עיקר תוי"ט על זבחים ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה זבחים ט: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) למזבח. דמוקדה לאהדורי פקעין הוא דאתא [כשרים שפקעו. דמוקדה משמע מוקד שהיה לו כבר] ור"י, נפקא ליה מאשר תאכל האש. ור"ג איבעי ליה לעכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי חטאת. ור"י לאו ממילא ש"מ דעכולי עולה מהדרינן. גמרא:

(ב) (על המשנה) המזבח. ור"י טעמא קאמר דהא דראוי על מוקדה לא ירד. משום קדושת מזבח הוא. ור"ג מזבח אחרינא כתיב ואידך כו' גמרא. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) כשרים. אי אפשר להיות לנסכים כשרים גמורין כיון שהזבח פסול. אלא כלומר כשרים מפסול עצמן. תוספ':

(ב)

(ד) (על המשנה) חוץ כו'. ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן ושקבלו פסולי' כו' והניתנין למטה שנתנן למעלה כו' כדתניא בברייתא. ואע"ג דתני אלו תנא ושייר ושמא משום דכ"ש הנהו. תוספ':

(ה) (על המשנה) וזרקו כו'. תחלת עבודה שבדם וסופה נקט. ולא איצטריך למתני הלך:

(ו) (על הברטנורא) זאת מיעוטא, והיא מיעוטא, וה' דהעולה מיעוט, דמשמע העולה המיוחדת כשרה ולא פסולה. רש"י. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) בקודש. פירש"י משבאת לעזרה נפסלה. והתוספ' פירשו שאירע פסול לאחר שחיטה ונתקדש בקדושת כלי משום דרובע ונרבע בעזרה מאי איכא למימר:

(ח) (על המשנה) אין כו'. דלהכי אתי זאת למעוטי כדאיתא בגמרא:

(ג)

(ט) (על המשנה) הרובע כו'. מפורשים בריש פרק ו' דתמורה ויש לדקדק בשתיהן וכן לקמן פי"ד מ"ב דלא תנן שהמית את האדם:

(י) (על הברטנורא) ואיננו סגן הכהנים. ומ"מ היה כהן. ועתוי"ט:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יא) (על הברטנורא) כן פירש"י. וטעמייהו, דאילו בזמן שפירשו, אפילו עלו ירדו, כרבי דברייתא. ואע"ג דתנן פרשו לא יעלו, ה"ה דאם עלו ירדו. ועתוי"ט:

(יב) (על המשנה) שפקעו. עפו. כמו שאנו רואין במוקד האש שבל דבר שיש בו לחות הוא עף מן האש כשמתחיל אותו לחות להתנועע ולצאת. הר"מ:

(יג) (על הברטנורא) והא דמשנה ד' אם ירדו לא יעלו דמשמע דאסור להעלותה וכ"כ הר"מ. התם כשלא אכלתן האש כלל וכן משמע בגמרא:

(ז)

(יד) (על המשנה) הכלים כו'. וע"מ שיהיה אותו דבר ראוי לאותו כלי. הר"מ:

(טו) (על הברטנורא) והוקשה להתוספ', דאמאי לא יקדשו מחתה דקטורת והכף, וכן בזיכין ושולחן. ופירש ר"ת דמדה לאו דוקא, אלא להכי קרי ליבש מדה ולא כלי, לפי שיבש יכולין למדוד מחוק או גדוש בכל ענין שירצה אבל דבר לח לא שייך מדה גביה, שהרי מדת לח אינה שוה, דדבר לח אינה יכולה להיות גדוש, ופעמים שמדת לח זה יתירה מזה כמו מדת יין יתירה ממדת מים לפי שיין עב יותר וכן שמן מיין להכי לא קרי ליה מדה. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) דהאי עליו בגינו ובשבילו קאמר. רש"י. והר"מ כתב שהרי אין שם מזבח, לזרוק עליו:

(יז) (על הברטנורא) לכאורה וכ"ש אם לא נשחטו כלל. וכר"י בגמרא דף נ"ט. אלא כיון דא"כ בע"ח נדחים, ובריש פרק ו' דיומא משמע דקיי"ל אין בע"ח נדחין כו', צריך לפרש דלא אתא למימר אלא דשחיטת כשרות לא מהני לה, אבל אי לא נשחטה כלל אין בע"ח נדחין, וכרכ דפליג אדר"י:

(יח) (על המשנה) בקודש. בעזרה. רש"י: