משנה תמיד ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ב · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת וויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

סידר המערכה גדולה מזרחה, וחזיתה מזרחה, וראשי הגיזרין הפנימים היו נוגעים בתפוחיג.

וריוח היה בין הגיזרים שהיו מציתים את האליתא יד משם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

סִדֵּר הַמַּעֲרָכָה גְּדוֹלָה מִזְרָחָה, וַחֲזִיתָהּ מִזְרָחָה, וְרָאשֵׁי הַגִּזְרִין הַפְּנִימִים הָיוּ נוֹגְעִים בַּתַּפּוּחַ. וְרֶוַח הָיָה בֵּין הַגִּזְרִים שֶׁהָיוּ מַצִּיתִים אֶת הָאֲלִיתָא מִשָּׁם.סִדֵּר הַמַּעֲרָכָה גְּדוֹלָה מִזְרָחָה, וַחֲזִיתָהּ מִזְרָחָה, וְרָאשֵׁי הַגִּזְרִין הַפְּנִימִים הָיוּ נוֹגְעִים בַּתַּפּוּחַ. וְרֶוַח הָיָה בֵּין הַגִּזְרִים שֶׁהָיוּ מַצִּיתִים אֶת הָאֲלִיתָא מִשָּׁם.

נוסח הרמב"ם

סידר את המערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה וראשי הגזירין הפנימיין היו נוגעין בתפוח וריוח היה בין הגזירין שהיו מציתין את האליתא משם.

פירוש הרמב"ם

סדר המערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה כו': וכבר בארנו ברביעי מכפורים שהכל מודים שאי אפשר למזבח בכל יום פחות משתי מערכות של אש האחת היתה מערכה גדולה ששורפין עליה התמיד ושניה פחותה ממנה והיא הנקראת מערכה של קטרת לפי שממנה נוטלין אש במחתה לקטרת שמקטירין בכל בקר ובין הערבים אמרו על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת: וכבר הקדמנו בתחלת בתרא עושה לו חזית ובארנו שענינו שיעשה בראש הכותל אות שיורה על הכותל בשעה שמביטין אל האות ההיא וגם כן בכאן בשניה שמסדרין עצי המערכה במזרחו של מזבח נותנין על מערכת העצים אותו לצד מזרח שיורה שמצד המזרח מתחילין לסדר המערכה. ואליתא היא הגחלת שמסיקין בה מערכה שניה של קטרת:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מערכה גדולה - לפי שיש עוד מערכה אחרת, קרי להך מערכה גדולה. שלש מערכות היו שם בכל יום, אחת מערכה גדולה ששורפים עליה התמיד, והשנית מערכה פחותה ממנה והיא קרויה מערכה של קטורת, שנוטלים ממנה גחלים במחתה לקטורת שמקטירים בבוקר ובין הערבים, והשלישית אינה משמשת כלום אלא לקיום האש, דכתיב (ויקרא ו) והאש על המזבח תוקד בו, זו מערכה שלישית של קיום האש:

וחזיתה מזרחה - מראית פניה דהיינו הפתח והחלון יב של מערכה, לצד מזרח של מזבח:

וראשי גיזרין - הפנימים היו ארוכים עד שהיו נוגעים בתפוח:

את האליתא - חריות וקסמין דקין תוחבין בין הגדולים להצית האש ואליתא לשון אליה, על שם זנבות האודים:

פירוש תוספות יום טוב

סידר המערכה גדולה. אותו שזכה בתרומת הדשן כמ"ש ביומא פ"ב משנה ה':

המערכה גדולה. כתב הר"ב ג' מערכות היו שם בכל יום כו'. כר' יוסי דמשנה ה' פ"ד דיומא ועיין שם:

וחזיתה. פי' הר"ב מראית פניה כו' דהיינו הפתח והחלון. והוא המקום שמאחזים בו האור. כמ"ש הר"ב במשנה ח' פ"ג דפרה [אלא דתנן חלונות להדיא מלבד וחזיתה. וי"ל דחלון ופתח שניהם להאחיז האור. וכדמפרש הר"ב התם ופתח הוא גדול מחלון ובו מאחזים תחלה ובאש גדול וחלונות קטנות מפתח. ובמקומות שיש עצים עבים שלא יאחז האור בהם מחמת האש שבפתח. ולכן מפתחין חלונות שם כדי שיוכל להכניס האש עצמו לשם. ולדברי הר"ב דהכא דחזיתה כולל חלונות ופתח. א"כ חזיתה למזרח על שניהם מוסב וכן יכולני לפרש שם בלשון המשנה. אבל דברי הר"ב שם אינם כך אכן נראה בעיני דבחנם נדחק הר"ב לפרש כאן הפתח והחלון. לפי שא"כ קשה על התנא מה שבכאן כללן בחזיתה ובפרה פרט חלונות להדיא. לכן נ"ל דדוקא בפרה שהיתה המערכה גדולה כדתנן התם שעושין אותה כמין מגדל. לפיכך הוצרכה לחלונות להכניס דרך שם האש במקומות הרחוקים מן הפתח שהוא חזיתה. והכא שאין המערכה גדולה כמו התם לא היה צריך לשום חלון כי התלהב האש בכל המערכה מתוך הפתח שהיא חזיתה והמפרש כתב וז"ל מראה היה עושה למערכה כמין חלון גבי מזרח שתהא הרוח מנשבת בו והרוח בא דרך שער המזרח ומנשב שם ע"כ. ולהרמב"ם ראיתי שמפרש כאן שחזית ההוא לשון חזית שבמשנה רפ"ק דב"ב. שהיא אות למביט בכותל של מי הוא. וכן בכאן השני גיזרין מסדרין אותן במערכה לצד מזרח אות שיורה שמצד מזרח מתחילין לסדר המערכה וכ"כ בפ"ב מהל' תמידין ומוספין. ואילו במסכת פרה כתב הרמב"ם וחזיתה עיונה כלומר פני המערכה. והוא המקום אשר יושלך ממנו האש. ובחבורו פ"ג מהל' פרה. כתב ומראה המערכה ולשון זה אין בו הכרע אם דעתו למ"ש בפירושו דמסכת פרה או לפירושו שבמכילתין והלכות תמידין].

וראשי הגיזרים הפנימים היו נוגעים בתפוח. שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם. הראב"ד בפ"ב מה"ת.

שהיו מציתין את האליתא משם. והצתת האליתא נפקא לן (ביומא דף כ"ו) . מוערכו עצים על האש דה"ק ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. ואח"כ וערכו עצים על האש. כ"כ המפרש. ובת"כ וערכו עצים על האש. עצים ע"ג האש ולא האש ע"ג עצים.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) והוא המקום שמאחיזים בו האור, כמו שכתב הר"ב במשנה ח' פרק ג' דפרה, אלא דתנן חלונות מלבד וחזיתה, ויש לפרש דחלון ופתח שניהם להאחיז האור, ופתח הוא גדול מחלון ובו מאחיזין תחלה באש גדול, וחלונות קטנות מפתח, ובמקומות שיש עצים עבים שלא יאחז אור בהם מחמת האש שבפתח. ולכן מפתחין חלונות שם כדי שיוכל להכניס האור עצמו לשם. עתוי"ט:

(יג) (על המשנה) וראשי כו'. שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה, שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם. הר"א:

(יד) (על המשנה) מציתין כו'. והצתת האליתא נפקא לן ביומא דף כ"ו מוערכו עצים על האש, דהכי קאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, ואח"כ וערכו עצים על האש. ובת"כ, וערכו, עצים על גבי אש ולא אש על גבי עצים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

סידר את המערכה גדולה מזרחה וַחֲזָיָתָה מזרחה.:    איכא מאן דמפרש בגמרא טעמא כדי שתהא הרוח מנשבת בהן ותמהר להדליק ולמזרח משום דרוח מזרחית חזק וקשה וגם כל שערי המזרח מכוונים זה כנגד זה ונכנס בהן הרוח הרא"ש ז"ל. וז"ל הראב"ד ז"ל כדי שתהא הרוח מנשבת כלומר כדי שיבעיר יותר בטוב ומה שהיו עושין החזית כלפי מזרח יותר משאר מקומות משום דכל ענייני עסיקת התמיד כלפי מזרח אנו עוסקין לעשות כדבעי למימר קמן שנים ליום כנגד היום ע"כ. ופירש המפרש סידר המערכה גדולה אותו שזכה בתרומת הדשן כדמוכח ביומא דתנן התם מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה ובשני גזירין והא דקתני לעיל החלו מעלין בגיזרין הם מסייעין לו שהיו מעלין את העצים והוא היה מסדרן ע"כ:

וחזיתה:    פירש רש"י ז"ל בפ"ק דב"ב דף ד' כל חזית לשון קצה הוא וכן שנינו בתמיד גבי מערכה וחזיתה מזרחה ראשי הגיזרין וכן מחזה מול מחזה דמלכים ראשי הנסרים מוסבין זה מול זה ע"כ. אבל הרא"ש ז"ל פירש וחזיתה מזרחה עושה במערכה כמין חלון לצד המזרח כתרגום וירא וחזא לכך קורא את החלון חזית וי"מ גבולה כמז מחזה מול מחזה. והרמב"ם ז"ל פירש וחזיתה אות שיורה שמצד המזרח מתחילין לסדר את המערכה ע"כ:

וריוח היה בין הגיזרין וכו':    בין סדרי העצים היו מניחין ריוח שהיו מציתין את האליתא פירוש עצים דקים משם דרך אותו ריוח ונדלקים הגדולים ע"י הקטנים. וביד פ' שני דהלכות תמידין ומוספין סי' ז' ובר"פ ששי ושם בהשגות פ' שני פירש הראב"ד ז"ל דחזיתה מזרחה ר"ל שלא יהיו הגיזרין הולכים צפון ודרום אלא מזרח ומערב והיינו ראשי הגיזרין הפנימיים נוגעין בתפוח שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

סידר המערכה גדולה מזרחה:    דאחר שהעלו כל העצים הנ"ל למזבח, ביררו משם עצי תאנה יפין, למערכה שניי' של קטורת. ואח"כ אותו שזכה בתרומת הדשן מסדר המערכה הגדולה בצד מזרח של התפוח שבאמצע המזבח, ואחרים מסדרין מערכה שנייה של קטורת במערב התפוח. ואח"כ הזוכה בתרומת הדשן מניח ב' הגיזרין על המערכה הגדולה, ומציתין שני המערכות הנ"ל, ומציתין ג"כ עוד מערכה שלישית לקיום האש

[דג' מערכות היו על המזבח

  • (א) מערכה גדולה נקראת כך מדהיתה מדורה גדולה ורחבה להקריב עליה אברי התמיד ושאר הקרבנות שיביאו היום. וגם מדהיה כפרתה מרובה [כיומא דל"ג].
  • (ב) מערכת הקטורת. ליקח ממנה מלא מחתה גחלים להכניסן למזבח הזהב, ולפזר שם עליהם הקטורת.
  • (ג) מערכת קיום האש, אינה משמשת כלום, והיא מגזירת הכתוב, ואין לה זמן ומקום קבוע במזבח. מתי ואיה יציתוה. [רלח"מ פ"ב מתמידין, ועי' רש"י יומא דמ"ה א']:

וחזיתה מזרחה:    ר"ל חלון ופתח היה להמדורה לצד מזרח של המערכה, כדי שיהיה הרוח מנשב דרך שם להלהיב המדורה. דלצד מעריב של המדורה היה התפוח, ולא היה שם רוח:

וראשי הגיזרין הפנימים:    שהתפוח למערב המערכה:

היו נוגעים בתפוח:    דהיו מקרבין המדורה לתפוח כל מה דאפשר, כדי לתת רווח להאמה לצד מזרח שהי' מיוחד להילוך רגלי הכהנים שלא ישרפו בגדיהן:

וריוח היה בין הגיזרים:    שהיו מסדרין העצים בריבוע. גיזרה א' למזרח וא' למערב, וחוזרין ומניחין עליהן ב' גיזרין א' לצפון וא' לדרום, ועל ריבוע זה חוזרין ומסדרין ריבוע אחר כנ"ל, ועוד כמה ריבועים, ריבוע ע"ג ריבוע, והרוח נושב בין ריבוע לריבוע. כמו שעושין במדינותינו ריבועים כנ"ל לייבש העצים בחמה:

שהיו מציתין את האליתא משם:    ר"ל בנקבים שבין הריבועים התחתונים, היו תוחבין עצים דקים שמנים מודלקים [ואליתא מלשון אליה, שהיא שמינה ודקה, קיען בל"א] כדי להלהיב הריבועים מלמטה למעלה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים