מלאכת שלמה על זבחים ט
<< · מלאכת שלמה · על זבחים · ט · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
המזבח מקדש וכו': פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ד) ובפ' קבלה דף כ"ז אמר ר' אלעזר מזבח פנימי מקדש פסולין ועדיף מזבח פנימי ממזבח החיצון שאין החיצון מקדש אלא בראוי לו לאפוקי קמצים שלא קדשו בכלי והפנימי מקדש בין ראוי לו בין שאין ראוי לו מ"ט האי רצפה כלומר בנין אבנים שלא נמשח לפיכך אין קדושתו חמורה כפנימי שהוא כלי שרת המיטלטל ונמשח עם המשכן ועדיף פנימי נמי משאר כלי שרת דלא מקדשי פסולין ליקרב ומזבח מקדש:
את הראוי לו: ופליגי תנאי בפירושא דמתניתין מאי ניהו הראוי לו וכה"ג בחזקת הבתים דר' ישמעאל ור' עקיבא קא מפרשי בסיפא חזקה דרישא ובפ' כ"ג דן גבי לא ירבה לו נשים תוס' ז"ל וביד פ"ג דהלכות פסולי המוקדשין סימן ג' י"ד:
שנאמר היא העולה על מוקדה. מה העולה וכו': כך צ"ל:
ר"ש אומר הזבח כשר והנסכים פסולין: ר"ש ס"ל וכו' לשון ר"ע ז"ל עד יצאו נסכים הבאים בגלל הזבח. אמר המלקט ור' עקיבא ור' יוסי הגלילי דרשי לקרא בגוונא אחרינא ובגמרא מפרש רב פפא מאי איכא בין תנאי דידן לתנאי דמתניתא דתנאי דידן ר"ג ור' יהושע ס"ל דקמצים שקדשו בכלי לא ירדו דהא גמרי לה ממוקדה וממזבח. והני בני מוקד ומזבח נינהו עד שלא נפסלו ולר' יוסי הגלילי ור"ע דהיינו תנאי דמתניתא ירדו דעולה בעינן אבל מנחה תרד. אמר ר"ל מנחה הבאה בפני עצמה כליל כגון המתנדב מנחת נסכים בלא זבח לדברי ר"ג ור' יהושע דמתניתין דמרבי כל הראוי לאשים ולר"ש נמי דמרבי כל הבא בגלל עצמו אם נפסלה ועלתה לא תרד וכי פליג ר"ש בבאה בגלל זבח אבל לדברי ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא תרד דהא לא מרבו אלא עולה ודוגמתה מין בהמה ועוף ולא מנחה. ואם מנחה הבאה עם הזבח נפסלה ועלתה לדברי ר"ג ור' יהושע לא תרד דהא בת מוקדה ומזבח היא לדברי ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא ור"ש תרד. נסכים הבאים בפני עצמן כגון המתנדב יין בלא זבח לדברי ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא ור' יהושע ירדו לדברי ר"ג ור"ש לא ירדו. נסכים הבאים עם הזבח לדברי כולן ירדו לדברי ר"ג לחודיה לא ירדו:
הנסכים כשירים והזבח פסול: עי' בתוי"ט וריב"א ז"ל תירץ דמ"מ כשרים קרי להו כיון דאפשר להיות זבח פסול והנסכים כשרים כגון שיש זבח זבוח באותה שעה דאם יש זבח יקרבו עמו כדאיתא בהתודה משום דלב ב"ד מתנה עליהם ע"כ. ושנוייה פלוגתא דכולהו הני תנאי בת"כ ריש פ' צו:
ואלו אם עלו לא ירדו: פ' ב"ש (זבחים דף מ"ג) ותוס' פ"ק דמנחות דף ז' ודפ' התודה דף ע"ט. ובגמרא ר"פ יוצא דופן ברייתא. וכתבו שם תוס' ז"ל היינו לן דדם והנותר היינו לן דאימורים דאילו בשר אפילו אינו נותר ירד דכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו ע"כ. וביד שם פ"ג דהלכות פסולי המוקדשין סי' ו' ז' ח':
ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו: כצ"ל:
ושקבלו פסולין וזרקו את דמו: בגמ' בברייתא מוסיף והניתנים למטה שנתנם למעלה ושלמעלה שנתנם למטה והנתנים בחוץ שנתנם בפנים והניתנים בפנים שנתנם בחוץ ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן שאם עלו אבריהן למזבח החיצון לא ירדו ומרבי לכולהו מקרא דכתיב תורת העולה ריבה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דתני במתניתין [אלו תנא ושייר] הנך דחשיב בברייתא ושמא משום דמהני דהכא שמעינן להו דכ"ש הנהו ובברייתא נמי בהנך דירדו לא חשיב זקן וחולה ומזוהם ונדמה וטומטום ואנדרוגינוס ושמא הוו בכלל הנהו דחשיב ע"כ. עוד כתבו ז"ל ושקבלו פסולין וזרקו את דמו בגמרא פליגי ר' יוחנן ור"ל אי מיירי דקבלו וזרקו דתרויהו נעשו בפסולין וכמו כן מדקדק בריש מעילה ע"כ. ועיין בתוס' דבר"פ יוצא דופן:
ר' יהודה אומר שנשחטה בלילה וכו' אם עלתה תרד: דכתיב זאת תורת העולה היא העולה זאת היא העולה הרי כאן שלשה מיעוטין למעוטי וכו'. וכתבו תוס' ז"ל הא דהעולה שנייה אבל העולה קמא אתא להעולה עולה ראשונה שבפנחס כדקאמר רבא בפ' תמיד נשחט ותורה הוי רבוי לר' יהודה לאינך פסולין דאם עלו לא ירדו כר"ש דלא ממעט אלא הנך שלשה ע"כ. עוד כתבו ז"ל וא"ת והא ר' יהודה אית ליה בפ"ק דמכילתין דרצפה מקדשת כמזבח וא"כ כולם עלו והיכי משכחת פסול בכל הנהו לבד מהני תלת כיון דאם עלו לא ירדו וי"ל כגון שיש הפסק בין הבהמה לרצפת העזרה ע"כ. ואיתא להא בנדה ר"פ יוצא דופן. עוד הקשו ז"ל דקדשי קדשים ששחטן בדרום דאמרינן בריש מעילה דאליבא דר' יהודה דכ"ע ל"פ דתרד אמאי והא ליכא מיעוטא רביעי וי"ל דשחיטה בדרום הוי כעין שחיטת חוץ וכמו דחנקינהו דמו כדקאמר התם לר"ש ע"כ:
כל שפסולו בקדש: פ"ק דמעילה דף ג' ועיין תוס' בפ' חטאת העוף (זבחים דף ס"ח.) ופלוגתא דר' יהודה ור"ש שנויה בת"כ ריש פרשת צו:
אלו שלא היה פסולן וכו' ובעלי מומין: פרק כל הפסולין (זבחים דף ל"ה.) ותוס' פ' התערובות דף ע"ז:
רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין: בדוקים שבעין ודוקים פי' רש"י ז"ל דהיינו טילא בלע"ז כמו הנוטה כדוק שמים ולהכי לא ירדו דאין מומן ניכר כ"כ לישנא אחרינא דוקים שיש לו מום בעפעפים ולהכי קרי לעפעפים דוק שהוא על העין כרקיע על הארץ וכן בספרי העין דומה לעולם קטן העפעפים כנגד הרקיע והתחתון כנגד הארץ והלבן שמקיף את העין כנגד ים אוקינוס שסובב את העולם והשחור שבו שהוא עגול דומה לגלגל חמה ע"כ:
רבי חנינא סגן הכהנים אומר דוחה היה וכו': גמרא מאי קמ"ל איבעית אימא מעשה קמ"ל ואב"א מאי דוחה כלאחר יד ולהאי שנוייא בתרא פליג ר' חנינא את"ק. בפירוש ר"ע ז"ל צריך להיות והלכה כר' חנינא סגן הכהנים. וגם זו שנויה בת"כ:
כשם שאם עלו וכו': פ' ב"ש (זבחים דף מ"ג.) ובגמ' אמר עולא לא שנו אלא שלא משלה בהן האור אבל משלה בהן כל דהו יעלו דנעשו לחמו של מזבח ואיכא מאן דתני להא דעולא אסיפא דקתני העצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין יעלו פירשו פירש שחלצום מן הבשר לפני העלאתם לא יעלו והה"נ דאם עלו ירדו כדאמרינן לקמן בברייתא אליבא דרבי ומוקמינן מתניתין אליביה אמר עולא ל"ש אלא שלא משלה בהן האור אבל משלה בהן האור יעלו מאן דתני אסיפא כ"ש ארישא דבשר עולה או אימורים בני הקטרה נינהו אם לא נפסלו והני כיון דמשלה בהן האור קדשינהו כמות שהן פסולין אבל עצמות וגידים לאו בני הקטרה נינהו דכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם הלכך לא שייכא בהו ממשלת האור לקדושינהו ומאן דמתני ארישא אבל אסיפא לאו בני הקטרה נינהו:
וכולן שעלו חיים לראש המזבח: לאו אפסולין דתנא ברישא קאי דלא שייך בהו חיים דבכל הפסולים הנזכרים באם עלו לא ירדו אין בהם פסול מחיים אלא ר' עקיבא קאמר לה כמו שפירש ר"ע ז"ל ואשמועינן עלו חיים ירדו הא שחוטין לא ירדו:
עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד: בעולה כשרה מיירי לדברי הכל עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט למ"ד אין הפשט וניתוח בראש המזבח מוקי לה בגמ' כגון שעלתה כשרה לראש המזבח ומששחטה בראש המזבח וזרק דמה נפסלה הלכך יפשיט וינתח במקומה דאי מחית לה תו לא סלקא ודקשיא לך פסולה לאו בת הפשט היא כיון דהיתה לה שעת הכושר להפשיט קודם פסולה בת הפשט וניתוח היא ואפילו היא למטה והבשר פסול ונשרף דר"א בר"ש היא דאמר בברייתא בגמרא פ' טבול יום כיון שנזרק דמה והורצה בשר שעה אחת להקטיר ונפסלה יפשיטנה ועורה לכהנים ואין עורה נשרף עמה הלכך השתא נמי כי איתה בראש המזבח ונקטרת בעיא הפשט וניתוח. וביד שם בפ"ג דהלכות פסולי המוקדשין סימן ב' ד' ח' ט':
אלו אם עלו ירדו וכו': הצמר שבראשי כבשים וכו' עד סוף הפרק פ' ששי דהלכות מעשה הקרבנות סימן ב' ג' ובפ"ג דהלכות פסולי המוקדשין סי' ט"ז י"ח י"ט כ' ובפ' שני דהלכות מעילה סימן י"ב י"ג:
פירשו לא יעלו: בברייתא קתני רבי פירשו אפילו הן בראש המזבח ירדו ופירש רש"י ז"ל דמתניתין אליביה אתיא ור"י פי' כרבנן דוקא אתיא דמדקתני לא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו וריב"א ז"ל פירש בכתיבת יד א"נ י"ל דמתני' רבי והא דקאמר לא יעלו ה"ק דאם עלו ירדו אלא אגב דנקט מחוברין יעלו נקט נמי בפירשו לא יעלו. ואיתה ברייתא בריש פרק גיד הנשה. ונלע"ד דגרסינן פָרְשוּ לא יעלו הפא בנקודת קמץ כדא' כל דפריש מרובא פריש. [הגה"ה חוזרני בי. לומר דעיקר הגירסא פירשו בנקודת צירי בפ"א ואין להביא ראיה מכל דפריש וכו' שאותו הוא לשון תרגום]:
וכולם שפקעו וכו': פ' שני דמעילה דף ט'. והתם בלישנא בתרא דייק וכן גחלת שפקעה מע"ג המזבח לא יחזיר מעל גבי המזבח הוא דלא יחזיר הא ע"ג המזבח מצד זה לצד זה יחזיר וטעמא גחלת משום דאית ביה ממשא מש"ה חשיבא להחזירה ומועלין בה אפילו לאחר תרומת הדשן הא אפר דלית ביה ממשא אפילו ע"ג המזבח לאחר תרומות הדשן אין בו מעילה ואין צריך להחזיר וקשיא לר' יוחנן דאמר התם הנהנה מאפר תפוח דהיינו לאחר הרמת הדשן מועלין בו ומשני אמר לך ר' יוחנן הה"נ דאפילו אפר שפקע ע"ג המזבח מצד זה לצד אחר שבמזבח לאחר תרומת הדשן יחזיר דמועלין בו והיינו טעמא דקתני גחלת ולא דשן לאשמועינן דאפילו גחלת דחשיבא כי פקעה מע"ג המזבח לארץ לא יחזיר. וגחלת היינו דעצים דאי הוי גחלת דאימורים הא קתני להו בסיפא מה דינם:
איברים שפקעו: פ"ק דיומא דף כ':
קודם חצות: הכא מיירי דוקא באברי תמיד (הגה"ה ואברי תמיד של שחר וכן אברים של שאר קרבנות הנקרבין ביום לא מצאתי מי שדבר בהם ונלע"ד שכולן זמן אחד יש להם ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפרק ששי דהלכות מעשה הקרבנות אברים שפקעו וכו' ושם פרק שני דהלכות מעילה ז"ל עצמות העולה וכו' ובשני המקומות מזכיר קודם חצות לילה ואחר חצות לילה עיין עליו). של בין הערבים שזמן הקטרת אבריו כתיב בקרא כל הלילה עד הבקר והאי עד הבקר קרא יתירה וקאי אוהרים דכתיב בתריה וה"ק קרא לפני הבקר דהיינו עמוד השחר והרים תרומת המזבח ולפני דהיינו חצות דכיון שהגיע חצות לילה הגיע זמן תרומת הדשן כיון שלא פירש הכתוב כמה יתן בקר לבקר ע"כ הוא חצות לילה ושמעינן מיניה דבחצות לילה תלוי זמן אברים קשים שפקעו והנהנה מהן קודם חצות מעל דאכתי לא חשיבי עיכול בדשן אבל אם פקעו אחר חצות הנהנה מהם לא מעל ואפילו החזירו דהא לא היה צריך להחזירן ובדשן מעוכל דלית ביה ממש כלל אפילו מתחלת הלילה יכול להרים ממנו תרומת המזבח וכדתנן ספ"ק דיומא וברגלים מאשמורת הראשונה וכתבו תוס' ז"ל וצ"ע במגילה ס"פ שני דקאמר כל הלילה כשר להקטרה אמאי לא קאמר נמי להרמה ע"כ. ובפ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ח) איכא מ"ד דר' יוסי פליג אמתני' וס"ל דאין מחזירין פוקעין למזבח מדקאמר התם העלה וחזר והעלה וחזר והעלה אינו חייב אלא אחת ואי ס"ל דמחזירין פוקעין א"כ גם בחוץ ליחייב במוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ כיון דבפנים בני הקטרה נינהו והעלה וחזר והעלה וחזר והעלה כל העלאה והעלאה חסרה היא וכמו שכתבתי שם בפ' השוחט והמעלה סי' ג' אלא ודאי ש"מ דס"ל דאין מחזירין פוקעין למזבח והקשו תוס' ז"ל התם ותימה אי פליג ר' יוסי אכולהו קראי דמייתי בגמ' בפירקין דשמעינן מינייהו דמהדרינן פוקעין:
כשם שהמזבח והכבש מקדשין: בגמרא בעי אויר מזבח כמזבח דמי ואם תלה אברים פסולין באויר לא ירדו או לאו כמזבח דמי וירדו ולא אפשיטא:
כלי הלח: פ"ק דמנחות דף ח' ובפ' הקומץ רבא דף י"ט:
אין כלי הלח מקדשין את היבש: בגמרא מתרגם לה אמדות הלח דהכי אמר שמואל בגמרא לא שנו דאין כלי הלח מקדשין את היבש אלא ז' מדות הלח שהיו שם הין וחצי ההין ושלישית ההין וכו' כדתנן להו בפרק ט' דמסכת מנחות דכיון דהנך לא חזו ליבש למידי למדוד והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה אבל מזרקות אע"ג דכלי הלח נינהו מקדשין יבש דכי היכי דחזו ללח חזו לסלת למידי דמדידה דהיינו לסלת שהוא יבש שנאמר גבי מזרקות שניהם מלאים סלת ומנחה אע"ג דבלולה בשמן היא לגבי דם כיבש דמיא:
כלי הלח וכו': פירש ר"ת ז"ל דלהכי קרי ליה תנא ליבש מדה ולא כלי לפי שיבש יכולין למדוד מחוק או גדוש בכל ענין שירצה אבל דבר לח לא שייך מדה גבוהה שהרי מדת לח אינה שוה דדבר לח אינו יכול להיות גדוש ופעמים שמדת לח זה יתירה מזו כמו מדת יין יתירה ממדת מים לפי שהיין עב יותר וכן שמן מיין להכי לא קרי ליה מדה ע"כ. (הגה"ה עיין במ"ש פ"ג דכלים מ"ב ובפ"ג דמכשירין מ"ב). ועל רש"י ז"ל שפירש דלהכי נקט גבי יבש מדות משום דאין כלים מיוחדים ליבש אלא אלו דכלי שנותנין בו מנחה כלי לח הוא שמזרקות וקערות ראויין לכך הקשו עליו התוס' ז"ל דהא איכא ביסא בפ' הקומץ רבא. והאיכא מחתה לקטרת. והאיכא כף. והאיכא מכתשת בזיכא ושלחן. ובגמרא אמר רב ואיתימא רב אסי אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין כלי הלח את היבש ליפסל שאם יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום נפסל דאהני ליה כלי להכשירו ליפסל כדתנן המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים. וגם זו שנויה היא שם בת"כ ריש פ' צו. ופירוש וכלן אין מקדשין אלא בקדש בעזרה: