משנה זבחים ט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ט · משנה ג | >>
אלו לא היה פסולן בקודש: הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחירט, והכלאים, והטריפה, והיוצא דופן, ובעלי מומין.
רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין.
רבי חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח.
אֵלּוּ לֹא הָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ:
- הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע,
- וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד,
- וְהָאֶתְנָן, וְהַמְּחִיר,
- וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה,
- וְהַיּוֹצֵא דֹּפֶן, וּבַעֲלֵי מוּמִין.
- רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין.
- רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר:
- דּוֹחֶה הָיָה אַבָּא אֶת בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:
אלו שלא היה פסולן בקודש -
- הרובע, והנרבע,
- והמוקצה, והנעבד,
- והאתנן, והמחיר,
- והכלאים, והטריפה,
- ויוצא דופן, ובעלי מומין.
- רבי עקיבה - מכשיר בבעלי מומין.
- רבי חנניה סגן הכהנים אומר:
- דוחה היה אבא - את בעלי מומין, מעל גבי המזבח.
אין רבי עקיבא מכשיר מבעלי מומים אלא המומים שיהיו בעין, כגון הלובן, והשחור, ונקודה אדומה על לובן העין, והקרום הקשה העולה בבניין לצד האף, והדומה לה, לפי שכגון אלו המומין כשר בעופות, כמו שבארנו בפרק חמישי שאמרו "אין תמות וזכרות בעופות".
והלכה כרבי חנינא סגן הכהנים:
מכשיר בבעלי מומין. דאם עלו לא ירדו. ודוקא בדוקין שבעין וכיוצא בהן הכשיר ר' עקיבא, הואיל והן כשרים לכתחילה בעופות. אבל במחוסר אבר דפסול בעופות, לא: דוחה היה אבא את בעלי מומין. שאם עלו דוחה היה אותן כלאחר יד ולא היה מורידן דרך בזיון בפרהסיא, ובהא פליג אתנא קמא דאמר ירדו. והלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס י:
הרובע והנרבע כו'. מפורשים ברפ"ו דתמורה. ויש לדקדק. דבשתיהן תנן לקמן פי"ד משנה ב' דלא תנן שהמית את האדם כדתנן בר"פ דלעיל ועיין מ"ש במשנה ד' פ' בתרא דבכורות:
והטרפה. עיין מ"ש במשנה ד' פי"ב:
ר"ח סגן הכהנים. ה"ג וכן היא גירסת הרמב"ם והר"ב העתיק ר"ח בן אנטיגנוס ואיננו ר"ח סגן הכהנים כאשר הזכיר שניהם הרמב"ם בפ"ד מעשרה פרקיו שבהקדמתו לפירוש המשניות. אבל מ"מ היה כהן כמו שהוא בגמרא דספ"ד דבכורות [ל' ע"ב] והעתקתיו במשנה ג' פ"ב דדמאי. ומ"ש דהלכה כמותו. כ"כ הרמב"ם בפירושו. ואפשר משום דמעשה רב. אבל בחבורו פ"ג מהל' פה"מ לא העתיק דבריו:
(ט) (על המשנה) הרובע כו'. מפורשים בריש פרק ו' דתמורה ויש לדקדק בשתיהן וכן לקמן פי"ד מ"ב דלא תנן שהמית את האדם:
(י) (על הברטנורא) ואיננו סגן הכהנים. ומ"מ היה כהן. ועתוי"ט:
אלו שלא היה פסולן וכו' ובעלי מומין: פרק כל הפסולין (זבחים דף ל"ה.) ותוס' פ' התערובות דף ע"ז:
רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין: בדוקים שבעין ודוקים פי' רש"י ז"ל דהיינו טילא בלע"ז כמו הנוטה כדוק שמים ולהכי לא ירדו דאין מומן ניכר כ"כ לישנא אחרינא דוקים שיש לו מום בעפעפים ולהכי קרי לעפעפים דוק שהוא על העין כרקיע על הארץ וכן בספרי העין דומה לעולם קטן העפעפים כנגד הרקיע והתחתון כנגד הארץ והלבן שמקיף את העין כנגד ים אוקינוס שסובב את העולם והשחור שבו שהוא עגול דומה לגלגל חמה ע"כ:
רבי חנינא סגן הכהנים אומר דוחה היה וכו': גמרא מאי קמ"ל איבעית אימא מעשה קמ"ל ואב"א מאי דוחה כלאחר יד ולהאי שנוייא בתרא פליג ר' חנינא את"ק. בפירוש ר"ע ז"ל צריך להיות והלכה כר' חנינא סגן הכהנים. וגם זו שנויה בת"כ:
יכין
הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה והיוצא דופן: כולהו מפורשים לעיל פ"ח מ"א:
רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין: בעלו לא ירדו. ודוקא בדוק שבעין, ר"ל שעור כסה בבת עינו, דבכה"ג מדכשר בעופות לכתחילה, בבהמה עכ"פ בדיעבד כשעלו לא ירדו, אבל מחוסר אבר, אפילו בעלה ירד:
דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח: ר"ל דחה אותן כלאחר יד, ולא הורידן בפרהסיא דרך בזיון וכן הלכה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת