רמב"ם על זבחים ט
- ראו גם נוסח המשנה זבחים ט רמבם
זבחים פרק ט
[עריכה]הראוי לו - הראוי ליקרב.
אבל קומץ המנחה, אם לא נתקדש בכלי שרת שאינו ראוי ליקרב אינו מתקדש, ואפילו עלה על גבי המזבח.
ומחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע מבואר. ויש לכל אחד משניהן ראיה בטענות חבירו, ולא יאות כפי כוונתינו לספר טענותיהם.
ורבי שמעון הולך אחרי דעת רבי יהושע.
וכולן סומכים על מה שנאמר "כל הנוגע במזבח יקדש"(שמות כט, לז), על מנת שיהא ראוי כמו שהתנה בתחילת המשנה, ויש מחלוקת ביניהן על זה כמו ששמעת.
והלכה כרבי יהושע:
רבי יהודה מביא ראיה ממה שנאמר "היא העולה"(ויקרא ו, ב), פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלת תרד.
רבי שמעון מביא ראיה ממה שנאמר "זאת תורת העולה"(ויקרא ו, ב), תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו.
ומה שאמר הלן - רוצה לומר דם הלן, ובשר הלן.
והלכה כרבי יהודה:
אין רבי עקיבא מכשיר מבעלי מומים אלא המומים שיהיו בעין, כגון הלובן, והשחור, ונקודה אדומה על לובן העין, והקרום הקשה העולה בבניין לצד האף, והדומה לה, לפי שכגון אלו המומין כשר בעופות, כמו שבארנו בפרק חמישי שאמרו "אין תמות וזכרות בעופות".
והלכה כרבי חנינא סגן הכהנים:
וכולם שעלו חיים - רוצה לומר בעלי מומין. והוא דברי רבי עקיבא שהוא מכשיר מבעלי מומין אותן שזכרנו, אמר שזהו אחר שחיטה, ואם הבהמה חיה תרד.
ומה שאמר עולה שעלת חיה - היא עולה כשרה לדברי הכל. ולא בא ללמדנו אלא שהמזבח ראוי להפשט ולניתוח אם עבר ושחט בראש המזבח:
כל אלו שנאמר מורידין אותו מן המזבח ואפילו העלו אותן, אינן ראוין למזבח אבל כולן ראוין לאכילה, זולתי הקטרת, אבל היא גם כן אינה ראויה למזבח.
וכן כל מה שמנה אחר הקטרת אינו ראוי למזבח אלא אם היה מחובר, רוצה לומר שיהא כקרבן עולה ששורפין אותה כולה ויהיו דבוקים בבשר הדיבוק הטבעי:
וכולן שפקעו - פירוש כל אברים שזכרנו שאם עלו לא ירדו, אם פקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר.
וכן גחלת שפקעה, גם כן לא יחזיר.
ופירוש פקעו - עפו, כמו שאנו רואים במוקדי האש, שכל דבר שיש בתוכו לחות הוא עף מן האש כשמתחיל אותו לחות להתנועע ולצאת.
ומה שאמר קודם חצות, ולא אמר "כל הלילה", לפי שאמר הכתוב "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה, עד הבקר"(ויקרא ו, ב), ואילו אמר "כל הלילה" לבד היה משמעו עד הבקר, ולפי שאמר אחר כך "עד הבקר", אמרו שהוא רמז להרחקה מן הבקר. הוא מה שאמרו "עד הבקר, תן בוקר לבקרו של לילה". ועל כן אמרו "עד חצות, להרחיק אדם מן העבירה", כמו שבארנו בתחילת ברכות:
כשם שאמר הכתוב במזבח "כל הנוגע במזבח יקדש"(שמות כט, לז), כך אמר בכל הכלים "וקדשת אותם, והיו קדש קדשים, כל הנוגע בהם יקדש"(שמות ל, כט), ועל מנת שיהא אותו דבר ראוי לאותו כלי או לאותו מקום.
וכלי הלח - הכלים שמקבלים בהם הדם והיין, או המים והשמן.
ומידות היבש - מן המידות שמודדין בהן הסולת למנחות.
וראוי לך לדעת שכלי השרת אם נקבו או נשברו, אין מרפאין שבריהן אלא עושין אותן פעם שניה. וכן הסכין אם נשמט או נפגם, אין מתקנין אותו ואין משחיזין אותו עד שיסיר הפגם. וכן בגדי כהנים אם נתלכלכו, אין מכבסים אותן אלא עושין בגדים חדשים ומניחים אלו לצורך פתילות, כמו שנתבאר בסוכה. וטעם כל זה "אין עניות במקום עשירות":
משנה זבחים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב