מלאכת שלמה על תמיד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלאכת שלמה · על תמיד · ב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

דאוהו אחיו.:    לאותו שתרם את המזבח ואסדרא דלעיל קאי. ואיתה פ' קבלה דף כ' ואמרינן התם אליבא דרבא דמתניתין דקתני מיהרו וקדשו ידיהם ורגליהם ואין נפסל קדוש זה בלינה דהא אכתי לא עלה עמוד השחר ור' אלעזר בר"ש היא ואע"ג דלר"א בר"ש ס"ל דכיון שקידש בתחלת עבודה יכול לעבוד אפילו מכאן ועד עשרה ימים ואינו צריך לקדש עוד. הכא מיירי בכהני חדתי פירוש שלא שמשו בלילה ולא היו רחוצים ידים ורגלים. אבל רבי אליבא דרבא דאמר דס"ל דלינה פסלה אף בקדוש זה אע"פ שלא היה מתחלת הלילה אלא מקרות הגבר מתניתין דמכשר האי קדוש בקריאת הגבר דלא כרבי אלא כר"א בר"ש כדכתבינן:

נטלו את המגריפות וכו':    תוס' פ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ו.) בפירוש רעז"ל סונקים וכן בגדי מסנקן בריש גמרת פסחים ופירש גדי שהוא עיף ע"י נענוע ונגיחות שמתנגחין זה בזה. והכי איתא נמי בס"פ במה אשה האומר גַד נַדִי וסינוק לא פרש"י ז"ל התמזל מזלי. וסנוק לא עיף אל תהי ע"כ. והרא"ש ז"ל פירש סונקים נון ולמד מתחלפים אל פשטתם כמו אן פשטתם נשכה כמו לשכה וחברו במסכת מקואות המסנק את הטיט ע"כ וז"ל הראב"ד ז"ל סונקים מפ' בערוך כל דבר שהוא מרובה וגדול יותר מן האחר קרי סינוק כדתנן בפ' שני דמקואות המסנק את הטיט לצדדין פירוש כמו הממלא כלומר שמריק אותו מצד אחד וממלא אותי לצד אחר הר נמצא שאותו מקום יהיה גדול ומרובה יותר מן האחר וכן פירוש גדי מסנקן דבריש גמרת פסחים שהיה ממולא בצים ותבלים ואוכל ממנו אכילה גסה כמן כן בכאן יש לפרש סונקים כלומר מניחין אותם לצד אחד במזבח והרי יהיה אותו הצד יותר מלא מן האחר ע"כ והרמב"ם ז"ל לא פירש רק סונקים עושין אותו כרי ע"כ דומה שמסכים לפירוש הערוך ז"ל:

לצדדין:    לצדי המזבח אצל המערכה ועל גג הסובב אם אין הכבש מחזיקן הרא"ש ז"ל. ואיתה בתוספות פ"ק דיומא דף כ':

בסובב ע"ג הכבש:    נ"א בסובב או על הכבש וכן הוא בת"כ פרשת צו פרק שני. נ"א בכבש ע"ג הסובב. ופירש הראב"ד ז"ל פירוש או על הכבש שאם לא יחזיק הסובב יסדר גם על הכבש. וביד פ' שני דהלכות תמידין ומוספין כולה מתניתין עד סוף סימן ב' בסימן י"ג י"ד ושם כתוב סודרין אותם בכבש כנגד היסוד:

משנה ב[עריכה]

החלו מעלין וכו':    חולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ') ובירושלמי פ' בתרא דשקלים:

פעמים שיש עליו כשלש מאות כור:    יש מוחקין הכאף של כשלש. וגם הר"ר יהוסף ז"ל מחקה. ועל מה שפירש רעז"ל צבור ועשוי כתפוח כתב לפירוש זה קשה לשון פעמים עליו וצ"ע ע"כ. והגיה מפני שהוא נוֹאִי וכתב כן מצאתי. וכתב עוד לא נתעצל הכהן פירוש אע"פ שאינה עבודה חשובה דכתיב ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן לא נתעצל שום כהן מלהוציאה כי לא היו מפיסין עליה כי כהנים רבים היו צריכין להוציאה ע"כ. אבל מתוך פירוש הראב"ד ז"ל בהשגות פ' שני דהלכות תמידין נראה דגריס כשלש בכאף וע"ש שדקדק דמדקתני שיש עליו כשלש מאות כור ולא קתני שיש בו כשלש מאות כור משמע שהיה שם טבלא מרובעת גבוה אמה והיא כ"ב אמה על כ"ב אמה ואותה אמה היתה השלמת עשר אמות לגובה המזבח והיא נקראת תפוח ע"ש שהיתה גבוהה על כל סביביו ואפשר שהיתה אותה הטבלא קצוצת קרנות כעין עגולה כדי להרחיב מקום המערכה וכן מדקתני החלו מעלין באפר ע"ג התפוח משמע כפירוש הזה דאי כפירושו מאחר שכהן מוציא את כל האפר מהיכן היה שם תפוח ע"כ בקיצור. ופירש הרמב"ם ז"ל ואח"כ גורפין מן הכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן עד שמבערין האפר מן המזבח והוא פירוש הנקרא דישון המזבח על האמת זולתי במועדים וכו' ע"כ:

וּבְרַגְלָיִם:    לא היו מדשנין אותו שלא היו מאספים האפר ברגלים מפני שהוא גנאי למזבח לדשנו ברגלים וה"ק מפני שהוא נוי למזבח שידשנוהו בידם במגריפות אבל ברגלים לא היה נוי כי אם בזיון ויש תמהין על זאת הגרסא דמאי קמ"ל שלא היו עושין ברגלים דפשיטא לן שלא היו עושין שאפילו אם לא היה איסורא לא היו יכולין ברגלים מפני שהאפר חם ורותח והיו רגליהם נכוין והם גורסין בָרגָלִים ומפרשין ברגלים שברגל לא היו מורידין את הדשן מפני שהוא נוי למזבח שיראו אותו וניטלו רגליהם ואינו כלל כשתדקדק ומה שהה תמיהין שהיו רגליהם נכוין אין לתמוה על זה דהא דקתני וברגלים לא היו מדשנין לא בדישון של כל יום ויום מיירי אלא לאחר שהיו עושין ממנו תפוח ומקבצין הרבה שכבר היה תופס מקום גדול במזבח ומעכב את המזבח אז היו מדשנין אותו ומוציאין את הדשן אל מחוץ למחנה ואז כבר היה הדשן מצונן שאם תאמר שבכל יום ויום היה מוציא את הדשן אל מחוץ למחנה א"כ מה צורך לעשות התפוח תחלה ואח"כ להוציאו לאלתר משם הראב"ד ז"ל:

משנה ג[עריכה]

החלו מעלין בגיזרין וכו':    בס"פ שני דיומא תניא מי שזכה בתרומת הדשן הוא יזכה בסידור המערכה ובסידור שני גזירי עצים כמו שאכתוב בסמוך בסימן ד' בס"ד בשם המפרש שבדפוס ז"ל:

כל העצים כשרין חוץ משל זית וכו':    כך הגיה הררי"א ז"ל ומחק מלת המערכה:

חוץ משל זית ושל גפן:    במדרש רבה ראש פ' צו משמע דמפרש טעמא דמתניתין משום שהיו מנסכין ביין ושמן. ובגמרא בברייתא ר' אליעזר מוסיף לפסול אף של מייש ושל אלון ושל דקל ושל חרוב ושל שקמה ובגמרא מפרש טעמיא למ"ד משום דקטמי בהא פליגי דמ"ס אע"ג דלא קטמי מגואי כיון דקטמו מאבראי לא מייתינן ומ"ס כיון דלא קטמי מגואי אע"ג דמבראי קטמי מייתינן ולמ"ד דטעמא דמתניתין נמי משום ישוב ארץ ישראל דמשמע דס"ל לתנא דמתניתין דמביאין ממנו עצים מיירי בדלא עביד פירי דומיא דתאנה דקתני במתניתין דרגילין להביא ממנה דמיירי בדלא עבדא פירי ופירש המפרש דליכא טעמא דאיסור משום ישוב א"י נמי אלא דוקא במנויין בקרא בשבח א"י אבל בשאר פירות ליכא איסור משום א"י נמי:

מורביות:    חריות וענפים דקים לפי ששורפים יותר ואין מעלין עשן אבל אילנות זקנים אינם נוחין לשרוף כמו אילנות בחורים א"נ לית בהו קשרים בבחורים כמו בזקנים. בפירוש רעז"ל אית דאמרי טעמא לפי שהן נעשין דשן מיד. אמר המלקט ולפי הגרסא דגרסינן בגמרא דקטרי פירוש שיש בהן קשרים ומוציאין מים ואין מתייבשין יפה וגם אינם חלקים. ל"א קטרי מעלין עשן הרבה ואית דגרסי דקטמא וכו' וכדפירש רעז"ל ולהאי גירסא ר' אליעזר מוסיף להתירא דאף בשל חרוב וכו' היו רגילין כיון דלא קטמי מגואי עיין בספר קרבן אהרן פ' ויקרא פרק ששי. וביד פ"ז דהלכות איסורי מזבח סימו ג' ובפ' שני דהלכות תמידים ומוספין סימן ב':

משנה ד[עריכה]

סידר את המערכה גדולה מזרחה וַחֲזָיָתָה מזרחה.:    איכא מאן דמפרש בגמרא טעמא כדי שתהא הרוח מנשבת בהן ותמהר להדליק ולמזרח משום דרוח מזרחית חזק וקשה וגם כל שערי המזרח מכוונים זה כנגד זה ונכנס בהן הרוח הרא"ש ז"ל. וז"ל הראב"ד ז"ל כדי שתהא הרוח מנשבת כלומר כדי שיבעיר יותר בטוב ומה שהיו עושין החזית כלפי מזרח יותר משאר מקומות משום דכל ענייני עסיקת התמיד כלפי מזרח אנו עוסקין לעשות כדבעי למימר קמן שנים ליום כנגד היום ע"כ. ופירש המפרש סידר המערכה גדולה אותו שזכה בתרומת הדשן כדמוכח ביומא דתנן התם מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה ובשני גזירין והא דקתני לעיל החלו מעלין בגיזרין הם מסייעין לו שהיו מעלין את העצים והוא היה מסדרן ע"כ:

וחזיתה:    פירש רש"י ז"ל בפ"ק דב"ב דף ד' כל חזית לשון קצה הוא וכן שנינו בתמיד גבי מערכה וחזיתה מזרחה ראשי הגיזרין וכן מחזה מול מחזה דמלכים ראשי הנסרים מוסבין זה מול זה ע"כ. אבל הרא"ש ז"ל פירש וחזיתה מזרחה עושה במערכה כמין חלון לצד המזרח כתרגום וירא וחזא לכך קורא את החלון חזית וי"מ גבולה כמז מחזה מול מחזה. והרמב"ם ז"ל פירש וחזיתה אות שיורה שמצד המזרח מתחילין לסדר את המערכה ע"כ:

וריוח היה בין הגיזרין וכו':    בין סדרי העצים היו מניחין ריוח שהיו מציתין את האליתא פירוש עצים דקים משם דרך אותו ריוח ונדלקים הגדולים ע"י הקטנים. וביד פ' שני דהלכות תמידין ומוספין סי' ז' ובר"פ ששי ושם בהשגות פ' שני פירש הראב"ד ז"ל דחזיתה מזרחה ר"ל שלא יהיו הגיזרין הולכים צפון ודרום אלא מזרח ומערב והיינו ראשי הגיזרין הפנימיים נוגעין בתפוח שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם ע"כ:

משנה ה[עריכה]

בררו משם עצי תאנה יפים:    כך צ"ל. ואיתה בפרק טרף בקלפי (יומא דף מ"ה) בתוספות. ובגמרא בזבחים ר"פ קדשי קדשים. והתם פליגי אמוראי איכא מאן דמוקי למתניתין דקתני משוך מן הקרן כלפי צפון ד' אמות כר' יוסי דבעי לפני הפתח וקסבר כוליה מזבח בצפון עזרה קאי כמו שמכריח שם וצפון עזרה מתחיל באמצע פתח ההיכל שהיה רוחב הפתח עשר אמות והיו חמש אמותיו של המזבח כנגד הפתח ואחת מהן יסוד דרומי ואשתכח דכי נפק מן הפתח רואה יסוד דרומי לפניו מכוון באמצע הפתח ורגילות הוא לצאת באמצע הפתח ומש"ה קרי פתח אהל מועד אמה של יסוד דרומי טפי מד' אמות הנשארות והתם מפרש מהו הסימן הזה שהוקבע להם למערכה שניה ולהקטרת הבזיכין קרן מערבית דרומית ומשך ד' אמות מן הקרן ולצפון משום דבעינן שתהא מכוונת כנגד הפתח דס"ל לר' יוסי וכ"ע נמי מודו ליה בהא דכל הניטל מבפנים לינתן בחוץ דהיינו שני בזיכי לבונה של לחם הפנים הניטלין בשבת מן השלחן לינתן על מזבח התיצון צריך לתתם בצד שכנגד הפתח דגמרי משירים הפנימיים דכתיב בהו בהדיא ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח. וכל הניטל מעל מזבח החיצון לינתן בפנים אינו ניטל אלא ממקום שהוא סמוך לפנים פירוש שאין בכל המזבח החיצון מקום סמוך ממנו דהיינו גחלים דכל יומא ויומא הניטלין ממערכה שניה של קטרת לינתן על מזבח הפנימי ניטלין מכנגד הפתח דגמרן מגחלים של יוה"כ שקבע להם מקום כנגד הפתח לנטילתן דכתיב בהו מעל המזבח מלפני ה' דהיינו מצד מערב וד' אמות הללו על כן הוא מושכם לצפון לפי שאין לו מקום לסדר עליהם דקסבר כוליה מזבח בצפון קאי ואין ממנו כנגד הפתח אלא חמש אמות דרומיות ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרנות ואמה מקום הלוך רגלי הכהנים המסדרין את המערכה ומקיפין בין הקרן למערכה ואין לו שום מקום כנגד הפתח אלא אמה אחת ולמדך שעל אותה אמה יתחיל המערכה שהיא משוכה מן הקרן ד' אמות ולא יתרחק מן הקרן יותר דכי מסגי לצפון טפי תו ליכא פתח. ואיכא מאן דמוקי לה כר' יהודה דס"ל דמזבח חציו בצפון וחציו בדרום דממוצע היה וכו' כדכתבינן בס"פ קדשי קדשים והני ד' אמות דקתני במתניתין בר מאמה יסוד ואמה סובב ומלמעלה בראש המזבח קחשיב להו אבל מן היסוד שש אמות הוא נמשך ונמצא לפני הפתח ולא הוזכרו ד' אמות הללו אלא לקרבן לפתח דבציר מהכי לאו כנגד הפתח הוא. ותיכא מאן דמוקי לה כריה"ג דקסבר כוליה מזבח בצפון ור' אליעזר בן יעקב פליג עליה ואמר דכוליה בדרום קאי דדריש על ירך המזבח צפונה מדלא כתיב צפון וכתב צפונה לדרשא שיהא צפון פנוי מכלום ואפילו מן המזבח אבל ר' יוה"ג דריש הכי צפונה מכלים שלא יהא שם כיור אבל מזבח בצפון קאי כדמוכח התם בזבחים שם בדף ס"ב. והקשו תוס' ז"ל בפרק טרף בקלפי (יומא דף מ"ה) היכי מיתוקמא מתניתין כר' יוסי והא קתני סיפא והציתו שתי המערכות ולר"י הא ס"ל דבכל יום היו שם שלש ודוחק הוא לומר דסבר ליה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא וי"ל דאה"נ דאכתי הואי חדא לקיום האש ולא קחשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותם ביחד ומחד קרא מפיק להו ע"כ. והראב"ד ז"ל פירש דלאו פירכא היא משום דאיכא למימר דבפעם אחת כשהיה מסדר המערכה גדולה היה מסדר אותה של קיום האש ג"כ דכולה כמו חדא מילתא היא שהרי אותו של קיום האש היא באה בעבור גדולה לפיכך לא קתני לה הכא במסכת תמיד אבל במערכה של קטרת שהיא צורך פנים קתני לה באנפי נפשה מפני שהיא צורך פנים וצריכה ברירה יפה יותר ממערכה גדולה ומשל קיום. וראיה לדבר דקתני בהך בבא שניה של קטרת בלשון בררו והתם לא קתני בלשון בררו ש"מ דהכי הוי כדפרישית עכ"ל ז"ל. ותוספות ר"פ קדשי קדשים הקשו ג"כ וא"ת ומי מצית מוקמת לה לסדר תמיד כר' יוסי הא תנן בסוף מסכת תמיד עירן לתוך של זהב נתפזר הימנו כקב גחלים ולר' יוסי היה מתפזר יותר כדתנן בפרק טרף בקלפי ר"י אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה לתוך של שלשה קבין וי"ל נהי דהא דלא כר"י הך כר"י אתיא שפיר ול"ד להא דדייקינן בפ"ק דיומא ואי ס"ד מדות ר' יהודה היא וכו' ע"כ:

משוך מן הקרן:    תוס' פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ג:)

בעומד חמש סאין גחלים:    היה נותן שם עצים שהיה אומד בדעתו לכשישרפו שישאר שם חמש סאין גחלים כדי שיוכל לחתות מהן בריוח שאר גחלים הרא"ש ז"ל:

מחזירין אותם:    מצדי המזבח ומן הכבש ומן הסובב דתנן לעיל סונקין אותם על צדי המזבח עכשיו מחזירין אותם על המערכה ואין בזה משום שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר דהיינו דוקא בקרבן שיקרב היום הרא"ש ז"ל. וביד פ' שני דהלכות תמידין ומוספין סימן ח':

הציתו שתי המערבות:    אחת של קטרת שצריכה בירור עצים והנך תרתי מערכה גדולה ושל קיום האש חדא חשיב להו הראב"ד ז"ל:

ללשכת הגזית:    פירוש בערוך בערך גזת פירוש בנויה היתה הלשכה באבנים פסולות שוות תרגום לא תבנה אתהן גזית לא תיבני יתהון פסילן וי"מ בדולה היתה הלשכה מן הלשכות האחרות ולא היתה נראית עד שיבא אדם לתוכה מן ויגז שלוים ע"כ. בפירוש רעז"ל ובאו להם ללשכת הגזית לעשות פייסות והטעם דאין עושין פייסות בעזרה כתבתיו לעיל פ"ק סימן ב':