משנה זבחים ט דפוסים
משנה זבחים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
המזבח מקדש את הראוי לו.
רבי יהושע אומר, כל הראוי לאישים – אם עלה לא ירד, שנאמר (ויקרא ו), היא העולה על מוקדה [על המזבח].
מה עולה שהיא ראויה לאישים – אם עלתה לא תרד, אף כל דבר שהוא ראוי לאישים, אם עלה לא ירד.
רבן גמליאל אומר, כל הראוי למזבח, אם עלה לא ירד, שנאמר, היא העולה על מוקדה על המזבח.
מה עולה שהיא ראויה למזבח – אם עלתה לא תרד, אף כל דבר שהוא ראוי למזבח, אם עלה לא ירד.
אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים, שרבן גמליאל אומר לא ירדו, ורבי יהושע אומר ירדו.
רבי שמעון אומר, הזבח כשר והנסכים פסולים, הנסכים כשרין והזבח פסול, אפילו זה וזה פסולין, הזבח לא ירד, והנסכים ירדו.
משנה ב[עריכה]
ואלו אם עלו, לא ירדו.
הלן, והטמא, והיוצא, והנשחט חוץ לזמנו, וחוץ למקומו, ושקיבלו פסולים וזרקו את דמו.
רבי יהודה אומר, שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, אם עלתה, תרד.
רבי שמעון אומר, לא תרד, שהיה רבי שמעון אומר, כל שפסולו בקודש, הקודש מקבלו.
לא היה פסולו בקודש, אין הקודש מקבלו.
משנה ג[עריכה]
אלו לא היה פסולן בקודש: הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, והיוצא דופן, ובעלי מומין.
רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין.
רבי חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח.
משנה ד[עריכה]
כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו.
וכולן שעלו חיים לראש המזבח, ירדו.
עולה שעלתה חיה לראש המזבח, תרד.
שחטה בראש המזבח, יפשיט וינתח במקומה.
משנה ה[עריכה]
ואלו אם עלו ירדו: בשר קדשי קדשים, ובשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושיירי המנחות, והקטורת.
הצמר שבראשי כבשים, והשער שבזקן תיישים, והעצמות, והגידים, והקרנים, והטלפים, בזמן שהן מחוברין, יעלו, שנאמר (ויקרא א), והקטיר הכהן את הכל המזבחה.
פרשו, לא יעלו, שנאמר (דברים יב), ועשית עולותיך הבשר והדם.
משנה ו[עריכה]
וכולם שפקעו מעל גבי המזבח, לא יחזיר.
וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח.
איברים שפקעו מעל גבי המזבח, קודם לחצות, יחזיר, ומועלין בהן.
לאחר חצות, לא יחזיר, ואין מועלין בהן.
משנה ז[עריכה]
כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו, כך הכבש מקדש.
כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן, כך הכלים מקדשים.
כלי הלח מקדשין את הלח, ומידות היבש מקדשות את היבש.
אין כלי הלח מקדשין את היבש, ולא מידות היבש מקדשות את הלח.
כלי הקודש שניקבו, אם עושים הם מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים, מקדשין.
ואם לאו, אין מקדשים.
וכולן אין מקדשים אלא בקודש.
משנה זבחים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב