תוספות יום טוב על תמיד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תוספות יום טוב · על תמיד · ב · >>

משנה א[עריכה]

[שירד. פי' הר"ב ונתן את הגחלים במזרחו. ר"ל של כבש. והמגיה בל' הר"ב של כבש לא הפסיד:

וקדשו כו'. פירש הר"ב כדי לעבוד עבודה. ולשון המפרש הואיל [ורצו] לקדש ידיהם ורגליהם לצורך עבודה רשאים ללכת בין האולם למזבח].

נטלו את המגרפות. יעים להסיר את הדשן ולפנותו לתפוח [כבמתני' דלקמן]. ואת הצנורות. מזלגות להסיר את האברים. לשון המפרש:

ועלו לראש המזבח. וקודם תרומת הדשן לא היו יכולים לעשות לפי שצריך להרים תרומת הדשן קודם שיפנו את הדשן לתפוח. לשון המפרש: [הפדרים. החלבים. המפרש. וכולם נקראו כן ע"ש הסדר שבכתוב]:

סונקין. פי' הר"ב מסלקין וכו' וכן כגדי מסנקן כו' והיה יכול להביא לו חבר מן המשנה המסנק את הטיט בפ"ב דמקואות:

סודרין אותם וכו'. כדי שלא יפסלו בלינה שאין יכולין להקטירן עד למחר [לאחר] שיקטירו אברי תמיד. ואם לא סודרן על המזבח היו נפסלים בלינה ואמרי' בזבחים בפרק המזבח [דף פ"ז] דאין לינה במזבח. וכבש הרי הוא כמזבח לכל דבר. ולאחר שיסדרו את המערכות יחזרו את האברים על המערכה ויציתו בה האור. לשון המפרש [ועיין במשנה ד']:

בסובב על הכבש. עמ"ש במ"ג פ"ה דזבחים ובמ"ג פ"ו [שם]:

משנה ב[עריכה]

החלו. התחילו. המפרש.

פעמים עליו כג' מאות כור. כתב הר"ב גוזמא קתני. ופי' גוזמא כתבתי במ"ב פרק ג' דנדרים. וכתב הרמב"ם ואח"כ גורפין מהכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן. עד שמבערים האפר מן המזבח והוא הנקרא דשון המזבח על האמת זולתי במועדים וכו' ע"כ:

מימיו לא נתעצל הכהן כו'. מי שמוטל עליו לעשות. כ"כ המפרש. והרמב"ם בספ"ב מהלכות תמידין כתב גורפין מן הערימה בפסכתר והוא כלי גדול שמחזיק לתך [עיין במשנה ה' פ"ה] ומורידין אותו למטה וברגלים לא היו וכו'. וכל [מי] שירצה מן הכהנים ממלא מן הדשן שהורידו למטה ומוציא חוץ לעיר לשפך הדשן ואין להוצאת הדשן לחוץ פייס אלא כל הרוצה. ומעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן.

משנה ג[עריכה]

החלו מעלין בגיזרין. פירש הר"ב שני עצים ארוכים ומשופים כו'. וקשיא לי לישנא דהחלו מעלין שהוא לשון רבים ובמשנה ה' פ"ב דיומא כתבתי דמדכתיב ובער ילפינן דשני גזרי עצים דבבקר כהן א' מעלה אותם. ובדברי הרמב"ם משמע דגיזרין דהכא לאו שני גיזרי הם. אלא בכל עצי המערכה מיירי. ובחבורו פ"ב מה"ת כתב וז"ל בבקר עורכים עצים ועורכים בראש המזבח מערכה גדולה של אש שנאמר (ויקרא ו') ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. וכן מצוה לעלות בשני גזרים של עץ עם תמיד של שחר יתר על עצי המערכה. שנאמר ובער עליה הכהן עצים בבקר. ע"כ. וז"ל המפרש במשנה דלקמן אותו שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה ובשני גזירין. כדמוכח ביומא (דף כ"ב) [כמ"ש שם] והא דקתני החלו מעלים בגיזרים הם מסייעים לו שהיו מעלים את העצים. והוא מסדרן. ע"כ. וסידור השני גזרים היה אחר סידור מערכה שניה כדאמרינן ביומא פ"ג דף נ"ג. ונפקא לן. מדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. עליה ולא על חברתה מכלל דאיכא לחברתה. והאי עליה מיבעי ליה לגופיה. תרי עליה כתיבי.

במרבית. פירושו כתבתי במשנה ה' פרק ג' דשביעית:

של תאנה. כתב הר"ב ודוקא תאנים הרעות דלא עבדי פירי. אליבא דמ"ד דטעמא משום ישוב א"י. המפרש:

משנה ד[עריכה]

סידר המערכה גדולה. אותו שזכה בתרומת הדשן כמ"ש ביומא פ"ב משנה ה':

המערכה גדולה. כתב הר"ב ג' מערכות היו שם בכל יום כו'. כר' יוסי דמשנה ה' פ"ד דיומא ועיין שם:

וחזיתה. פי' הר"ב מראית פניה כו' דהיינו הפתח והחלון. והוא המקום שמאחזים בו האור. כמ"ש הר"ב במשנה ח' פ"ג דפרה [אלא דתנן חלונות להדיא מלבד וחזיתה. וי"ל דחלון ופתח שניהם להאחיז האור. וכדמפרש הר"ב התם ופתח הוא גדול מחלון ובו מאחזים תחלה ובאש גדול וחלונות קטנות מפתח. ובמקומות שיש עצים עבים שלא יאחז האור בהם מחמת האש שבפתח. ולכן מפתחין חלונות שם כדי שיוכל להכניס האש עצמו לשם. ולדברי הר"ב דהכא דחזיתה כולל חלונות ופתח. א"כ חזיתה למזרח על שניהם מוסב וכן יכולני לפרש שם בלשון המשנה. אבל דברי הר"ב שם אינם כך אכן נראה בעיני דבחנם נדחק הר"ב לפרש כאן הפתח והחלון. לפי שא"כ קשה על התנא מה שבכאן כללן בחזיתה ובפרה פרט חלונות להדיא. לכן נ"ל דדוקא בפרה שהיתה המערכה גדולה כדתנן התם שעושין אותה כמין מגדל. לפיכך הוצרכה לחלונות להכניס דרך שם האש במקומות הרחוקים מן הפתח שהוא חזיתה. והכא שאין המערכה גדולה כמו התם לא היה צריך לשום חלון כי התלהב האש בכל המערכה מתוך הפתח שהיא חזיתה והמפרש כתב וז"ל מראה היה עושה למערכה כמין חלון גבי מזרח שתהא הרוח מנשבת בו והרוח בא דרך שער המזרח ומנשב שם ע"כ. ולהרמב"ם ראיתי שמפרש כאן שחזית ההוא לשון חזית שבמשנה רפ"ק דב"ב. שהיא אות למביט בכותל של מי הוא. וכן בכאן השני גיזרין מסדרין אותן במערכה לצד מזרח אות שיורה שמצד מזרח מתחילין לסדר המערכה וכ"כ בפ"ב מהל' תמידין ומוספין. ואילו במסכת פרה כתב הרמב"ם וחזיתה עיונה כלומר פני המערכה. והוא המקום אשר יושלך ממנו האש. ובחבורו פ"ג מהל' פרה. כתב ומראה המערכה ולשון זה אין בו הכרע אם דעתו למ"ש בפירושו דמסכת פרה או לפירושו שבמכילתין והלכות תמידין].

וראשי הגיזרים הפנימים היו נוגעים בתפוח. שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם. הראב"ד בפ"ב מה"ת.

שהיו מציתין את האליתא משם. והצתת האליתא נפקא לן (ביומא דף כ"ו) . מוערכו עצים על האש דה"ק ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. ואח"כ וערכו עצים על האש. כ"כ המפרש. ובת"כ וערכו עצים על האש. עצים ע"ג האש ולא האש ע"ג עצים.

משנה ה[עריכה]

עצי תאנה. ואי נמי של אגוז. ושל עץ שמן. אלא חד מתלת נקט. כך נ"ל. ומצאתי ברפ"ו דזבחים (דף נ"ח) שכתב רש"י וז"ל עצי תאנה בשל תאנה היו רגילים. וטעם אגדה הוא שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות ע"כ.

לסדר המערכה שניה של קטורת. דמערכה גדולה כפרתה מרובה הלכך אקדמוה. וא"א אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה. גמרא דיומא ד' ל"ג.

מכנגד קרן מערבית דרומית. שכל הניטל בחוץ [מעל מזבח החיצון] לינתן בפנים. אינו ניטל אלא בסמוך שאין לפנים ממנו [במקום שהוא סמוך לפנים. שאין מקום בכל מזבח החיצון סמוך ממנו] דגמרינן מגחלים של יוה"כ דכתיב בהו (ויקרא ט"ז) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' [מצד המערכה] [צ"ל המערב] ושני בזיכי לבונה שנוטלין בפנים לינתן בחוץ גמרי משירים דכתיב בהו (שם ד') אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד. גמ' רפ"ו דזבחים:

משוך מן הקרן כלפי צפון ד"א. טעמא מפרש התם בגמ' דקסברה מתני' כוליה מזבח בצפון קאי ופתח ההיכל באמצע העזרה רוחב י' אמות. נמצא שאין מן המזבח לפני הפתח. אלא ה' צפוניות ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה מקום הלוך רגלי הכהנים. ולהכי קאמר משוך ד' אמות ללמדך שיסדרה חוצה מאלו הד' אמות יסוד וסובב וקרן והלוך. שתהא המערכה כנגד הפתח דכי מסגי לצפון טפי. תו ליכא פתח. א"נ ס"ל דמזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה וקסבר קדושת ההיכל ואולם חדא מלתא היא [עמ"ש במשנה ג' פ"ד דיומא] ופתחה של אולם כ' אמות ול"ב אמות היו לו למזבח כ' אמות כנגד פתחה של אולם ושש מכאן ושש מכאן. והני ד"א דתנינן בר מאמה יסוד ואמה סובב. כל זה מהגמרא רפ"ו דזבחים. ולפי זה מתני' דלא כספ"ה דמדות. ודלא כמשנה ט' פ"ג דיומא. ושם כתבתי דדעת הר"ב והרמב"ם דמזבח בצפון נמי קאי. ולפום חושבנא שכתבתי שם להרמב"ם בפ"ה מהלכות בית הבחירה קאי מזבח בצפון ז' אמות ונמצא שהמזבח כנגד כל פתח של היכל ושתי אמות לצפון וכ' אמות לדרום. ואפשר נמי דלאותה סברא מערכה זו משוכה כלפי צפון ד' אמות. והיינו האמות של יסוד סובב וקרן ומקום הלוך. כך נ"ל מאחר שהרמב"ם העתיקה למשנתינו דהכא בפ"ב מה"ת:

הציתו שתי המערכות באש. ואכתי הוה חדא לקיום האש. כמ"ש הר"ב במשנה דלעיל ולא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו. תוס' פ"ד דיומא ד' מ"ה:

ובאו להם ללשכת הגזית. פירש הר"ב לעשות פייסות. ובעזרה א"א לפייס דאין נכון לעמוד בעזרה בלא מצנפת כדאמר [ביומא פ"ב ד' כ"ה] הממונה בא. ונוטל מצנפת של אחד מהם ויודעים כולם שממנו פייס מתתיל. א"נ משום דהוו קיימי [כבוכלייאר] מסביב. א"א דהוו אחוריים לבית. כ"כ המפרש בפ"ק [מ"ב] . וכ"כ התוס' דיומא [שם ד"ה והוא] :