רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ב
דפוס
[עריכה]לא יוציא אדם זבלים מחצירו ויתן בתוך שדהו בשביעית מפני שנראה כמזבל שדהו שתהיה יפה לזריעה ואם הוציא והעמיד ממנו אשפה מותר ולא יעשה אשפה בתוך שדהו עד שיעבור זמן שמזבלין בו לעבודת הארץ והוא משיקשור המתוק ולא יעשה אשפה פחותה ממאה וחמשים סאה של זבל כדי שתהיה ניכרת שהיא אשפה ואם ירצה להוסיף מוסיף היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ולא יעשה בכל בית סאה יתר משלש אשפתות.
והרוצה לעשות כל שדהו שלש שלש אשפתות לתוך בית סאה עושה והרוצה לעשות זבלו אוצר עושה.
היה מעמיד הזבל על הסלע או שהעמיק בארץ ג' טפחים והערים הזבל או שבנה על הארץ גובה ג' והעמיד עליו הזבל אינו צריך שיעור אפילו עשה כן כמה אשפתות לתוך בית סאה בין גדולות בין קטנות מותר שהרי הדבר ניכר שאינן לעבודת הארץ אלא לכניסת הזבל.
מותר לאדם להוציא זבל מן הסהר של צאן ונותן לתוך שדהו כדרך כל מכניסי זבל והעושה דיר בתוך שדהו בשביעית לא יעשהו יתר על בית סאתים ויכניס הצאן לתוכו וכשיזבלו את כל הדיר מניח דופן אחד מדפני הדיר ועושה דיר אחר בצדו נמצא מזבל בתוך שדהו בית ארבעת סאין.
היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין כדי שידעו הכל שהצאן הטילו בה ונדיירה ולא יאמרו זיבל זה כל שדהו בשביעית.
לא יפתח אדם מחצב בתחלה לתוך שדהו בשביעית שמא יאמרו לתקן שדהו נתכוון שיסיר ממנה הסלע ואם התחיל מקודם שביעית ופצל ממנה שבע ועשרים אבנים ברבוע ג' על ג' על רום ג' כל אבן מהן אמה על אמה ברום אמה או גדולות מזו ה"ז מותר לנקר ממנו בשביעית כל מה שירצה.
גדר של אבנים שיש בגבהו י' טפחים או יתר ורצה ליטול כל אבניו אם היו בו י' אבנים או יתר כל אחת מהן משוי שנים או גדולות מזו ה"ז נוטל שהרואה יודע שלצורך האבנים הוא נוטל היה פחות מי' או שהיו פחות מי' אבנים או שהיו אבניו קטנות ממשוי שנים נוטל עד שיניח טפח סמוך לארץ.
במה דברים אמורים בשנתכוון לתקן שדהו (או) שהתחיל ליטול בשביעית אבל אם לא נתכוון לתקן שדהו או שהתחיל מקודם שביעית נוטל בשביעית כל מה שירצה מכל מקום וגומם עד לארץ וכן אם היה נוטל משדה חבירו אף על פי שהוא קבלן גומם עד לארץ.
אבנים שראויות שתזעזע אותן המחרישה או שהיו מכוסות ונתגלו אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים ה"ז מותר ליטול אותן היו קטנות מזה לא ינטלו.
המסקל שדהו בשביעית מפני שהוא צריך לאבנים נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ וכן אם היה לו בשדהו גרגר של צרורות או גל של אבנים נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ ואם יש תחתיהן סלע או קש יטול את כולן.
לא ימלא אדם גיא עפר או יתקננו בעפר מפני שמתקן את הארץ אבל עושה הוא חייץ על פני הגיא וכל אבן שיכול לפשוט את ידו וליטלה והוא עומד על שפת הגיא הרי זו תנטל.
אבני כתף והם הנטלות ב' ג' על הכתף מותר להביאן מכל מקום בין משדה חבירו בין משדהו וכן הקבלן מביא מכל מקום ואפילו אבנים גדולות בין משדה שקבלה בין משדה שלא קבלה.
פרצה שהיא סוגה בעפר אם אינה מכשלת את הרבים אסור לבנותה ואם היתה מכשלת את הרבים או שלא היתה סוגה בעפר אלא פתוחה לר"ה מותר לבנותה.
אסור לו לבנות גדר בשביעית בין שדהו לשדה חבירו אבל בונה גדר בינו ובין ר"ה ומותר להעמיק עד הסלע ומוציא את העפר וצוברו בתוך שדהו כדרך כל מעמידין זבל וכן אם חפר בור ושיח ומערה בשביעית צובר העפר בתוך שדהו כדרך כל החופרים.
הגהה
[עריכה]לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.