משנה זבחים ט רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המזבח - מקדש את הראוי לו.

רבי יהושע אומר:
כל הראוי לאישים - אם עלה לא ירד,
שנאמר: "היא העולה על מוקדה" (ויקרא ו ב),
מה עולה, שהיא ראויה לאישים - אם עלת לא תרד,
אף כל דבר שהוא ראוי לאישים - אם עלה לא ירד.
רבן גמליאל אומר:
כל הראוי למזבח - אם עלה לא ירד,
שנאמר: "היא העולה על מוקדה על המזבח" (שם),
מה עולה, שהיא ראויה למזבח - אם עלת לא תרד,
אף כל דבר שהוא ראוי למזבח - אם עלה לא ירד.
אין בין דברי רבן גמליאל, לדברי רבי יהושע - אלא הדם, והנסכים,
שרבן גמליאל אומר: לא ירדו,
ורבי יהושע אומר: ירדו.
רבי שמעון אומר:
הזבח כשר, והנסכים פסולין,
הנסכים כשרים, והזבח פסול,
אפילו זה וזה פסול -
הזבח - לא ירד,
והנסכים - ירדו.


(ב) אלו אם עלו לא ירדו -

הלן, והיוצא, והטמא,
ושנשחט חוץ לזמנו, וחוץ למקומו,
ושקיבלו הפסולין - וזרקו את דמו.
רבי יהודה אומר:
אף שנשחטה בלילה,
ושנשפך דמה,
ושיצא דמה חוץ לקלעים - אם עלת תרד.
רבי שמעון אומר: לא תרד - שהיה פסולה בקודש,
שרבי שמעון אומר,
כל שפסולו בקודש - הקודש מקבלו,
לא היה פסולו בקודש - אין הקודש מקבלו.


(ג) אלו שלא היה פסולן בקודש -

הרובע, והנרבע,
והמוקצה, והנעבד,
והאתנן, והמחיר,
והכלאים, והטריפה,
ויוצא דופן, ובעלי מומין.
רבי עקיבה - מכשיר בבעלי מומין.
רבי חנניה סגן הכהנים אומר:
דוחה היה אבא - את בעלי מומין, מעל גבי המזבח.


(ד) כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו.

וכולם -
שעלו חיים לראש המזבח - ירדו.
עולה -
שעלת חיה לראש המזבח - תרד.
שחטה בראש המזבח - יפשיט, וינתח במקומה.


(ה) אלו אם עלו ירדו -

בשר קודשי קדשים, ובשר קדשים קלים,
ומותר העומר, ושתי הלחם,
ולחם הפנים, ושירי מנחות, והקטורת,
וצמר שבראשי כבשים, ושיער שבזקן התישים,
והעצמות, והגידים, והקרניים, והטלפים.
ובזמן שהן מחוברין - יעלו,
שנאמר: "והקטיר הכוהן את הכל המזבחה" (ויקרא א ט).
פרשו - לא יעלו,
שנאמר: "ועשית עולותיך הבשר והדם, על מזבח ה' אלוהיך" (דברים יב כז).


(ו) וכולם -

שפקעו מעל גבי המזבח - לא יחזיר.
וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח.
איברים שפקעו מעל גבי המזבח -
קודם לחצות - יחזיר, ומועלין בהן,
לאחר חצות - לא יחזיר, ואין מועלין בהן.


(ז) כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו - כך הכבש מקדש.

כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן - כך הכלים מקדשין.
כלי הלח - מקדשין את הלח,
ומדות היבש - מקדשות את היבש.
אין כלי לח - מקדשין את היבש,
ולא מדות היבש - מקדשות את הלח.
כלי הקודש שניקבו -
אם עושין הן מעין מלאכתן שהיו עושין, והן שלמים - מקדשין,
ואם לאו - אין מקדשין.
וכולן -
אין מקדשין - אלא בקודש.


הדף הראשי של משנה זבחים ט