משנה זבחים ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המזבח - מקדש את הראוי לו.

רבי יהושע אומר:

כל הראוי לאישים - אם עלה לא ירד,

שנאמר: "היא העולה על מוקדה" (ויקרא ו ב),

מה עולה, שהיא ראויה לאישים - אם עלת לא תרד,

אף כל דבר שהוא ראוי לאישים - אם עלה לא ירד.

רבן גמליאל אומר:

כל הראוי למזבח - אם עלה לא ירד,

שנאמר: "היא העולה על מוקדה על המזבח" (שם),

מה עולה, שהיא ראויה למזבח - אם עלת לא תרד,

אף כל דבר שהוא ראוי למזבח - אם עלה לא ירד.

אין בין דברי רבן גמליאל, לדברי רבי יהושע - אלא הדם, והנסכים,

שרבן גמליאל אומר: לא ירדו,

ורבי יהושע אומר: ירדו.

רבי שמעון אומר:

הזבח כשר, והנסכים פסולין,

הנסכים כשרים, והזבח פסול,

אפילו זה וזה פסול -

הזבח - לא ירד,

והנסכים - ירדו.

(ב) אלו אם עלו לא ירדו -

הלן, והיוצא, והטמא,

ושנשחט חוץ לזמנו, וחוץ למקומו,

ושקיבלו הפסולין - וזרקו את דמו.

רבי יהודה אומר:

אף שנשחטה בלילה,

ושנשפך דמה,

ושיצא דמה חוץ לקלעים - אם עלת תרד.

רבי שמעון אומר: לא תרד - שהיה פסולה בקודש,

שרבי שמעון אומר,

כל שפסולו בקודש - הקודש מקבלו,

לא היה פסולו בקודש - אין הקודש מקבלו.

(ג) אלו שלא היה פסולן בקודש -

הרובע, והנרבע,

והמוקצה, והנעבד,

והאתנן, והמחיר,

והכלאים, והטריפה,

ויוצא דופן, ובעלי מומין.

רבי עקיבה - מכשיר בבעלי מומין.

רבי חנניה סגן הכהנים אומר:

דוחה היה אבא - את בעלי מומין, מעל גבי המזבח.

(ד) כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו.

וכולם -

שעלו חיים לראש המזבח - ירדו.

עולה -

שעלת חיה לראש המזבח - תרד.

שחטה בראש המזבח - יפשיט, וינתח במקומה.

(ה) אלו אם עלו ירדו -

בשר קודשי קדשים, ובשר קדשים קלים,

ומותר העומר, ושתי הלחם,

ולחם הפנים, ושירי מנחות, והקטורת,

וצמר שבראשי כבשים, ושיער שבזקן התישים,

והעצמות, והגידים, והקרניים, והטלפים.

ובזמן שהן מחוברין - יעלו,

שנאמר: "והקטיר הכוהן את הכל המזבחה" (ויקרא א ט).

פרשו - לא יעלו,

שנאמר: "ועשית עולותיך הבשר והדם, על מזבח ה' אלוהיך" (דברים יב כז).

(ו) וכולם -

שפקעו מעל גבי המזבח - לא יחזיר.

וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח.

איברים שפקעו מעל גבי המזבח -

קודם לחצות - יחזיר, ומועלין בהן,

לאחר חצות - לא יחזיר, ואין מועלין בהן.

(ז) כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו - כך הכבש מקדש.

כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן - כך הכלים מקדשין.

כלי הלח - מקדשין את הלח,

ומדות היבש - מקדשות את היבש.

אין כלי לח - מקדשין את היבש,

ולא מדות היבש - מקדשות את הלח.

כלי הקודש שניקבו -

אם עושין הן מעין מלאכתן שהיו עושין, והן שלמים - מקדשין,

ואם לאו - אין מקדשין.

וכולן -

אין מקדשין - אלא בקודש.

הדף הראשי של משנה זבחים ט

משנה זבחים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב