משנה זבחים ט ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ט · משנה ז | >>
כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו, כך הכבש מקדש.
כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן, כך הכלים יד מקדשים.
כלי הלח מקדשין את הלח, ומידות היבש מקדשות את היבש.
אין כלי הלח מקדשין את היבש, ולא מידות היבש מקדשות את הלח.
כלי הקודש שניקבו, אם עושים הם מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים, מקדשין.
ואם לאו, אין מקדשים.
וכולן אין מקדשים אלא בקודשיח.
משנה מנוקדת
כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ,
- כָּךְ הַכֶּבֶשׁ מְקַדֵּשׁ.
- כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ וְהַכֶּבֶשׁ מְקַדְּשִׁין אֶת הָרָאוּי לָהֶן,
- כָּךְ הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁים.
- כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשִׁין אֶת הַלַּח,
- וּמִדּוֹת הַיָּבֵשׁ מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַיָּבֵשׁ;
- אֵין כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשִׁין אֶת הַיָּבֵשׁ,
- וְלֹא מִדּוֹת הַיָּבֵשׁ מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַלַּח.
- כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּקְּבוּ,
- אִם עוֹשִׂים הֵם מֵעֵין מְלַאכְתָּן שֶׁהָיוּ עוֹשִין וְהֵם שְׁלֵמִים,
- מְקַדְּשִׁין;
- וְאִם לָאו, אֵין מְקַדְּשִׁים.
- אִם עוֹשִׂים הֵם מֵעֵין מְלַאכְתָּן שֶׁהָיוּ עוֹשִין וְהֵם שְׁלֵמִים,
- וְכֻלָּן אֵין מְקַדְּשִׁים אֶלָּא בַּקֹּדֶשׁ:
נוסח הרמב"ם
כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו - כך הכבש מקדש.
- כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן - כך הכלים מקדשין.
- כלי הלח - מקדשין את הלח,
- ומדות היבש - מקדשות את היבש.
- אין כלי לח - מקדשין את היבש,
- ולא מדות היבש - מקדשות את הלח.
- כלי הקודש שניקבו -
- אם עושין הן מעין מלאכתן שהיו עושין, והן שלמים - מקדשין,
- ואם לאו - אין מקדשין.
- וכולן -
- אין מקדשין - אלא בקודש.
פירוש הרמב"ם
כשם שאמר הכתוב במזבח "כל הנוגע במזבח יקדש"(שמות כט, לז), כך אמר בכל הכלים "וקדשת אותם, והיו קדש קדשים, כל הנוגע בהם יקדש"(שמות ל, כט), ועל מנת שיהא אותו דבר ראוי לאותו כלי או לאותו מקום.
וכלי הלח - הכלים שמקבלים בהם הדם והיין, או המים והשמן.
ומידות היבש - מן המידות שמודדין בהן הסולת למנחות.
וראוי לך לדעת שכלי השרת אם נקבו או נשברו, אין מרפאין שבריהן אלא עושין אותן פעם שניה. וכן הסכין אם נשמט או נפגם, אין מתקנין אותו ואין משחיזין אותו עד שיסיר הפגם. וכן בגדי כהנים אם נתלכלכו, אין מכבסים אותן אלא עושין בגדים חדשים ומניחים אלו לצורך פתילות, כמו שנתבאר בסוכה. וטעם כל זה "אין עניות במקום עשירות":
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הכבש מק דש. דכתיב (שמות מ) ומשחת את המזבח וגו', את, לרבות את הכבש: הכלים מקדשים. דבכלים נמי כתיב (שם ל) כל הנוגע בהם יקדש: כלי הלח. קערות ומזרקות לדם וליין ולשמן: מדות היבש. שתי מדות של יבש היו שם, עשרון, וחצי עשרון טו: שהיו עושין והן שש, לימים. שהיו עושים כשהן שלימים. ומיהו כל כלי שרת שנקבו או שנשברו אין מתקנין שבריהן אלא עושים אותן חדשים. וכן סכין שנפגם אין משחיזין אותו להסיר הפגם. ובגדי כהונה שנתלכלכו אין מכבסין אותן אלא עושים חדשים ומניחין אלו לצורך פתילות של מנורה ושמחת בית השואבה. וכל כך למה, לפי שאין עניות במקום עשירות. ומזבח שנפגם פסול. וכל פגימה הפוסלת בסכין של שחיטה, פוסלת במזבח. וכל זמן שהמזבח פגום כל קדשים הנשחטין בעזרה כולם פסולין, דכתיב (שם כ) וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, וא"א לומר מקרא כמשמעו שהרי שחיטת קדשים בעזרה היא ולא על המזבח, אלא עליו, כלומר כל זמן שהוא שלם אתה זובח ואין אתה זובח כשהוא פגום. וכל קדשים הנמצאים טז בעזרה בשעה שהמזבח פגום אע"פ שנשחטו בכשרות יז, כולם פסולים. ואפילו שירי מנחות אינם נאכלים, דכתיב (ויקרא י) ואכלוה מצות אצל המזבח, מפי השמועה למדו בזמן שהמזבח שלם ולא בזמן שהוא פגום:
פירוש תוספות יום טוב
כך הכלים מקדשים. וע"מ שיהיה אותו דבר ראוי לאותו כלי. הרמב"ם:
[*כלי הלח. פירש הר"ב קערות כו' וכן הוא ל' רש"י. ותמיהני שהרי ז' מדות הלח היו במקדש. כדתנן בפ"ט דמנחות משנה ב'. אבל לשון הרמב"ם. כלי הלח הכלים שמקבלים בהם הדם והיין. או המים והשמן. ע"כ]:
ומדות היבש. פירש הר"ב ב' מדות של יבש היו שם עשרון וחצי עשרון. וכן פירש"י. גם הרמב"ם כתב המדות שמודדין בהן הסולת למנחות. ועיין בפ"ט דמנחות משנה ה'. וע"ש פרק י"א משנה ג'. והוקשה להתוספות דאמאי לא יקדשו מחתה דקטרת והכף. וכן בזיכין דשולחן. ופירש ר"ת דמדה לאו דוקא אלא להכי קרי ליה ליבש מדה ולא כלי. לפי שיבש יכולין למדוד מחוק או גדוש בכל ענין שירצה. אבל דבר לח. לא שייך מדה גביה. שהרי מדת לח אינה שוה. דדבר לח אינו יכול להיות גדוש. ופעמים שמדת לח זה. יתירה מזה. כמו מדת יין יתירה ממדת מים לפי שיין עב יותר וכן שמן מיין [וכן לשון הר"ב דשמן עב בפירש משנה ב' פרק ג' דמכשירין אבל במשנה ב' פ"ג דכלים מפרש בהפך] להכי לא קרי ליה מדה ע"כ. ול"נ דלהכי קרי ללח כלי משום דא"א ללח שיהיה אלא בכלי משא"כ היבש שאפשר שיהיה מונח בקרקע עולם בלא כלי. [*ומ"מ במנחות פ"ט משנה ב' קרי לכלי הלח בשם מדות]:
כלי הקדש שנקבו כו'. כתב הר"ב וכל זמן שהמזבח פגום כו' דכתיב וזבחת עליו כו' עיין מ"ש ברפ"ו. ומ"ש הר"ב וכל קדשים הנמצאים בעזרה כו' דהאי עליו בגינו ובשבילו קאמר. רש"י פ"ו דף נ"ט. והרמב"ם בפ"ג מהלכות פה"מ כתב שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו. ומ"ש הר"ב אע"פ שנשחטו בכשרות. לכאורה וכ"ש אם לא נשחטו כלל. וכרבי יוחנן דהתם בגמרא פ"ו אלא כיון דא"כ בעלי חיים נדחין ובריש פ"ו דיומא משמע דקי"ל אין בעלי חיים נדחין. וכמ"ש עוד בפ"ט דפסחים [משנה ו'] צריך לפרש דלא אתא למימר אלא דשחיטת כשרות לא מהני ליה אבל אם לא נשחטה כלל אין בעלי חיים נדחים. וכרב דפליג אדר' יוחנן. ומ"ש הר"ב אפילו שירי מנחה כו' אפילו קדשים קלים אייתו מדרשא לעיל פ"ו בגמ' דף ס':
אלא בקדש. בעזרה. רש":
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על המשנה) הכלים כו'. וע"מ שיהיה אותו דבר ראוי לאותו כלי. הר"מ:
(טו) (על הברטנורא) והוקשה להתוספ', דאמאי לא יקדשו מחתה דקטורת והכף, וכן בזיכין ושולחן. ופירש ר"ת דמדה לאו דוקא, אלא להכי קרי ליבש מדה ולא כלי, לפי שיבש יכולין למדוד מחוק או גדוש בכל ענין שירצה אבל דבר לח לא שייך מדה גביה, שהרי מדת לח אינה שוה, דדבר לח אינה יכולה להיות גדוש, ופעמים שמדת לח זה יתירה מזה כמו מדת יין יתירה ממדת מים לפי שיין עב יותר וכן שמן מיין להכי לא קרי ליה מדה. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) דהאי עליו בגינו ובשבילו קאמר. רש"י. והר"מ כתב שהרי אין שם מזבח, לזרוק עליו:
(יז) (על הברטנורא) לכאורה וכ"ש אם לא נשחטו כלל. וכר"י בגמרא דף נ"ט. אלא כיון דא"כ בע"ח נדחים, ובריש פרק ו' דיומא משמע דקיי"ל אין בע"ח נדחין כו', צריך לפרש דלא אתא למימר אלא דשחיטת כשרות לא מהני לה, אבל אי לא נשחטה כלל אין בע"ח נדחין, וכרכ דפליג אדר"י:
(יח) (על המשנה) בקודש. בעזרה. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כשם שהמזבח והכבש מקדשין: בגמרא בעי אויר מזבח כמזבח דמי ואם תלה אברים פסולין באויר לא ירדו או לאו כמזבח דמי וירדו ולא אפשיטא:
כלי הלח: פ"ק דמנחות דף ח' ובפ' הקומץ רבא דף י"ט:
אין כלי הלח מקדשין את היבש: בגמרא מתרגם לה אמדות הלח דהכי אמר שמואל בגמרא לא שנו דאין כלי הלח מקדשין את היבש אלא ז' מדות הלח שהיו שם הין וחצי ההין ושלישית ההין וכו' כדתנן להו בפרק ט' דמסכת מנחות דכיון דהנך לא חזו ליבש למידי למדוד והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה אבל מזרקות אע"ג דכלי הלח נינהו מקדשין יבש דכי היכי דחזו ללח חזו לסלת למידי דמדידה דהיינו לסלת שהוא יבש שנאמר גבי מזרקות שניהם מלאים סלת ומנחה אע"ג דבלולה בשמן היא לגבי דם כיבש דמיא:
כלי הלח וכו': פירש ר"ת ז"ל דלהכי קרי ליה תנא ליבש מדה ולא כלי לפי שיבש יכולין למדוד מחוק או גדוש בכל ענין שירצה אבל דבר לח לא שייך מדה גבוהה שהרי מדת לח אינה שוה דדבר לח אינו יכול להיות גדוש ופעמים שמדת לח זה יתירה מזו כמו מדת יין יתירה ממדת מים לפי שהיין עב יותר וכן שמן מיין להכי לא קרי ליה מדה ע"כ. (הגה"ה עיין במ"ש פ"ג דכלים מ"ב ובפ"ג דמכשירין מ"ב). ועל רש"י ז"ל שפירש דלהכי נקט גבי יבש מדות משום דאין כלים מיוחדים ליבש אלא אלו דכלי שנותנין בו מנחה כלי לח הוא שמזרקות וקערות ראויין לכך הקשו עליו התוס' ז"ל דהא איכא ביסא בפ' הקומץ רבא. והאיכא מחתה לקטרת. והאיכא כף. והאיכא מכתשת בזיכא ושלחן. ובגמרא אמר רב ואיתימא רב אסי אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין כלי הלח את היבש ליפסל שאם יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום נפסל דאהני ליה כלי להכשירו ליפסל כדתנן המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים. וגם זו שנויה היא שם בת"כ ריש פ' צו. ופירוש וכלן אין מקדשין אלא בקדש בעזרה:
תפארת ישראל
יכין
כלי הלח מקדשין את הלח: בקבל בהן דם יין ושמן ומים:
ומדות היבש: שמודדין בהן סולת וקטורת. [ונ"ל דלהכי בלח נקט כלי, וביבש נקט מדה. משום דבלח איכא דם שאינו מתקבל במדה רק כפי שהוא, משא"כ יבש אינו מתקבל רק במדה, דאפילו קטורת היה לו מדה בכל יום משקל ק' דינרין [ככריתות ד"ו ויומא מ"ג ב']:
מקדשות את היבש: לסולת וקטורת:
כלי הקדש שנקבו אם עושים הם מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים: ר"ל שעושין עדיין השתא מלאכתן שעשו כשהיו שלימין:
אין מקדשים: מיהו כל כלי שנתנקב או סכין שנפגם או בגדי כהונה שנתלכלכו, אין מתקנין אותן עוד, אלא הכלי מתיכו מחדש, והבגדים עושין מהן פתילות למנורה ולשמחת בית השואבה, דאין עניות במקום עשירות [והא דשלחו לתקן המכתשת שבמקדש מימות משה [כערכין ד"י ע"ב]. י"ל דהתם בלא נתקדשה מיירי [כך כ' תוס' שבועות ?"א א', ד"ה מכל], א"נ התם מיירי שכשהיתה שבורה עדיין ראויי' למלאכתה הראשונה א"נ דהתם מדהיתה מפוטמת ביותר, היינו נמי עשירותה כשיתקנוה, וכמו שלא נשתנו דלתות נקנור להעשות של זהב [כיומא ל"ח א'], דחשיבות זכרון הנס שהיה בהן עדיף טפי מחשיבות הזהב]. ומזבח שנפגם אבן מאבניו כחגירת צפורן, או סיד שעל גבן כשיעור טפח [חולין י"ח א'], אז כל הקדשים השחוטים שהיו שם בשעה שנפגם, שלא נזרק דמן עדיין, נפסלו, ואפילו אותן שכבר נזרק דמן, או שירי מנחה, כולן אינן נאכלין בשעה שהמזבח פגום עד שיתקנוהו [(רמב"ם פ"ג מהל' פסוה"מ), והר"ב קיצר יותר מהראוי]. מיהו קרבנות חיים שבעזרה אינן נפסלין, דבעלי חיים אינן נדחין:
וכולן אין מקדשים אלא בקדש: ר"ל תוך העזרה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת