עיקר תוי"ט על תמיד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה תמיד ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) הואיל ורוצין לקדש ידיהם ורגליהם לצורך עבודה רשאים ללכת בין האולם למזבח. מפרש:

(ב) (על המשנה) המגרפות. יעים להסיר את הדשן ולפנותו לתפוח:

(ג) (על המשנה) הצנורות. מזלגות להסיר את האברים. מפרש:

(ד) (על המשנה) ועלו כו'. וקודם תרומת הדשן לא היו יכולים לעשות, לפי שצריך להרים תרומת הדשן קודם שיפנו את הדשן לתפוח. מפרש:

(ה) (על המשנה) והפדרים. החלבים. וכולם נקראו כן על שם הפדר שבכתוב:

(ו) (על המשנה) סודרין כו'. כדי שלא יפסלו בלינה שאין יכולין להקטירן עד [למחר] לאחר שיקטירו אברי תמיד, ואם לא סידרן על המזבח היו נפסלים בלינה כו'. ואמרינן בזבחים דף פ"ז דאין לינה במזבח. וכבש הרי הוא כטזבח לכל דבר ולאחר שיסדרו את המערכות יחזרו את האברים על המערכה ויציתו בו האור:

(ב)

(ז) (על המשנה) החלו. התחילו. מפרש:

(ח) (על הברטנורא) ואח"כ גורפין מהכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן עד שמבערין האפר מן המזבח והוא הנקרא דשון המזבח על האמת, זולתי במועדים כו'. הר"מ:

(ט) (על המשנה) הכהן. מי שמוטל עליו לעשות. מפרש. והר"מ כתב, כל מי שירצה מן הכהנים כו'. ועתוי"ט:

(ג)

(י) (על הברטנורא) וקשיא לי לישנא דהחלו מעלין שהוא לשון רבים, ובמשנה ה' פרק ב' דיומא כתבתי דמדכתיב ובער ילפינן דבבקר כהן אחד מעלה אותם. ובדברי הר"מ משמע דנזירין דהכא לאו שני גיזרים הם, אלא בכל עצי מערכה [דמערכה גדולה] מיירי, וזה לשון המפרש הזוכה בתרומת הדשן זכה בסידור המערכה ובב' גזירין. והא דקתני החלו מעלין, ר"ל שהיו מסייעין לו, שהם היו מעלין העצים והוא סידרן. וסידור הב' גזירין היה אחר מערכה שניה. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) אליבא דמ"ד דטעמא משום ישוב א"י. מפרש:

(ד)

(יב) (על הברטנורא) והוא המקום שמאחיזים בו האור, כמו שכתב הר"ב במשנה ח' פרק ג' דפרה, אלא דתנן חלונות מלבד וחזיתה, ויש לפרש דחלון ופתח שניהם להאחיז האור, ופתח הוא גדול מחלון ובו מאחיזין תחלה באש גדול, וחלונות קטנות מפתח, ובמקומות שיש עצים עבים שלא יאחז אור בהם מחמת האש שבפתח. ולכן מפתחין חלונות שם כדי שיוכל להכניס האור עצמו לשם. עתוי"ט:

(יג) (על המשנה) וראשי כו'. שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה, שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם. הר"א:

(יד) (על המשנה) מציתין כו'. והצתת האליתא נפקא לן ביומא דף כ"ו מוערכו עצים על האש, דהכי קאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, ואח"כ וערכו עצים על האש. ובת"כ, וערכו, עצים על גבי אש ולא אש על גבי עצים:

(ה)

(טו) (על המשנה) תאנה. ואי נמי של אגוז ושל עץ שמן. אלא חד מתלת נקיט. ורש"י כתב, בשל תאנה היו רגילים. וטעם אגדה הוא, שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות:

(טז) (על המשנה) שניה. דמערכה גדולה כפרתה מרובה הלכך אקדמוה. ואי בעית אימא, אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה. גמרא:

(יז) (על המשנה) מכנגד כו'. שכל הניטל מעל מזבח החיצון לינתן בפנים אינו ניטל אלא בסמוך שאין לפנים ממנו. כדגמרינן להו בגמרא ריש פרק ו' דזבחים:

(יח) (על המשנה) משוך כו'. טעמא, דקסברה מתניתין כוליה מזבח בצפון קאי, ופתח ההיכל באמצע העזרה רוחב י' אמות, נמצא שאין מן המזבח לפני הפתח אלא ה' צפוניות, ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה מקום רגלי הכהנים, ולהכי קאמר משוך ארבע אמות, ללמדך שיסדרה חוצה מאלו הארבע אמות יסוד וסובב וקרן והלוך, שתהא המערכה כנגד הפתח, דכי מסגי לצפון טפי, תו ליכא פתח כו'. גמרא שם. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) הציתו כו'. ואכתי הוה חדא לקיום האש כמ"ש הר"ב במשנה דלעיל. ולא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו. תום':

(כ) (על הברטנורא) ובעזרה א"א לפייס, דאין נכון לעמוד בעזרה בלא מצנפת, כדאמר ביומא דף כ"ה הממונה בא ונוטל מצנפת של אחד כו'. א"נ משום דהוו קיימי [כבכוליאר] מסביב, אי אפשר דהוו אחורים לבית. תום' והמפרש: