקום סמוך ממנו דהיינו גחלים דכל יומא ויומא הניטלין ממערכה שניה של קטרת לינתן על מזבח הפנימי ניטלין מכנגד הפתח דגמרן מגחלים של יוה"כ שקבע להם מקום כנגד הפתח לנטילתן דכתיב בהו מעל המזבח מלפני ה' דהיינו מצד מערב וד' אמות הללו על כן הוא מושכם לצפון לפי שאין לו מקום לסדר עליהם דקסבר כוליה מזבח בצפון קאי ואין ממנו כנגד הפתח אלא חמש אמות דרומיות ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרנות ואמה מקום הלוך רגלי הכהנים המסדרין את המערכה ומקיפין בין הקרן למערכה ואין לו שום מקום כנגד הפתח אלא אמה אחת ולמדך שעל אותה אמה יתחיל המערכה שהיא משוכה מן הקרן ד' אמות ולא יתרחק מן הקרן יותר דכי מסגי לצפון טפי תו ליכא פתח. ואיכא מאן דמוקי לה כר' יהודה דס"ל דמזבח חציו בצפון וחציו בדרום דממוצע היה וכו' כדכתבינן בס"פ קדשי קדשים והני ד' אמות דקתני במתניתין בר מאמה יסוד ואמה סובב ומלמעלה בראש המזבח קחשיב להו אבל מן היסוד שש אמות הוא נמשך ונמצא לפני הפתח ולא הוזכרו ד' אמות הללו אלא לקרבן לפתח דבציר מהכי לאו כנגד הפתח הוא. ותיכא מאן דמוקי לה כריה"ג דקסבר כוליה מזבח בצפון ור' אליעזר בן יעקב פליג עליה ואמר דכוליה בדרום קאי דדריש על ירך המזבח צפונה מדלא כתיב צפון וכתב צפונה לדרשא שיהא צפון פנוי מכלום ואפילו מן המזבח אבל ר' יוה"ג דריש הכי צפונה מכלים שלא יהא שם כיור אבל מזבח בצפון קאי כדמוכח התם בזבחים שם בדף ס"ב. והקשו תוס' ז"ל בפרק טרף בקלפי (יומא דף מ"ה) היכי מיתוקמא מתניתין כר' יוסי והא קתני סיפא והציתו שתי המערכות ולר"י הא ס"ל דבכל יום היו שם שלש ודוחק הוא לומר דסבר ליה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא וי"ל דאה"נ דאכתי הואי חדא לקיום האש ולא קחשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותם ביחד ומחד קרא מפיק להו ע"כ. והראב"ד ז"ל פירש דלאו פירכא היא משום דאיכא למימר דבפעם אחת כשהיה מסדר המערכה גדולה היה מסדר אותה של קיום האש ג"כ דכולה כמו חדא מילתא היא שהרי אותו של קיום האש היא באה בעבור גדולה לפיכך לא קתני לה הכא במסכת תמיד אבל במערכה של קטרת שהיא צורך פנים קתני לה באנפי נפשה מפני שהיא צורך פנים וצריכה ברירה יפה יותר ממערכה גדולה ומשל קיום. וראיה לדבר דקתני בהך בבא שניה של קטרת בלשון בררו והתם לא קתני בלשון בררו ש"מ דהכי הוי כדפרישית עכ"ל ז"ל. ותוספות ר"פ קדשי קדשים הקשו ג"כ וא"ת ומי מצית מוקמת לה לסדר תמיד כר' יוסי הא תנן בסוף מסכת תמיד עירן לתוך של זהב נתפזר הימנו כקב גחלים ולר' יוסי היה מתפזר יותר כדתנן בפרק טרף בקלפי ר"י אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה לתוך של שלשה קבין וי"ל נהי דהא דלא כר"י הך כר"י אתיא שפיר ול"ד להא דדייקינן בפ"ק דיומא ואי ס"ד מדות ר' יהודה היא וכו' ע"כ:

משוך מן הקרן:    תוס' פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ג:)

בעומד חמש סאין גחלים:    היה נותן שם עצים שהיה אומד בדעתו לכשישרפו שישאר שם חמש סאין גחלים כדי שיוכל לחתות מהן בריוח שאר גחלים הרא"ש ז"ל:

מחזירין אותם:    מצדי המזבח ומן הכבש ומן הסובב דתנן לעיל סונקין אותם על צדי המזבח עכשיו מחזירין אותם על המערכה ואין בזה משום שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר דהיינו דוקא בקרבן שיקרב היום הרא"ש ז"ל. וביד פ' שני דהלכות תמידין ומוספין סימן ח':

הציתו שתי המערבות:    אחת של קטרת שצריכה בירור עצים והנך תרתי מערכה גדולה ושל קיום האש חדא חשיב להו הראב"ד ז"ל:

ללשכת הגזית:    פירוש בערוך בערך גזת פירוש בנויה היתה הלשכה באבנים פסולות שוות תרגום לא תבנה אתהן גזית לא תיבני יתהון פסילן וי"מ בדולה היתה הלשכה מן הלשכות האחרות ולא היתה נראית עד שיבא אדם לתוכה מן ויגז שלוים ע"כ. בפירוש רעז"ל ובאו להם ללשכת הגזית לעשות פייסות והטעם דאין עושין פייסות בעזרה כתבתיו לעיל פ"ק סימן ב':

