קטגוריה:רות ג יד

בועז הזמין את רות להשאר איתו באומרו: " לִינִי הַלַּיְלָה ... שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" (ביאור:רות ג יג). רות שבה למצבה לפני שבועז התעורר, כפי שנעמי פקדה עליה: "וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו, ושכבתי (וְשָׁכָבְתְּ)" (ביאור:רות ג ד).

בצורה זאת רות רמזה לבועז בכבוד, שזה כל מה שהיא עשתה, שכבה למרגלותיו. הוא חופשי, כי הוא למעשה לא בעל אותה.

בועז חזר לשכב על גבו, נשען על ערמת שקי התבואה, והיא שכבה למרגלותיו, ושניהם מכוסים בשמיכה שלו.

לא היה נוח לרות לישון בצורה הזאת, ואולי גם בועז לא כל כך ישן, וכל הזמן זז או נגע בה. שניהם התרגשו איך יעבור היום. האם בועז יצליח לרכוש את הגאולה מדודו? האם רות תהיה אשתו האהובה?

לפני הזריחה, ולפני שהיה מספיק אור לזהות אנשים, אבל בזמן המתאים ללכת לעיר ולהגיע כאשר שער העיר נפתח, רות קמה.

גם בועז היה ער, ומיד עודד אותה שמה שהיא עושה זה טוב והוא מסכים.
ייתכן שרות חששה שהוא יסרב שהיא תקום בלי רשותו, או שיש לו תוכנית שהיא תבוא איתו לשער העיר לפגוש את הגואל.

"הָאִשָּׁה" - לא כל אישה, הָאִשָּׁה - עם ה' הידיעה, האישה המסוימת, שליקטה בשדה שלי והיא יבמתה של נעמי, אלמנת אלימלך אחיהם. אולי נערות אחרות גם נשארו לישון עם הנערים בשדה לאחר הזריה והמשתה.

כדי להרגיש אותה ואת עצמו, בועז אומר לה: 'זה טוב שתלכי עכשו, עדיף שלא ידעו שהאישה שלי באה לגורן וישנה איתי, כי זה יסבך את הענינים עם הגואל. הוא יטען שאני כבר שכבתי איתך, עברתי על החוק, נשאתי אותך לפני שהוא שיחרר אותך ועכשו אין לו ברירה, ולכן לא מגיעה לי ולך הזכות לגאול את נחלת אלימלך.'

לכן אחרי שרות עזבה, גם הוא מיהר לשער העיר כדי לפגוש את דודו עובר בשער, וכך הוא מנע מדודו לשוחח עם אנשים ולקבל מידע אפשרי אודות הנערה של נעמי שנשארה בלילה מחוץ לעיר.