ביאור:רות ג יג

רות ג יג: "לִינִי הַלַּיְלָה, וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, חַי יְהוָה, שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ג יג.

ראו פסוק יב

וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל[עריכה]

לִינִי הַלַּיְלָה ... שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר[עריכה]

משה פקד על בני ישראל בעניין המואבי והעמוני: "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ, לְעוֹלָם" (דברים כג ז), בכל זאת בועז מתעלם מההוראה הזאת ומראה את אהבתו הגדולה לרות, ושומר ומאכיל אותה.

בפגישה הראשונה הוא אמר לה: "גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם" (ביאור:רות ב יד) - ובניגוד למוסכמות, הוא מזמין עניה, גרה, מואביה, לאכול איתו, ומעניק לה כבוד כאילו שהיא כבר בתו או אשתו.
בפגישה השניה הוא אומר לה: "לִינִי הַלַּיְלָה" איתי. אחרי שהוא התפכח מיינו, הוא לא שולח אותה לבדה לביתה, אלא מזמין אותה להמשיך לישון לידו. בועז כבר החליט שהיא תהיה אשתו, ולא מעניין אותו מה יגידו האנשים. הוא "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (ביאור:רות ב א) וקובע שאנשי "שַׁעַר עַמִּי" (ביאור:רות ג יא) יצייתו לו.

בועז בכל זאת לא אומר לרות 'לשכב איתו', או 'להצמד עליו', הוא רק מזמין אותה להשאר כאן, בחסותו, עד הבוקר, ומותיר לה להחליט עד כמה היא תהיה צמודה אליו, הן הוא יודע עד כמה היא כועסת כאשר אומרים לה מה לעשות, בניגוד לרצונה.

שער העיר[עריכה]

מצאנו שרות גרה עם נעמי בתוך העיר, ככתוב: "וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר" (ביאור:רות ב יח), וסביר ששער העיר היה סגור בלילה:

בסיפור סדום אנו רואים שסגרו את שער העיר בלילה עד עלות השחר (ביאור:בראשית יט טו), ולכן המלאכים לקחו את לוט ומשפחתו והניחו אותם מחוץ לעיר (ביאור:בראשית יט טז).
גם בסיפור שמשון רואים שסגרו את שער העיר, ככתוב: "וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזֻזוֹת, וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ" (שופטים טז ג).

לכן לבועז לא היתה ברירה אלא להזמין אותה ללון איתו עד שיפתחו את שער העיר, ואם היא היתה מסתובבת בשדות באמצע הלילה, לבדה, היה יכול לקרות לה אסון, אם אנשי בליעל יתקיפו אותה כמו פילגש בגבעה.

וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל[עריכה]

בועז חושש שרות בהריון אחרי מה שקרה בלילה, כשהוא היה שיכור ולמעשה לא יודע מה קרה. לכן הוא מכריח את עצמו לטפל בעניין באותו היום.

בועז מודיע לרות שהוא מתכונן לפגוש את הגואל הקרוב ממנו, ולדרוש ממנו לגאול אותה. ואם הגואל יסכים לגאול אותה 'אז מה טוב' והגואל יגאל.

לא ברור איך בועז מסכים לוותר על רות לאחר שהיא ישנה איתו, וייתכן שהוא נשא את יבמתו בביאה, כמו שקרה ללוט ובנותיו, ויהודה ותמר כלתו. ברור שהוא אוהב את רות, אבל הוא חייב ללכת לפי החוק, ולמען בנה של רות ולמען עתידה של רות ונעמי, מאהבתו, הוא מוכן לוותר לגואל הראשון, ולתת לו את רות לאישה.

יש טוענים ששמו של הגואל היה "טוֹב", כי ניתן להחליף את המילה "טוֹב" בשם האיש במשפט הזה, לדוגמא: 'אִם יִגְאָלֵךְ יעקב, יִגְאָל'. שם של אישה 'טובה' הוא מקובל, אולם כאן, בהקשר, נראה שזה לא שמו של הדוד, הן בהמשך נאמר שבועז אמר לגואל "סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי" ולא קרא לו בשמו בכבוד, סביר להניח ששם הגואל אינו "טוֹב", אלא שזאת הסכמה של בועז ועידוד לרות, שגם זה יהיה לטובתה שהגואל יגאל אותה.

אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב, יִגְאָל[עריכה]

בדבריו של בועז יש מספר רב של טעויות ודברים לא ברורים, לדוגמא: "כִּי אָמְנָם, כִּי אם () גֹאֵל אָנֹכִי" (ביאור:רות ג יב). הוא התחיל במשפט "כִּי אָמְנָם", עצר והתחיל מחדש "כִּי אם" ואז שינה את דעתו והמשיך את מחשבתו "כִּי אָמְנָם ... גֹאֵל אָנֹכִי".
ניתן להבין שהוא המשיך להתבלבל בשאר דבריו מרוב התרגשות. וכך הוא אמר: "אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל".

השאלה מה הוא אמר?

'אם יגאלך דודי ששמו טוב, אז שיגאל.'
'אם הגואל יגאלך בטוב, ויעשה בחפץ לב את המוטל עליו בצורה הוגנת, אז הוא יגאל.'
'אם ירצה לגאלך, וזה טוב בעייניך, אני ארשה שהוא יגאל אותך, בתי.' בועז מעניק לרות את מה שמשה העניק לבנות צלוחפד - את הרשות לבחור בעל כטוב בעיניהן כדי להעניק לו את נחלתן, ככתוב: "לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים, אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים" (במדבר לו ו). לאורך הסיפור נעמי קרואת לרות 'בתי' מספר רב של פעמים. בועז השאיר את האפשרות לטעון: שרות היא בת מאומצת של נעמי, והחוק של בנות צלופחד חל גם עליה. השימוש במילה "טוֹב" מעיד שבועז ידע את החוק על בוריו, ולא שזה השם של הגואל.

נראה שבועז התכוון באותו הזמן להסבר מספר 2 ו3 - הוא הודיע לרות שהוא ידרוש שהגואל יתנהג בצורה טובה, והגואל יגאל רק אם הוא יהיה טוב בעייני רות.
בועז כבר אימץ את רות כבתו, וכך הוא מבטיח לה שהוא ישמור עליה ויגן עליה מכל אסון, ואפילו אם היא תתחתן עם הגואל, הוא ימשיך לשמור עליה. כך גם קרה כאשר מרדכי אימץ את הדסה כבתו (ביאור:אסתר ב ז).
סביר שרות האמינה בבועז, והיא החליטה לא לבוא לשער העיר בזמן התהליך, ולתת לבועז לוודא שהגואל הוא טוב בשבילה.
כאשר הדוד יבוא להודיע לה שהוא רוצה לגאול אותה, כמובן שהיא יכולה להתנגד ולסרב להגאל על ידי הגואל הזה.

וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, חַי יְהוָה[עריכה]

שבועה חריפה מאוד - "חַי יְהוָה"! בועז נשבע שהוא יגאל אותה אם הגואל לא יחפוץ בה. יש לו עד לשבועה, ומרגע שהמילה יצאה מפיו, ללא הגבלה, ובמידה והוא לא יעשה כדבריו, הוא יהיה חייב בעונש מוות על שנשא את שם ה' לשווא. אין ספק שבועז הבין את עוצמת דבריו, וכל זה כדי להרגיע את רות שהוא יעשה הכל למענה.
גם רות נשבעה בצורה חזקה ביותר לנעמי בשם אלוהי ישראל: "כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף, כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ" (ביאור:רות א יז). לא ידוע אם בועז ידע משבועתה זאת, אבל הוא לא השתמש בדבריה של רות כדי לחזק את קשר הנשואין ביניהם. בועז היה צריך להזהר כי הוא היה מוכן לוותר עליה לטובתה.

וְאִם לֹא יַחְפֹּץ[עריכה]

הגואל נכנס לנעליו של הקרוב שמת ללא יורש. הוא חייב לעשות כל מה שהמת היה רוצה שיהיה. ייתכן שלכן יש את השימוש בנעל בתהליך הגאולה והיבום.

"יַחְפֹּץ" - רצה, השתוקק, חשק (מילוג) רוצה לקחת בעלות על חפץ, נֶהֱנָה, הִתְעַנֵּג ועִנֵּג, שִׂמֵּחַ, שִׁעְשֵׁעַ, אוֹבֶה, חוֹלֵם, חוֹמֵד, חוֹשֵׁק, כָּמֶה, לָהוּט, מִתְאָוֶה, נִכְסָף, רוֹצֶה, תָּאֵב. הגואל חייב לרצות גם להִתְעַנֵּג וגם לעִנֵּג. אם רק צד אחד נהנה, או אף אחד לא נהנה, הגואל לא קיים את חובתו.

מעניין שאחד הפרושים למילה "חָפֵץ" זה "תָּאֵב", והשאלה לגואל תהיה: האם אתה 'תתאב' או 'תתעב' את רות המואביה.

בועז משתמש במילה שכתובה בחוק: "וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ" (דברים כה ז). נראה שגם משה וגם בועז הדגישו את המילה "יַחְפֹּץ" שדורשת שהגואל ירצה באמת ובתמים לקחת את יבמתו לאישה, ויטפל ויענג אותה כאילו שהוא עצמו בחר בה מכל הנשים, וכך מכבד את בחירת אחיו, ומודה לאלוהים שזיוג לו אותה.

אם הגואל מהסס, או 'עושה טובה', או רק רוצה בעלות על רכוש, אין כאן תשוקה ותענוג, ואלוהים לא מקבל את היבום.

כך קרה לאונן שלא חשק בתמר ולא רצה להביא לו בן לשם אחיו הבכור, ער, ואלוהים המית אותו, ככתוב: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" (ביאור:בראשית לח י). סיפור אונן היה ידוע במשפחת בועז כי תמר היתה אימם, ואונן דודם. העונש שאלוהים גזר עליו, עדין צילצל באוזניהם ולבטח הם חששו שאלוהים יעשה לגואל, שמזלזל בתפקידו, כמו שהוא עשה לאונן.

בועז מתכונן לבחון את הגואל אם הוא באמת חפץ ליבם את רות, וכל היסוס או חוסר תשוקה יעידו שאסור לגואל לקחת את רות לאשתו, ובועז משוחרר מלתת אותה לגואל הראשון. סביר שהגואל היה או דוד או בן-דוד מבוגר של בועז, והיו לו אישה וילדים. לבטח הוא לא יהיה מעונין להסתבך עם כלה חדשה וצעירה שהיא בגיל של ילדיו, ולהביא עוד ילדים לעולם שיורידו מנחלתו למען אלימלך אחיו.

תגובתה של רות?[עריכה]

שתיקה.
היא לא מודה לו ולא מנסה לעזור או להתערב בעניין הגואל.
היא יכלה להגיד שהיא לעולם לא תתחתן עם הגואל, או משהו אחר. אבל היא שתקה, ושבה לשכב למרגלותיו עד הבוקר (ביאור:רות ג יד)
כך היא הודיעה לו שהוא טוב בעייניה, ושהיא מוכנה שהוא יגאל אותה.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של שפורסם לראשונה בפסוק יב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2013-06-01.

קיצור דרך: tnk1/ru-03-13