תפארת ישראל

יכין

בררו משם עצי תאנה יפין:    ר"ל אחר שסידרו מערכה גדולה וקודם שיסדרו מערכה של קיום האש, ביררו מהעצים שהעלו למזבח [כמשנה ג'], עצי תאנה יפין שמתלהבין מהר ואינן מעשנין כלל, והקפיד בזה בקטורת טפי מבמערכה ראשונה שיתלהבו מהר ושלא יעשנו משום דתוך שעה מועטת יכניסום להיכל, ולכן בחרו עצים חלקים בלי קטרי כדי שלא ישארו אודים ויעשנו:

לסדר המערכה שניה לקטורת:    משום דקטורת מכפר על לשון הרע [כיומא דמ"ד א'], וחטא אדם הראשון ע"י לשון הרע היה, שקבל מלשינות מהנחש, ובעלי תאנה נתקן, אחר שחטא ונתבושש, שעשו להם מעלי תאנה חגורות, לכן גם לקטורת לקחו עצי תאנה [נתעוררתי לזה מדברי רש"י זבחים דנ"ח]. מיהו גם עצי אגוז ועץ שמן כשרים למערכת הקטורת.

מכנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות:    ר"ל שהיה המדורה של קטורת משוכה לצפון מקצה קרן מערבית דרומית של מזבח, ד' אמות. וה"ט, מדכתיב בקטורת של יו"כ ולקח מלא המחתה וגו' אשר פתח אהל מועד, וילפינן כל קטורת מקטורת יו"כ, שצריך ליקח הגחלים מכנגד פתח אהל מועד. וד' אמות לצפון מקרן מערבית דרומית של מזבח, שם מכוון נגד פתח אהל מועד. [דהרי קי"ל דמזבח עומד ממוצע באמצע עזרה, משוך רק קצת כלפי דרום [כזבחים נ"ט א' ורמב"ם פ"א מבחירה]. וגם קי"ל דקדושת היכל ואולם חדא מלתא היא [ועי' תוס' זבחים דנ"ח ב', שכתבו דספיקא הוא בש"ס]. א"כ פתח האולם דינו כנסת ההיכל, ונקרא ג"כ פתח אהל מועד. והרי פתח האולם היה ג"כ כהמזבח מכוון באמצע העזרה, והפתח היה רחב כ' אמה. נמצא שהמזבח שהיה רוחב גגו למעלה כ"ת אמה, היו כ' אמות אמצעיות שלו נגד כ' אמות של פתח האולם וארבע אמות לכאן וארבע אמות לכאן היה גג המזבח עודף על פתח האולם. ואלו הד' אמות שגג המזבח עודף מכאן ומכאן, לא היו נגד פתח האולם. נמצא שכשמושך לעשות המדורה להקטורת ד' אמות מהקרן, תהיה המדורה מכוונת נגד פתח אהל מועד]:

בעומד:    כמו באומד:

חמש סאים גחלים:    ר"ל משער לסדר כל כך עצים, בכדי שיתהוו מהן ה' סאין גחלים וכל סאה הוא קמ"ד ביצים, וא"כ היה בחול כדי שיעור תש"כ ביצים, ובשבת כדי שיעור אלף וקנ"ב ביצים. ומערכה גדולה וודאי היתה גדולה מזו, רק לא היה שיעור קבוע לה, דהכל לפי הקרבנות שהיו מביאים באותו יום:

ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים:    ר"ל לפיכך צריך ג' סאין יתרים, כדי להקטיר עליהן בחוץ ב' בזיכי לבונה שהיו על לחם הפנים:

האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירין אותן למערכה:    ר"ל השתא קודם שחיטת התמיד נותנין אותן בצדדי מערכה גדולה ונשרפים שם [ודלא כהמפרש כאן, שכתב, דאע"ג דתני השתא שמחזירן למערכה, אפ"ה ר"ל דרק אחר הקטורת התמיד החזירום. ובמח"כ רבינו זהו נגד גמרא ערוכה [סנהדרין מ"ט ב'] דלכ"ע יש סדר במסכת תמיד עכ"פ למצוה. ומה שרצה להוכיח כן מדכתיב העולה, עולה ראשונה. הן אמת הכי איתא [יומא דל"ח א' ובשאר דוכתי]. אבל נ"ל דהיינו שלא להעלות שאר קרבנות למזבח קודם לתמיד, ולא בשכבר הם על המזבח ועי' מ"ש בס"ד בחומר בקודש פ"ד אות ו' ז'.]:

הציתו שתי המערכות באש:    ואותה של קיום האש רשאין להצית אותה אחר הקרבת התמיד [כלעיל סי' כ"ד]:

וירדו ובאו להם ללשכת הגזית:    לעשות פייס, דבעזרה א"א שיפייסו, משום שהיה לוקח מצנפת של א' מהן בשעת הפייס, ואין נכון שיעמוד כך הכהן בעזרה בגלוי. ותו מדעמדו בעיגול, ויהיה א"כ אחוריהם אל היכל ה' [כתוס' יומא דכ"ה א']. עוד נ"ל מדצריך שיהיה א' מסנהדרין אצל הפייסות [כלעיל פ"א סי' ל"ה], ואינו נכון שיטריחוהו לבוא אצלן:

בועז

פירושים נוספים